Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה318, או שיש לו מיחוש שמצטער כל כך עד שנחלש ממנו כל גופו319, שאז אע"פ שהולך כנפל למשכב הוא דומה320, הרי צרכיו נעשין על ידי נכרי321, אפילו במלאכות גמורות של תורה322, כגון לאפות לו או לבשל לו323 אם צריך לכך324. ואע"פ שכל מאכלות האסורות אפילו מדברי סופרים לא התירו אותן לחולה שאין בו סכנה325, אעפ"כ התירו לו איסור בישולי נכרים בשבת326, שאי אפשר בענין אחר, כיון שהוא מותר מחמת עצמו327 אלא שמעשה הנכרי גורם לו האיסור (שוע"ר שכח, יט).
חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה318, או שיש לו מיחוש שמצטער כל כך עד שנחלש ממנו כל גופו319, שאז אע"פ שהולך כנפל למשכב הוא דומה320, הרי צרכיו נעשין על ידי נכרי321, אפילו במלאכות גמורות של תורה322, כגון לאפות לו או לבשל לו323 אם צריך לכך324. ואע"פ שכל מאכלות האסורות אפילו מדברי סופרים לא התירו אותן לחולה שאין בו סכנה325, אעפ"כ התירו לו איסור בישולי נכרים בשבת326, שאי אפשר בענין אחר, כיון שהוא מותר מחמת עצמו327 אלא שמעשה הנכרי גורם לו האיסור (שוע"ר שכח, יט).
בב
וכן מותר לומר לנכרי לעשות תבשיל לקטן328 שאין לו מה לאכול שסתם צרכי קטן דינם כצרכי חולה שאין בו סכנה329 (שוע"ר שכח, כב). שהתירו בו אמירה לנכרי אפילו באיסורי תורה (שוע"ר שמג, ה). וכן להחם תבשיל צונן על ידי נכרי לצורך חולה או קטן שאין לו מה יאכל330 (שוע"ר סוס"י רנט ד"ה אבל).
וכן מותר לומר לנכרי לעשות תבשיל לקטן328 שאין לו מה לאכול שסתם צרכי קטן דינם כצרכי חולה שאין בו סכנה329 (שוע"ר שכח, כב). שהתירו בו אמירה לנכרי אפילו באיסורי תורה (שוע"ר שמג, ה). וכן להחם תבשיל צונן על ידי נכרי לצורך חולה או קטן שאין לו מה יאכל330 (שוע"ר סוס"י רנט ד"ה אבל).
גג
וכן מותר אפילו לכתחלה להדליק נר בשביל חולה אפילו אין בו סכנה331, או לצורך קטנים332 שדינם כחולה שאין בו סכנה לכל דבר (שוע"ר רעו, ו). וכן להחם את תנור בית החורף לצורך חולה (שוע"ר רעו, יג).
וכן מותר אפילו לכתחלה להדליק נר בשביל חולה אפילו אין בו סכנה331, או לצורך קטנים332 שדינם כחולה שאין בו סכנה לכל דבר (שוע"ר רעו, ו). וכן להחם את תנור בית החורף לצורך חולה (שוע"ר רעו, יג).
דד
וכן יולדת, מסוף ז' עד ל' יום, היא כחולה שאין בו סכנה שכל צרכיו נעשים על ידי נכרי333. חוץ מלענין מדורה, שאם היא צריכה לכך עושים לה על ידי ישראל334, מפני שהצינה סכנה היא לה כל ל' יום335, ואפילו בתקופת תמוז336 (שוע"ר של, ה).
וכן יולדת, מסוף ז' עד ל' יום, היא כחולה שאין בו סכנה שכל צרכיו נעשים על ידי נכרי333. חוץ מלענין מדורה, שאם היא צריכה לכך עושים לה על ידי ישראל334, מפני שהצינה סכנה היא לה כל ל' יום335, ואפילו בתקופת תמוז336 (שוע"ר של, ה).
הה
ובארצות הקרות337 כמו במדינות אלו338, מותר לומר לנכרי לעשות מדורה בשביל ישראל ביום שהקור גדול339, וכן לומר לו לחמם את בית החורף, לפי שהכל הם כחולים אצל הקור הגדול340. אבל ביום שאין הקור גדול כל כך, אם אין לו קטנים שמצטערים הרבה אסור לומר לנכרי לעשות מדורה או לחמם בית החורף (שוע"ר רעו, טו). והנוהגים היתר אף ביום שאין הקור גדול מכל מקום אין מוחין בידם, שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים341 (שוע"ר רעו, יז).
ובארצות הקרות337 כמו במדינות אלו338, מותר לומר לנכרי לעשות מדורה בשביל ישראל ביום שהקור גדול339, וכן לומר לו לחמם את בית החורף, לפי שהכל הם כחולים אצל הקור הגדול340. אבל ביום שאין הקור גדול כל כך, אם אין לו קטנים שמצטערים הרבה אסור לומר לנכרי לעשות מדורה או לחמם בית החורף (שוע"ר רעו, טו). והנוהגים היתר אף ביום שאין הקור גדול מכל מקום אין מוחין בידם, שמוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים341 (שוע"ר רעו, יז).
וו
וכל זה הוא במלאכות גמורות מן התורה, אבל בדבר שאינו אסור אלא משום שבות התירו אמירה לנכרי כל שיש שם מקצת חולי342, אף על פי שאינו כולל את כל הגוף ולא סכנת אבר343, כגון לומר לו שיביא לו חמין בשבת מחצר לחצר שאין ביניהם עירוב, או דרך כרמלית, כדי להרחיץ בהם המצטער344 (שוע"ר שז, יב).
וכל זה הוא במלאכות גמורות מן התורה, אבל בדבר שאינו אסור אלא משום שבות התירו אמירה לנכרי כל שיש שם מקצת חולי342, אף על פי שאינו כולל את כל הגוף ולא סכנת אבר343, כגון לומר לו שיביא לו חמין בשבת מחצר לחצר שאין ביניהם עירוב, או דרך כרמלית, כדי להרחיץ בהם המצטער344 (שוע"ר שז, יב).
זז
ולכן אם יש לו צער כל כך עד שנחלש כל גופו ממנו מותר לעשות על ידי נכרי [אפילו מלאכה גמורה, ואם לא נחלש כל גופו מותר לעשות על ידי נכרי345] כל דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים (שוע"ר שכח, לח).
ולכן אם יש לו צער כל כך עד שנחלש כל גופו ממנו מותר לעשות על ידי נכרי [אפילו מלאכה גמורה, ואם לא נחלש כל גופו מותר לעשות על ידי נכרי345] כל דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים (שוע"ר שכח, לח).
חח
וכיון שאף אם אין לו צער גדול ולא חולי הכולל כל הגוף אלא מקצת חולי, מותר לו לעשות כל שבות מדברי סופרים על ידי נכרי, לכן מותר לעשות לו רפואה מבחוץ על ידי נכרי שיניחנה שם עליו346 (שוע"ר שכח, כ).
וכיון שאף אם אין לו צער גדול ולא חולי הכולל כל הגוף אלא מקצת חולי, מותר לו לעשות כל שבות מדברי סופרים על ידי נכרי, לכן מותר לעשות לו רפואה מבחוץ על ידי נכרי שיניחנה שם עליו346 (שוע"ר שכח, כ).
טט
ולכן מי שחושש בשינו ומצטער347 כל כך עד שחלה ממנו כל גופו348 (אזי מותר לחלל על ידי נכרי), אומר לנכרי להוציאו. ואף שהישראל ממציא לו שינו ומסייע קצת בהוצאתו אין בכך כלום, שמסייע אין בו ממש349, לפי שאף אם לא היה הישראל מסייעו סיוע זה אלא שלא היה מעכב על ידו היה הנכרי יכול לעשות דבר זה בלבדו. ולהאומרים מלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים350 מותר להוציאו על ידי נכרי אף אם לא חלה ממנו כל גופו351 (שוע"ר שכח, ג).
ולכן מי שחושש בשינו ומצטער347 כל כך עד שחלה ממנו כל גופו348 (אזי מותר לחלל על ידי נכרי), אומר לנכרי להוציאו. ואף שהישראל ממציא לו שינו ומסייע קצת בהוצאתו אין בכך כלום, שמסייע אין בו ממש349, לפי שאף אם לא היה הישראל מסייעו סיוע זה אלא שלא היה מעכב על ידו היה הנכרי יכול לעשות דבר זה בלבדו. ולהאומרים מלאכה שאינה צריכה לגופה אינה אסורה אלא מדברי סופרים350 מותר להוציאו על ידי נכרי אף אם לא חלה ממנו כל גופו351 (שוע"ר שכח, ג).
יי
מותר להניח רטייה על גבי המכה על ידי נכרי אפילו בתחלה352, אם יש לו ממנה צער ומקצת חולי353, אבל אסור לומר לנכרי לעשות הרטייה בשבת, שמירוח הרטיה הוא מלאכה גמורה354, ועל ידי נכרי הוא שבות גמור, ולא התירוהו אלא אם כן חלה כל גופו או שיש סכנת אבר355 (שוע"ר שכח, ל).
מותר להניח רטייה על גבי המכה על ידי נכרי אפילו בתחלה352, אם יש לו ממנה צער ומקצת חולי353, אבל אסור לומר לנכרי לעשות הרטייה בשבת, שמירוח הרטיה הוא מלאכה גמורה354, ועל ידי נכרי הוא שבות גמור, ולא התירוהו אלא אם כן חלה כל גופו או שיש סכנת אבר355 (שוע"ר שכח, ל).
יאיא
כל דבר המחובר בקרקע יש בו בנין וסתירה356, לפיכך מה שנוהגים בסעודות גדולות בימות החמה ליטול החלונות על ידי נכרי, לא יפה הם עושים, שהרי בנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל שהוא סותר על מנת לבנות, שהרי עתיד להחזירן אחר כך357, ואם כן כשאומר לנכרי הרי זה שבות גמור358, ואינו שבות דשבות שהתירוהו במקום מצטער. ולהאומרים שסותר על מנת לבנות אינו חייב אלא אם כן דעתו שבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון359, אין בנטילת החלונות אלא איסור מדברי סופרים, ולומר לנכרי הוא שבות דשבות שהתירוהו במקום מצטער. לפיכך אין צריך למחות בהמקילין, כיון שיש להם על מי שיסמכו, אבל כל אדם יחמיר לעצמו כסברא הראשונה שהיא עיקר (שוע"ר שיג, יז).
כל דבר המחובר בקרקע יש בו בנין וסתירה356, לפיכך מה שנוהגים בסעודות גדולות בימות החמה ליטול החלונות על ידי נכרי, לא יפה הם עושים, שהרי בנטילה זו יש חיוב חטאת לישראל שהוא סותר על מנת לבנות, שהרי עתיד להחזירן אחר כך357, ואם כן כשאומר לנכרי הרי זה שבות גמור358, ואינו שבות דשבות שהתירוהו במקום מצטער. ולהאומרים שסותר על מנת לבנות אינו חייב אלא אם כן דעתו שבנין האחרון יהיה יותר טוב מן הראשון359, אין בנטילת החלונות אלא איסור מדברי סופרים, ולומר לנכרי הוא שבות דשבות שהתירוהו במקום מצטער. לפיכך אין צריך למחות בהמקילין, כיון שיש להם על מי שיסמכו, אבל כל אדם יחמיר לעצמו כסברא הראשונה שהיא עיקר (שוע"ר שיג, יז).
יביב
נכרי המאכיל איסור לתינוק שאינו בר הבנה360 אין אביו צריך למחות בו. אבל אסור לכל אדם לספות לו איסור בידים מן התורה361, שנאמר362 לא תאכלום, ופירשו חכמים363 לא תאכילום לקטנים. וכן אסור לומר לנכרי שיאכילנו364, שהאמירה לנכרי אסורה בכל האיסורים שבתורה365. ואם התינוק צריך לכך, כגון שהוא קצת חולה מותר לומר לנכרי להאכילו366, שצרכי קטן דינם כחולה שאין בו סכנה שהתירו בו אמירה לנכרי אפילו באיסורי תורה367 (שוע"ר שמג, ה).
נכרי המאכיל איסור לתינוק שאינו בר הבנה360 אין אביו צריך למחות בו. אבל אסור לכל אדם לספות לו איסור בידים מן התורה361, שנאמר362 לא תאכלום, ופירשו חכמים363 לא תאכילום לקטנים. וכן אסור לומר לנכרי שיאכילנו364, שהאמירה לנכרי אסורה בכל האיסורים שבתורה365. ואם התינוק צריך לכך, כגון שהוא קצת חולה מותר לומר לנכרי להאכילו366, שצרכי קטן דינם כחולה שאין בו סכנה שהתירו בו אמירה לנכרי אפילו באיסורי תורה367 (שוע"ר שמג, ה).
יגיג
וכן מי שיש לו תינוק חולה קצת שהוא צריך לאכול או לשתות חמץ, יבקש ממנו שיתן החמץ368 במתנה להתינוק369 (שוע"ר תנ, כד), ואם אפשר להביא לו חמץ על ידי נכרי מעט מעט בכל פעם ופעם שירצה לאכול ולשתות אין להביא הרבה בבת אחת (שוע"ר תנ, כה).
וכן מי שיש לו תינוק חולה קצת שהוא צריך לאכול או לשתות חמץ, יבקש ממנו שיתן החמץ368 במתנה להתינוק369 (שוע"ר תנ, כד), ואם אפשר להביא לו חמץ על ידי נכרי מעט מעט בכל פעם ופעם שירצה לאכול ולשתות אין להביא הרבה בבת אחת (שוע"ר תנ, כה).
ידיד
החושש בעיניו, אם הוא בסוף החולי370, דהיינו שכבר הוא קרוב להתרפאות371 ולא נשאר בה אלא מקצת חולי שקודחת מעט372, אין עושין אפילו על ידי נכרי, אלא דבר שהוא משום שבות, כגון לכחול בסמנים השחוקים מאתמול (שוע"ר שכח, ט). וכן ביום טוב ראשון. אבל ביום טוב שני מותר לכחול אפילו על ידי ישראל373 (שוע"ר תצו, ד).
החושש בעיניו, אם הוא בסוף החולי370, דהיינו שכבר הוא קרוב להתרפאות371 ולא נשאר בה אלא מקצת חולי שקודחת מעט372, אין עושין אפילו על ידי נכרי, אלא דבר שהוא משום שבות, כגון לכחול בסמנים השחוקים מאתמול (שוע"ר שכח, ט). וכן ביום טוב ראשון. אבל ביום טוב שני מותר לכחול אפילו על ידי ישראל373 (שוע"ר תצו, ד).
טוטו
וכשהנכרי כוחל עינו מותר לו לפתוח ולסגור העין שיכנס בה הכחול יפה שמסייע אין בו ממש374, כל שהיה יכול הנכרי לעשותו בלבדו בלא סיוע הישראל375 אלא שלא היה הישראל מעכב על ידו כמו שנתבאר למעלה376. ואפילו כשהנכרי עושה לו מלאכה גמורה במקום שמותר, מותר לחולה לסייעו בענין זה שנתבאר. ואם אי אפשר להעשות כלל בלתי סיוע הישראל אסור אף לחולה עצמו לסייעו377 (שוע"ר שכח, כא).
וכשהנכרי כוחל עינו מותר לו לפתוח ולסגור העין שיכנס בה הכחול יפה שמסייע אין בו ממש374, כל שהיה יכול הנכרי לעשותו בלבדו בלא סיוע הישראל375 אלא שלא היה הישראל מעכב על ידו כמו שנתבאר למעלה376. ואפילו כשהנכרי עושה לו מלאכה גמורה במקום שמותר, מותר לחולה לסייעו בענין זה שנתבאר. ואם אי אפשר להעשות כלל בלתי סיוע הישראל אסור אף לחולה עצמו לסייעו377 (שוע"ר שכח, כא).
טזטז
לא התירו אמירה לנכרי בשביל חולה אלא כשצריך לה בשבת אבל לא לצורך מוצאי שבת378 (שוע"ר שכח, כג).
לא התירו אמירה לנכרי בשביל חולה אלא כשצריך לה בשבת אבל לא לצורך מוצאי שבת378 (שוע"ר שכח, כג).
יזיז
אבל אם אין לו אפילו מקצת חולי (שוע"ר שכח, כ), אלא מיחוש בעלמא שאין בו חשש סכנה כלל והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה בשבת אפילו על ידי נכרי379. ואפילו דבר שאין בו משום סרך מלאכה אפילו מדברי סופרים ואין בו שום איסור כלל לבריא מכל מקום כיון שעושה לרפואה וניכר הדבר שמתכוין לרפואה אסור380 משום גזרה שמא ישחוק סממנים381 לרפואה כשיהיה מותר לעסוק ברפואות בשבת382 ויתחייב משום טוחן383 (שוע"ר שכח, א). וכן החושש בשיניו במיחוש בעלמא384 (שוע"ר שכח, לח).
אבל אם אין לו אפילו מקצת חולי (שוע"ר שכח, כ), אלא מיחוש בעלמא שאין בו חשש סכנה כלל והוא מתחזק והולך כבריא אסור לעשות לו שום רפואה בשבת אפילו על ידי נכרי379. ואפילו דבר שאין בו משום סרך מלאכה אפילו מדברי סופרים ואין בו שום איסור כלל לבריא מכל מקום כיון שעושה לרפואה וניכר הדבר שמתכוין לרפואה אסור380 משום גזרה שמא ישחוק סממנים381 לרפואה כשיהיה מותר לעסוק ברפואות בשבת382 ויתחייב משום טוחן383 (שוע"ר שכח, א). וכן החושש בשיניו במיחוש בעלמא384 (שוע"ר שכח, לח).
יחיח
חולה שיש בו סכנה, אף אם יש לפנינו385 נכרים או קטנים שאינן בני מצות386, אין אומרים הרי אפשר לעשות על ידי אלו ולא יתחלל שבת על ידי ישראלים בני מצות, לפי שמכיון שאין דרך להצילו אלא בעשיית מלאכה האסורה בשבת הרי נדחה השבת בשבילו לגבי ישראלים המחוייבים בהצלתו ואין כאן חילול כלל. ולא עוד אלא אפילו אם בא הישראל להחמיר על עצמו לעשות על ידי נכרי או קטן387, או מחמת שאינו רוצה לטרוח בעצמו, יש איסור בדבר מדברי סופרים388, שמא יאמרו הרואים בקושי התירו פיקוח נפש ואין מתירים אותו לכתחלה על ידי המחוייבים במצות, ושמא יבא הדבר שכשלא ימצאו נכרים או קטנים לא ירצו לחלל על ידי גדולי ישראל389.
חולה שיש בו סכנה, אף אם יש לפנינו385 נכרים או קטנים שאינן בני מצות386, אין אומרים הרי אפשר לעשות על ידי אלו ולא יתחלל שבת על ידי ישראלים בני מצות, לפי שמכיון שאין דרך להצילו אלא בעשיית מלאכה האסורה בשבת הרי נדחה השבת בשבילו לגבי ישראלים המחוייבים בהצלתו ואין כאן חילול כלל. ולא עוד אלא אפילו אם בא הישראל להחמיר על עצמו לעשות על ידי נכרי או קטן387, או מחמת שאינו רוצה לטרוח בעצמו, יש איסור בדבר מדברי סופרים388, שמא יאמרו הרואים בקושי התירו פיקוח נפש ואין מתירים אותו לכתחלה על ידי המחוייבים במצות, ושמא יבא הדבר שכשלא ימצאו נכרים או קטנים לא ירצו לחלל על ידי גדולי ישראל389.
יטיט
ויש אומרים390 שכיון שהשבת דחויה היא ולא הותרה כלל מה שאפשר לעשות שלא יהא חילול מן התורה צריך לעשות שלא יהא חילול במלאכה מן התורה, ולכן אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי עושה על ידי שינוי391, שאז אין איסור מן התורה392, ואם אפשר לעשות על ידי נכרי בלא איחור כלל צריך לעשות על ידי נכרי393 מן התורה394. ולא אסרו לעשות על ידי נכרי אלא במקום שיש לחוש שמא יתעצל הנכרי ויבא לידי דיחוי ועכוב395, אבל לא כשישראל עומד עליו ומזרזו בענין שאין לחוש לכלום.
ויש אומרים390 שכיון שהשבת דחויה היא ולא הותרה כלל מה שאפשר לעשות שלא יהא חילול מן התורה צריך לעשות שלא יהא חילול במלאכה מן התורה, ולכן אם אפשר לעשות בלא דיחוי ובלא איחור על ידי שינוי עושה על ידי שינוי391, שאז אין איסור מן התורה392, ואם אפשר לעשות על ידי נכרי בלא איחור כלל צריך לעשות על ידי נכרי393 מן התורה394. ולא אסרו לעשות על ידי נכרי אלא במקום שיש לחוש שמא יתעצל הנכרי ויבא לידי דיחוי ועכוב395, אבל לא כשישראל עומד עליו ומזרזו בענין שאין לחוש לכלום.
ככ
והעיקר כסברא הראשונה396. ואעפ"כ המנהג במדינות אלו כסברא האחרונה397. אבל טוב שלא לנהוג כן כי יש חשש שמא יראו עכשיו שאין עושין רק על ידי נכרי יסברו שיש איסור בזה לעולם על ידי ישראל, ולפעמים לא יהיה נכרי מצוי ועל ידי זה יסתכן החולה במה שימתינו על הנכרי. ועכ"פ הרוצה לעשות על ידי נכרי יגלה לרבים באותו פעם שיש היתר לישראל עצמו אלא שהנכרי הוא מזומן כאן398 (שוע"ר שכח, יג).
והעיקר כסברא הראשונה396. ואעפ"כ המנהג במדינות אלו כסברא האחרונה397. אבל טוב שלא לנהוג כן כי יש חשש שמא יראו עכשיו שאין עושין רק על ידי נכרי יסברו שיש איסור בזה לעולם על ידי ישראל, ולפעמים לא יהיה נכרי מצוי ועל ידי זה יסתכן החולה במה שימתינו על הנכרי. ועכ"פ הרוצה לעשות על ידי נכרי יגלה לרבים באותו פעם שיש היתר לישראל עצמו אלא שהנכרי הוא מזומן כאן398 (שוע"ר שכח, יג).