Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 19/בית יעקב על התורה·וישב י״ט

אוישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו. בן זקונים נקרא על שכלכל את אביו לזקנתו, כי אברהם אבינו ויצחק אבינו היה להם עסקים לברר את עצמם נגד האומות כסף מסיגים, אבל ביעקב אבינו לא היה שום פסולת במטתו, ולא היה צריך לברר טוב מרע, כי היה כולו טוב בלי שום ערבוב סיגים, רק עסקו היה לברר מי הוא הראש שבשבטים. והענין בזה, שיעקב אבינו היה סובר שהמברר גדול מהמתברר, ויוסף הצדיק הוא המברר יחוסא דישראל להאיר על פעולותיהם לבלתי ידח מהם שום נדח. וע"ז מרמז מה שראה בחלום (וישב לז) והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, שזה הוא רזא דקרבנא, שבהמה הגשמית מתעלה לשרשה ומתכללת בשור שבמרכבה הקדושה, כי מזה ששור שבמרכבה עומד תמיד בבהירות נכח השי"ת, ומבטל כל הדעת שלו מפני שמכיר דלית ליה מגרמיה כלום, מסתעף מזה בעוה"ז שור גשמיי שאין לו שום דעת כלל^קנז. ומסטרא דיוסף הצדיק, שהוא (דברי הימים א כ״ט:י״א) כי כל בשמים בארץ, ומתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא, על ידו מתעלה כל דבר לשרשו, הגבוה מעלה את הנמוך והנמוך ממשיך את הגבוה ומתאחדים כחדא. כי זה הוא יקר מאד להוציא אור מתוך החשך ולהראות שמלא כבוד השי"ת בכל העולמות. ולזה נקרא יוסף הצדיק בשם חי, שממדתו נשפע חיים בכל דבר, וזה הוא דאיתא בזוה"ק (וישלח קסח:) שהאבות שבקו מחייהון לדוד מלכא ויוסף יתיר מכולהון, מפני שעיקר החיים הוא בו, ויצחק לא שביק ליה כלל בגין דאיהו חשך והחיים שבו מצומצם מאד^קנח. וכשמאיר יוסף הצדיק בישראל אזי הוא יהודה הגדול שבשבטים, שהוא מתברר ע"י יוסף הצדיק, שכל פעולותיו שפעל ועשה אף בלא דעת כוון לרצון השי"ת. ויעקב אבינו היה סובר שיוסף יהיה תמיד גדול השבטים, ואח"ז הבין שבאמת יהודה הוא ראש השבטים, אכן בראשית קדושה וישועת ישראל הוא יוסף הראש. ולזה כל אדם בימי הבחרות צריך להתנהג ביראה, רזא דיוסף הצדיק, להסתלק מכל ספק, ובזקנותו שקנה לעצמו הון מקדושה, אזי יוכל להכניס את עצמו בספיקות ובירורים שהוא מדת יהודה, הפעם אודה את ה', לעבוד את השי"ת בשמחה, כי לא יאונה לצדיק כל און. וכדאיתא בזוה"ק (אחרי נו.) כתיב עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה וכתיב עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה, הני קראי קשיין אהדדי, אלא הכי תאנא עבדו את ה' ביראה דכל פולחנא דבעי בר נש למפלח קמי מאריה בקדמיתא בעי יראה לדחלא מניה, ובגין דחלא דמאריה ישתכח לבתר דיעבד בחדוותא פקודי אורייתא וכו'. וכשיעבוד אדם את השי"ת בהדרגה, בקדמיתא ביראה ולבתר ברחימו, אז יהודה הוא הגדול ועומד לפני יוסף, וכדכתיב (ויגש מו) ואת יהודה שלח לפניו, כי אהבה גדולה מיראה:

