History of Chabad in Czarist Russia·Third Generation - The Tzemach Tzedek·The Court in Lubavitchתולדות חב״ד ברוסיה הצארית·דור שלישי – אדמו"ר הצמח צדק·החצר בליובאוויטש

אהחצר בליובאוויטש
ישיבתו בליובאוויטש ונסיעותיו
האדמו"ר השלישי לבית חב"ד, רבי מנחם מענדל מליובאוויטש, בעל ה"צמח צדק", נולד בערב ר"ה תק"נ (1789) בעיר לאזניא.

ביחד עם כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע"ג – תחלת שנת תקע"ד (1813)³¹⁸.

גאחרי הסתלקות כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827), קיבל עליו את נשיאות תנועת חב"ד.

דקרוב לארבעים שנה נהג את נשיאותו בליובאוויטש, שהיתה אבן הפינה, שהכל פונים אליה בכל עת.

המלבד זאת רגיל היה האדמו"ר לנסוע כל שנה לבקר את אנ"ש בעיירות, כל שנה באיזור אחר, לומר לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות.

ובעשרת השנים הראשונות לנשיאותו, ביקר ביותר משלושים עיירות, כדלקמן פרק ‎סד.

זבשנת תר"א (1841) הלשינו ה"משכילים" על רבינו כי הוא מתנגד לתוכנית הממשלה להכריח את ילדי ישראל ללמוד "השכלה" במקום תורת ה'. בא אז שוטר מיוחד לליובאוויטש שחקר את האדמו"ר וערך חיפוש בביתו. מרוב התרגשות ופחד חלה האדמו"ר ונפל למשכב, כדלקמן פרק ‎עב.

חבהמשך לזה הוטל על רבינו השגחת סתר תמידית ע"י המשטרה החשאית. היא נמשכה עד אביב תר"ז (1847), שאז החליט הממשל שאין שום דופי בהנהגת רבינו והסירה את השגחת הסתר התמידית שעליו, כדלקמן פרקים ‎עא-‎עו.

טאחרי ההלשנה הנזכרת הציעו ה"משכילים" לממשלה לקרוא לועידה מיוחדת, שבה ישתתפו שר ההשכלה עם אחדים מגדולי ישראל, ובו יכריחו אותם להסכים לפתיחת בתי "השכלה" לנוער היהודי. הם הציעו להזמין לועידה הזאת גם את רבינו.

יהאדמו"ר השיב על כך, שמאז החיפוש-בית והחקירות, בריאותו חלושה ואינו יכול לנסוע ולהשתתף בועידה. אך בסופו של דבר הוסכם, שחשוב מאד שהאדמו"ר יסע לועידה, כדי לשמור מפני התוכניות הנזכרות ולהבטיח שלא יבואו בה החלטות בלתי רצויות. הועידה התקיימה בחדשי הקיץ תר"ג (1843), כדלקמן פרק ‎עג ואילך.

יאאחרי הועידה הנזכרת קיבל רבינו מהממשל תעודת אזרח נכבד לדורותיו, כדלקמן פרק ‎עח.

יב*
באגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ח"ב אגרת שצו ע' קז) מסופר שבמשך התקופה הזאת יסד רבינו ישיבה בליובאוויטש, ובעוד כמה עיירות.

יגהחצר בליובאוויטש, שריפתו ובנייתו
לערך בשנת תקצ"ד קנה כ"ק אדמו"ר הצמח צדק חלקת חצר, ועליה בנה את ביתו, כמסופר ברשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, משנת עדר"ת לערך³¹⁹:

ידבשנת תקצ"ד (או סוף תקצ"ג) קנה לו כ"ק אדמו"ר הרצ"צ חלקת אדמה (במקום שעתה הוא אולם הגדול, שבו לומדים תלמידי המוסד תומכי תמימים) לבנות עליה בית דירה לעצמו.

טובמשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטש, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים תרט"ז-תרי"ח (1856-1858), שבה נשרף בית רבינו, עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלו – כדלקמן פרק ‎סג.

טזאחר כך בנו את כל החצר והבתים מחדש, באופן מרווח יותר – כמסופר בבית רבי (ח"ג פ"ו):

יזלאחר השריפה יצא רבינו לדור בחצר האדון של העיר, שהי' לא רחוק הרבה מהעיר, עד שבנו הבנינים מחדש ... אחר כך נגמרו הבנינים שלו ושל בניו ושבו להעיר ... שם בבנינים החדשים נחלה מאד בחדש כסלו דשנת תר"ך.

יחלפני השריפה היתה דירתו בפינת החצר (מערבית צפונית), ולידה (לצד מזרח) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו – גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו בית הכנסת גדול יותר.

יטאמנם גם בתוך ביתו (כנראה במקום שהיה בית הכנסת בתחלה), הקדיש שני חדרים גדולים לתפלה, שבו התפלל המנין במשך השנה. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דא"ח (אמירת חסידות) בעת שהקיבוץ גדול, היינו בשעה שמגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו בליובאוויטש³²⁰.

כביתו החדש היה גדול ורחב, גדלו 30X30 ארשין (לערך 21X21 מטר). ואחרי הפסק קטן נבנה בית הכנסת, בשטח החדש שנקנה בחצר.

כאביתו של רבינו היה מלא ארונות ספרים. קירותיו של חדר היחידות ושל חדר הסמוך לו מכוסים היו בארונות מלאים וגדושים בספרים וכתבי יד – כדלקמן פרק ‎סב. חלק מהספרים וכתבי היד נשרפו בשריפה הגדולה הנזכרת.

כבכשהתחילה הבניה החדשה של החצר, פנו בני רבינו במכתבים לאנ"ש, בבקשה להשתתף בהוצאות הבניה הזאת. הגיע לידינו מכתב אחד שכתב הרה"ק רבי חיים שניאור זלמן (שהי' אח"כ האדמו"ר בלאדי) אל אנ"ש, בו מבקש "להתאמץ במחנו ובאיזה כפרי' הסמוכים", כיון שעתה "הכל הי' נצרך לעשות מחדש", והמצב עתה הוא "דחוק מאד".

כגתאריך המכתב הוא "יום ה' ח' אייר". בין השנים תרט"ז – תר"כ מתאימה קביעות זו – לשנת תרי"ח או תרי"ט.

כדבעזרה"י יום ה' ח' אייר, לובאוויץ

כהלכבוד ידידי הרב המופלג ווח"ס וכו' מו"ה צבי יעקב נ"י

כולמראה עיניו מכתבי לידידיי דמחנו הט', ומהיות כי מעולם לא עוררתי אותם בזה, ועתה ידוע אשר הכל הי' נצרך לעשות מחדש, ודחוק מאד, מהראוי להתאמץ במחנו, ובאיזה כפרי' הסמוכים, שישיבו כהוגן וכראוי. בטחוני באהבתו הנאמנה שימלא בקשתי.

כזויקבל החוה"ש והברכה מאדה"ש כנפשו ונפש אה' ידידו ד"ש מלו"נ

כחחיים ש' זלמן באאמו"ר שי'

כט*
מיד כשהתיישבו בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מספר בתשובותיו (חלק יו"ד סי' קב) באיזה אופן בנו אותו.

לאח"כ בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו³²¹.

לא*
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו – הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן – כמסופר ב"מבית הגנזים" פרק לג.

לב*
כ"ק אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהי' בליובאוויטש עד יומו האחרון – בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד.

לגבצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהערלים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו³²².

לדאודות החצר בליובאוויטש בדור הבא, יסופר לקמן פרק ‎פ.