Haggadah with Likkutei Taamim uMinhagim and Divrei Shalom·Tzafunלקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום·צפון

אצפון
צפוןכו'כזית. בשו"ע⁸⁸⁹ (תע"ז ס"ג) כתב: ולכתחילה טוב לאכול שני זיתים, אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עם הפסח. וכן הוא מנהג בית הרב.

ב- פי' ישנן שתי דיעות⁸⁹⁰: שכזית האפיקומן הוא זכר לפסח או שהוא זכר למצה שנאכלת (עם הפסח) על השובע, ולצאת ידי שתיהן טוב לאכול ב' זיתים⁸⁹¹. [וי"ל שאם קשה עליו שאז אוכל רק כזית אחד, עליו להתנות שהוא זכר על פי הדעה שהלכה כמותה] – ולא תקנו לדיעה השני' זכר גם למרור הנאכל על השובע⁸⁹², כיון שבזמן שאין פסח חיובו רק מדרבנן (ראה ב"ח סי' תע"ז⁸⁹³. דרישה ופרישה שם⁸⁹⁴).

ג– אין לומר הטעם על אי-תקנה זו, כי כל עיקר המרור – מן התורה – הוא רק מכשיר הפסח (פסחים צ, א⁸⁹⁵) ואינו מצוה בפני עצמה (רמב"ם הל' חמץ ומצה [ס]פ"ז⁸⁹⁶) – כי ישנו חיוב למרור גם אם אין מחוייבים בקרבן פסח (עיין פסחים צא, ב⁸⁹⁷. קידושין לז, ב⁸⁹⁸. תוספתא פסחים ספ"ב⁸⁹⁹. צפנת פענח על הרמב"ם שם⁹⁰⁰).

דויזהרשלאישתהאחראפיקומן (רי"ף⁹⁰¹ – כן כתב בחק יעקב⁹⁰² ובמראי מקומות בשו"ע רבינו סי' תע"ח⁹⁰³. אבל צ"ע וכמ"ש בפרי מגדים בא"א רס"י תע"ח⁹⁰⁴). שלא יבטל טעם האפיקומן⁹⁰⁵ (כן משמע מהב"י ורמ"א רס"י תפ"א⁹⁰⁶).

הלכאורה צ"ע: א) הוה לי' להזהיר שלא יאכל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה חמורה מן השתי', כמ"ש בטושו"ע ונו"כ סי' תע"ח ותפ"א. ב) הול"ל ואסורלשתות, או ואיןלשתות אחר אפיקומן, וכמ"ש כל הפוסקים. ומהו פירוש ויזהרשלאישתה. ג) אזהרה זו הוה לי' לכתוב אחר גמר דיני אכילת האפיקומן, כיון שזמנה אחר זה.

וויש לומר: פירוש ויזהר שלא ישתה, היינו על ידי שישתדל שלא יהי' צמא⁹⁰⁷. ובזה מובן כהנ"ל: א) לא הוצרך להזהיר על אכילה, כיון דבלאו הכי האפיקומן צריך להיות נאכל עלהשובע. ב) לא בא להשמיענו דין איסור אכילה ושתי' אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אחר כך. ג) מובן שזהירות זו זמנה היותר אחרון הוא סמוך לאכילת האפיקומן וקודם לה, ולכן כתבה סמוךוקודם לתיבות ויאכל. – באופן אחר קצת יש לומר: אם לא ישתדל שלא יצמא, ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות שאר משקין (סי' תפ"א ס"א, בשו"ע רבינו⁹⁰⁸) ולכן מזהירין על זה, משא"כ באכילה.

זשלאישתה – מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתי' יזהר, ואפילו מים (ר"ש מאוירא במרדכי סוף פרק ערבי פסחים⁹⁰⁹). ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר (שבלי הלקט⁹¹⁰). וכןנוהגין.

חויזהרשלאישתהאחראפיקומן. מעיקר הדין אין איסור כו' והאוכל ושותה (בליל ב') אין עליו כלום אלא שנמצא מוציאעצמומכללהמהדריןועוברעלדבריחכמיםשאמרולעולםאליוציאאדםעצמומןהכלל (אדמו"ר הזקן בשו"ע סי' תפ"א סוס"א – משבלי הלקט⁹¹¹ וכו'). פס"דברור עד כמה מחוייב כל אחד ואחד בהידור מצוה אפילו כשאינו מעיקר הדין ואין עליו כלום!

טויאכלבהסיבה (רא"ש פרק ערבי פסחים סי' כ"ו⁹¹² וטושו"ע סי' תע"ז ס"א⁹¹³. ודלא כמשמעות הרמב"ם הל' חמץ ומצה פ"ז ה"ח⁹¹⁴ ופ"ח ה"ט⁹¹⁵. עיין הגמ"יי שם⁹¹⁶ ומראי מקומות לשו"ע רבינו תע"ז ס"[ד]⁹¹⁷).

יקודםחצות (תוד"ה לאתויי מגילה כא, א⁹¹⁸) כמו הפסח שלא הי' נאכל אלא עד חצות.

יאבשו"ע שלו⁹¹⁹ כתב, שלכתחילה טוב לגמור את ההלל גם כן קודם חצות (ר"ן סוף פרק ערבי פסחים וספ"ב דמגילה⁹²⁰). אבל אין מדקדקין בזה בבית הרב⁹²¹.