Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
אפילו מלאכת תלוש, אם היא מפורסמת וידועה לרבים שהיא של ישראל והיא נעשית במקום גלוי ומפורסם, כגון בנין הספינה שדרך לבנותה על שפת הנהר שהוא מקום פרהסיא, אסור להניחו לעשות בשבת מפני מראית העין1223 (שוע"ר רמד, ד). שאם המלאכה נעשית בפרהסיא ומפורסם לרבים שהיא של ישראל צריך למחות מפני מראית העין (שוע"ר רנב, ח).
אפילו מלאכת תלוש, אם היא מפורסמת וידועה לרבים שהיא של ישראל והיא נעשית במקום גלוי ומפורסם, כגון בנין הספינה שדרך לבנותה על שפת הנהר שהוא מקום פרהסיא, אסור להניחו לעשות בשבת מפני מראית העין1223 (שוע"ר רמד, ד). שאם המלאכה נעשית בפרהסיא ומפורסם לרבים שהיא של ישראל צריך למחות מפני מראית העין (שוע"ר רנב, ח).
בב
יש אומרים1224 שאם עושה במקום פרהסיא, כגון ספינה שבונים על שפת הנהר וכיוצא בה אסור אף במקצת יודעים1225, וצריך למחות בידו אף אם מקצת יודעים, כיון ששם הישראל נקרא עליו (קו"א רמד, ב).
יש אומרים1224 שאם עושה במקום פרהסיא, כגון ספינה שבונים על שפת הנהר וכיוצא בה אסור אף במקצת יודעים1225, וצריך למחות בידו אף אם מקצת יודעים, כיון ששם הישראל נקרא עליו (קו"א רמד, ב).
גג
ויש אומרים1226 דאף בדבר ששם הישראל נקרא עליו אין לאסור כשקצת יודעים, אלא כשמפורסם לרבים1227 (קו"א שם).
ויש אומרים1226 דאף בדבר ששם הישראל נקרא עליו אין לאסור כשקצת יודעים, אלא כשמפורסם לרבים1227 (קו"א שם).
דד
וטעם החילוק1228 שבין מחובר לבין תלוש שבמקום פרהסיא, שכשעושה בדבר תלוש, אף שמקצת ישראל יודעים שהמלאכה היא של ישראל לא גזרו חכמים, כיון שרוב הפעמים אין הדבר נודע לאחרים כלל, שמלאכת תלוש אין לה קול כלל, משא"כ כשעושה במחובר שהוא במקום גלוי ומפורסם, ורוב הפעמים המלאכה גלויה ומפורסמת לרבים שמלאכת מחובר יש לה קול, לפיכך אם לפעמים אין חשש מראית העין אלא ממקצת ישראל גזרו חכמים1229 (שוע"ר רמד, ב).
וטעם החילוק1228 שבין מחובר לבין תלוש שבמקום פרהסיא, שכשעושה בדבר תלוש, אף שמקצת ישראל יודעים שהמלאכה היא של ישראל לא גזרו חכמים, כיון שרוב הפעמים אין הדבר נודע לאחרים כלל, שמלאכת תלוש אין לה קול כלל, משא"כ כשעושה במחובר שהוא במקום גלוי ומפורסם, ורוב הפעמים המלאכה גלויה ומפורסמת לרבים שמלאכת מחובר יש לה קול, לפיכך אם לפעמים אין חשש מראית העין אלא ממקצת ישראל גזרו חכמים1229 (שוע"ר רמד, ב).
הה
במה דברים אמורים בספינה וכיוצא בה, מדברים ששם הישראל נקרא עליהם שאומרים דבר זה הוא של פלוני, אבל דבר שאין שם הישראל נקרא עליו רק שעושה בפרהסיא ונתפרסם לרבים שדבר זה נעשה בשבת לצורך הישראל, כגון ישראל ששכר לו נכרי בקבלנות לעשות לו כלים חדשים ועשה אותם בשבת בפרהסיא, שאף שיצא הקול ונתפרסם לרבים שעושה בשביל הישראל, מכל מקום עדיין לא נקרא שמו עליהם להיות נקראים כלים של פלוני כיון שעדיין לא באו לרשותו מעולם, לפיכך אף שעושה במקום גלוי ומפורסם אינו צריך למחות בידו מעיקר הדין1230 (שוע"ר רמד, ה).
במה דברים אמורים בספינה וכיוצא בה, מדברים ששם הישראל נקרא עליהם שאומרים דבר זה הוא של פלוני, אבל דבר שאין שם הישראל נקרא עליו רק שעושה בפרהסיא ונתפרסם לרבים שדבר זה נעשה בשבת לצורך הישראל, כגון ישראל ששכר לו נכרי בקבלנות לעשות לו כלים חדשים ועשה אותם בשבת בפרהסיא, שאף שיצא הקול ונתפרסם לרבים שעושה בשביל הישראל, מכל מקום עדיין לא נקרא שמו עליהם להיות נקראים כלים של פלוני כיון שעדיין לא באו לרשותו מעולם, לפיכך אף שעושה במקום גלוי ומפורסם אינו צריך למחות בידו מעיקר הדין1230 (שוע"ר רמד, ה).
וו
וטעם הדבר, דבעינן דומיא דמרחץ דלא מיתסר משום מראית העין אלא מפני ששם הישראל נקרא עליו1231. שמטעם זה לא אסרו אלא מחובר1232, שכל מחובר נקרא שם הישראל עליו לפי שהוא בקרקע הישראל. והוא הדין לכל תלוש הנעשה ברשות ישראל אומרים עליו דבר זה של פלוני כיון שנעשה ברשותו1233, אבל תלוש שאינו ברשות הישראל אינו דומה למחובר, אלא אם כן מפורסם שהוא של פלוני, ולא שנעשה בשביל פלוני (קו"א רמד, ג).
וטעם הדבר, דבעינן דומיא דמרחץ דלא מיתסר משום מראית העין אלא מפני ששם הישראל נקרא עליו1231. שמטעם זה לא אסרו אלא מחובר1232, שכל מחובר נקרא שם הישראל עליו לפי שהוא בקרקע הישראל. והוא הדין לכל תלוש הנעשה ברשות ישראל אומרים עליו דבר זה של פלוני כיון שנעשה ברשותו1233, אבל תלוש שאינו ברשות הישראל אינו דומה למחובר, אלא אם כן מפורסם שהוא של פלוני, ולא שנעשה בשביל פלוני (קו"א רמד, ג).
זז
ומכל מקום טוב להחמיר ולמחות בידו לחוש לרנון שעה, שלא ירונו אחריו לומר שנכרי עושה מלאכה בשבת בשליחותו1234 (שוע"ר רמד, ה).
ומכל מקום טוב להחמיר ולמחות בידו לחוש לרנון שעה, שלא ירונו אחריו לומר שנכרי עושה מלאכה בשבת בשליחותו1234 (שוע"ר רמד, ה).
חח
ואף לענין דיעבד טור להחמיר לחוש לרנון לשעה1235, והוא הדין והוא הטעם לענין למחות בידו, שטוב לחוש לרנון הבריות כיון שנעשה בפני רבים. אבל היכא שאין מפורסם לרבים רק שקצת יודעים אין להחמיר כלל אם אין שם הישראל נקרא עליו1236 (קו"א רמד, ב).
ואף לענין דיעבד טור להחמיר לחוש לרנון לשעה1235, והוא הדין והוא הטעם לענין למחות בידו, שטוב לחוש לרנון הבריות כיון שנעשה בפני רבים. אבל היכא שאין מפורסם לרבים רק שקצת יודעים אין להחמיר כלל אם אין שם הישראל נקרא עליו1236 (קו"א רמד, ב).
טט
יש אומרים1237 שאין נקרא דבר ששם ישראל נקרא עליו רק ספינה בלבד, שאי אפשר לה להעשות אלא בפרהסיא, ומחמת כן הכל יודעים וקורין אותה ספינה של פלוני. אבל תלוש, אף אי מיפרסמא מילתא שרי, כיון דלא משכח דבר תלוש ששם הישראל נקרא עליו לבד מספינה (קו"א רמד, ג).
יש אומרים1237 שאין נקרא דבר ששם ישראל נקרא עליו רק ספינה בלבד, שאי אפשר לה להעשות אלא בפרהסיא, ומחמת כן הכל יודעים וקורין אותה ספינה של פלוני. אבל תלוש, אף אי מיפרסמא מילתא שרי, כיון דלא משכח דבר תלוש ששם הישראל נקרא עליו לבד מספינה (קו"א רמד, ג).
יי
אבל מדברי הפוסקים1238 מבואר דדוקא מנעלים שעושה בשביל ישראל לא נקרא עליהם שמו, כיון שעדיין לא באו לרשותו, אבל בגדים לכובס נקרא שמו עליהם. וכן נראה ממה שחילקו הפוסקים1239 בין מחובר לתלוש, דתלוש לא מיפרסמא מילתא, משא"כ בתלוש דמיפרסמא מילתא (קו"א שם).
אבל מדברי הפוסקים1238 מבואר דדוקא מנעלים שעושה בשביל ישראל לא נקרא עליהם שמו, כיון שעדיין לא באו לרשותו, אבל בגדים לכובס נקרא שמו עליהם. וכן נראה ממה שחילקו הפוסקים1239 בין מחובר לתלוש, דתלוש לא מיפרסמא מילתא, משא"כ בתלוש דמיפרסמא מילתא (קו"א שם).
יאיא
ולפיכך החלוקים שלנו במדינות אלו שהם ניכרים שהם של ישראל, כשמכבסן הנכרי בשבת על גבי הנהר צריך למחות1240 מפני מראית העין, שיאמרו שבשבת נתנם לו לכבסן1241 (שוע"ר רנב, ח). דכיון שהם ניכרים שהם של ישראל נקרא שם ישראל עליהם (קו"א רמד, ג).
ולפיכך החלוקים שלנו במדינות אלו שהם ניכרים שהם של ישראל, כשמכבסן הנכרי בשבת על גבי הנהר צריך למחות1240 מפני מראית העין, שיאמרו שבשבת נתנם לו לכבסן1241 (שוע"ר רנב, ח). דכיון שהם ניכרים שהם של ישראל נקרא שם ישראל עליהם (קו"א רמד, ג).
יביב
ואם אין ידוע שהוא של ישראל ולא נקרא שם ישראל עליו אין חיוב למחות1242 (קו"א שם).
ואם אין ידוע שהוא של ישראל ולא נקרא שם ישראל עליו אין חיוב למחות1242 (קו"א שם).
יגיג
ואפשר שצריך שיהיה שם בעליו נקרא עליו, ולא שם ישראל סתם, וכמו בדין נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו ישראל, שלא אסרו אלא כשהכל יודעים שנעשה בשבת לפלוני ישראל1243, ולפי זה גם החלוקים מותר מעיקר הדין1244 (קו"א שם).
ואפשר שצריך שיהיה שם בעליו נקרא עליו, ולא שם ישראל סתם, וכמו בדין נכרי שעשה בשבת ארון או קבר לקבור בו ישראל, שלא אסרו אלא כשהכל יודעים שנעשה בשבת לפלוני ישראל1243, ולפי זה גם החלוקים מותר מעיקר הדין1244 (קו"א שם).
ידיד
מה שאנו חוששים בחלוקים למראית העין, היינו שיחשדוהו שבשבת נתנם לו לכבסן1245, אבל לא שיחשדוהו שהוא שכיר יום, כי אין דרך לכבס על ידי שכירי יום1246 (קו"א רנב, ה בתחלתו).
מה שאנו חוששים בחלוקים למראית העין, היינו שיחשדוהו שבשבת נתנם לו לכבסן1245, אבל לא שיחשדוהו שהוא שכיר יום, כי אין דרך לכבס על ידי שכירי יום1246 (קו"א רנב, ה בתחלתו).
טוטו
ומכל מקום לכתחלה מותר ליתנם לו אפילו בערב שבת ואין חוששים שמא יכבסן בשבת בפרהסיא1247 (שוע"ר רנב, ח).
ומכל מקום לכתחלה מותר ליתנם לו אפילו בערב שבת ואין חוששים שמא יכבסן בשבת בפרהסיא1247 (שוע"ר רנב, ח).
טזטז
אפילו לעשות בתלוש אם הוא לצורך מחובר, כגון לפסול האבנים ולתקן הקורות כדי לשקעם בבנין1248, צריך למחות בידו אם הוא בתוך התחום1249, אפילו עושה רחוק מהבנין, ואפילו עושה בביתו שאין הדבר ניכר שעושה בשביל בנין זה של הישראל, מכל מקום כיון שסופן לשקעם בהבנין הרי דינם כהבנין עצמו (שוע"ר רמד, ו). ולכן אסור אף כשאינו מפורסם שהוא של ישראל, משום שאחר כך כשישקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראל1250 (קו"א רמד, ד).
אפילו לעשות בתלוש אם הוא לצורך מחובר, כגון לפסול האבנים ולתקן הקורות כדי לשקעם בבנין1248, צריך למחות בידו אם הוא בתוך התחום1249, אפילו עושה רחוק מהבנין, ואפילו עושה בביתו שאין הדבר ניכר שעושה בשביל בנין זה של הישראל, מכל מקום כיון שסופן לשקעם בהבנין הרי דינם כהבנין עצמו (שוע"ר רמד, ו). ולכן אסור אף כשאינו מפורסם שהוא של ישראל, משום שאחר כך כשישקעם בבנין יתפרסם למפרע שהן של ישראל1250 (קו"א רמד, ד).
יזיז
ישראל ששכר המלח מהשר לשנה, שכמה מלח שיעשה בתוך השנה הוא שלו, והוא שוכר לו פועלים נכרים לשנה או לחדש וקצץ להם שכרם לפי רבוי מלאכתם1251, אין לאסור מפני מראית העין לפי שהרואה אינו יודע שבישול זה הוא של ישראל, שהכלים שמבשלים בהם וכן העצים שמבעירים בהם אין שם הישראל נקרא עליהם, דהיינו שאין מפורסם לרבים שהן של ישראל1252 (שוע"ר רמד, כ).
ישראל ששכר המלח מהשר לשנה, שכמה מלח שיעשה בתוך השנה הוא שלו, והוא שוכר לו פועלים נכרים לשנה או לחדש וקצץ להם שכרם לפי רבוי מלאכתם1251, אין לאסור מפני מראית העין לפי שהרואה אינו יודע שבישול זה הוא של ישראל, שהכלים שמבשלים בהם וכן העצים שמבעירים בהם אין שם הישראל נקרא עליהם, דהיינו שאין מפורסם לרבים שהן של ישראל1252 (שוע"ר רמד, כ).
יחיח
מותר ליתן כסף לנכרי בקבלנות לתקן לו מעות והנכרי עושה לעצמו אפילו בשבת, ואע"פ שמשמיע קול בפרהסיא אין בכך כלום, כיון שאין ידוע לרבים שהוא עושה בשביל ישראל אין כאן חשש מראית העין1253 (שוע"ר רמד, יט).
מותר ליתן כסף לנכרי בקבלנות לתקן לו מעות והנכרי עושה לעצמו אפילו בשבת, ואע"פ שמשמיע קול בפרהסיא אין בכך כלום, כיון שאין ידוע לרבים שהוא עושה בשביל ישראל אין כאן חשש מראית העין1253 (שוע"ר רמד, יט).
יטיט
וכן הנותן סחורה לנכרי למכרה או מעות להתעסק בהן, וקוצץ לו שכר בעד טרחו, או שנותן לו חלק מהריוח שירויח, והנכרי מתעסק בהן בשבת1254, אין לאסור מפני מראית העין שלא יאמרו שהוא שלוחו של הישראל, לפי שאין הכל יודעין שמעות אלו וסחורה זו הן של ישראל1255 (שוע"ר רמה, טז).
וכן הנותן סחורה לנכרי למכרה או מעות להתעסק בהן, וקוצץ לו שכר בעד טרחו, או שנותן לו חלק מהריוח שירויח, והנכרי מתעסק בהן בשבת1254, אין לאסור מפני מראית העין שלא יאמרו שהוא שלוחו של הישראל, לפי שאין הכל יודעין שמעות אלו וסחורה זו הן של ישראל1255 (שוע"ר רמה, טז).