History of Chabad in Czarist Russia·Third Generation - The Tzemach Tzedek·The Tzemach Tzedek Responsa Seriesתולדות חב״ד ברוסיה הצארית·דור שלישי – אדמו"ר הצמח צדק·סדרת "צמח צדק"

אסדרת "צמח צדק"
התשובות האבודות
גדול המשיבים בדורו (במדינתו והסמוכות לה) הי' כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". בסדרת "צמח צדק" שנדפסה במהדורה חדשה, נדפסו יותר מאלף תשובות, אשר נכתבו על ידו במשך כיובל שנים. תשובות שנכתבו אל רבנים ברחבי רוסיה הלבנה, ליטא ואוקראינה.

באמנם מתוך העיון בכתביו נראה שעוד תשובות רבות נכתבו על ידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, ונאבדו או נשרפו בשריפות שפקדו את ליובאוויטש במשך השנים.

גיש גם מקום לשער, אשר תוספת זו שנאבדה היא מרובה בהרבה ממה שנדפס בסדרת "צמח צדק".

ד*
כדי לברר את היקף התשובות האבודות, נפנה אל דברי המלקטים שסידרו את תשובות ה"צמח צדק" לדפוס בהוצאתם הראשונה:

הא) בשו"ת חלק אבן העזר סי' פו יש תשובה אודות עגונה אחת שהיתה הכחשה בין העדים בחקירות, ואחר שנישאת בא אחד ואמר שהוא בעלה והיא הכחישתו, והי' בזה דיון ארוך בין רבינו ובין הגאון רבי שלמה קלוגר והגאון בעל הדברי חיים.

ובמפתחות שבסוף הכרך כותבים המלקטים והמסדרים:

זרבינו הקדוש נ"ע כתב הרבה תשובות על זה, ובשריפה האחרונה ר"ל נשרף הבוך ולא נשאר רק זאת התשובה.

חבהערות כ"ק אדמו"ר לתשובה זו מביא מכת"י, שהגב"ע הקשורות למעשה זה הם משנות תר"ח-תרט"ז, והשריפה התקיימה זמן מה אחרי כתיבת התשובות, היינו בין השנים תרט"ז-תרי"ח³²³.

טב) בשו"ת חלק אבה"ע סי' שמו יש תשובה אודות עגונה שבעלה נטבע ונמצא והוכר בכמה סימנים בינונים וסימני בגדיו, ובהערותיי לתשובה הזאת הבאתי שרבינו דן בזה עם הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש³²⁴, עם הג"ר יצחק אייזיק בהר"ד ראב"ד וויטבסק³²⁵ ועם מוהרש"ז מ"ץ דוויליז, והוספתי אשר מתוכן כולם נראה שרבינו כתב בזה עוד תשובות שלא הגיעו לידינו.

יאודות השו"ת הזו דן גם בחיו"ד סי' קצז ס"י, וכותב שם אשר בסופו של דבר "יצא ההיתר מעשרה רבנים"; אך אלינו הגיעו רק חלק מהשו"ת שבין רבינו ובין שלשת הרבנים הנ"ל. וכהנה מצינו רבות.

יאג) בשו"ת חלק אבה"ע סי' פא יש תשובה אודות עגונה שבעלה נסע משקלאוו לבוקארעסט ונאבד ואחר כך אמרו לה שבבוקארעסט מת אחד ששמו כשם בעלה.

יבבמפתחות שבסוף הכרך כותבים המלקטים:

יגלפי הנשמע היה מרבינו הקדוש כמה תשובות בענין זה בוך שלם, אשר פלפל בזה עם גאוני הדור ז"ל, ועוד כמה תשובות, אך נאבד, ולא נמצא רק זאת התשובה ותשובה שאחריה.

ידבהערותיי לתשובה הזאת כתבתי שכתי"ק התשובה הזאת היא בכת"י 1050, ולפני' נרשם בכתי"ק:

טוקודם לתשו' זו שייך תשובת יצחק ריש גלותא אזיל מקורטבא, והוא בחלק יד.

טזשוב הגיע לידינו תצלום כתי"ק 1021. ושם קצד, ב:

יזקיצור מתשו' בחלק י"ד סי' מ"ט, באשת בעריל בן שמעריל משקלאב³²⁶.

יחתשובת יצחק ריש גלותא לא הגיעה לידינו, וגם כל הכרך הזה הנקרא "חלק יד" הנ"ל לא הגיע לידינו.

יטד) יש עוד תשובות שבכרך 1050 שבהן מציין לחלק יד, אחת מהן היא הנדפסת בחאה"ע סי' מח, שמתוכנה נראה שנכתבה בשנת תקצ"ג. היא מועתקת ומוגהת בכתי"ק 1050, ולפני' נרשם בכתי"ק:

כתשובה זו הועתקה לכאן עם ההגהות מחלק יד.

כאכך מציין בכרך הזה גם לחלק ג, חלק ח ועוד, וכל אלו לא הגיעו לידינו.

כבה) שוב הגיע לידינו עוד כמה ביכלאך תצלום כתי"ק, שבהם מצויינים פעמים רבות החלקים שבין א-יד.

כגכתי"ק 1017, שהוא אוסף תשובות בחלק או"ח, ובדומה לכתי"ק 1050 הנ"ל גם בו מציין לחלקים ב, ג, ו, ז, ח, ט, יד – להעתיק משם תשובות השייכים לחלק או"ח, או להוסיף להם הגהות וקיצורים. אמנם חלקים אלו, של כתי"ק אדמו"ר הצמח צדק, לא הגיעו לידינו. ואפשר גם הם נשרפו באותה שריפה בליובאוויטש.

כדכתי"ק 1022, שהוא אוסף תשובות בחלק אהע"ז, ובדומה לביכלאך הנ"ל מציין לחלקים ג, ו, ט, יא, יב – שמשם הועתקו תשובות לכרך זה, והושלמו והוגהו אח"כ בכרך זה בכתי"ק.

כהכרכי שו"ת הראשונים שלו
כדי לברר מהם החלקים א-יד, שרובם נאבדו ולא הגיעו לידינו, עלינו להקדים:

כובשנים הראשונות הי' כורך כ"ק אדמו"ר הצמח צדק את התשובות שהי' כותב, או את העתקתם, יחד עם מכתבי השאלות, בכרכים מיוחדים, שהיה קורא להם בשם: חלק א, ב, ג, וכיו"ב. כאשר הי' מציין לאיזה תשובה הי' מציין לה לפי שם הכרך הנ"ל³²⁷.

כזאחרי שכבר היו אצלו יד כרכים של שו"ת, או יותר, התחיל לסדר את התשובות מחדש, במהדורה בתרא (אולי כדי להכינם לדפוס), מסודר לפי חלקי השלחן ערוך.

כחאחד מכרכי מהדורה בתרא זו הוא כת"י 1050 הנזכר, שנכתב עליו בכתי"ק "שו"ת חלק אה"ע, נק' מה"ב, חלק ב". התשובה הכי מאוחרת שמתוארכת בכרך הזה היא משנת תר"ג.

כטועוד אחד הוא כת"י 1017 הנזכר, שהם שו"ת חלק או"ח מהדורה בתרא. התאריך האחרון שנזכר בו (רעו, א): בשנת תרי"ב.

לואם כן אפשר לשער אשר לערך באותן שנים נכרכו כרכים אלו, ואשר הכרכים א-יד שמצויינים בו, הם משנים קודמות יותר.

לאמתוך 14 הכרכים האלו הגיעו לידינו רק שנים:

לבחלק ז, הוא כת"י 233, שבו נכרכו השו"ת שנכתבו בשנים תקפ"ב-תקפ"ה³²⁸.

לגחלק יג, הוא כת"י 1019, חלקו קיצורים לתשובות שנכתבו בכרכים קודמים, שאליהם רגיל לציין בשמם: חלק א, ב, ג, ד וכיו"ב.

לדבכרך הזה אין תאריכים, אבל מתוך התשובות שנרשמו בו, וידוע לנו תאריך כתיבתם, נראה שהכרך הזה נכתב ונכרך לערך בשנים תק"צ-צ"א.

להשלושת הכרכים האלו (233, 1019, 1050) הם הכרכים הכי קדומים שהגיעו לידינו, מכרכי תשובות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שנכתבו ונכרכו לערך בין השנים תקפ"ב-תר"ג. מתוכם למדנו שלפחות עוד שנים עשר כרכים נכתבו על ידו במשך השנים האלו, ונאבדו או נשרפו.

לואם יהיו הכרכים האלו, קנה המדה שלנו גם לכרכים שנכתבו בשנים הבאות, נוכל לשער, שאלף התשובות שנדפסו בסדרת "צמח צדק" הן רק חלק קטן מהתשובות שנכתבו על ידו במשך יובל השנים.

לזהתשובות שכתב בימי חרפו
התשובה המתוארכת בתאריך הכי קדום, שהגיעה לידינו, היא משנת תקע"ט, שנדפסה בחיו"ד סי' ח.

לחבכותרת אין תאריך, אבל בתחלת אות יו"ד כותב רבינו: "אשתקד בשנת תקע"ח", ומכאן ידענו שהמעשה הי' בשנת תקע"ח והתשובה נכתבה בשנת תקע"ט.

לטגוכתי"ק התשובה הזאת לא הגיע לידינו, רק העתקה מוגהת בכתי"ק 1041, שם מופיעה בתחלתה כותרת בכתי"ק: "הועתק מן ח"ג סי' י"ב עם הגהות"

מכלומר שרבינו הצמח צדק הורה לסופר שלו להעתיק את התשובה הזאת מתוך חלק ג' אל כת"י 1041, ושם הוסיף עליו הגהות בכתי"ק.

מאבחיו"ד סי' רמ נדפסו קיצורים לתשובה הזאת, שנעתקו מכתי"ק 1019 הנ"ל, ובכתי"ק הנ"ל נרשם שבתשובה המקורית נכתבו שתי תשובות על זה, האחת בבוך חלק א והשניה בבוך חלק ג.

מבגם סי' קמה שבחאה"ע ח"ב ידוע לנו שמקורה נכתב בחלק ג, שלא הגיע לידינו (ראה הערות לסי' תלב), ובאות ה נתפרש בה שנכתבה בשנת תקפ"א.

מגלמדנו אם כן, שחלקים א-ג כוללים תשובות שנכתבו לערך בשנים תקע"ט-תקפ"א.

מדיש עוד תשובה אחת שנתפרש בה שהיא משנת תקע"ט, היא תשובה רלה בחלק יו"ד. בהערות לתשובה הנ"ל נכתב שיש מהדורה נוספת לתשובה הזאת, או למעשה דומה, ושם נתפרש בכותרת שהיא משנת תקע"ט.

מהעוד תשובה אחת מאותה תקופה, היא תשובה שמט שבחלק יו"ד. לא נתפרש בה התאריך, אמנם בהערות שם נתבארה המשמעות שהיא משנת תקע"ח.

מומסתבר שרק בשנה הזאת, בהיותו בגיל כ"ח, התחיל להשיב תשובות בקביעות.

מזהגיעו לידינו תשובות אחדות מתקופה קדומה יותר:

מחא) בתשובה אחת (חאהע"ז סי' שצא) דן בגט שנכתב בשנת תקע"ג.

מטב) בתשובה אחת (חיו"ד סי' שיג) הי' כ"ק אדמו"ר הצמח צדק הממוצע בין השואלת, לבין הרה"ק מהרי"ל שהוא הי' המשיב³²⁹.

נעצם העובדה שאינו מוסיף שום דיון הלכתי מצדו, ורק מבאר את השאלה וכו', זה עצמו מורה שהי' זה עדיין בימי חרפו, כאשר הוא עדיין לא רצה להורות בעצמו. זאת התחיל לעשות בעיקר משנת תקע"ח ואילך, וכנ"ל.

נאג) שוב הגיע לידינו כתי"ק 1024 (קלג, א), הערה למס' יבמות (נדפסה בשו"ת צמח צדק מילואים ח"ה סי' נט), ובסופה כותב ששאל "אצל כבוד אאז"ק מו"ר הגאון שי'", והיינו שנכתב בצעירותו, לפני הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן בכ"ד טבת תקע"ג.

נבהתשובות שכתב בסוף ימיו
בשנים האחרונות לא הי' רבינו הצמח צדק בקו הבריאות ובאותה תקופה היו החסידים מגישים את שאלותיהן על ידי המשרתים ועל ידם הי' משיב בקצרה (בית רבי קיט, ב). אז שם המשרה על בנו הרה"ק מוה"ר ישראל נח (מהרי"ן) נ"ע להשיב לשואלים בהלכה (שם קכב, ב). לפעמים הי' מוסר מהרי"ן את השאלות אל רבינו הצמח צדק שהוא הי' משיב עליהן בעצמו³³⁰.

נגלא נתפרש כאן באיזו שנה שם את המשרה הזאת על בנו הרה"ק מהרי"ן נ"ע; אבל אם נשפוט לפי תאריכי התשובות שהגיעו לידינו מסתבר שהי' זה משנת תר"כ ואילך.

נדשלשת כרכי התשובות האחרונים שהגיעו לידינו הם משנת תרי"ט:

נהא) כתי"ק 1096, הנקרא "בוך תרי"ט א", וכולל דרושי דא"ח ותשובות, ומהכריכה נראה שנכתבה כולה בזמן אחד, אחר שנכרך.

נוב) כתי"ק 1098, הנקרא "בוך תרי"ט ג", וכולל דרושי דא"ח וכמה תשובות³³¹. בכרך זה חסרים דפי השו"ת, אבל כל הכרך הועתק בכת"י 229, ובו באות גם התשובות. חלק מדפי הכתי"ק נמצאו והם בקובץ עלים נפרדים (מס. 1107).

נזג) כתי"ק 2143, שנקרא בשם "בוך יט", וכנראה פירושו שנכתב בשנת תרי"ט.

נחבתיאור כתה"י של התשובות, שנרשם על ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע, ונדפס בהוספות לשו"ת צמח צדק חאו"ח, נכתב על כתב-היד הזה:

נטכנראה משיווי כל הדפים, קדמה הכריכה לכתיבה. וכידוע אשר בתחלת כל שנה היו מביאים להצמח צדק כרכים אחדים נייר חלק ובהם הי' רושם חידושיו, בנגלה ונסתר, במשך שנה זו. והוא מלבד מה שכתב בגליונות נפרדים, ורק משך זמן אחרי הכתיבה נכרכו ביחד.

סבכמה מהתשובות שבכרך הזה נתפרש שהם משנת תרי"ט: א) חיו"ד סי' מב (ראה הערות שם). ב) חאהע"ז סי' מא בתחלתו "סיון שנת תרי"ח העבר … בחנוכה תרי"ט העבר" (א"כ נכתבה בין חנוכה לסיון תרי"ט).

סאומכך נודע לנו שכל הכרך נכתב בשנת תרי"ט. וזהו כרך התשובות הכי מאוחר שהגיע לידינו.

סב*
על שנת תר"כ ואילך מסופר בבית רבי (פ"ו):

סגנחלה מאד בחדש כסלו דשנת תר"ך והי' חולה יותר מששה שנים רצופים.

סדמשנת תר"כ ואילך הגיעו לידינו תשובות (מתוארכות) אחדות ממש:

סהא) במקום אחד נזכרת תשובה משנת תר"כ (ראה הערות לחאה"ע סי' רכב), שספק אם הגיעה לידינו.

סוב) שנת תרכ"ב (או"ח סי' פה), ונתפרש בה שנמסרה ע"י הרה"ק מהרי"ן (ראה הערות שם).

סזג) חצי שבט תרכ"ג (חידושים רלב, ד – ראה הערות שם).

סחד) קיץ תרכ"ג (יו"ד סי' שלז).

סטה) חורף תרכ"ד (או"ח סי' קיד, ראה הערות שם).

עסיכום
אולי אפשר לסכם, לפי כל האמור לעיל:

עארבינו נולד בערב ר"ה תק"נ. עד להסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, לא מסתבר כלל שיהי' הוא מורה הלכות בפני רבו-זקנו, ובודאי שלא השיב תשובות באותה תקופה. ורק לעצמו כתב חידושים, ולפעמים ביקש מאת זקנו אדמו"ר הזקן לבאר לפניו איזו הלכה מוקשית.

עבבשנים תקע"ג-תקע"ח הי' המשיב העיקרי הרה"ק מהרי"ל, אחיו של כ"ק אדמו"ר הזקן (שחי עד תחלת שנת תקפ"ו, כדלעיל פרק ‎ד), ובשנת תקע"ח לערך התחיל גם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק להשיב תשובות.

עגבשנים הבאות, רגיל הי' כ"ק אדמו"ר האמצעי למסור את השאלות המתקבלות אל חתנו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שהוא ישיב אליהם (ראה שו"ת חאהע"ז סי' שמז, ובהערות לשם, ובסי' שכז).

עדלפעמים היו החסידים שולחים את השאלות לידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, והיו מוסיפים בשאלה: "ובודאי שמה שיכתוב לנו רומע"ל יהי' על פי ידיעת אדמו"ר שי'" (או"ח סי' יג).

עהכך מסופר גם ב"בית רבי" (פ"א):

עוכל השו"ת שהיו מגיעים לחותנו אדמו"ר נ"ע הי' מוסרם לו לרבינו שיעשה התשובה, ואחר כך הי' מכניסם לו לעיין בהם ולבקרם כו'. גם רבים היו מגישים תעצומותיהם בשו"ת אליו ביחוד.

עזלפי הנראה הי' כורך לערך פעם אחת בשנה את השאלות שקיבל יחד עם התשובות שהשיב, כך שאת חלק א כרך לערך בשנת תקע"ט, את חלק ג לערך בשנת תקפ"א, את חלק ז כרך לערך בשנת תקפ"ה, את חלק יג כרך לערך בשנת תקצ"א ואת חלק יד לערך בשנת תקצ"ג.

עחבשנים הבאות התחיל לסדר את התשובות שנכתבו על ידו (אולי כדי להכינם לדפוס), ולערכם מחדש במהדורה בתרא.

עטבמשך השנים נאבדו או נשרפו רוב הכרכים שנכתבו בשנים האלו, ולעומתם נוספו עוד כמה וכמה כרכי תשובותיו, שנכתבו על ידו בשנים הבאות.

פכרכי התשובות האחרונים שהגיעו לידינו הם משנת תרי"ט. בשנים הבאות הי' מוסר את רוב השאלות לבנו הרה"ק מוה"ר ישראל נח (מהרי"ן) נ"ע שישיב עליהם, ובמקום הקשה הי' שואל אצל כ"ק אביו. ורק תשובות אחדות הגיעו לידינו בכתי"ק מתקופה זו.

פאמהדורות
חלק מהתשובות הנדפסות בסדרת שו"ת צמח צדק, יש בהן כמה מהדורות, שבהן כמה סוגים כלליים:

פבא) דרכו של רבינו ה"צמח צדק" בכתיבת התשובות היתה, אשר בנוסף לתשובה הארוכה, שהי' כותב באריכות השקו"ט עם פסק ההלכה בסופה, הי' מוסיף לפעמים לכתוב בנפרד את ה"פסק הקצר".

פגאת ה"פסק הקצר" הי' שולח אל השואל, במקרה שהי' נחוץ לדעת מיד הלכה למעשה, וקשה לחכות עד שתהי' האפשרות לכתוב באריכות, או כשהשואל לא הי' מסוגל להבין את אריכות השקו"ט.

פד"פסק הקצר", נמצא רשום לפעמים בגוכתי"ק על גליון השואל.

פהב) לפעמים הי' רושם לעצמו ראשי פרקים מאריכות השקו"ט.

פוגם ראשי פרקים אלו נרשמו לפעמים בגוכתי"ק על גליון השואל.

פזג) כעין זה הי' מציין לפעמים לעצמו, בשולי הגליון של התשובה, את תמצית השקו"ט שיכתוב בדף הזה. מהגהות אלו יש ללמוד לפעמים על כוונת הדברים בפנים.

פחחלק מראשי פרקים אלו, נעתקו על ידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע על גליון שו"ת הנדפס שאצלו³³², ונעתקו משם בהערות שבסוף שו"ת צמח צדק.

פטד) מהדורה בתרא שנכתבה בטוב יותר – כן נכתב לפעמים בגוכי"ק לפני התחלת התשובה שבמהדו"ק: "נכתב במה"ב בטוב יותר" וכדומה.

צה) תשובה המלוקטת מכמה תשובות. באופן כזה, לא הי' הצמח צדק מעתיק בעצמו את הנכתב מכבר, אלא הי' מציין לסופר להעתיק קטעים מסוימים מתשובות (וחידושים) אחרות, והצמח צדק הי' משלימם ומתקנם.

צאו) בנוסף לנוסח התשובה שנשלח אל השואל, הי' רושם לעצמו, באחד ה"ביכלאך" שיחד למטרה זו, את תוכן התשובה.

צבבכללות זהות תשובות אלו, לאלו שנשלחו להשואל, אך בדרך כלל נמצאים בהן שינויים (בעיקר – בסגנון) שבאו בעת ההעתקה (בנוסף להשמטת שם השואל, והחתימה – כמובן).

צגז) מלבד כל הנ"ל (סוגי כתיבת התשובות) מוצאים אנו לפעמים, שבאמצע קטע של חידושיו על הש"ס והשו"ע, מוסיף לכתוב "ועל פי זה יובן בנדון דידן..." וכיו"ב. כלומר שמלבד התשובה שכתב בנידון, ביאר את ההלכה גם בין חידושיו; או שהעתיק קטע מהתשובה גם בחידושיו³³³.

צדואפשר הכוונה בזה, על מנת להכין מהם לדפוס כרכי שו"ת, וכרכי חידושים על הש"ס ועל השלחן ערוך³³⁴.

צהמכאן ההסברה לקטעים שנכפלו בתשו', בפס"ד ובחידושים על הש"ס.

צורבינו עם בני דורו
המקור הכי טוב ללמוד ממנו על הרבנים שבדורו, ועל היחסים שבין רבינו לבינם, הם השאלות ותשובות שלו.

צזאף שרוב התשובות הגיעו לידינו מתוך כרכי כתי"ק שבהם הי' רבינו רושם את תשובותיו, בלי ציון שם השואל; חלק מהם הגיע לידינו גם עם השאלות, ומהם ידוע לנו מיהו השואל.

צחלפעמים גם בנוסח הנדפס נמצאת הפניה שבראש התשובה, עם שם הרב שאליו נכתבה, ולפעמים המדפיסים לא העתיקו את הפניה שבראש התשובה, אבל היא מופיעה בכתבי היד, ונעתקה בהערות שבסוף הכרך.

צטחלק גדול של השאלות הן, כנראה, מרבני חב"ד ברחבי רוסיה הלבנה. אמנם בתשובות רבות נתפרש שנכתבו אל רבנים בליטא ובאוקראינה, לאו דוקא חסידי חב"ד ולאו דוקא חסידים. רבים מהם לא ידועים לנו אלא מתוך השו"ת האלו.

קיש גם לפעמים דיונים בתשובות בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור, על ידי שאותו רב השואל הפנה שאלה זו הן אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק והן אל עוד אחד מגדולי התורה שבדור. זה הביא לפעמים התכתבות בנושא בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור. מכל אלו יש לנו ללמוד הרבה על היחס שבין הצמח צדק לאותם גדולי התורה³³⁵.

קאעוד סוג אחד של שו"ת יש, שנכתבו על ידי רבינו הצמח צדק אל גדולי רבני חב"ד שבדור, לשאול אצלם חוות דעתם בשאלות שהתקבלו אצלו. רק לאחר שהי' מתכתב אתם בנושא הי' משיב לשואל, הלכה למעשה³³⁶.

קבדעת מכרעת
יש ספרי שאלות ותשובות שבהם נרשמו התשובות שהשיב הרב אל בני הקהלה.

קגאל רבינו הצמח צדק לא היו פונים בני קהילת ליובאוויטש בשאלותיהם, לצורך זה מונה מ"ץ מיוחד בעיר ליובאוויטש³³⁷, והוא הי' פונה אל רבנו, בשאלות שלא יכל לפתור בעצמו.

קדכמעט כל השו"ת שכתב רבנו, הן מענות לשאלותיהן של רבני עיירות, שפנו אל רבינו בשאלות הקשות שלא יכלו לפתור בעצמם.

קהיש גם לפעמים, שפנו אל רבינו בנושאים שנחלקו בהם רבני העיירות, על מנת שהוא יכריע במחלוקותיהם. או כאשר אחד מלומדי העיר חלק על פסקו של הרב ושניהם שלחו טענותיהם לפני רבינו על מנת שיכריע ביניהם.

קופניות כאלו התחילו כבר בימי חרפו של רבנו. כך מוצאים אנו בחאה"ע סי' רצז-ח, אשר כותב אודותה בבית רבי (ע' 120), שתשובות אלו השיב רבינו להרב ר' אברהם בהר"ר צבי שיינעס משקלאוו, ובה היו מחולקים ה"ר אהרן הלוי מסטאראשעלי, הגאון ר' גרשון משקלאוו, ה"ר נחמי' מדובראוונא, הגאון בעל בית אפרים ועוד, והר"ר אברהם שיינעס הגיש הדבר לפני רבינו. התשובות הן משנת תקפ"ה.

קזדוגמה מעניינת להנ"ל היא המחלוקות שבין הג"ר שמעון זרחי מחב"ס נחלת שמעון, רבה של יאקאבשטאט, ובין הרב יוסף אשכנזי מחב"ס אהל יוסף, שהי' אז ר"מ ביאקאבשטאט, ובשנת תקצ"ז נתמנה למ"ץ בנאווי אלכסנדראווסקי.

קחבשנת תקצ"ו חלק הר"י על כמה פסקים של הר"ש. שניהם כתבו טעמיהם אל רבנו, שהשיב כמה תשובות להכריע ביניהם (חאו"ח סי' מג. שם סי' עה. חיו"ד סי' ריז. חחו"מ סי' פה).

קטכך מוצאים אנו בחאה"ע סי' תה-ו, אשר הרב מאיר גינצבורג מ"ץ דשומיאץ והרב יהודה ליב כ"ץ מ"ץ דחאטימסק חלקו בדין גט שנסדר, שניהם כתבו טענותיהם על מנת שרבינו יכריע ביניהם. רבינו משיב להם, ומוסיף:

קילכן אהוביי ראוי שלא לנצח זה את זה בהלכה, רק יכוונו שניהם דעתם לעמוד על האמת … עם למדן אחד ממוצע לשניהם, ואני אכתוב למעלתם הנלע"ד בטעם להלכה, אך למעשה יהי' אם יסכימו גדולי המורים.

קיאשוב מוצאים אנו בתשובה אחת (חאה"ע סי' תד), שחלקו שני רבנים בכשרותו של גט, שניהם כתבו טעמיהם אל רבינו על מנת שיכריע ביניהם, ורבנו מתחיל את תשובתו:

קיבהאמת אגיד שמאד לא ברצון הי' לי להשיב בדבר שנפל בו מחלוקת, אמנם הוכרחתי להשיב מפני הכבוד, שלא יאמר כת"ר שאני משליך דברו אחרי גוי ח"ו.

קיגבעיר אחת הי' רב ומורה הוראה עשרים שנים, והיתה שם תקנה בחרם שלא יורה רק המ"ץ. כאשר הזקין נתמנה תלמידו למ"ץ שני על ידי מקצת נגידי העיר, וסידר גט. היו חילוקי דיעות בין הרב הישיש לתלמידו הנ"ל בכשרותו של הגט. שניהם כתבו טענותיהם אל רבנו, שהשיב להם (חאה"ע סי' שעח-ט), ומוסיף:

קידבגוף הקטגוריא בין ההמ"ץ לתלמידו המופ' נ"י, לכאורה ראוי ונכון מאד להתלמיד להיות כפוף לרבו ההמ"ץ נ"י, ויניח לו סידור גיטין, בהיות שמעולם נהגו דהוה ממונה אגיטי אחד המיוחד שבכל עיר. ובשאר הוראות איסור והיתר ראוי לרבו שיתן לו רשות, אך נכון לו שיתיישב עם רבו ... להיותו מו"צ בעירם זה עשרים שנה ולא חזו ליה טעותא, משא"כ בתלמיד זה אף אם יהי' חריף ובקי, עדיין אינו נק' מומחה לרבים, ואם כן ראוי להיות לו יראת שמים ולהיות נכנע לרבו להתיישב עמו על כל דבר הקשה, וגם רבו יהי' עמו בטוב אז יקויים בהם מאיר עיני [שניהם] ה'.

קיה*
כל זה בעניני הוראה. לפעמים פנו אל רבינו דיינים היושבים בדיני תורה, ורבנו הי' משיב – רק כאשר השאלה באה משני הבוררים, ולא כאשר באה מאחד הדיינים.

קיוכך כותב בחחו"מ סי' ה:

קיזאשר ביקש כבודו חוות דעתי בדברי תשובתו בענין שטר הצוואה, הנה ידוע לו כי טרוד אני ואין מניחים אותי לעיין בזה. אמנם ראיתי בתשו' שב יעקב חלק ח"מ סי' א' בתשובתו להגאון מו' ברוך ז"ל כתב, והשבתי לכל אחד ואחד שאין דרכי להשיב בדיני ממונות לצד אחד בשום אופן עד שנשאלתי משני צדדים יחד עכ"ל, ורוצה לומר לצד אחד – אף להרב הבורר מצד אחד יעו"ש … ומעתה אם כת"ר הבורר מצד אחד לבד ודאי אין ראוי לשאול, ואם כבודו שליש צ"ע וכנ"ל, על כן נלע"ד שאי אפשר להשיב בדיני ממונות כי אם כשיהי' השאלה משני הבוררים כו'.

קיחכעין זה כותב אל הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק מהאמיל (חחו"מ סי' נא):

קיטדדוקא כאשר שני הבוררים יחד שואלים אין בעלי דינים יכולים למנוע מהם … על כן לפי זה אי אפשר להשיב כלל כשמבקש רק אחד … נוסף על זה שבלאו הכי טרידנא טובא, ומה אדע אשר לא ידע.

קכמכל מקום מוצאים אנו שפעם אחת השיב אל אחד מהדיינים – הגאון החסיד רבי שמעון מ"ץ דלאזני. אודות הפסק הזה סיפר לרבנו המלמד שלו (שלימד את בניו הק') ר' יוסף, ורבנו התפלא על הפסק. המלמד הנ"ל סיפר אל הגה"ח הנ"ל על פליאתו של רבנו, והגה"ח הנ"ל כתב אל רבינו לשאלו על פליאתו. בתשובתו של רבינו כותב (חחו"מ סי' מח):

קכאמעולם לא שאלתי על פסק דינם מאיזה טעם דנתם בדרך ערעור, כי לא אדון אני בדבר זה, ודי להפקיע את עצמי … ושאלתיו מאי טעמא בניחותא, והשיבני הטעם שכתב רומע"ל. ואולם כעת אחר ששלח פיסקא דידי' לקמאי, הי' מההכרח לעיין בזה, שלא להשיב פניו ריקם ח"ו, ואף כי שבדיני ממונות אין ראוי להשיב כי אם לשני הבעלי דין או לבית דין שהוברר משני הצדדים, ואני לא ידעתי אם הוברר רומע"ל מאתם, מכל מקום עליו דמעל' קאסמיכנא שלא יצא תקלה על ידי זה ח"ו.

קכבבמקום גדולתו – ענוותנותו
רגיל הי' רבינו לסיים בתשובותיו (בעיקר בתשובות הקשורות לחלק אבן העזר), בסגנון "בתנאי אם יסכימו לזה שנים ממורי הוראה מפורסמים … מחומר הנושא חלילה לי לתקוע עצמי לדבר הלכה" (סי' קכב); "אם יוכשר הדבר בעיני חכמי הדור אזי יעשו מעשה בזה ואם לאו דברי בטילין" (סי' קמה); "ואיני סומך על דברי עד שיסכים בזה מורה מובהק, ואם לאו יהיו דברי בטילין" (סי' רכד) וכיו"ב.

קכגרואים אנו שלפעמים הורה לצרף מורה מובהק שיצטרף להתיר, ולפעמים הורה לצרף שנים ממורי הוראה מפורסמים. ודייק רבינו בפרטים אלו, שכך אנו מוצאים בתשובה אחת (שנג) שכתב בשנת תקצ"ב:

קכדמפני חומר הנושא אין רצוני שיסמכו עלי לבדי כי אם בצירוף שני מורים מפורסמים או על כל פנים רב אחד מפורסם בהוראה, ואם ... אזי ... נלע"ד להתירה אם יסכימו לזה ג' גדולי הוראה.

קכהבולטת היא התשובה לבית דין שבטשערנאביל, אשר נמסרה לו (יחד עם דודו מהרי"ל נ"ע) על ידי כ"ק חותנו אדמו"ר האמצעי בקיץ תקפ"ג (חאה"ע סי' שמז-ח), ובתחלת התשובה כותבים: "והיתה מצוות אדמו"ר עלינו לעיין רבא במילתא דתקנתא להעגונה ... ואם אמנם ידענו מיעוט ערכינו שלא הגענו למדה זו ליטול את השם לכתוב ולהשיב תשובתינו למרחק, מכל מקום אין מסרבין לגדול".

קכורבות הן התשובות שבהן מסיים בענוה, שלא יסמכו עליו לבדו, ואי אפשר לפורטן. יועתקו בזה מספר ציטוטים, שמהם יש ללמוד על הכלל:

קכזיו"ד סי' רעח [יט, ג]:

קכחאך מי אנוכי לחלוק על הגאונים האחרונים ולפני הגדולים יובא ולהם משפט הבחירה.

קכטאהע"ז ח"א סי' סט [קיד, ד]:

קלכל זה כתבתי כנושא ונותן בהלכה, ולמעשה הרי כח המ"ץ דמחניכם יפה ואין צריך לא לדידי כו', וגם יש לצרף לזה עוד הרבה מהמורים דמדינתינו.

קלאושם סי' קכב:

קלבמחומר הנושא חלילה לי לתקוע עצמי לדבר הלכה.

קלגאהע"ז ח"ב סי' שלב:

קלדאיני רוצה שיסמכו עלי לבדי עד שיסכים עמי אחד מן המורים המפורסמים.

