Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
נכרי שעשה לישראל כלי בשבת בקבלנות שקיבל מערב שבת וקצץ לו שכר מותר לו ליהנות ממנו בשבת עצמה, כיון שהנכרי עשאה לטובת עצמו להשלים פעולתו ולקבל שכרו837 ולא נתכוין בשביל שיהנה ממנו הישראל בשבת עצמה838, שאף אם לא יהנה ממנו בשבת עצמה לא ימנע הנכרי מעשות מלאכתו בשבת, ואם כן אין לאסור לו ליהנות ממה שעשה הנכרי לטובת עצמו, לפי שאף אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה לא יבא לומר לנכרי שיעשה לו כיון שאין מתירים לו אלא כשמתכוין הנכרי לטובת עצמו ולא כשמתכוין בשביל ישראל (שוע"ר רנב, יא).
נכרי שעשה לישראל כלי בשבת בקבלנות שקיבל מערב שבת וקצץ לו שכר מותר לו ליהנות ממנו בשבת עצמה, כיון שהנכרי עשאה לטובת עצמו להשלים פעולתו ולקבל שכרו837 ולא נתכוין בשביל שיהנה ממנו הישראל בשבת עצמה838, שאף אם לא יהנה ממנו בשבת עצמה לא ימנע הנכרי מעשות מלאכתו בשבת, ואם כן אין לאסור לו ליהנות ממה שעשה הנכרי לטובת עצמו, לפי שאף אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה לא יבא לומר לנכרי שיעשה לו כיון שאין מתירים לו אלא כשמתכוין הנכרי לטובת עצמו ולא כשמתכוין בשביל ישראל (שוע"ר רנב, יא).
בב
ויש אוסרים839 להשתמש בכלי הנגמר בשבת ביד נכרי וגם במוצאי שבת צריך להמתין בכדי שיעשו840, דהיינו כשיעור שהות ששהה הנכרי בעסק עשיית הכלי בשבת, כדי שלא יהנה ממלאכת שבת841. וכן יש לנהוג לכתחלה אם לא שצריך אליו הכלי בשבת שאז יש להקל842 (שוע"ר שם).
ויש אוסרים839 להשתמש בכלי הנגמר בשבת ביד נכרי וגם במוצאי שבת צריך להמתין בכדי שיעשו840, דהיינו כשיעור שהות ששהה הנכרי בעסק עשיית הכלי בשבת, כדי שלא יהנה ממלאכת שבת841. וכן יש לנהוג לכתחלה אם לא שצריך אליו הכלי בשבת שאז יש להקל842 (שוע"ר שם).
גג
ואם גמר הנכרי תפירת מנעלים מערב שבת רק שתיקנם והחליקם בשבת מותר ללבשם בו ביום לדברי הכל שהרי אינו נהנה בלבישתו ממלאכת השבת אלא ממלאכת החול שהרי היה יכול ללבשם בלא תיקון זה843 וכן כל כיוצא בזה (שוע"ר שם).
ואם גמר הנכרי תפירת מנעלים מערב שבת רק שתיקנם והחליקם בשבת מותר ללבשם בו ביום לדברי הכל שהרי אינו נהנה בלבישתו ממלאכת השבת אלא ממלאכת החול שהרי היה יכול ללבשם בלא תיקון זה843 וכן כל כיוצא בזה (שוע"ר שם).
דד
ישראל שקצץ דמים לנכרי שיביא לו דגים בערב יום טוב בעד סכום דמים אלו שקצץ לו ונשתהה הנכרי והביאן ביום טוב, יש להסתפק844 אם צריך להמתין בכדי שיעשו. לפי שיש לומר שלא הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו במלאכה הנעשית ביום טוב בשביל ישראל, אלא אם הוא בענין שאם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו עד לאחר שימתין בערב בכדי שיעשו אזי לא יעשה הנכרי המלאכה ביום טוב עד הערב בשעה שהישראל רשאי ליהנות ממנה, כגון שהישראל לא קצץ עם הנכרי שיעשה מלאכה זו בשבילו אלא הנכרי מדעת עצמו הוא עושה כן לצורך הישראל, ואילו היה יודע הנכרי שהישראל לא יהנה ממנה ביום טוב בודאי לא היה מזרז את עצמו לעשותה ביום טוב, ונמצא כשהנכרי עושה אותה ביום טוב בודאי עושה אותה לדעת כן שיהנה ממנה הישראל ביום טוב, לפיכך קנסוהו חכמים שלא יהנה ממנה ביום טוב עצמו וגם לערב עד לאחר שימתין בכדי שיעשו. אבל כשהישראל קצץ עם הנכרי מערב יום טוב שיעשה לו מלאכה זו, ואף אם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו אעפ"כ יעשנה הנכרי להשלים קציצתו וליטול דמיו מהישראל, נמצא כשהנכרי עושה המלאכה ביום טוב אינו עושה אותה בשביל שיהנה ממנה הישראל ביום טוב עצמו, אלא בשביל עצמו הוא מזרז את עצמו למהר מלאכתו (שוע"ר תקטו, כא).
