Beit Yaakov on Torah, Vayeshev 20/בית יעקב על התורה·וישב כ׳

אועשה לו כתנת פסים. איתא על זה בש"ס (שבת י:) לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. הענין בזה, שכל עיקר הגלות באה רק מזה שישראל דבוקים בהשי"ת, ונראה עי"ז גודל אהבתו שיש לו עם עמו ישראל יותר מלכל העכו"ם, לזה השר שלהם מקטרג על ישראל, ומוכרחים להגלות מארצם להיות בארץ אויביהם להתברר אף שם. אמנם כל הקטרוג הוא רק על הלבוש ואינו נוגע כלל בעומק, ובעל הבית יודע היכן הוא מפקיד את כליו (תנא דבי אליהו רבה פרק י' ד"ה מעשה בכומר עיי"ש) ולא זרע את ישראל בעמים בגלות רק כדי שיתוספו עליהם גרים, וכדאיתא בש"ס (פסחים פז:) א"ר אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר וזרעתיה לי בארץ, כלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורין. היינו, כמו שלפי ראות עין נראה שזרע הנזרע בארץ נרקבת, אבל עכ"ז נשאר הקורט בשלמותו וממנו יתפשט ויתרחב בארץ ויתוספו כמה כורין. כן זרע השי"ת את ישראל בגלות צדקת פזרונו, שרק על הלבוש נראה שיש להם שליטה על ישראל, אבל בהנקודה הפנימית מעולם לא היה להם שום שליטה, ועוד תתפשט הנקודה וילקט נפזרים מבין העמים טובה וקדושה^קסה. וזהו שעצמות יוסף הצדיק קברו בשכם, שמשם התחילה הגלות לכן קברוהו שם, שעי"ז יהיה עליה אף לדרגין תתאין שבישראל שיאיר אותם יוסף הצדיק (וכמש"נ לעיל בפרשת לך אות נז, ובעץ החיים שער לג – שער אונאה – פרק א בסופו ופרק ה):