בוזהו הטעם שבמשכן שילה שנבנה בחלקו של יוסף, שהיתה מנוחה לפי שעה כאדם העומד לפוש, שם היו אוכלין קדשים בכל הרואה^קנט, היינו במקום שרואה מפורש רצון השי"ת זה הוא קדשים, אבל לא לכנוס בספיקות, וזה המקדש היה קודם בית עולמים. ותחיית המתים יהיה ע"י אליהו ז"ל שבא משבטו של יוסף. וכן משיח בן יוסף יבא קודם משיח בן דוד. וכן איתא בזוה"ק, שכל הישועות מתחילין מבניה של רחל ואח"כ הם מסטרא דיהודה, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קעד.) הטעם שמלכות ישראל בתחלה התחילו מזרעא דרחל, שאול היה מלך הראשון בישראל. אמנם כ"ז הוא בתחלת הישועה, מפני שכל האורות הם מרזא דיוסף הצדיק שמדתו הוא אור, ואף שבכל ישראל נמצא אור, כדאיתא בתקוני הזהר (תיקון כ"א ס:) דישראל אינון פתילה אורייתא משחא שכינתא שרגא, אכן שלפעמים נעלם מהם האור, לבר מיוסף הצדיק שמעולם לא נעלם ולא נתרחק ממנו אור המאיר לעיניו, והוא מאיר לכל ישראל. אמנם כ"ז הוא רק בתחלת הישועה שאז צריך בירורים וצמצוצים שהם מזרעה של רחל, וכדאיתא בזוה"ק (שם וישלח קעד.) שירותא דאתיא לאשתמודע בקשיו איהו וכו' ואז הוא יוסף יתיב ברישא, להאיר לעיני כל ישראל היכן גנוזים הטובות. אבל אחר שנראה אור אזי יהודה יתיב ברישא, כי עיקר הטובות כלולים רק בו^קס. והחיים שנמצא ביוסף הצדיק הוא כמו החיות שנמצא באף, שבתמידות נמצא בה חיים אף בשעת שינה, כדאיתא בש"ס (ברכות סא.) אף ניעור, וממנה יתער האדם כולו^קסא. אבל אחר שניעור האדם אזי הוא החיים שבאף רק מעט נגד החיים שבגוף. וכן כאשר נראה אור ישועת השי"ת, אזי הוא החיים והטובה שביוסף רק מעט נגד החיים והטובות שנמצא בכל השבטים. ולזה נקרא יוסף הצדיק קטנן של שבטים. ולזה כאשר נראה אור יוסף הצדיק ונבנה משכן שילה בחלקו אזי נאמר (תהילים ע״ח:ס״ז-ס״ח) ויטוש משכן שילה וגו' ויבחר את שבט יהודה וגו', וישראל ויהודה היו רבים כחול הים ובנו בית עולמים, והיא היתה להם לנחלה וכדאיתא בש"ס (זבחים קיב:), ולזה היו אוכלים קדשים בירושלים לפנים מן החומה, היינו שהיה חומה סביב לה, וזה מרמז שאף אם אינו רואה מפורש רצון השי"ת, עכ"ז השי"ת מקיפם, וכן דוד המלך ע"ה מלך אחר מלך הראשון וכסאו כירח יכון עולם ועד^קסב:

גוכשחרב בית המקדש נגנז גודל התקיפות הזה, אך אור מלכות בית דוד היה מאיר עוד אור מצומצם, זרובבל פחת יהודה היה ראש בישראל. ולזה נס פורים ניתנה לכתוב, כי כתיבה מורה ע"ז שנקבעה הקדושה בגוף אף שלא מדעת. ובבנין בית שני נעלם לגמרי זה האור שהיה בבית ראשון, ולא נתגלה רק בשעת עבודה, כדאיתא בעץ החיים (שער מיעוט הירח פרק ב) והוא בזוה"ק (פרשת פקודי רנח.) ולבתר כד גרמו חובין אתעדי שלטנותא וכו'. ולא חזר האור שהיה בבית ראשון רק שנתגלה בעת העבודה^קסג. וכמו שמבואר (שם) ועל דא הוו כהני זמינין בגוה לקטרגא בהאי ערלה, היינו שבשעת עבודה שהיו עובדים במקדש שני נתעורר גודל התקיפות כמו במקדש ראשון. ולכן כשגברו בית חשמונאי באה המלוכה לכהנים, שכהן העובד מחבר יוסף ויהודה. ושלא בשעת עבודה נגנז מהם התקיפות, ע"ז מרמז מה שנקראו בשם חשמונאי חש שמן. חש הוא מלשון וחש עתידות למו (האזינו לב), מהירות ותקיפות. ושמן מורה על אור והמשכה לאט לאט בהדרגה. לזה נס חנוכה לא ניתנה לכתוב^קסד, כי הוא רק בנפש ולא בגוף. ואף שדרשו חכז"ל (סנהדרין צח.) זכו אחישנה לא זכו בעתה, אמנם הכהן ע"י עבודה יוכל לחבר יוסף ויהודה, לכן ניתנה אז המלוכה לכהנים: