Biurei Tanya·Biurei Tanya by Alter Simchovitz·Likkutei Amarim Part Twoביאורי תניא·ביאורי תניא - שימחוביץ·אלטר·ליקוטי אמרים חלק שני

אחינוך קטן.
חנוך לנער משלי כב,ו.

בכי שבע יפול צדיק וקם משלי כד, טז.

גכי יפול לא יוטל תהלים לז,כד, פירש"י לא יוטל לא יושלך להיות נעדר יפול ל' הטיי' כמו ותפול מעל הגמל.

דשער היחוד והאמונה
הזה"ק שמע יחו"ע בשכמל"ו יחו"ת ע' בזהר בראשית יח,ב בשכמל"ו יחודא דלתתא. יחו"ע שמע ישראל כו' ה' אחד ע"ש.

הפרק א
[לעולם ה' דברך נצב בשמים] ע' במים רבים הגדול אות ק' דף ט"ז¹⁷¹. ולא נאמר בשמים מפני שלא תעלה על דעתך שתשא עיניך השמימה ותראה כי הוא נברא משובח נעלה כו' לא יעלה על דעתך שהוא מקדמת דנא או יש יכולת לעשות ולהשפיע איזהו דבר לכן נאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים להחיותו תמיד שהוא נברא כמו כל הברואים השפלים שבארץ כו' וממנו תבין גם בארץ הלזו הגשמיית הנראה ונגלה כו' אלו היו מסתלקים מהם האותיות מע"מ כו' היו חוזרות כו' ע"ש.

ו[וז"ש האריז"ל שגם בדומם כו' יש בחי' נפש כו'] ע' בלקו"ת בי' אחרי ה"א תלכו כ,ד שהרי הארה מהכלים וגם אפילו הארה דהארה מהקו מלובש ממש בהנבראים להחיותם. בסש"ב ח"ב פ"א בשם האריז"ל שגם בדומם ממש מלובש אותיות הדיבור מעשרה מאמרות וה"ז בחי' כח הפועל המלובש ממש בהנפעל כמש"ש פ"ג כו' ועוד זאת שגם כח הפועל מע"מ וכלים דאצילות המלובש ממש בהנפעל שהם בי"ע אינם כדמיון הנשמה המלובשת בגוף שהרי אין שרש ההתהוות הגוף ועצמות מנשמתו משא"כ כח הפועל ורוח פיו ית' שבפועל מהווה את הנפעל מאין ליש ולכן הנפעל בטל באמת לגבי כח הפועל שבו ולא כמו גוף לגבי הנשמה, פ"ג ופ"ו ע"ש.

זמענין רל"א שערים ע' במק"מ דף ט"ו מהזהר רל"א שערים כ"א א"ב חוץ מאלב"ם ויש רל"א שערים פנים שמתחילים בא' ורל"א שערים אחור שמתחילים בת' ע"ש.

חע' בפרד"ס מהרמ"ק זצ"ל שער ל' שער הצירוף פ' ה' דף קפ"ד.

טבשעה שהקדימו רס"ז דף ש"ח¹⁷² רל"א שערים המתגלגלים כו' וכמו א"ת ב"ש שהאלף מתחיל בתיו הרי בהתיו מתלבש אור האות אלף ומ"מ אינו ממהותו כלל כו' וזהו"ע הפרסא שהן בחי' האותיות דחילופים.

י[צירופים וחילופי אותיות כו' חילופים ותמורות האותיות כו'] ע' בפרד"ס קפ"ג: ויש חילוק בין צירוף לתמורה כו' הצירוף תשתפכנה אבני קודש ולא תתהפכנה מאותיות אלו לאותיות אלו זולתם שהם בראש הצירוף ואותם שהם בראש הצירוף הם אותם שבסוף הצירוף אלא שהוא כמו גלגל המתגלגל כו' אבל התמורה הוא חילוף האותיות בכ"ב אלפא ביתות כאשר נבאר כמו המשל שם ה' אלקינו ה' כו' המתחלף בא"ב ג"ד כוז"ו במוכס[ז] כוזו ובאתב"ש מצפ"ץ כו' ע"ש.

יאוזה שמו אשר יקראו לו כו' בשעה שהקדימו רס"ג.

יבפרק ב
והוא פלא גדול יותר מקי"ס כו' ואילו הפסיק ה' את הרוח כו' ולא קמו כחומה בלי ספק אף שהטבע הזה במים ג"כ נברא ומחודש יש מאין. אפשר, דזה המשך אחד הוא, כלומר דאף שהטבע מחודש עכ"ז בלי ספק הוא שלא קמו כחומה בלי הרוח, ומאחר שהוא כך בפלא הזה בקי"ס עם שאינו פלא גדול כ"כ כמעשה שמים וארץ שהוא יש מאין, שהרי חומת אבנים נצבת מעצמה דא"כ ישנו טבע כזה בעולם, רק שטבע המים אינו כן משא"כ הבריאה יש מאין ששהוא למעלה מהטבע.\

יגפרק ג¹⁷³
[כח הפועל ורוח פיו שבנפעל המהוה אותו תמיד] בענין כח הפועל שבנפעל המבואר בפ"ג ע' בבי' אחרי ה"א תלכו בלקו"ת ראה¹⁷⁴.

ידאלו נתנה רשות לראות ולהשיג כו' ע' בד"ה אשרנו מה טוב חלקנו רפ"ח בבוך שלי רס"ג¹⁷⁵:

טו[גשמיות הנברא וחומרו וממשו] הל' המוזכר בפ"ג ממשו אולי יש להסמיך למ"ש בהלכות ציצית סי' ט' סעיף ט' כו' וז"ל י"א כו' צריך שיהי' ג"כ צבעם ממין הצבע הכנף כו' וי"א שלא הקפידה תו' אלא על ממשות הציצית שיהי' ממין ממשות הטלית (דהיינו אם הטלית משי יהי' הציצית משי ואם קנבוס כו' מקנבוס).

טז[כי בטל במציאות ממש כו' שאין מאיר שם] בענין ביטול האור במאור בדרושי רס"ה שבועות ד"ה נשא קמ"ב¹⁷⁶.

יזע' בד"ה וילך איש מבית לוי שמות רס"ו¹⁷⁷. בפ' אחו"ק רס"ו קמ"א¹⁷⁸.

יח[שפע האלקי מרוח פיו השופע עליהם ומהוה אותם] מה שמבואר כאן שהנבראים הן הארה מכח האלקי המהווה ע' בד"ה נח תער"ב בוך שלי דף קמ"ה¹⁷⁹: דסט"א אין התהוותם מגוף ההארה כמו הנבראים כו' דהסט"א אין מציאותם הארה ח"ו מהכח אלקי כ"א מציאותם הוא מן הלבושים המעלימים ע"ש.

יטפרק ד
[הגדול היא מדת חסד כו' להיות ברואים מאין ליש כו'] ע' בשרש מצות התפלה אות ל"א קל"ב: ולכאו' א"מ דממ"נ אם הי' בטל במציאות א"כ אין שם ברי' יש מאין עליו אלא אין ואפס ממש כו' שמה שנר' ליש זהו מצד ההסתר וא"כ בחי' הברי' יש מאין נמשך ממדת גבורתו דוקא שהוא מדת הצמצום להסתיר כו' וזהו היפך ממ"ש שהברי' יש מאין היא ממדת חסדו דוקא. אך הענין מובן ע"פ משל דבאמת הן ב' ענינים שהרי עולם האצי' הוא נחשב ברי' יש מאין לגבי א"ס ב"ה אע"פ שאצי' בטל במאצילו כביטול זיו השמש כו' ע"ש. אלא שאעפ"כ מה שנאצל מהות חכ' או חסד אע"פ שחכ' זו בטילה כביטול הזיו לגבי המהווה אותה מ"מ נמצא במציאות חכ' ולא שאין מציאות חכ' כלל אלא שחכ' זו היא רק התפשטות החיות מהאור הנמשך מא"ס כו' כהתפשטות הזיו כו' ובטילה כביטול הזיו אבל מ"מ זה שנתפשט מהזיו הפשוט בתכלית הפשיטות להיות תואר ותמונת מהות חכ' ה"ז ברי' יש מאין משום דא"ס ב"ה בעצמו לאו מכאמא"כ; ועד"ז יובן מאצי' לבי"ע שההתהוות הנמצא הוא ממדת גדולתו וחסדו אלא שמ"מ הי' בטל במציאות כביטול הזיו וזהו"ע נשמות דאצי' כו' וא"כ זהו שנתוסף בבי"ע שהנברא נראה יש ודבר בפ"ע כאלו אינו התפשטות החיות כו' אלא הוא דבר בפ"ע כו' הנה הסתר זה הוא מחמת מדת גבורתו ע"ש.

