Beit Yaakov on Torah, Vayigash 32/בית יעקב על התורה·ויגש ל״ב

אויקן יוסף את כל אדמת מצרים וגו' ואת העם העביר אותו לערים וגו' רק אדמת הכהנים לא קנה וגו'. איתא ע"ז בש"ס (חולין ס:) כי היכי דלא לקרי לאחיו גלוותא. להבין הענין שסיפר לנו הכתוב כל זאת שקנה את אדמת כל מצרים ואת אדמת הכהנים לא קנה, מאי נפקא לן מכל זה. אכן הענין בזה, דהנה יוסף רצה להמשיך קדושה למצרים קודם שבאו השבטי ישרון למצרים, לזה נטל מהם רכושם וצוה להם שימולו את עצמם, ומזה היה עיקר גלותן של ישראל להתברר בזאת ליקח ולהוציא מהם זה הכח מקדושה, וכל זמן שלא הוציאו מהם זו הקדושה היו בגלות בעבודת פרך^קסה. וזה היה מפני שיוסף התפשט יראתו לחוץ ומל את המצריים, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קעג.) לבתר אתא שור ואשתלים בחמורים וכו' יוסף דאיהו שור ומצרים דאינון חמורים וכו' ועל דא לבתר בני יעקב נפלו בין אינון חמורים בגין דאזדווג שור בהדייהו ונשכו לו גרמייא ובשרא עד דאתער לוי כמלקדמין ובדר לאינון חמורים וכו' ואפיק לשור מתמן הה"ד ויקח משה את עצמות יוסף עמו^קסו. לכן לא מלו ישראל את בניהם במצרים כדאיתא במדרש (רבה שמות א) והוא להתברר בזה נגד המצרים, להוציא בלעם מפיהם, להראותם שעיקר יסוד ושרש העבודה אינו תלוי עוד רק בזה שימולו את עצמם, כי זה הוא רק אחת ממצות ה' ולא כולם. ובזה נצחום ישראל, להראות שאף אם לא ימולו את עצמם עכ"ז הם קשורים בשרש ישראל, דרחמנא רק לבא בעי^קסז. ומ"מ לא נפסקה מאתם לגמרי זו המצוה והעבודה, כי שבטו של לוי מלו את בניהם מבואם ועד צאתם, כדאיתא (שם), והם היו לנגד כהני המצרים שלהם לא צוה יוסף הצדיק להמול, וכהני ישראל נמולו, דכתיב בהו (ברכה לג) בריתך ינצורו, ולא נשתעבדו כלל בגלות מצרים. וזהו כונת יוסף שלא קנה אדמת הכהנים, כי אם היה קונה אף אדמתן אזי היו נמולים גם הם, וממילא היו מוכרחים גם שבטו של לוי שלא להמול והיתה מצות מילה נעקרת מכל וכל. וזהו שמספר והולך, שקנה כל אדמת מצרים ואדמת הכהנים לא קנה: