Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
אסור להשאיל כלים לנכרי בשבת אם ידוע לו שהנכרי יוליכנו היום חוץ לתחום, לפי שחפציו של ישראל שהיו ברשותו בבין השמשות קנו אצלו שביתה בשביתתו136, דהיינו אלפים אמה לכל רוח ולא יותר. ואף שאין אדם מוזהר על תחום כליו137, כמו שאינו מצווה על שביתת כליו138, מכל מקום כיון שקנו שביתה אצלו ואין להם אלא אלפים אמה אסור לו לגרום להם בידים שיובאו חוץ לתחום על ידי שמוסרו ביד נכרי. אבל מותר להראותם לו ולומר לו שיטלם מעצמו, כיון שאינו מוסרם לו בידים139. ויש מתירין140 אפילו למסור לו בידים, כיון שהנכרי הוא המוציאן חוץ לתחום מדעתו לצורך עצמו, והישראל אינו אלא גורם בעלמא, וכן עיקר (שוע"ר רמו, ה).
אסור להשאיל כלים לנכרי בשבת אם ידוע לו שהנכרי יוליכנו היום חוץ לתחום, לפי שחפציו של ישראל שהיו ברשותו בבין השמשות קנו אצלו שביתה בשביתתו136, דהיינו אלפים אמה לכל רוח ולא יותר. ואף שאין אדם מוזהר על תחום כליו137, כמו שאינו מצווה על שביתת כליו138, מכל מקום כיון שקנו שביתה אצלו ואין להם אלא אלפים אמה אסור לו לגרום להם בידים שיובאו חוץ לתחום על ידי שמוסרו ביד נכרי. אבל מותר להראותם לו ולומר לו שיטלם מעצמו, כיון שאינו מוסרם לו בידים139. ויש מתירין140 אפילו למסור לו בידים, כיון שהנכרי הוא המוציאן חוץ לתחום מדעתו לצורך עצמו, והישראל אינו אלא גורם בעלמא, וכן עיקר (שוע"ר רמו, ה).
בב
ולא אסרו אלא להוציא חוץ לתחום על ידי נכרי כשאומר בפירוש להוציא חוץ לתחום, אבל להשאילו והוא מוציא חוץ לתחום לעצמו אין שום איסור, דלא גרע מקורא לה והיא באה על ידי קריאתו141, והכא נמי היא יוצאה על ידי אמירתו142. דאין לומר דשייך הכא דיש שליחות לנכרי לחומרא143 והוה ליה כמוליכה בידים, דזה אינו, שהרי לא אמר לו להוליכה חוץ לתחום ומעצמו הוא מוליכה, ואף בישראל לא אמרינן בהא שלוחו כמותו (קו"א רמו, ב).
ולא אסרו אלא להוציא חוץ לתחום על ידי נכרי כשאומר בפירוש להוציא חוץ לתחום, אבל להשאילו והוא מוציא חוץ לתחום לעצמו אין שום איסור, דלא גרע מקורא לה והיא באה על ידי קריאתו141, והכא נמי היא יוצאה על ידי אמירתו142. דאין לומר דשייך הכא דיש שליחות לנכרי לחומרא143 והוה ליה כמוליכה בידים, דזה אינו, שהרי לא אמר לו להוליכה חוץ לתחום ומעצמו הוא מוליכה, ואף בישראל לא אמרינן בהא שלוחו כמותו (קו"א רמו, ב).
גג
מותר למסור בהמה לרועה אפילו בשבת, אע"פ שבבין השמשות קנתה הבהמה שביתה אצל הישראל בעלה אלפים לכל רוח ובשבת יוליכנה הרועה לרעות חוץ לתחום, אין בכך כלום, שאין אדם מוזהר על תחום בהמתו144, ואפילו אם יוליכנה חוץ לי"ב מיל145, שיש אומרים שתחום זה מן התורה146, מכל מקום אינו נקרא בשם עשיית מלאכה אלא הוא איסור בפני עצמו, ואין אדם מצווה אלא שתשבות בהמתו מעשיית מלאכה ולא מהליכה חוץ לתחום147, ולא קנתה הבהמה שביתה אצלו אלא לענין שאסור לכל אדם להוליכה בידים חוץ לתחום שלה, אפילו מי שיכול לילך שם בעצמו148, אבל מה שהנכרי מוליכה חוץ לתחום מעצמו בלא אמירת הישראל, אע"פ שהישראל מסרה לו, אין זה חמור ממה שהוא קורא לה והיא באה אחריו149 שהתירו חכמים150. ויש מי שאוסר151 למסרה לו בשבת אפילו אם ידוע שלא יוליכנה חוץ לי"ב מיל אלא חוץ לאלפים, וטוב לחוש לדבריו (שוע"ר שה, לח).
מותר למסור בהמה לרועה אפילו בשבת, אע"פ שבבין השמשות קנתה הבהמה שביתה אצל הישראל בעלה אלפים לכל רוח ובשבת יוליכנה הרועה לרעות חוץ לתחום, אין בכך כלום, שאין אדם מוזהר על תחום בהמתו144, ואפילו אם יוליכנה חוץ לי"ב מיל145, שיש אומרים שתחום זה מן התורה146, מכל מקום אינו נקרא בשם עשיית מלאכה אלא הוא איסור בפני עצמו, ואין אדם מצווה אלא שתשבות בהמתו מעשיית מלאכה ולא מהליכה חוץ לתחום147, ולא קנתה הבהמה שביתה אצלו אלא לענין שאסור לכל אדם להוליכה בידים חוץ לתחום שלה, אפילו מי שיכול לילך שם בעצמו148, אבל מה שהנכרי מוליכה חוץ לתחום מעצמו בלא אמירת הישראל, אע"פ שהישראל מסרה לו, אין זה חמור ממה שהוא קורא לה והיא באה אחריו149 שהתירו חכמים150. ויש מי שאוסר151 למסרה לו בשבת אפילו אם ידוע שלא יוליכנה חוץ לי"ב מיל אלא חוץ לאלפים, וטוב לחוש לדבריו (שוע"ר שה, לח).
דד
ואף שלענין כלים נתבאר152 שהעיקר כהמתירים, מכל מקום לענין בהמה יש לחוש לדבריו, דכיון שאומר לו לרעותה וידוע שירענה חוץ לתחום, אע"פ שדעתו שלא יהיה שלוחו אלא לרעות תוך התחום, אבל מה שירעה חוץ לתחום עושה כן מעצמו, ואין דעת הישראל מסכמת שיהיה שלוחו לזה, אלא שאינו רוצה למחות בידו, מכל מקום הוה ליה דברים שבלב ואינן דברים153, כיון שלא אמר לו בפירוש שירענה תוך התחום (קו"א רמו, ב).
ואף שלענין כלים נתבאר152 שהעיקר כהמתירים, מכל מקום לענין בהמה יש לחוש לדבריו, דכיון שאומר לו לרעותה וידוע שירענה חוץ לתחום, אע"פ שדעתו שלא יהיה שלוחו אלא לרעות תוך התחום, אבל מה שירעה חוץ לתחום עושה כן מעצמו, ואין דעת הישראל מסכמת שיהיה שלוחו לזה, אלא שאינו רוצה למחות בידו, מכל מקום הוה ליה דברים שבלב ואינן דברים153, כיון שלא אמר לו בפירוש שירענה תוך התחום (קו"א רמו, ב).
הה
ובמקום שנהגו להחמיר שלא למסור אף ביום ו', אם נהגו כן כדי לעשות סייג וגדר154 אין להתיר להם, ואם נהגו כן מחמת טעות שהיו סבורים שיש איסור בדבר, מתירים בפניהם ומודיעים להם שהוא מותר גמור155 (שוע"ר שה, לח).
ובמקום שנהגו להחמיר שלא למסור אף ביום ו', אם נהגו כן כדי לעשות סייג וגדר154 אין להתיר להם, ואם נהגו כן מחמת טעות שהיו סבורים שיש איסור בדבר, מתירים בפניהם ומודיעים להם שהוא מותר גמור155 (שוע"ר שה, לח).
וו
ואף אם הרועה מוליך הבהמה מבית הישראל בשבת עצמה, כיון שמסרה לו מערב שבת לא קנתה שביתה כלל אצל הישראל156. ואף שקנתה שביתה כרגלי הרועה הנכרי, מכל מקום כיון שחפצי נכרי אין קונין שביתה אלא משום שגזרו על בעלים נכרים משום בעלים ישראל157, אין להחמיר כל כך לגזור אף כשהנכרי מוליכה חוץ לתחום מעצמו, אף שהישראל מוסרה לו, כיון שרבים מתירים בכל ענין (שוע"ר שם).
ואף אם הרועה מוליך הבהמה מבית הישראל בשבת עצמה, כיון שמסרה לו מערב שבת לא קנתה שביתה כלל אצל הישראל156. ואף שקנתה שביתה כרגלי הרועה הנכרי, מכל מקום כיון שחפצי נכרי אין קונין שביתה אלא משום שגזרו על בעלים נכרים משום בעלים ישראל157, אין להחמיר כל כך לגזור אף כשהנכרי מוליכה חוץ לתחום מעצמו, אף שהישראל מוסרה לו, כיון שרבים מתירים בכל ענין (שוע"ר שם).