Haggadah with Likkutei Taamim uMinhagim and Divrei Shalom·Order of the Haggadahלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום·סדר הגדה

אסדר הגדה
סדרהגדה. פעם אמר לי אאמו"ר: יוסף יצחק מ'דארף טראכטען – (במשך הסדר) – אַף זיין אַ מענטש וועט דער אויבערשטער העלפן. בפרט בעת פתיחת הדלת. ניט בעט קיין גשמיות בעט רוחניות (שיחות חה"פ תש"ב⁹⁷).

בסדרההגדה. ראה במשנה פסחים פ"י, מכילתא פ' בא, תלמוד בבלי וירושלמי שם וכו'. סדר הגדה בצורה קבועה נמצא כבר בסידור ר' עמרם גאון⁹⁸, סידור ר' סעדי' גאון, ברמב"ם⁹⁹, מחזור ויטרי¹⁰⁰ ועוד, הביאור על דרך הסוד בפרי עץ חיים¹⁰¹ וסידור האריז"ל.

גיהא כל אדם חרד באימה לקיים מאמר חכמים שתקנו מצות הסדר והגדה, ולא יהא הדבר קל בעיניו, אף אם כמה דברים יש בסדר שנראה בעיני האדם שאין הקפדה בהם, ישכיל בדעתו לקיים שאין שום דבר ריק בהן (מהרי"ל¹⁰²).

דיש מקום לומר שאין הגר חייב בפסח¹⁰³ לפי שלא הי' לא הוא ולא אבותיו במצרים, דומה למאמרם גר אינו קורא שאינו יכול לומר נשבע ה' לאבותינו (בכורים פ"א מ"ד. אבל עיין רמב"ם שם¹⁰⁴). לזה אמר (במדבר ט, יד) וכי יגור אתכם גר ועשה פסח, אתכם הוא כאחד ממנו ויציאתנו ממצרים הייתה גאולת עולם גם לנפש הגר, הגם שלא הי' בנגלה הי' בנסתר כי שורש הקדושה אחד הוא, וכשהיו אבותינו במצרים הייתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים ואם ח"ו הייתה כללות הקדושה נטבע אין תרופה לענפים והצלת העיקר נוגעת גם לענפים (אור החיים במדבר שם).

ההשם"הגדה" – בפסחים (קטו, ב¹⁰⁵). הגדה על שם והגדת לבנך, ויש מפרשים הגדה שהוא לשון הודאה ושבח להקב"ה על שהוציאנו מארץ מצרים כמו שמתרגם בירושלמי הגדתי היום לד' אלקיך שבחית יומא דין. וכן תרגמו ר' סעדי' בערבי (אבודרהם¹⁰⁶). ויש גורסין אגדה באל"ף (ראה דקדוקי סופרים לפסחים קטו-קטז. תוד"ה אמר ע"ז מה, א¹⁰⁷. ובכמה ראשונים)¹⁰⁸.

ויסדרעלשולחנוכו', בפרי עץ חיים¹⁰⁹ וסידור האריז"ל¹¹⁰ בשינוי לשון קצת. וראה גם כן שו"ע רבינו סי' תע"ג סכ"ו¹¹¹.

זיסדרעלשולחנוקערה. בטור ושו"ע (סי' תע"ג ס"ד¹¹²) מבואר שגם עתה מביאין הקערה רק אחר שתית כוס ראשון, ורק שולחנו יהי' ערוך מבעוד יום (רס"י תע"ב¹¹³). בסידור קול יעקב¹¹⁴ משמע דהקערה יסדר על השולחן קודם הליכתו לבית הכנסת וקודם אמירת סדר קרבן פסח. וכן משמע קצת בשל"ה ריש מס' פסחים¹¹⁵. אבל בסידור ה"ר שבתי רשקובר כתב: "כשיבוא לביתו (אחר תפלת ערבית) ישמח ויאמר כו' ותכין הקערה עם המצות כנ"ל סידורו".

חוכן אנו נוהגין לסדר הקערה בלילה וקודם קידוש, וכדמוכח גם מסידור רבינו שכתב על דבר הקערה בין סדר קרבן פסח לקידוש. וכ"כ גם בפרי מגדים מש"ז סי' תפ"ו¹¹⁶. ומ"ש במשנה (פסחים קיד, א) מזגו לו כוס אחד כו' הביאו לפניו מטבל כו'¹¹⁷, יש לומר כפירוש ר"ח (הובא שם בתוס'¹¹⁸) דהיינו הביאו את השלחן, וזהו דוקא בימי חכמי הש"ס שהיו להם שלחנות קטנים לפני כל אחד ואחד ולא היו מביאין השלחן עד אחר קדוש משא"כ בדורות האחרונים. ועיין תוד"ה שאין (פסחים ק, ב¹¹⁹).

טסדרהגדה.יסדרעלשולחנו. הי' אצלנו בירושה הכוס לקידוש של רבנו הזקן ובו שיורי היין (שנקרשו) שקידש בו לאחרונה. והיו מעמידים אותו על השלחן בעת הסדר, עד שעל פי סיבה נאבד. כן קערת הכסף שהיא עתה על השלחן היא של רבנו הזקן.

יבדרך כלל לא הי' בבית רבינו הזקן עשירות בכלי כסף. אין די טיעפע יאָרען פון רבי'סטווע (לאחרי שכבר נהג בנשיאות כו"כ שנים), אספו החסידים ביניהם סכום מסוים, מכל משפחה לקחו לא יותר ממטבע פולנית ששווי' הי' בערך ג' עדשי (שעורות?) כסף ובזה קנו מתנה לרבנו הזקן קערה זו וכן מנורה. – כן הי' לרבנו הזקן "הדס" שנתן לו הרב המגיד "אַ מתנה פון רבי'ן – הבעש"ט – מיט וריח לו כלבנון".

יאגם קופסת-טאבאק של כסף הייתה אצל רבינו הזקן מתנת בעל תשובה אחד (אף שבכלל לא קבל רבינו הזקן מתנות). ויאמר: אבר אחד ישנו באדם ואינו בעל תאוה וגם אותו רוצים להלעיטו (אן שטאפן) תאוה! ויפריד את מכסה הקופסא, שהייתה כסף מלוטש, והשתמש בה בתור מראה לכוון התפלין שתהיינה מונחות במקומן (שיחות חה"פ תש"ב¹²⁰).

יבכוס קידוש הנ"ל ושיורי היין שבו – הם שקידש רבינו הזקן בשבת האחרונה בכפר פּיענא (שיחת י' אייר תרצ"א¹²¹).

יגקערה. בבית הרב מסדרין המצות על מפה ולא על קערה. מלבד האדמו"ר המסדר המצות על טס של כסף¹²².

ידבג'מצות. שאלו אנשי קירואן למר רב שרירא גאון למה לוקחין ג' מצות בלילי פסחים לא פחות ולא יותר, והשיב להם רמז מן התורה הוא לג' סאין שאמר אברהם לשרה לעשות מהם עגות כו', וגמירי אותו זמן פסח הי', וי"א זכר לג' הררי עולם אברהם יצחק ויעקב (מעשה רוקח טז, נח¹²³).

טוהישראלועליוהלויכו'. ראה הביאור בפרי עץ חיים¹²⁴ וסידור האריז"ל¹²⁵. ונוהגין להפסיק במפה בין מצה למצה, והטעם מבואר בסידור קול יעקב¹²⁶. וכן הוא גם כן בתפארת ישראל¹²⁷ סוף מסכת פסחים (תוספות חיים¹²⁸).

טזיסדרכו'הישראלועליוכו'. "אצלנו הסדר ישראל לוי כהן, יל"ך – ורומז גם כן שהוא כבר מהלך בעבודתו – ולא כל"י. בכלל: המצות – רומזים לכלים, מה שמניחים על המצות – לאורות. ולכן נוהגים לקחת מצות כפופות – בית קבול, שזהו ענין כלי האמיתי" (שיחות פסח תרח"ץ¹²⁹).

יזהערהמהמלקט: בסידור האריז"ל הסדר – יל"ך. בפרי עץ חיים שער חג המצות פ"ו – כל"י¹³⁰. על פי הנ"ל שהמצות – כלים וששת המינים – אורות, יש לבאר גם כן מה שרבים נתחבטו¹³¹ להבין הסדר שהמינים צריכים להיות מונחים על המצות דוקא¹³² וכו'.

יחהזרועכו'הביצה. כי צריכים להיות שני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה (פסחים קיד, ב¹³³). ואמרינן בירושלמי שמנהג לקחת זרוע וביצה (ביעא בלשון ארמי) כלומר בעא רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא (כל בו¹³⁴ הובא בב"י, אבודרהם¹³⁵). יש שכתבו דלוקחים ביצה משום שעושים זכר לאבילות דחורבן בית המקדש¹³⁶. וצע"ק דמוכח במשנה ובירושלמי דגם בזמן בית המקדש היו לוקחים שני תבשילין¹³⁷ ואז לא עשו זכר לאבלות. ואם כן נצטרך לומר אשר מאות שנים לקחו מין אחר לזכר החגיגה ואחר החורבן שינו מנהג זה¹³⁸.

יטהזרוע. נוהגין לקחת חלק מצואר עוף¹³⁹. כן מדקדקין שלא לאכול הזרוע אחר כך¹⁴⁰ – כל זה הרחקה שלא יהא כל דמיון לקרבן פסח. ומטעם זה הנה כבוד קדושת מו"ח אדמו"ר מסיר כמעט כל הבשר מעל עצמות ה"זרוע"¹⁴¹.

כהביצה. מבושלת עד שתתקשה¹⁴².

כאגם כשחל ערב פסח בשבת לוקחים הביצה זכר לחגיגה (ודלא כמ"ש באבודרהם¹⁴³) אף שלא קרבה חגיגה אז (תוד"ה אח[ד] פסחים קיד, ב¹⁴⁴).

כבתחתיהםבאמצעהמרור. לכאורה הי' צריך להיות המרור בקו שמאל כי הוא בחי' גבורות. אך הוא מפני שהמרירות מעורר המשכת רחמים רבים, כאשר תשתפך במר נפשו ויבוא לידי מרירות גדולה איך שהוא רחוק מאלקות על ידי זה מעורר בחינת רחמים רבים (לקו"ת שה"ש ד"ה קול דודי, ס"ב¹⁴⁵).

כגהחרוסת. זכר לטיט שנשתעבדו בו אבותינו. ונותנין בה דבר של קיוהא (פסחים קטז, א¹⁴⁶) זכר שהיו שיני ישראל קיהות מקושי השעבוד (ב"ח סי' תע"ג¹⁴⁷). ועושין אותה מפירות שנמשלה בהם כנסת ישראל (תשובות הגאונים הובאו בתוד"ה צריך שם¹⁴⁸). ואחר כך מרככין אותה במשקה אדום זכר לדם מכה הראשונה (ירושלמי פסחים פ"י סוף ה"ג¹⁴⁹). – וכל דבר שטובלין בו קרוי חרוסת (מחזור ויטרי¹⁵⁰).

כדסימן אל החרוסת: חרושת אבן חרושת עץ בלשון אשכנז: איפ"ל בארי"ן ניס"ן אינגב"ר צימרנ"ד, ובלשון הקודש: תפוחים אגסים קידה אגוזים וקנמון (פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ו¹⁵¹). אבל זה מכמה שנים אשר מנהגנו לא לקחת קידה וקנמון מחשש תערובת חמץ¹⁵².

כהנקרא שמו חרוסת – זכר ללבינה שהיא מעשה חרסית (מרדכי לפסחים סדר הגדה הקצר¹⁵³ – בשם הירושלמי¹⁵⁴).

כוהכרפס. נוטריקון ס' פרך כלומר ס' רבוא עבדו עבודת פרך (אבודרהם¹⁵⁵. מהרי"ל¹⁵⁶). ואנו נוהגין ליקח בצל (או תפוח אדמה). ועיין מ"א סי' תעג ס"ד ובאחרונים¹⁵⁷.

כזותחתהמרורהחזרתשעושיןכורך, מחמת שינוי הלשון, דבתחילה קורא אותו מרור ואחר כך חזרת (וכן הוא גם כן בפרי עץ חיים, משנת חסידים, סידור קול יעקב, סידור ה"ר שבתי רשקובר), יש נוהגין שלא ליקח מין אחד למרור ולכורך, ואפילו במקומות שנמצא סאלאט אינם עושים הכל מן סאלאט, וטעמם אולי אין בקיאין בחמשה מינים שבמשנה (פסחים לט, א¹⁵⁸) לכן יוצאים אכילת מרור בירק מר. ולא דקו דאם כן יש לאכלו בלא ברכה, וכמ"ש בשו"ע אדמו"ר הזקן סי' תעג סל"א¹⁵⁹. אבל באמת מצוה להדר אחר חזרת (פסחים שם), דהיינו סאלאט, שעיקר המצוה בה (שו"ע סי תעג ס"ה¹⁶⁰) ואין חילוק בין מרור לכורך. והא דשינה בלשונו הוא כי אם הי' כותב ותחת המרור המרור שעושין כורך (ועל דרך מ"ש בשו"ע אדמו"ר הזקן סכ"ו¹⁶¹) היו טועים לומר שלכורך יותר טוב ליקח המין הנקרא במשנה מרור, ובאמת מצוה בחזרת (שער הכולל¹⁶²). והתירוץ תמוה, דאם כן גם עתה יש מקום לטעות, דלמרור יותר טוב ליקח מרור שבמשנה. ולהוציא מכל טעות הוה לי' למימר: "תחתיהם באמצע החזרת ותחת כו' ותחת החזרת החזרת שעושין כורך". ואולי יש לתרץ שינוי הלשון, כי הנה התיבות "מרור", "חזרת" כמה רמזים על דרך הסוד בהם – וכמ"ש בפרי עץ חיים וקהלת יעקב – ורמזי תיבת מרור שייכים יותר לבחינת מרור שעל הקערה ורמזי תיבת חזרת – לכורך¹⁶³. ולכן בשו"ע אדמו"ר הזקן שהוא יותר על דרך הנגלה לא קפיד לשנות, וצ"ע. – ואנו נוהגין ליקח חזרת (סאלאט) ותמכא (חריין) שניהם – הן למרור והן לכורך¹⁶⁴.

כחאין אנו נוהגין ללבוש קיטל להסדר¹⁶⁵. וכן אין מקפידין לאיזה רוח יהי' מקום מושבו¹⁶⁶.