Hilchos Amirah LeNochri·Prohibition of Appearance·Maris Ayin Regarding Contracting in a Jewish Homeהלכות אמירה לנכרי משו״ע אדה״ז·איסור מראית העין·לח. מראית העין בקבלנות בבית הישראל

אא
כבר נתבאר¹²⁸⁹ שמותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן נכרי סמוך לחשכה בקבלנות והנכרי עושה מעצמו אפילו בשבת. במה דברים אמורים כשהנכרי עושה בשבת בביתו¹²⁹⁰, או בבית אחר שאינו רשות ישראל¹²⁹¹, שאז אין הדבר ניכר שהיא מלאכת ישראל¹²⁹², אבל אסור להניחו לעשות ברשות ישראל, לפי שכשעושה ברשות ישראל ניכר הדבר שהיא מלאכת הישראל, ושמא יחשדוהו שנתן לו בשבת¹²⁹³, או יחשדוהו שהנכרי הוא שכיר יום¹²⁹⁴ אצלו ולא קבלן¹²⁹⁵ (שוע"ר רנב, ה).

בב
ואין טעם האיסור משום מחזי כשלוחו כשעושה מלאכת ישראל בביתו, וכאילו אומר לו לעשות בשבת אע"פ שאין אומר ואין דברים, וכהא דמחזי כשלוחו גבי משכיר כליו לנכרי בערב שבת¹²⁹⁶, אלא היינו טעמא דאסור בביתו משום מראית עין (מהדו"ב רמג ד"ה אי נמי), דומיא דמחובר שנאסר מטעם חשדא¹²⁹⁷ (קו"א רנב, ה בתחלתו).

גג
וכן הגבינות שעושות השפחות בשבת מחלב של ישראל, אם עושות בבית ישראל, אע"פ שעושות מעצמן שלא מדעת הישראל, שבודאי מתכוונות לטובת עצמן למצוא חן בעיני הישראל¹²⁹⁸, אעפ"כ צריך למחות בידן¹²⁹⁹ מפני מראית העין שיאמרו שלדעתו הן עושות כיון שעושות בביתו¹³⁰⁰ (שוע"ר שה, לד).

דד
וכן נכרי המדליק נר או מדורה בבית ישראל צריך הוא למחות בידו, ואע"פ שקצץ לו שכר כך וכך בעד כל הדלקה והבערה, ואם כן הוא מתכוין לטובת עצמו כדי להרבות בשכרו, והרי זה כקבלן שאין צריך למחות בידו¹³⁰¹, מכל מקום אסור לו להניחו שיעשה בביתו מפני מראית העין¹³⁰² (שוע"ר רעו, ג).

הה
ואם הוא נכרי המשרתו ועושה מדעת עצמו, אם הנר או העצים של הנכרי, אינו צריך למחות בו, שאפילו בתוך בית ישראל¹³⁰³ אין חוששים למראית העין כשהמלאכה נעשית בחפצים של נכרי (שוע"ר רעו, ד).

וו
והטעם שאין חוששים בזה למראית העין, אע"ג דעושה בשביל ישראל ובביתו. דכשהנכרי עושה מעצמו אין כאן מראית העין¹³⁰⁴, שכל הרואה אותה¹³⁰⁵ עושה מאליה יודע דאדעתא דנפשיה קעבדא, שיודעת שלא תפסיד, ואין חוששים למראית העין אלא כשהאמת הוא שהוא נתן לו המלאכה או אמר לו לעשותה, שאז יש לחוש שמא יתברר להם האמת שאמר לו ויחשדוהו שמא אמר לו בשבת, או שמא הוא שכיר יום (קו"א רנב, ה ד"ה והאמת).

זז
ויש אומרים¹³⁰⁶ שבעושה מעצמו אין חוששים למראית העין אף בשל ישראל ובבית הישראל ולצורך ישראל, משום דהרואה אותו מכבה או מדליק רואה שעושה מעצמו בלי אמירת הישראל עכשיו, ומהיכי תיתי לחשדו שאמר לו מקודם או מבעוד יום, מאחר שיכול להיות שעושה מעצמו לקבל טובת הנאה או שכבר קיבל, דומיא דשפחות העושות הגבינות לעצמן כדי לקבל שכרם שכבר קצץ להם¹³⁰⁷, ולא חיישינן לחשדא אלא כשבאמת עושה בשבת על ידי אמירת ישראל, אלא שלא אמר לו לעשות בשבת (מהדו"ב רמג ד"ה ומהאי טעמא). והכי נקטינן לדינא¹³⁰⁸ (מהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם).

חח
ואף לדעת הסוברים¹³⁰⁹ ששכיר שנה אין לו דין עושה מעצמו, ומותר מטעם קצץ, כמו בקבלנות, מכל מקום אין חוששים למראית העין בשפחה שבבית הישראל, אף בשל ישראל ולצורך ישראל. דלא שייך לאסור בבית ישראל אלא באומנים¹³¹⁰, משום שכל השנה אינן בביתו, משום הכי איכא בהו חשדא דמראית העין לנכנס לביתו בשבת לומר שהן שכירי יום, ומשום הכי נמי לא מהני קצץ¹³¹¹, מה שאין כן בעבדו השכור לשנה, כל הרגילים בביתו יודעים שהוא שכיר שנה (מהדו"ב רמג ד"ה ומכל מקום).

טט
ויש אומרים¹³¹² שאפילו נכרי העושה מלאכה בבית הישראל לצורך עצמו, צריך למחות בו (קו"א רנב, ה ד"ה והנה).

יי
ואף דלא קיי"ל כדעה זו (קו"א רנב, ה סד"ה והנה). מכל מקום יש פוסקים שהכריעו להתיר רק בנר ומדורה¹³¹³, שאם עושה בשביל עצמו בבית ישראל אין צריך למחות בו, כיון שהגוף נהנה ממלאכתו מיד בשבת עצמה, ואם כן כשעושה בשביל עצמו ומשתמש לאור נרו ומתחמם כנגד מדורתו ניכר הדבר שעשאה בשביל עצמו וליכא מראית העין (קו"א שם ד"ה ועיין), משא"כ במלאכה אחרת אין להקל (קו"א שם סד"ה והנה).

יאיא
אבל לדינא נקטינן להתיר העושה מעצמו אפילו לצורך ישראל ובבית ישראל¹³¹⁴ (מהדו"ב רמג ד"ה והנה מהר"ם וד"ה ומהאי טעמא).