Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 18/בית יעקב על התורה·וישב י״ח

אוישראל אהב את יוסף מכל בניו. הענין שיעקב אהב את יוסף מכל בניו, כי אמר, מאחר שהשי"ת נתן דעת באדם שיתנהג תמיד באור הדעת, א"כ מי שיש בו אור יותר הוא גדול מאחיו. וכמו שהשי"ת בחר בי מעשו אחי מפני שהוא מתפשט עצמו בלא דעת, מה שאין בי זאת התפשטות, רק אני מצמצם את עצמי ומברר כל פעולה באור הדעת, וכן יוסף שיש בו יותר דעת ואור מהנמצא באחיו, הוא הקרוב יותר להשי"ת והוא הראש. ואח"ז האיר לו השי"ת ליעקב אבינו, האף אמנם שהמברר גדול מהמתברר, אכן רק בההבדל שבין ישראל לעמים נבחרו ישראל, מפני שהולכים תמיד באור והעכו"ם מתפשטים בלא דעת. אמנם עוד יצרכו ישראל ללקט מהם מעט טוב הנמצא בהם כפי הכח שנמצא בישראל, כמו שבעשו נמצא טוב מצד התולדה שנולד מאברהם ויצחק, ע"ז נאמר (איוב ל״ז:כ״ב-כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, שיטריח לאדם יותר מכפי כחו, וכענין דאיתא בש"ס (פסחים ז.) היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו. וכן כשישוב אדם על חטאיו אשר עשה לא הצריכוהו לזכור כל אשר עשה בפרט, רק מה שזוכר יזכיר ועל השאר ישוב בכלל, כדאיתא בזוה"ק (בלק קצה), וחס רחמנא עלן שלא להכביד על אדם יותר מכפי כחו, רק מה שיהיה בכח אדם ללקט ולהוציא מהעכו"ם טובה ילקטו, ומה שקשה על האדם להוציא ישאיר ויתבטל עמהם. וכמו שצוה השי"ת במצות קרבן פסח (בא יב) ועצם לא תשברו בו, ואף שנמצא מוח בעצמות לא הטריח השי"ת את ישראל שיבקעו העצמות להוציא מהם המוח לקיים מצות אכילת פסח, כי באכילת בשר לבד יקיימו מצות פסח בשלימות, וזה מרמז שלא הטריח השי"ת את ישראל לחפש ולבדוק ללקט נפזרות יותר מכפי כח אנושי^קנד. אכן כ"ז הוא רק בעכו"ם, אבל בישראל, שהשי"ת חושב עליהם מחשבות לבלתי ידח מהם שום נדח, נמצא שהמתברר גדול כחו מהמברר, מאחר שנמצא בו מעין גדול מקדושה, כי אחר שמתברר אזי מבוררים כל פעולותיו לטוב ולא ידח ממנו שום נדח, ממילא נמצא בו עומק יותר מכפי תפיסת אדם, לזה המתברר גדול מהמברר, כי האור מהמברר יותפס בתפיסת אדם, ובמה נחשב תפיסת אדם עד היכן יגיע בכח שכלו. אבל המתברר, שפעולותיו לא היו מושגים בתפיסת אדם, ואחר שיתבררו שהשי"ת חפץ בהם ירום ונשא וגבה עד מאד:

בלכן הוא יהודה אשר גבר באחיו, מאחר שבעידנא שעושה פעולה לא תשא חן בעיני אדם, ממילא כשנתברר כולו לטוב הוא הראש והגדול מכל השבטים, מאחר שנמצא בו מעין נרחב מקדושה עומק עמוק מתפיסת שכל אדם. אמנם כ"ז הוא רק בשעה שמדת יוסף הצדיק נמצא ביניהם ומברר איש אחיו, אבל כאשר נעלם ונסתר מהם אזי התחיל גלות ישראל, ולא מצא אף יהודה מרגוע לנפשו, עד שאמר בעצמו (וישב לח) פן נהיה לבוז, ולא התחזק לבטוח בהשי"ת לאמר, מאחר שמצדי אני כובש את יצרי ולמה אנה השי"ת כזאת לידי, אין זה רק שכן גזר אומר השי"ת כי כן הוא האמת, כדאיתא בש"ס (מכות כג:) יצתה בת קול ואמרה צדקה ממני יצאו הדברים כבושים. אכן כ"ז ההסתר נתהווה מאז שנסתר מהם יוסף הצדיק, מ"מ לא היה עוד בהסתר פנים לגמרי, וכדכתיב (וישב שם לח) ויט עד איש עדלמי, שזה מורה שהיה רק מעט אור כמו הנר שקרוב לכבות ואין בו רק אור נוצץ, ואז נתהוו ליהודה מיחושים פן הוא חסר מהשורש, ויט לישא אשה, כי אמר פן יולדו ממני בנים הגונים שיקיימו רצון השי"ת, ויאריך אפו עמי עד אשר יולדו ממני בנים כי ארך אפים הוא. אכן באמת היתה דעה זו טעות אצלו בענין הנהגת השי"ת, כי במה היתה נחשבת הטובה הזאת אצל השי"ת שהוא היה הוה ויהיה אם יאריך אפו לפי שעה ויענישהו לאחר זמן, הלא בפניו אין שום חילוק כי הוא למעלה מהזמן. אבל אמיתת ענין אריכות אפים הוא שהחטא הוא נמחק לגמרי, וכמו דאיתא במדרש תהלים (מזמור ו) אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, רבי חנינא אמר למלך שכעס על בנו היתה לפניו אבן גדולה ונשבע המלך שהוא זורקה בו, אמר המלך אם אני זורקה בו עוד אין לו חיים, מה עשה המלך כתתה ועשאה צרורות קטנות והיה זורקה בו אחת אחת, נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל גזרתו. וכן מתנהג השי"ת עם ישראל עמו, אשר אם יעמדו עליהם השונאים בגזרתו יתברך בעת יגרום החטא ח"ו, וכאשר ישובו בתשובה שלמה לפניו יתברך, אז השי"ת שולח פירוד בהם, כמ"ש (תהילים צ״ב:י׳) יתפרדו כל פועלי און, ואז ממילא שלום על ישראל. וטעה יהודה בזה, בחשבו כי כמו שהתחלת בנין האבות היתה שמתרח יצא אברהם טהור מטמא כן יהיה אצלו. ואם האמנם הוא נחסר לגמרי מהחיים, בכל זאת יוליד בנים טובים בקדושה. אבל בודאי טעה בזה, כי מהאבות והלאה אין חפץ להקב"ה בהשתלשלות עמו ישראל שיהיה על זה האופן, אבל גם הצנור שדרך שם תעבור השפעתו יתברך צריך להיות מלא חיים. ולכן בעודו בטעותו מתו שני בניו הראשונים, יען היו חסרים בשורש החיים לפי דעת יהודה אז, עד שהאיר הקב"ה עיניו ונתחוור לו טעותו, אז הוליד הבן השלישי שקרא שמו שלה, שהוא התרגם מן שגגה [שלותא], ואז גם שני בניו הראשונים נתתקנו בחיים, וכדאיתא בזוה"ק (משפטים קד.) יהודה אבא קדמאה ואבא תניינא ולא הוה ביה חלופא לעלמין, והיינו שער ואונן נתגלגלו בפרץ וזרח שהוליד אחר כן ג"כ מתמר^קנה, אשר השם הזה מרמז על אחרית ותקוה טובה, כדכתיב (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח, כי הוא האחרית משבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, וכדאיתא בגמרא (תענית כט:) לתת לכם אחרית ותקוה אלו דקלים וכו', היינו שמשם האיר השי"ת אורו של מלך המשיח^קנו. וכאשר נתודע יוסף אל אחיו חזר יהודה לגדלותו ויהי לראש, כדכתיב (ויגש מו) ואת יהודה שלח לפניו: