Chabad Library · The Rebbe
Hayom Yom·
אא חשון, שר"ח
במנחה - וכן בשני ובחמישי דשבוע הבע"ל - קורין לישראל מפסוק וירא אל אברם גו'.
במנחה - וכן בשני ובחמישי דשבוע הבע"ל - קורין לישראל מפסוק וירא אל אברם גו'.
בכ"ק אאמו"ר אמר לאחד על יחידות: מאז שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך גו' וכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, הותחל סוד הבירורים. וע"פ גזירת ההשגחה העליונה האדם הולך למסעיו במקום אשר הניצוצות הצריכים להתברר על ידו מחכים לגאולתם.
גהצדיקים שהם בעלי ראי' רואים הם באיזה מקום הבירורים שלהם מחכים להם והולכים שמה בעצמם, ועמא דבר, הנה עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות מסבב כמה עילות וסיבות שיבואו למקום ההוא אשר שם הוטלה עליהם העבודה בעבודת הבירורים.
ד
ב חשון
4 Cheshvan
משיחת אאמו"ר מוצש"ק לך לך תרנ"א:
From the sichah of my revered father and master, Motzoei Shabbos Parshas Lech Lecha 5651:
אין די ערשטע יאהרען פון זיינע נשיאות האט דער אלטער רבי געזאגט ברבים
In the early years of his nesius, the Alter Rebbe said in public,
"מען בעדארף לעבן מיט דער צייט".
"One must live with the times."
דורך זיין ברודער מהרי"ל האבען זקני החסידים אויסגעפונען,
Through his brother, the Mahari'l, the older Chassidim figured out
אז דער רבי מיינט אז מ'דארף לעבען מיט דער פרשת השבוע און
that the Rebbe means that one must live with the weekly Parshah
פרשת היום פון דער סדרה פון דער וואך.
and today's portion from that week's sedrah.
ניט נאר לערנען פרשת השבוע יעדען
Not only to learn the weekly Parshah every day,
טאג, נאר לעבען מיט איר.
but to live with it.
הג חשון
(המשך שיחת הנ"ל): בראשית איז א פרייליכע סדרה, אפילו דער סוף איז ניט גאר אזוי געשמאק. נח איז מבול, אבער א פרייליכער סוף וואך - געבארן אברהם אבינו. די אמת פרייליכע וואך איז פרשת לך לך, אלע טעג פון דער וואך לעבט מען מיט אברהם אבינו, דער ערשטער וועלכער האט זיך מוסר נפש געווען אויף מפרסם זיין ג-טליכקייט אויף דער וועלט, און זיין מסירת נפש האט אברהם אבינו איבערגעגעבען בירושה צו אלע אידן.
(המשך שיחת הנ"ל): בראשית איז א פרייליכע סדרה, אפילו דער סוף איז ניט גאר אזוי געשמאק. נח איז מבול, אבער א פרייליכער סוף וואך - געבארן אברהם אבינו. די אמת פרייליכע וואך איז פרשת לך לך, אלע טעג פון דער וואך לעבט מען מיט אברהם אבינו, דער ערשטער וועלכער האט זיך מוסר נפש געווען אויף מפרסם זיין ג-טליכקייט אויף דער וועלט, און זיין מסירת נפש האט אברהם אבינו איבערגעגעבען בירושה צו אלע אידן.
וד חשון
למוד התורה בכל יום ויום נוגע בנפשות ממש לא לבד בנפש הלומד, כי אם גם בנפשות בני ביתו, שאז אויר הבית הוא אויר תורה ויראת שמים.
למוד התורה בכל יום ויום נוגע בנפשות ממש לא לבד בנפש הלומד, כי אם גם בנפשות בני ביתו, שאז אויר הבית הוא אויר תורה ויראת שמים.
זה חשון
ישראל נמשלו לכוכבים המתנוצצים בשמי רקיע, אשר לאורם לא יתעה גם ההולך במחשכי הלילה.
ישראל נמשלו לכוכבים המתנוצצים בשמי רקיע, אשר לאורם לא יתעה גם ההולך במחשכי הלילה.
חכל אחד מישראל, בין איש ובין אשה, יש בו די כח מוסרי ורוחני, להשפיע להעמיד גם את מכיריו ומיודעין בקרן אורח.
טו חשון
כשרצה רבינו הזקן לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מלימוד החסידות והתעסקות בעבודה. וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: אבער ניט מיט פויערשע יאהרן, וואס עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, מען זעהט ניט קיין ג-טליכקייט און מען הערט ניט קיין ג-טליכקייט.
כשרצה רבינו הזקן לברך את ר' יקותיאל ליעפלער בעשירות, אמר שאינו חפץ בזה, שלא תטרידו העשירות מלימוד החסידות והתעסקות בעבודה. וכשרצה לברכו באריכות ימים אמר: אבער ניט מיט פויערשע יאהרן, וואס עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו, מען זעהט ניט קיין ג-טליכקייט און מען הערט ניט קיין ג-טליכקייט.
יז חשון
הסדר לאחר מתן תורה הוא: הסרת ערלת הגוף, הלשון, הלב - מעשה דבור מחשבה, אברהם אבינו שהי' קודם מ"ת הרי בתחילה הכיר את בוראו - מחשבה, אח"כ פרסם אלקותו, - דבור, ואח"כ מילה - מעשה.
הסדר לאחר מתן תורה הוא: הסרת ערלת הגוף, הלשון, הלב - מעשה דבור מחשבה, אברהם אבינו שהי' קודם מ"ת הרי בתחילה הכיר את בוראו - מחשבה, אח"כ פרסם אלקותו, - דבור, ואח"כ מילה - מעשה.
יא
ח חשון
Cheshvan 11
מצוה לשון צוותא וחבור,
Mitzvah comes from the expression of joining and connection.
והעושה מצוה מתחבר עם העצמות ב"ה,
And he who does a mitzvah connects with the blessed Essence (Etzemut),
שהוא המצוה את הציווי ההוא.
which is the One who commands that command.
וזהו שכר מצוה מצוה,
And this is "the reward of a mitzvah is a mitzvah";
דזה מה שנתחבר עם עצמות אוא"ס מצוה הציווי,
for this—that he connects with the Essence of the Ein Sof through the mitzvah-command—
זהו שכרו.
this is its reward.
ויובן במשל גשמי:
And this is understood through a physical parable:
איש פשוט ביותר יש לו בטול
A most simple man has
פנימי אל החכמה
an internal nullification
ומעלת חכם, בבטול דהעדר תפיסת מקום לגמרי.
to wisdom and the status of a wise man, with a nullification of complete self-effacement.
וכן גם בהרגש החכם
And likewise, even in the feeling of the wise man,
הרי איש הפשוט אינו נכנס אצלו בגדר אנושי כלל -
the simple man does not enter into his category of humanity at all—
ואין זה דמבטלו ודוחה אותו, ח"ו, דזהו
and this is not because he nullifies him and pushes him away, G‑d forbid,
מדה רעה -
for that is a bad trait—
ונחשב בעיניו שאין לו קשר של יחס עמו כלל.
rather, it is considered in his eyes that he has no connection of relation with him at all.
והי' כאשר החכם יצווה
And it came to pass when the wise man commanded
לאיש הפשוט לעשות איזה דבר בשבילו,
the simple man to do a certain thing for him,
הנה בציווי זה נולד
behold, through this command is born the reality
מציאותו של האיש הפשוט,
of the simple man,
הן לעצמו שמרגיש מציאותו אשר הוא יכול לקיים מצות החכם ולו ציווה לעשות
both for himself, that he feels his reality in that he is able to fulfill the command of the wise man and that he commanded him to do a thing,
דבר, והן בעיני החכם נחשב למציאות אשר אליו ידבר ויצווה,
and both in the eyes of the wise man, he is considered a reality to whom he speaks and commands.
ולבך זאת הרי ציווי זה מאחד החכם הרם ונעלה עם האיש הפשוט ביותר.
And because of this, behold, this command unites the high and elevated wise man with the most simple man.
והנמשל מובן.
And the parable is understood.
יבומובן ג"כ אשר ביחס להנ"ל אין הבדל כלל במה יהי' הציווי, אם דבר גדול ונעלה או קטן ופשוט.
יגט חשון
בהיות אאמו"ר בן ד' או ה' שנים נכנס אל זקנו הצ"צ בש"ק פ' וירא והתחיל לבכות באמרו: מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה. ויענהו הצ"צ אז א איד א צדיק, צו ניין און ניינציק יאר אלט איז מחליט אז ער דארף זיך מל זיין, איז ער ווערט אז דער אויבעשטער זאל זיך באווייזען צו אים.
בהיות אאמו"ר בן ד' או ה' שנים נכנס אל זקנו הצ"צ בש"ק פ' וירא והתחיל לבכות באמרו: מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה. ויענהו הצ"צ אז א איד א צדיק, צו ניין און ניינציק יאר אלט איז מחליט אז ער דארף זיך מל זיין, איז ער ווערט אז דער אויבעשטער זאל זיך באווייזען צו אים.
ידי חשון
דער רבי (רבנו הזקן) פלעגט זאגען אויף אצילות "אויבען". מען דערציילט אז אין כתב פלעגט ער פון התרגשות, מער ווי "אצי" ניט קענען אנשרייבען.
דער רבי (רבנו הזקן) פלעגט זאגען אויף אצילות "אויבען". מען דערציילט אז אין כתב פלעגט ער פון התרגשות, מער ווי "אצי" ניט קענען אנשרייבען.
טויא חשון
בתו"א ד"ה פתח אלי' (פ' וירא בסעיף המתחיל והנה הצמצום: "שבחי' עינים היא מקור בחי' כלים", צ"ל "שהם בחי' עינים ומקור בחי' כלים". שם ד"ה ארדה נא בסעיף המתחיל והנה בזהר: "דפי' משוטטות".
בתו"א ד"ה פתח אלי' (פ' וירא בסעיף המתחיל והנה הצמצום: "שבחי' עינים היא מקור בחי' כלים", צ"ל "שהם בחי' עינים ומקור בחי' כלים". שם ד"ה ארדה נא בסעיף המתחיל והנה בזהר: "דפי' משוטטות".
טזלד"ה פתח אלי' ישנם הגהות מאאמו"ר שהתחיל לכתבם בחורף רנ"ב.
יזיב חשון
אחת מתורות הראשונות של רבינו הזקן - ונקראו אז בשם "ווערטער": שמע ישראל - א איד דערהערט - הוי' אלקינו - אז כוחנו וחיותינו איז דאס למעלה מן הטבע, און - הוי' אחד.
אחת מתורות הראשונות של רבינו הזקן - ונקראו אז בשם "ווערטער": שמע ישראל - א איד דערהערט - הוי' אלקינו - אז כוחנו וחיותינו איז דאס למעלה מן הטבע, און - הוי' אחד.
יחיג חשון
דער בעש"ט פלעגט לערנען מיט זיינען תלמידים א שיעור גמרא. דער אופן פון דעם לערנען איז געווען מיט גרויס חריפות און גאונות, און מ'האט געלערענט דעם רמב"ם אלפס רא"ש און אנדערע מפרשים פון די ראשונים וועלכע זיינען שייך געווען צו דער גמרא וואס מ'האט געלערענט. דער בעש"ט פלעגט אפטייטשען די ווערטער אין אידיש. אז מ'האט געלערענט ערכין און געקומען צום מארז"ל (טו ב) לשון תליתאי קטיל תליתאי, האט דער בעש"ט אויסגעטייטשט: לשון הרע הרג'ט אלע דריי: דעם אויסטראכטער דעם דערציילער און דעם צוהערער, נאר דאס איז אין לבושים רוחנים, וואס דאס איז שווערער, ווי רציחה אין גשמיות.
דער בעש"ט פלעגט לערנען מיט זיינען תלמידים א שיעור גמרא. דער אופן פון דעם לערנען איז געווען מיט גרויס חריפות און גאונות, און מ'האט געלערענט דעם רמב"ם אלפס רא"ש און אנדערע מפרשים פון די ראשונים וועלכע זיינען שייך געווען צו דער גמרא וואס מ'האט געלערענט. דער בעש"ט פלעגט אפטייטשען די ווערטער אין אידיש. אז מ'האט געלערענט ערכין און געקומען צום מארז"ל (טו ב) לשון תליתאי קטיל תליתאי, האט דער בעש"ט אויסגעטייטשט: לשון הרע הרג'ט אלע דריי: דעם אויסטראכטער דעם דערציילער און דעם צוהערער, נאר דאס איז אין לבושים רוחנים, וואס דאס איז שווערער, ווי רציחה אין גשמיות.
יטיד חשון
מה' מצעדי גבר כוננו, לכל אחד מישראל יש לו תעודה רוחנית בחיים, והוא להתעסק בעבודת הבנין לעשות דירה לו ית'. וכל אחד באשר הוא ובכל מקום שהוא צריך להתענין בכל מאמצי כוחו להפש בחפש מחופש למצוא איזה פרנסה רוחנית כמו שהוא מחפש אחר פרנסה גשמיית. והוא לפי שדרכו - של הקב"ה - יחפץ, כדכתיב באברהם כי ידעתיו גו' ושמרו דרך ה', כי יש שני דרכים: דרך הטבע ושלמעלה מן הטבע, העולם בראו הקב"ה להיות נראה כמו שהוא בדרך הטבע - בעיני בשר - והוא דרך אלקים. תורה ומצות הם דרך הוי' והוא המשכה שלמעלה מן הטבע בטבע, אשר בגלל זאת הנה הקב"ה משפיע לישראל למעלה מן הטבע בטבע.
מה' מצעדי גבר כוננו, לכל אחד מישראל יש לו תעודה רוחנית בחיים, והוא להתעסק בעבודת הבנין לעשות דירה לו ית'. וכל אחד באשר הוא ובכל מקום שהוא צריך להתענין בכל מאמצי כוחו להפש בחפש מחופש למצוא איזה פרנסה רוחנית כמו שהוא מחפש אחר פרנסה גשמיית. והוא לפי שדרכו - של הקב"ה - יחפץ, כדכתיב באברהם כי ידעתיו גו' ושמרו דרך ה', כי יש שני דרכים: דרך הטבע ושלמעלה מן הטבע, העולם בראו הקב"ה להיות נראה כמו שהוא בדרך הטבע - בעיני בשר - והוא דרך אלקים. תורה ומצות הם דרך הוי' והוא המשכה שלמעלה מן הטבע בטבע, אשר בגלל זאת הנה הקב"ה משפיע לישראל למעלה מן הטבע בטבע.
כטו חשון
די נשמה ווארט אויבען אויף דעם זמן, ווען זי וועט זוכה זיין אראפגעהן אין א גוף, ווייל די נשמה פילט, וואס זי קען אויפטאן זייענדיק דא למטה. זי קען קומען צו דעם להתענג על הוי'. איז אויף ווען לייגט מען עס אפ?
די נשמה ווארט אויבען אויף דעם זמן, ווען זי וועט זוכה זיין אראפגעהן אין א גוף, ווייל די נשמה פילט, וואס זי קען אויפטאן זייענדיק דא למטה. זי קען קומען צו דעם להתענג על הוי'. איז אויף ווען לייגט מען עס אפ?
כאטז חשון
המחשבה היא לבוש ומשרת השכל והמדות. בשעה אשר אין לה שירות בשכל או במדות, גם אז פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר, אבל פעולתה לא לבד שאינה תוכנית, אלא היא פרועה לשמצה ... ומבואר כי סיבת המחשבות זרות או רעות הוא די פוסטקייט פון קאפ, דכאשר השכל עסוק אז יש להמחשבה מה לשרת ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהם ממש.
המחשבה היא לבוש ומשרת השכל והמדות. בשעה אשר אין לה שירות בשכל או במדות, גם אז פועלת פעולתה לחשוב ולהרהר, אבל פעולתה לא לבד שאינה תוכנית, אלא היא פרועה לשמצה ... ומבואר כי סיבת המחשבות זרות או רעות הוא די פוסטקייט פון קאפ, דכאשר השכל עסוק אז יש להמחשבה מה לשרת ואין מקום למחשבות של שטות והבל שאין בהם ממש.
כביז חשון
מ'דארף היטען דעם זמן, מ'דארף מקבל זיין עולה של תורה. יעדער זמן, יעדער טאג וואס גייט אוועק, איז דאס ניט נאר א טאג נאר א ענין אין לעבען, די טעג גייען כמאמר (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס כו' חדש כו' שנה כו'. דער טאטע האט געזאגט בשם רבינו הזקן: אזומערדיגער טאג און אווינטערדיגע נאכט איז א יאהר.
מ'דארף היטען דעם זמן, מ'דארף מקבל זיין עולה של תורה. יעדער זמן, יעדער טאג וואס גייט אוועק, איז דאס ניט נאר א טאג נאר א ענין אין לעבען, די טעג גייען כמאמר (ירושלמי ברכות פ"א ה"א) יום נכנס ויום יוצא שבת נכנס כו' חדש כו' שנה כו'. דער טאטע האט געזאגט בשם רבינו הזקן: אזומערדיגער טאג און אווינטערדיגע נאכט איז א יאהר.
כגיח חשון
בתו"א פ' חיי שרה סד"ה להבין משארז"ל יפה שעה יש טה"ד. וכך צ"ל: "ויהי' בבחי' ביטול (אבל עכשיו ... היינו בחי' איסר ועמ"ש לקמן בפי' אוסרי לגפן) שהוא בחי' חפץ וכתיב הודו ... תוך כ"ע, אבל תכלית הכוונה".
בתו"א פ' חיי שרה סד"ה להבין משארז"ל יפה שעה יש טה"ד. וכך צ"ל: "ויהי' בבחי' ביטול (אבל עכשיו ... היינו בחי' איסר ועמ"ש לקמן בפי' אוסרי לגפן) שהוא בחי' חפץ וכתיב הודו ... תוך כ"ע, אבל תכלית הכוונה".
כדיט חשון
מענה רבינו הזקן ליחידות: חסידות איז שמע ישראל, שמע איז ר"ת שאו מרום עיניכם, ואומר מרום ולא שמים, מרום איז העכער און העכער, להגיע למעלה מן השכל. וזה גופא להבינו בשכל, וכמו שאומר וראו מי ברא אלה.
מענה רבינו הזקן ליחידות: חסידות איז שמע ישראל, שמע איז ר"ת שאו מרום עיניכם, ואומר מרום ולא שמים, מרום איז העכער און העכער, להגיע למעלה מן השכל. וזה גופא להבינו בשכל, וכמו שאומר וראו מי ברא אלה.
כהכ חשון
יום הולדת את אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - שנת כתר"א - כלשון הצ"צ נקרא ע"ש אדמו"ר האמצעי וחצי שם אביו של הצ"צ.
יום הולדת את אדמו"ר מהורש"ב נ"ע - שנת כתר"א - כלשון הצ"צ נקרא ע"ש אדמו"ר האמצעי וחצי שם אביו של הצ"צ.
כובכל שנה ביום הולדתו הי' אאמו"ר אומר דא"ח, אלא שהי' בחשאי, מלבד כשאירע בש"ק. ביום ההולדת האחרון בעלמא דין אמר מאמר נתת נס ליראך להתנוסס מפני קושט סלה. כשסיים אמר לי ביום ההולדת צריך לומר חסידות, יתן השי"ת לך מתנה שתאמר חסידות בים הולדת שלך אלא שיהי' בחסד וברחמים - האט עס געדויערט זיבען יאהר.
כזכא חשון
עבודת התפלה היא המביאה השגת המוח בהרגשת הלב, ושניהם יחד בעבודה בפועל המצות ביראת שמים וקנין מדות טובות.
עבודת התפלה היא המביאה השגת המוח בהרגשת הלב, ושניהם יחד בעבודה בפועל המצות ביראת שמים וקנין מדות טובות.
כחכב חשון
אחת מתורות המגיד ממעזריטש ששמע רבינו הזקן בהיותו שם בפעם הראשונה - שלהי קייץ תקכ"ד עד אחרי חה"פ בקכ"ה:
אחת מתורות המגיד ממעזריטש ששמע רבינו הזקן בהיותו שם בפעם הראשונה - שלהי קייץ תקכ"ד עד אחרי חה"פ בקכ"ה:
כטאנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי. אנכי מי שאנכי, שהוא נעלם ונסתר גם מנאצלים היותר עליונים, הלביש עצמותו ית' בכמה צמצומים להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים, שרפים חיות ואופנים מלאכים ועולמות עד אין מספר, ובצמצומים עד אין שיעור עשיתי ארץ הלזו הגשמית. ואדם עלי' בראתי, האדם הוא תכלית ההתהוות, ובראתי בימי' תרי"ג הוא תכלית האדם, וכדאיתא בפרדס בשם ספר הבהיר, אמרה מדת החסד לפני הקב"ה, רבונו של עולם מימי היות אברם בארץ, לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברם עומד ומשמש במקומי. כי אברהם שהוא נשמה בגוף, ועוסק בהכנסת אורחים לפרסם אלקותו ית' בעולם הזה התחתון הוא למעלה במעלה ובמדריגה לגבי מדת החסד דאצילות. ואמרה מדת החסד לפני הקב"ה, הוא קנאת מדת החסד דאצילות, אשר קנאה בעבודת אברהם ע"ה.
לכג חשון
צוויי און צוואנציג מאל האט מען ארערסטירט דעם צ"צ אויף דער אסיפת הרבנים אין פעטערבורג, תר"ג, פאר זיין אנטקעגענשטעלען זיך דער פאדערונג פון דער מלוכה וועגען שינוים בחנוך וכו'. דער מיניסטער האט אים געפרעגט: דאס איז דאך מרידה במלכות? דער צ"צ האט אים געענטפערט: מורד במלכות איז חייב מיתה בגוף, אבער מורד במלכות שמים איז חייב מיתה בנפש. איז וואס איז גערעסער.
צוויי און צוואנציג מאל האט מען ארערסטירט דעם צ"צ אויף דער אסיפת הרבנים אין פעטערבורג, תר"ג, פאר זיין אנטקעגענשטעלען זיך דער פאדערונג פון דער מלוכה וועגען שינוים בחנוך וכו'. דער מיניסטער האט אים געפרעגט: דאס איז דאך מרידה במלכות? דער צ"צ האט אים געענטפערט: מורד במלכות איז חייב מיתה בגוף, אבער מורד במלכות שמים איז חייב מיתה בנפש. איז וואס איז גערעסער.
לאכד חשון
בענינים הגשמיים צריך להסתכל במי שהוא למטה ממנו, ולהודות להשי"ת כי טוב על חסדו אתו עמו. -
בענינים הגשמיים צריך להסתכל במי שהוא למטה ממנו, ולהודות להשי"ת כי טוב על חסדו אתו עמו. -
לבבענינים הרוחניים צריך להסתכל במי שהוא למעלה ממנו ולהתחנן לה' שיתן לו דיעה טובה להתלמד ממנו וכח ועוז שיוכל לעלות בעילוי.
לגכה חשון
השגחה העליונה בריינגט יעדען אין זיין ואוינארט צוליב חיזוק היהדות והרבצת התורה.
השגחה העליונה בריינגט יעדען אין זיין ואוינארט צוליב חיזוק היהדות והרבצת התורה.
לדווען מען אקערט און מען פארזייט - וואקסט.
להכו חשון
הדרך האמיתי הוא שצריכים לדעת מהות עצמו, בהכרה אמיתית בחסרונות עצמו ובמעלות עצמו. וכאשר יודעים את החסרונות לתקנם בעבודה בפועל, ולא לצאת ידי חובתו באנחות בלבד.
הדרך האמיתי הוא שצריכים לדעת מהות עצמו, בהכרה אמיתית בחסרונות עצמו ובמעלות עצמו. וכאשר יודעים את החסרונות לתקנם בעבודה בפועל, ולא לצאת ידי חובתו באנחות בלבד.
לוכז חשון
ר"א הלוי מהאמלי סיפר: כשבאתי לליאזנא מצאתי מזקני החסידים שהיו מחסידי הה"מ והרה"ק הרמ"מ מהאראדאק, והוה מרגלא בפומייהו: האב האלט א אידען, וועט השי"ת דיך האלט האבען, טו א טובה א אידין, וועט השי"ת דיר א טובה טאן, זיי מקרב א אידען וועט השי"ת דיר הקרב זיין.
ר"א הלוי מהאמלי סיפר: כשבאתי לליאזנא מצאתי מזקני החסידים שהיו מחסידי הה"מ והרה"ק הרמ"מ מהאראדאק, והוה מרגלא בפומייהו: האב האלט א אידען, וועט השי"ת דיך האלט האבען, טו א טובה א אידין, וועט השי"ת דיר א טובה טאן, זיי מקרב א אידען וועט השי"ת דיר הקרב זיין.
לזכח חשון
ענין ההשגחה פרטית הוא, דלא זו בלבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית, והיא היא חיות הנברא וקיומו, אלא עוד זאת דתנועה פרטית של נברא יש לה יחס כללי לכללות כונת הבריאה.. דבצרוף. ואיחוד כל הפעולות הפרטיות ... נשלמה כונה העליונה בסוד הבריאה כולה.
ענין ההשגחה פרטית הוא, דלא זו בלבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית, והיא היא חיות הנברא וקיומו, אלא עוד זאת דתנועה פרטית של נברא יש לה יחס כללי לכללות כונת הבריאה.. דבצרוף. ואיחוד כל הפעולות הפרטיות ... נשלמה כונה העליונה בסוד הבריאה כולה.
לחויתבונן האדם: ומה אם תנועת עשב באה בהשגח"פ ונוגעת להשלמת כונת הבריאה, מין המדבר בכלל וישראל עם קרובו בפרט על כמה וכמה.
לטכט חשון
עבודה הקדושה באמירת תהלים בצבור, אין די באר גודל הזכות של המשתתפים בזה, וגודל הנחת רוח של מעלה כמבואר בספרי קודש, ואפס קצהו בקונטרס תקנת אמירת תהלים ברבים (קובץ מכתבים, א), ואשריכם ישראל, ובגלל זאת תתברכו אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, ה' עליהם יחיו, בבריאות נכונה ובפרנסה בהרחבה גדולה, ולרגליכם יושעו כל עדת ישראל שי' במחנכם הט' בתוך כלל אחב"י בהדרוש להם בגשם וברוח.
עבודה הקדושה באמירת תהלים בצבור, אין די באר גודל הזכות של המשתתפים בזה, וגודל הנחת רוח של מעלה כמבואר בספרי קודש, ואפס קצהו בקונטרס תקנת אמירת תהלים ברבים (קובץ מכתבים, א), ואשריכם ישראל, ובגלל זאת תתברכו אתם נשיכם בניכם ובנותיכם, ה' עליהם יחיו, בבריאות נכונה ובפרנסה בהרחבה גדולה, ולרגליכם יושעו כל עדת ישראל שי' במחנכם הט' בתוך כלל אחב"י בהדרוש להם בגשם וברוח.