כ[הן הן גבורותיו כו'] ע' בפתח אליהו הגדול בוך זה דף רמ"ח¹⁸⁰: מובא פ"ד מסש"ב ח"ב בענין החיות שמבחי' החסדים שבא ג"כ מהגבור' ואי"ז החיות שמגבו' דמל' שהיא ההסתלקות שבמל' ע"ש.

כאע' בבי' ושבתה תקס"ב בדרך מצותיך דף קס"ט,ב מציין ללקו"א ח"ב ספ"ד.

כבפרק ה
לעיין [בלקו"ת] בד"ה קמפלגי במתיבתא דרקיע כ"ב ד'.

כגבשולי הגליון: שרש התו' והמצוה בארוכה בלקו"ת ביאור לד"ה וידבר אלקים במדבר י"ז: במסעי צ"א ד' שלא ברכו בתו' ואינו או' על התו' היינו שלא המשיכו בהתורה ע"ש ודוק.

כדפרק ו
כמארז"ל יהודה ועוד לקרא בקידושין ו,א בל' חרופתי מקודשת שנא' והיא שפחה נחרפת כו' ועוד ביהודה קוראין לארוסה חרופה ויהודה ועוד לקרא פרש"י וכי המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה ע"ש.

כהפרק ז
[שמע ישראל הוא יחו"ע ובשכמל"ו הוא יחו"ת] ב[לקו"ת] ד"ה ששת ימים יד,ב בסופו ממש מציין לסש"ב ח"ב פ"ז ואולי להבנת הדברים בההפרש בין יחו"ע ליחו"ת דיחו"ע הוא בהמדרי' דמל' שנק' ים ויחו"ת הוא בהבחי' שנק' ארץ ודוק. טרם העיון.

כוע' בההעתקה שת"י מאדמו"ר הצ"צ נבג"מ המתחיל עיין בשו"ע אאזמו"ר נ"ע סי' א' כו' בסופו מבאר בענין ב' היחודים המבוארים כאן וע"ש.

כז[שילוב שם אדנות בשם הוי"ה כו' שילוב הוי"ה באדנות] ע' בלקו"ת ביאור לד"ה שובה ס"ה ד. ומציין לד"ה והקרבתם עולה אשה ע"ש כמדומני שהוא הדרוש להבין ההפרש דבפסח כו' בדרושי שמע"צ צג,ב.

כחקס"ז פעמים כגודל כדור הארץ. בהקדמת הרמב"ם למשניות זרעים בגמ' דפוס תער"ב דף נ"ה וזלה"ק וגודל הכדור ההוא כגודל כדור הארץ מאה ושלשים וששה פעם ושלשה שמיני פעם.

כטפרק ח
סוג ומין כל התשבחות ע' בפרד"ס שער ד' פ"ה סוג הוא כולל מינים הרבה מין הוא שכולל אישים.

לפרק ט
שהוא כאין לגבי החיות שבאותיות המח' שהוא כאין לגבי חיות ומעלת המדות כו' שהוא כאין לגבי חיות ומעלת ומדרי' החכמה בינה ודעת ע"ש. מה שמזכי' במח', רק חיות ובמדות חיות ומעלת ובחב"ד חיות ומעלת ומדריגת ע' בד"ה תקעו רס"ח¹⁸¹ מחלק בין נפש רוח לנשמה דנפש הוא בחי' חיות הנפש ולא בחי' אור במדות יש בזה גם אור הנפש ולא רק חיות לבד. בחב"ד הוא בבחי' גילוי אור ממש ע"ש.

לאבהג"ה ע' בד"ה פתח אליהו הגדול בוך זה דף עד"ר:

לבמענין כולם בחכ' עשית שהחכ' כעשי' בשער התפלה מדרך החיים שעה"ת ח"ג אות צ"ד דף ק"ס¹⁸²:

לגפרק י
[בעשרה דברים נברה העולם כו'] ע' בד"ה כמה מעלות טובות מאדמו"ר מהר"ש נ"ע שנת תרמ"ב בסוף אות א' וז"ל וזהו מארז"ל ברבות בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה בחכ' בתבונה ובדעת כו' והיינו פי' שהמדות הם בבחי' לבוש שמתלבש בהם אוא"ס ע"ש (א"ה ואולי לכוונה זו מביא בפרק זה מהמד' לא מהגמ' חגיגה אבל עדיין צ"ע שאיננו מביא ל' המדרש נתלבש כו' ואולי יש עוד מד"ר שבהל' נברא כו' וצ"ע).

לדע' בהדרוש מים רבים הגדול דף ט"ו¹⁸³ באות י"ט הראי' מהגמרא חגיגה יב,א ובסש"ב מובא מהמדרש הוא על שההתהוות ע"י הספי' מהמאמר דפתח אליהו לאנהגא בהון עלמין מבואר דההנהגה הוא ע"י הספי' ודיוק הל' וקרינן להון פי' שאנן הוא דקרינן להון עשר ספירן אבל באמת הם בטילים ומיוחדים ע"ש.

לה[מדת החסד רק מפני שכלולה גם ממדת גבורה כו'] ע' בלקו"ת דרושי ר"ה יו"ט של ר"ה נז,א ומדת הגבו' כלולה בה להגביל שפעה ובתוכן מלובשת בחי' חכמה להיות ההשפעה ע"פ גזרת החכ' ע"ש.

לוצדק איהו דין כו' ע' בשער החנוכה ד"ה רני ושמחי דף ל"ו¹⁸⁴: נק' צדק ע"ש מדה"ד כמ"ש צדק דאיהי דינא ולא בחי' דין גמור אלא מפני שבא בצדק ומשפט במדה ושיעור דוקא ע"ש. ועלי למצוא עוד מפו' בע"ה בענין משפט איהו רחמי.

לזפרק יא
מדת חסד ורחמים שבנשמה א"א לבא לידי התגלות בפועל ממש כו' הדיוק התגלות בפו"מ י"ל הכונה כשבא במעשה הצדקה, ויש התגלות שאינו נק' פו"מ, כהתגלות האה' בדיבור, שגם בזה ישנם אותיות המחשבה והדיבור וע"ש בהנהגת עשרה מאמרות ג"כ נקראו בשם מאמרות לגבי הנבראים בלבד כו'

לחאו אפי' בהבל העליון לבד כדכתיב ויפח באפיו נ"ח ע"ש ובאגה"ת הלא מבאר דמהל' ויפח מוכח שהוא הבל פנימי למע' במדרי' מבחי' דיבור ע' בשער התפלה לאדמו"ר האמצעי זצוקללה"ה נבג"מ בשער התשובה ח"א בדרוש מה ה"א שואל מעמך בדף ע"ט¹⁸⁵. דיש בחי' בהבל הפה שהוא למטה במדרי' מבחי' הדיבור רק דבשרשו מהבל פנימי יותר דע"ז נא' מאן דנפח מתוכי' נפח ע"ש.

