Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 18/בית יעקב על התורה·וישלח י״ח

אויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו' קטנתי מכל החסדים גו'. הענין בזה, שבתחלה התפלל תפלתו להשי"ת, שבזכות כיבוד שכיבד עשו את אביו יצחק יעמוד לו לעשו שלא יעשה הרע בעיני השי"ת, שלא יעשה שום דבר רע ליעקב, ואח"כ האיר ה' לנגד עיניו שישלח לו מהונו ורכושו, לכן שלח לו כל אותו הדורון. ולהבין הענין שנתיירא יעקב אבינו פן ואולי נתמעטו זכיותיו בזה שהשפיע לו השי"ת טובה, הלא לאדם טוב מטעימין אותו מפרי מעשיו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעתיד לבא, וכמו שהשי"ת הוא אין סוף ואין תכלית כן אין סוף למתן שכרו, ולמה נתיירא. אכן הענין בזה כדאיתא בש"ס (שבת לב:) אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו. והוא, כי אם לא יהיה לאדם הכנת טובה שיעמוד לו לעתיד, אזי לא היה מועיל לו שום תפלה להמשיך השפעת טובה בעוה"ז. אכן השי"ת החפץ להיטיב לאדם הסדיר סדר, שידמה לאדם לפי דעתו והבנת שכלו שבאמת הוא ראוי להשפעת טובה, אכן אולי יש עליו איזה קטרוג שמעכב ההשפעה, על זה תועיל תפלתו שיטעימו השי"ת מפרי מעשיו בעוה"ז והקרן יהיה מונח לעתיד לבא. וזה שאנו מצפים ומחכים ליום ה' הגדול והנורא, שיפתח השי"ת אורו הגדול ויעשה נוראות אשר לא נקוה עליהם, זה הוא רק בדרך נס, אבל לא זה הדרך והסדר שהעמיד השי"ת בעולם. אבל הישועות הנעשות בקרב הארץ, וכל השפעת טובה שימשיך אדם בעוה"ז הם על זה הדרך בדעת האדם והבנת שכלו. ואין לך גדול מלידת יצחק אבינו ע"ה, שאבינו אברהם מצדו נתייאש לפי טבע העולם ולפי תפיסת דעתו מלהוליד פרי בטן, וההולדה היתה על דרך נס בעשותו נוראות אשר לא נקוה, ומכל מקום כתיב ביה (וירא כא) ותלד שרה לאברהם בן לזקניו, שהשי"ת ברוב חסדו וטובו האיר לו שיצחק נולד לו בגדר חכמתו, שנתברר אחר זה שמעולם לא התייאש עצמו מלהתפלל על לידת יצחק בנו, רק תמיד היה מצפה ומקוה על זו הישועה, וע"ז מרמז לזקניו שהיה בגדר חכמתו (וכמש"נ לעיל באריכות בפ' וירא אות כא כל הענין שם)^קו. ובמקום שבאה ישועה לאדם בדרך נס שאין בנמצא זו הישועה בגדר חכמתו, אזי יש לפחוד ולהתיירא פן ואולי ינכו מזכיותיו מהקרן שמונח לו לעתיד. וזה היה יראת אבינו יעקב עליו השלום שאמר קטנתי מכל החסדים וגו' כי במקלי עברתי וגו' ועתה הייתי לשני מחנות, ופחד שמא מנכין לו מזכיותיו לפי שהוא בדרך נס: