Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
אם רוצה הישראל להשכיר המרחץ לנכרי, שיעבוד בו הנכרי בכל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה או בכל חדש בין שיסיקנו או לא יסיקנו, מן הדין היה מותר1256. אעפ"כ אסרו חכמים לעשות כן1257 מפני מראית העין1258, לפי ששם הישראל נקרא על המרחץ1259 שהכל יודעים שמרחץ זה הוא של ישראל, וכשיראו שנכרים רוחצים במרחצו של ישראל בשבת ונכרי מתעסק במרחץ יאמרו שנכרי זה הוא שכיר יום אצל הישראל1260, ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניח את הנכרי להתעסק בשבת1261. או אפשר יחשדו את הישראל שהוא שכר לו נכרי זה שיתעסק במרחצו בשבת1262 (שוע"ר רמג, ו).
אם רוצה הישראל להשכיר המרחץ לנכרי, שיעבוד בו הנכרי בכל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה או בכל חדש בין שיסיקנו או לא יסיקנו, מן הדין היה מותר1256. אעפ"כ אסרו חכמים לעשות כן1257 מפני מראית העין1258, לפי ששם הישראל נקרא על המרחץ1259 שהכל יודעים שמרחץ זה הוא של ישראל, וכשיראו שנכרים רוחצים במרחצו של ישראל בשבת ונכרי מתעסק במרחץ יאמרו שנכרי זה הוא שכיר יום אצל הישראל1260, ויחשדוהו שעובר על דברי סופרים במה שמניח את הנכרי להתעסק בשבת1261. או אפשר יחשדו את הישראל שהוא שכר לו נכרי זה שיתעסק במרחצו בשבת1262 (שוע"ר רמג, ו).
בב
ואף שגם הישראלים רחצו בתוכו לפעמים בחול וראו שנכרי זה הוא המתעסק גם בחול, מכל מקום לא יעלה על דעתם שהישראל השכיר המרחץ לנכרי זה שיטול כל השכר לעצמו ונכרי זה מתעסק בו לדעת עצמו שלא בשליחות הישראל, לפי שאין דרך רוב העולם לשכור המרחץ1263, לפי שהוצאותיו מרובות ושכרו מועט1264, ואין השכר מספיק להשוכר ליתן דבר קצוב לבעל המרחץ ושישתייר לו סך חשוב יתר על שכר טרחו ועמלו, לפיכך דרך העולם שכל מי שיש לו מרחץ שוכר לו פועל שיתעסק בו וכל השכר הוא לבעל המרחץ (שוע"ר שם).
ואף שגם הישראלים רחצו בתוכו לפעמים בחול וראו שנכרי זה הוא המתעסק גם בחול, מכל מקום לא יעלה על דעתם שהישראל השכיר המרחץ לנכרי זה שיטול כל השכר לעצמו ונכרי זה מתעסק בו לדעת עצמו שלא בשליחות הישראל, לפי שאין דרך רוב העולם לשכור המרחץ1263, לפי שהוצאותיו מרובות ושכרו מועט1264, ואין השכר מספיק להשוכר ליתן דבר קצוב לבעל המרחץ ושישתייר לו סך חשוב יתר על שכר טרחו ועמלו, לפיכך דרך העולם שכל מי שיש לו מרחץ שוכר לו פועל שיתעסק בו וכל השכר הוא לבעל המרחץ (שוע"ר שם).
גג
אבל מותר להשכיר שדה לנכרי1265 שיעבוד עבודתה כל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל הפירות לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה, בין שיתן לו מעות בין שיתן לו מפירות שדה זו1266, והנכרי עובד אפילו בשבת. ואין לחוש למראית העין שיאמרו שהנכרי שכיר יום הוא אצל הישראל, או ששכרו לעבוד אדמתו בשבת1267, לפי שדרך רוב העולם הוא ליתן השדה באריסות לאריס1268, דהיינו אדם המקבל השדות לחורשן ולזורען ולעבוד כל עבודתן ונוטל בשכר עבודתו מחצה או שליש או רביע הפירות והשאר לבעל השדה1269, לכן מן הסתם כשיראו נכרי עובד בשבת בשדה של ישראל יאמרו שזהו אריסו של הישראל1270 (שוע"ר רמג, ז).
אבל מותר להשכיר שדה לנכרי1265 שיעבוד עבודתה כל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו ויטול כל הפירות לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה, בין שיתן לו מעות בין שיתן לו מפירות שדה זו1266, והנכרי עובד אפילו בשבת. ואין לחוש למראית העין שיאמרו שהנכרי שכיר יום הוא אצל הישראל, או ששכרו לעבוד אדמתו בשבת1267, לפי שדרך רוב העולם הוא ליתן השדה באריסות לאריס1268, דהיינו אדם המקבל השדות לחורשן ולזורען ולעבוד כל עבודתן ונוטל בשכר עבודתו מחצה או שליש או רביע הפירות והשאר לבעל השדה1269, לכן מן הסתם כשיראו נכרי עובד בשבת בשדה של ישראל יאמרו שזהו אריסו של הישראל1270 (שוע"ר רמג, ז).
דד
אבל מי שיש לו נכרי שכיר לשנה שיעשה כל המלאכות הצריכות לשדהו באותה שנה, אע"פ שמן הדין היה מותר להניחו לעבוד שדהו בשבת, שהרי הנכרי להנאת עצמו הוא מתכוין כדי שיטול השכר שקצץ לו1271, מכל מקום מפני מראית העין צריך הוא למחות בידו, שהרואה את הנכרי עובד בשבת בשדה של ישראל לא יעלה על דעתו שהוא שכיר שנה אלא ידמה לו שהוא שכיר יום1272 (שוע"ר רמג, ח).
אבל מי שיש לו נכרי שכיר לשנה שיעשה כל המלאכות הצריכות לשדהו באותה שנה, אע"פ שמן הדין היה מותר להניחו לעבוד שדהו בשבת, שהרי הנכרי להנאת עצמו הוא מתכוין כדי שיטול השכר שקצץ לו1271, מכל מקום מפני מראית העין צריך הוא למחות בידו, שהרואה את הנכרי עובד בשבת בשדה של ישראל לא יעלה על דעתו שהוא שכיר שנה אלא ידמה לו שהוא שכיר יום1272 (שוע"ר רמג, ח).
הה
ולא אמרו שבשכירות שדה אין לאסור מפני מראית העין, לפי שדרך רוב העולם ליתן השדה באריסות, אלא כשהאמת כן הוא, שנכרי זה העובד יש לו זכות בפירות שדה זו כאריס, ויותר מאריס, שהרי שכורה היא אצלו וכל פירותיה שלו ואינו נותן לבעל השדה אלא דבר קצוב, לפיכך כשיראו אותו עובד בשבת יתלו לומר שאריס הוא ויש לו חלק בפירות השדה ולטובת עצמו הוא מתכוין בעבודתו, ויחקרו אחריו בעת הקציר אם האמת הוא כן ימצאו שבאמת יש לו זכות בפירות השדה. משא"כ בנכרי שהוא שכיר שנה, כשיחקרו אחריו בעת הקציר יראו שאין לו כלום בפירות השדה יתברר להם למפרע שלא היה אריס, ויאמרו ששכיר יום היה1273 (שוע"ר שם).
ולא אמרו שבשכירות שדה אין לאסור מפני מראית העין, לפי שדרך רוב העולם ליתן השדה באריסות, אלא כשהאמת כן הוא, שנכרי זה העובד יש לו זכות בפירות שדה זו כאריס, ויותר מאריס, שהרי שכורה היא אצלו וכל פירותיה שלו ואינו נותן לבעל השדה אלא דבר קצוב, לפיכך כשיראו אותו עובד בשבת יתלו לומר שאריס הוא ויש לו חלק בפירות השדה ולטובת עצמו הוא מתכוין בעבודתו, ויחקרו אחריו בעת הקציר אם האמת הוא כן ימצאו שבאמת יש לו זכות בפירות השדה. משא"כ בנכרי שהוא שכיר שנה, כשיחקרו אחריו בעת הקציר יראו שאין לו כלום בפירות השדה יתברר להם למפרע שלא היה אריס, ויאמרו ששכיר יום היה1273 (שוע"ר שם).
וו
ומכל מקום אם השדה היא חוץ לתחום אין לאסור מפני מראית העין1274 (שוע"ר שם).
ומכל מקום אם השדה היא חוץ לתחום אין לאסור מפני מראית העין1274 (שוע"ר שם).
זז
הרחיים דינם כשדה1275, שמותר להשכירם לנכרי לשנה או לחדש שיעבוד ויתעסק בהם כל אימת שירצה ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב והנכרי עובד אפילו בשבת, ואין לחוש למראית העין לפי שגם הרחיים דרך רוב העולם ליתן באריסות כמו שדות (שוע"ר רמג, ט).
הרחיים דינם כשדה1275, שמותר להשכירם לנכרי לשנה או לחדש שיעבוד ויתעסק בהם כל אימת שירצה ויטול כל השכר לעצמו, רק שיתן להישראל דבר קצוב והנכרי עובד אפילו בשבת, ואין לחוש למראית העין לפי שגם הרחיים דרך רוב העולם ליתן באריסות כמו שדות (שוע"ר רמג, ט).
חח
אבל התנור דינו כמרחץ, שאסור להשכירו לנכרי יותר מלששת ימי החול, לפי שכשיעסוק בו הנכרי בשבת יש בו משום מראית העין שיאמרו ששכיר יום הוא, שכן הוא דרך התנור לעסוק בו על ידי שכירי יום, ולא להשכירו ולא ליתנו באריסות1276, לפי שיציאותיו מרובות ושכרו מועט כמו מרחץ (שוע"ר שם).
אבל התנור דינו כמרחץ, שאסור להשכירו לנכרי יותר מלששת ימי החול, לפי שכשיעסוק בו הנכרי בשבת יש בו משום מראית העין שיאמרו ששכיר יום הוא, שכן הוא דרך התנור לעסוק בו על ידי שכירי יום, ולא להשכירו ולא ליתנו באריסות1276, לפי שיציאותיו מרובות ושכרו מועט כמו מרחץ (שוע"ר שם).
טט
ומכל מקום הכל לפי מנהג המדינה, שבמקומות שדרך רוב אנשי העיר להשכיר התנור או המרחץ או ליתנם באריסות ולא לעסוק בהם על ידי שכירי יום, מותר להשכירם שם לנכרי או ליתנם לו באריסות, ובמקומות שאין דרך רוב אנשי העיר להשכיר רחיים ולא ליתנם באריסות אלא עוסקים בהם על ידי שכירי יום, אסור להשכירם שם לנכרי או ליתנם לו באריסות1277 (שוע"ר שם).
ומכל מקום הכל לפי מנהג המדינה, שבמקומות שדרך רוב אנשי העיר להשכיר התנור או המרחץ או ליתנם באריסות ולא לעסוק בהם על ידי שכירי יום, מותר להשכירם שם לנכרי או ליתנם לו באריסות, ובמקומות שאין דרך רוב אנשי העיר להשכיר רחיים ולא ליתנם באריסות אלא עוסקים בהם על ידי שכירי יום, אסור להשכירם שם לנכרי או ליתנם לו באריסות1277 (שוע"ר שם).
יי
ואף במקומות שאין דרך רוב אנשי העיר להשכיר מרחץ או תנור או רחיים או ליתנם באריסות, מכל מקום אם יש שם אדם שהשכירם או נתנם באריסות שנה אחר שנה, עד שנתפרסם לרבים שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם או ליתנם באריסות, מותר לו להשכירם לנכרי או ליתנם לו באריסות1278 (שוע"ר רמג, י).
ואף במקומות שאין דרך רוב אנשי העיר להשכיר מרחץ או תנור או רחיים או ליתנם באריסות, מכל מקום אם יש שם אדם שהשכירם או נתנם באריסות שנה אחר שנה, עד שנתפרסם לרבים שאין דרכו לשכור פועלים אלא להשכירם או ליתנם באריסות, מותר לו להשכירם לנכרי או ליתנם לו באריסות1278 (שוע"ר רמג, י).
יאיא
ואף במקומות שאסרו להשכיר מרחץ תנור ורחיים לנכרי, לא אסרו אלא כשנקרא שם הישראל עליהם1279 שידוע ומפורסם לרבים שהם של ישראל שראו אותו מתעסק בהם כמה פעמים בימות החול, אבל ישראל שקנה מנכרי מרחץ תנור ורחיים ולא התעסק בהם כלל אלא חזר והשכירו מיד לנכרי אחר הרי זה מותר, לפי שעדיין לא נקרא עליהם שם הישראל ואין כאן חשש מראית העין1280 (שוע"ר רמג, טו).
ואף במקומות שאסרו להשכיר מרחץ תנור ורחיים לנכרי, לא אסרו אלא כשנקרא שם הישראל עליהם1279 שידוע ומפורסם לרבים שהם של ישראל שראו אותו מתעסק בהם כמה פעמים בימות החול, אבל ישראל שקנה מנכרי מרחץ תנור ורחיים ולא התעסק בהם כלל אלא חזר והשכירו מיד לנכרי אחר הרי זה מותר, לפי שעדיין לא נקרא עליהם שם הישראל ואין כאן חשש מראית העין1280 (שוע"ר רמג, טו).
יביב
וכן מותר לתת חטים לתוך רחיים של נכרי מבעוד יום, או שנותן להנכרי מבעוד יום והנכרי נותנן לרחיים שלו אפילו בשבת1281 אם קצץ לו שכר1282, ואין חוששין להשמעת קול הרחיים בשבת1283, כיון שהמלאכה נעשית ברשות נכרי ואין שם הישראל נקרא עליה כלל (שוע"ר רנב, טו).
וכן מותר לתת חטים לתוך רחיים של נכרי מבעוד יום, או שנותן להנכרי מבעוד יום והנכרי נותנן לרחיים שלו אפילו בשבת1281 אם קצץ לו שכר1282, ואין חוששין להשמעת קול הרחיים בשבת1283, כיון שהמלאכה נעשית ברשות נכרי ואין שם הישראל נקרא עליה כלל (שוע"ר רנב, טו).
יגיג
וכן אם יש לישראל בית דירה בחצר אחרת שהוא אינו דר בתוכה, ושם יש מרחץ באותה הדירה, אם כל ימות החול אין דרך שום ישראל לרחוץ באותה מרחץ רק שכיני הדירה, מותר לו להשכירו לנכרי או ליתנו לו באריסות ואין כאן חשש מראית העין1284, לפי שכל מי שאינו רוחץ באותו מרחץ כלל בימות החול אינו יודע שמרחץ זה הוא של ישראל, שכיון שהוא עומד בחצר בפני עצמו ואין שום ישראל דר באותה חצר, ושכיני המרחץ שרוחצין בה בחול יודעין הן שאין הנכרי שכיר יום אצל הישראל וכל השכר שנותנים בעד הרחיצה נותנו הנכרי לישראל, אלא השכירו לו או נתנו לו באריסות וכל השכר שנותנין בעד הרחיצה הוא להנכרי. אבל אם דרך שום ישראל1285 שאינו משכיני המרחץ לרחוץ בו בחול, מתוך שהוא יוצא ונכנס בו יודע שהוא של ישראל, ואחר כך כשיעבור שם לפעמים בשבת ויראה נכרים רוחצין בו יחשוד את ישראל בעל המרחץ, לומר שנכרי המתעסק במרחץ בשבת הוא שכיר יום אצל הישראל1286 (שוע"ר שם).
וכן אם יש לישראל בית דירה בחצר אחרת שהוא אינו דר בתוכה, ושם יש מרחץ באותה הדירה, אם כל ימות החול אין דרך שום ישראל לרחוץ באותה מרחץ רק שכיני הדירה, מותר לו להשכירו לנכרי או ליתנו לו באריסות ואין כאן חשש מראית העין1284, לפי שכל מי שאינו רוחץ באותו מרחץ כלל בימות החול אינו יודע שמרחץ זה הוא של ישראל, שכיון שהוא עומד בחצר בפני עצמו ואין שום ישראל דר באותה חצר, ושכיני המרחץ שרוחצין בה בחול יודעין הן שאין הנכרי שכיר יום אצל הישראל וכל השכר שנותנים בעד הרחיצה נותנו הנכרי לישראל, אלא השכירו לו או נתנו לו באריסות וכל השכר שנותנין בעד הרחיצה הוא להנכרי. אבל אם דרך שום ישראל1285 שאינו משכיני המרחץ לרחוץ בו בחול, מתוך שהוא יוצא ונכנס בו יודע שהוא של ישראל, ואחר כך כשיעבור שם לפעמים בשבת ויראה נכרים רוחצין בו יחשוד את ישראל בעל המרחץ, לומר שנכרי המתעסק במרחץ בשבת הוא שכיר יום אצל הישראל1286 (שוע"ר שם).
ידיד
ואף במקומות שאסורים שם להשכיר לנכרי תנור מרחץ ורחיים מפני מראית העין, מכל מקום אם הנכרי שותף עמו אין כאן מראית העין, שהכל יודעין שיש להנכרי חלק במלאכה זו ולהנאת עצמו הוא מתכוין1287. ומטעם זה בכל מקום שהתירו בשותפות נכרי התירו אפילו עושה בפרהסיא ואין חוששין למראית העין1288 (שוע"ר רמה, יג).
ואף במקומות שאסורים שם להשכיר לנכרי תנור מרחץ ורחיים מפני מראית העין, מכל מקום אם הנכרי שותף עמו אין כאן מראית העין, שהכל יודעין שיש להנכרי חלק במלאכה זו ולהנאת עצמו הוא מתכוין1287. ומטעם זה בכל מקום שהתירו בשותפות נכרי התירו אפילו עושה בפרהסיא ואין חוששין למראית העין1288 (שוע"ר רמה, יג).