לטבלקו"ת סוף בחקותי נ,ד מביא ממדרש תהלים רס"י ס"ב בענין בהא בראם מה ה"א כשאדם מוציאה מתוך פיו אין בה לא ריחוש שפתים ולא חריצות לשון כך בלא עמל כו' וזהו הבל היינו אות ה' אתא קלילא כו'.

מולא נקראו בשם אותיות לגבי הנבראים אלא לגבי מדותיו ית'. מתחיל שנקרא מאמרות לגבי הנבראים בלבד ומסיים ולא נקראו אותיות לגבי הנבראים. נראה ההתחלה לו' דע"ש שבאים ומביאים למדות לאחר התגלות פעולתן בתחתוני' עש"ז נק' מאמרות, והיינו, ע"ש שע"י הוא פועל הבריאה כמו שהמדות נק' מדות לגבי הנבראים עליוני' ותחתונים כו', אבל במעלתם וערכם אינם אותיות בערך הנבראים, כ"א בערך המדות עליונים, וצריך יגיעה מעט ליישב הדבר ולהבין הכתוב והנאמר.

מאוהנראה עוד בדרך אפשר הפי' כך ולא נקראו בש' אותיות לגבי הנבראי' היינו בזה שנאמר שנקרא אותיות לגבי הנבראים לא נקראו כך לגביהם אלא לגבי מדותיו, דכאשר מדותיו נק' מדות לגבי הנבראים כנ"ל אז בערך זה קוראים המאמרות בשם מאמרות לגבי הנבראים בערך מדותיו, וצ"ע.

מבוע"פ פשוט, המדות אינן עולות ונקראים בשמות אלו בפ"ע מצד יחודם, ומה שנזכר בשמות אלו הוא לגבי הנבראים, כן המאמרות מצד יחוד' אינו נק' בשם מאמרות רק לגבי הנבראים שמעלתם בעצמם נק' אותיות רק לגבי המדו' עליונות ולא לגבי הנבראים.

מגפרק יב
כי כל אות הוא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי ע' בחקת תער"ב¹⁸⁶ בקצרה החיות וכח מיוחד הרי בכלל זה הוא גם האור המתלבש בהאותיות הכח העליון וחיות כללי כו' הוא למע' מאור המתלבש רק המחבר ומצרף כח עליון הוא כח נעלם העצמות של האו"פ; חיות כללי הוא אור מתגלה והוא או"מ.

מדהאור העולה על כולנה ע' באין עומדין רס"ז דף שכ"ט¹⁸⁷.

מהמכון שבו אוצרות שלג חגיגה יב,ב.

מובריאות חדשות פחותי המעלה היינו דברים טמאים ע' בוככה הגדול אות ו' דף קמ"ה סע"א¹⁸⁸ ע"ש.

מזואור הירח הוא מהשמש כו' אור שעל הארץ הוא אור האור של השמש. ע' במים רבים הגדול אות כ"ז דף כ¹⁸⁹' הירח עצם חושך רק שמקבלת בכל חודש אור חדש מהשמש ונמצא כי האור המאיר בארץ בלילה מן הלבנה הוא ג"כ אור השמש ועכ"ז אינו בערך כלל לאור השמש המאיר ביום.

מחחילופי אותיות בלקו"ת אמור ל"ג ג' שהוא בא"ת ב"ש ע"ש.

מטע' באגה"ק ויעש דוד שם פ"ה תמורות בא"ת ב"ש. לפי"ז מפ' גלגול רל"א שערים בא"ת ב"ש כו' אח"כ אשבר כו' אח"כ ארבק כו' אח"כ אקבצ כו' אצבפ אפבע אעבס אסבנ אןבם אם בל אל בך ע' בפרד"ס.

נ[חילופי אותיות ותמורותיהן] מענין חילופיהן ותמורותיהן אולי יש להסמיך זה לההפרש בקרבנות בין חליפין שהיא כשאבד הראשון ומפריש אחרת תחתיה לתמורה שהוא כשעומדת הקרבן בעין ואו' זו תמורת זו ע' במנחות פ"ז משנה ד' בהר[ע"]ב וצ"ע.