ישראל שקצץ דמים לנכרי שיביא לו דגים בערב יום טוב בעד סכום דמים אלו שקצץ לו ונשתהה הנכרי והביאן ביום טוב, יש להסתפק844 אם צריך להמתין בכדי שיעשו. לפי שיש לומר שלא הצריכו חכמים להמתין בכדי שיעשו במלאכה הנעשית ביום טוב בשביל ישראל, אלא אם הוא בענין שאם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו עד לאחר שימתין בערב בכדי שיעשו אזי לא יעשה הנכרי המלאכה ביום טוב עד הערב בשעה שהישראל רשאי ליהנות ממנה, כגון שהישראל לא קצץ עם הנכרי שיעשה מלאכה זו בשבילו אלא הנכרי מדעת עצמו הוא עושה כן לצורך הישראל, ואילו היה יודע הנכרי שהישראל לא יהנה ממנה ביום טוב בודאי לא היה מזרז את עצמו לעשותה ביום טוב, ונמצא כשהנכרי עושה אותה ביום טוב בודאי עושה אותה לדעת כן שיהנה ממנה הישראל ביום טוב, לפיכך קנסוהו חכמים שלא יהנה ממנה ביום טוב עצמו וגם לערב עד לאחר שימתין בכדי שיעשו. אבל כשהישראל קצץ עם הנכרי מערב יום טוב שיעשה לו מלאכה זו, ואף אם נאסור להישראל ליהנות ממלאכה זו אעפ"כ יעשנה הנכרי להשלים קציצתו וליטול דמיו מהישראל, נמצא כשהנכרי עושה המלאכה ביום טוב אינו עושה אותה בשביל שיהנה ממנה הישראל ביום טוב עצמו, אלא בשביל עצמו הוא מזרז את עצמו למהר מלאכתו (שוע"ר תקטו, כא).
הה
לפיכך אפשר845 שזהו דומה לקצץ עם הנכרי מערב שבת שיעשה לו מנעלים והביאן לו הנכרי בשבת שהן מותרים להישראל בו ביום846, וכבר נתבאר847 דיש אוסרין ללבוש המנעלים עד שימתין במוצאי שבת בכדי שיעשו, ולדבריהם אף דגים אלו אסורין עד מוצאי יום טוב בכדי שיעשו (שוע"ר שם).
לפיכך אפשר845 שזהו דומה לקצץ עם הנכרי מערב שבת שיעשה לו מנעלים והביאן לו הנכרי בשבת שהן מותרים להישראל בו ביום846, וכבר נתבאר847 דיש אוסרין ללבוש המנעלים עד שימתין במוצאי שבת בכדי שיעשו, ולדבריהם אף דגים אלו אסורין עד מוצאי יום טוב בכדי שיעשו (שוע"ר שם).
וו
ואם ידוע שדגים אלו ניצודו מערב יום טוב, אלא שהביאן ביום טוב מחוץ לתחום, כיון שאין כאן איסור מוקצה848 אפשר849 שהן מותרים אף בו ביום, להמתירין גבי מנעלים. וכבר נתבאר850 שבשעת הדחק (שהוא צריך למנעלים אלו בשבת) יש לסמוך על המתירין851 (שוע"ר שם).
ואם ידוע שדגים אלו ניצודו מערב יום טוב, אלא שהביאן ביום טוב מחוץ לתחום, כיון שאין כאן איסור מוקצה848 אפשר849 שהן מותרים אף בו ביום, להמתירין גבי מנעלים. וכבר נתבאר850 שבשעת הדחק (שהוא צריך למנעלים אלו בשבת) יש לסמוך על המתירין851 (שוע"ר שם).
זז
ישראל ששיגר דורון852 לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב, והביא הנכרי את הדורון לחבירו ביום טוב מחוץ לתחום, אם ישראל השולח הוא יודע שאי אפשר שיגיע הדורון ליד חבירו אלא אם כן ילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, הרי זה אסור באכילה למי שהובא בשבילו853 (ולאנשי ביתו), ולערב צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שנעשה איסור בשבילו854.
ישראל ששיגר דורון852 לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב, והביא הנכרי את הדורון לחבירו ביום טוב מחוץ לתחום, אם ישראל השולח הוא יודע שאי אפשר שיגיע הדורון ליד חבירו אלא אם כן ילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, הרי זה אסור באכילה למי שהובא בשבילו853 (ולאנשי ביתו), ולערב צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שנעשה איסור בשבילו854.
חח
אבל אם השולח לא ידע שילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, שהיה לו שהות להגיע לשם מבעוד יום ונתעכב השליח בדרך והביא ביום טוב מחוץ לתחום, הרי זה מותר באכילה אף למי שהובא בשבילו855, שהרי856 אין הנכרי מביא משלו כדי שנגזור שמא יאמר לו הבא לי מחוץ לתחום857 אלא משל ישראל אחר הוא מביא, והישראל לא ישמע אליו לשלוח לו ביום טוב מחוץ לתחום858 שאין אדם חוטא ולא לו (שוע"ר תקטו, כב).
אבל אם השולח לא ידע שילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, שהיה לו שהות להגיע לשם מבעוד יום ונתעכב השליח בדרך והביא ביום טוב מחוץ לתחום, הרי זה מותר באכילה אף למי שהובא בשבילו855, שהרי856 אין הנכרי מביא משלו כדי שנגזור שמא יאמר לו הבא לי מחוץ לתחום857 אלא משל ישראל אחר הוא מביא, והישראל לא ישמע אליו לשלוח לו ביום טוב מחוץ לתחום858 שאין אדם חוטא ולא לו (שוע"ר תקטו, כב).
טט
ויש אוסרים אף בישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת על ידי נכרי, ונתעכב והביאם בשבת, שאסורים למי שנשתלחו אליו859, לפי שכיון שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל בשבת פירות הללו ולכך הוא מוליכם לו, אם כן הוא מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה860 (שוע"ר שז, כו).
ויש אוסרים אף בישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת על ידי נכרי, ונתעכב והביאם בשבת, שאסורים למי שנשתלחו אליו859, לפי שכיון שהנכרי יודע שישראל זה שמוליך אליו הוא יאכל בשבת פירות הללו ולכך הוא מוליכם לו, אם כן הוא מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה860 (שוע"ר שז, כו).
יי
אבל אגרת שהובאה אליו בשבת מחוץ לתחום מותר לו ליהנות ממנה אפילו בעיקר הנאתה, דהיינו לקרותה אם אינו יודע מה כתוב בה861. ואינה דומה לשאר דבר הבא מחוץ לתחום שאסור לזה שהובא בשבילו ליהנות ממנו עד למוצאי שבת, שהטעם הוא משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מחוץ לתחום862, אבל באגרת לא שייך לומר כן863. ועוד שאגרת זו לא הובאה בשבילו כלל שהרי השולח שלחה בשביל עצמו ולא בשביל אותו ששלוחה אליו864. ואף אם שלחה בשבילו מכל מקום נכרי המביאה בשבת מחוץ לתחום מתכוין לעשות שליחותו של השולח ולא בשביל מי ששלוחה אליו (שוע"ר שם).
אבל אגרת שהובאה אליו בשבת מחוץ לתחום מותר לו ליהנות ממנה אפילו בעיקר הנאתה, דהיינו לקרותה אם אינו יודע מה כתוב בה861. ואינה דומה לשאר דבר הבא מחוץ לתחום שאסור לזה שהובא בשבילו ליהנות ממנו עד למוצאי שבת, שהטעם הוא משום גזרה שמא יאמר לנכרי שיביא לו מחוץ לתחום862, אבל באגרת לא שייך לומר כן863. ועוד שאגרת זו לא הובאה בשבילו כלל שהרי השולח שלחה בשביל עצמו ולא בשביל אותו ששלוחה אליו864. ואף אם שלחה בשבילו מכל מקום נכרי המביאה בשבת מחוץ לתחום מתכוין לעשות שליחותו של השולח ולא בשביל מי ששלוחה אליו (שוע"ר שם).
יאיא
ואינו דומה לישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת על ידי נכרי ונתעכב והביאם בשבת שאסורים למי שנשתלחו אליו, שמתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה865. מה שאין כן באגרת שאין גופו של זה שהיא שלוחה אליו נהנה בשבת מגוף האגרת, ואין הנכרי מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום אלא למלאות רצון הישראל השולחו, או בשביל טובת עצמו לקבל שכרו, ולא בשביל זה ששלוחה אליו (שוע"ר שם).
ואינו דומה לישראל ששיגר פירות לחבירו מערב שבת על ידי נכרי ונתעכב והביאם בשבת שאסורים למי שנשתלחו אליו, שמתכוין בהבאתו מחוץ לתחום בשביל הנאת גופו של זה865. מה שאין כן באגרת שאין גופו של זה שהיא שלוחה אליו נהנה בשבת מגוף האגרת, ואין הנכרי מתכוין בהבאתו מחוץ לתחום אלא למלאות רצון הישראל השולחו, או בשביל טובת עצמו לקבל שכרו, ולא בשביל זה ששלוחה אליו (שוע"ר שם).