קלהושם סי' תה:

קלואך איני אומר למעשה רק להלכה, עד אם יסכימו בזה רוב חכמי גלילותינו דפקיעי שמייהו, הן מטעמא דידי או מטעמי אחריני, אז הנני נמנה עמהם גם כן להתירה.

קלז*
פעמים רבות מוצאים אנו אשר רבינו פונה אל גדולי חסידיו הרבנים, שיעיינו בענין שנשאל עליו ויכתבו לו חוות דעתו, שמרוב ענוותנותו אינו רוצה לסמוך על עצמו בשאלות הקשות.

קלחכך כותב אל הגאון החסיד רבי ברוך מרדכי אבד"ק באברויסק, בחאה"ע סי' קפד:

קלטלעיין מר במילתא בעובדא דאתא קמן … יודיענו האיך להתנהג בגט זה.

קמושם סי' תלח:

קמאאין רצוני לסמוך על [דעתי] לבד בזה, כי אם יראה כת"ר לעיין גם כן בכל זה.

קמבוכעין זה כותב כמה פעמים אל הגאון החסיד רבי נחמי' מדובראוונא, בחאה"ע סי' קעז (ראה הערות):

קמגנא בל ישונה ח"ו ולהשיב באריכות לא בדרך רמז.

קמדושם סי' שלא:

קמהובענין כזה איני רוצה להורות בעצמי, על כן מבוקשתי מכ"ת שיעיין בזה היטב ובהתמדה ב' או ג' ימים, וישיבני שבוע זו דוקא, כי הדבר נצטרך לידע למי ששואל ממני שלא ימתינו עליו כל כך כו'.

קמוושם סי' תנו:

קמזהתשובה שלי כבר כתבתי … שרצוני מאד לשלוח לו בשביל שיפלפל בזה גם כן אולי תסתיים שמעתתא למצוא צד להקל … נא לעיין ולשלוח לי דעתו.

קמחושם סי' תסא:

קמטלמעשה צע"ג, על כן נא לעיין בזה היטב … ובקשתי להודיעני תשובתו בקצרה … נא לעיין ולהודיעני בל ישונה.

קנוכעין זה אל הגאון החסיד רבי יצחק אייזיק אבד"ק האמיל, בחאה"ע סוס"י שסו:

קנאובדעתי לכתוב למוהרר"א הנ"ל להאמי' לעוררו לעיין בספק זה.

קנבוכך כותב ב"בית רבי" פ"ה:

קנגבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו שלא הפריז על המדה לחלוק על דברי הפוסקים אפילו היותר אחרונים בלי צירוף מסברות ודעות שארי פוסקים ובראיות צודקות יתנו עדיהן ויצדקו.

קנדבצ"צ יו"ד³³⁸ כתב לא מלאני לבי להקל, מחמת שהגאון בעל משכנות יעקב כו' יעו"ש. והגאון בעל משכנות יעקב הי' בדורו של רבינו, ואולי הי' אז עדיין בחיים חיותו כו'.

קנה*
לעומת זאת רואים אנו אשר לפעמים חושף רבינו זרוע קדשו להרבות ולהוכיח שלא כדברי גדולי הפוסקים שבדורות שלפניו. לדוגמה, בחחו"מ סי' מה:

קנואך הב"ח שם והש"ך כאן חלקו עליו לפסוק כמהר"ם, ולפע"ד אין בדבריהם די השב … והש"ך שם במחילה מכ"ת לא ירד לסוף דעת התוס' והשיא דבריהם לדעת אחרת … והש"ך גם שם הביא ראי' … ואינה ראי' כלל לפירוש הנמוקי יוסף והשיטה מקובצת … דבריו ודברי הלחם משנה דחוקים בזה מאד … ולא ידעתי מה זה ראי' … ומ"ש הש"ך עוד … הוא פליאה … ומהתימה על הש"ך שסותר דבריו מסי' שי"א לסי' של"ד … הלכך העולה מכל מ"ש שפסק הרב"י בסס"י שי"ב היא עיקר לדינא … דליתא למ"ש הש"ך.

קנזועאכו"כ שכותב כך אודות גדולי הדור שבדורו, לדוגמה, בחאה"ע סי' שז ס"ד ואילך מרבה לחלוק על דברי בעל הבית אפרים וכותב:

קנחולכאורה מדברי מהריב"ל יש ראי' לדברי הגאון מוהר"ר זלמן מרגליות נ"י … ועם היות כי רב גובריה ומי אני לפאר אחריו כי קטנו עבה כו' אעפ"כ תורה היא כו', ולפע"ד בחנם נטה מדעת גדולי האחרונים כי דבריהם ברורים בזה, וכל דבריו במחילה מכת"ר כי רב הוא, לא נתכנו בזה כלל כמשי"ת אי"ה … סוף דבר שאין להעמיד יסוד על דקדוקים חלושים בדברי פוסק אחד נגד פשט לשון הגמרא. ועוד יש לכאורה ראיה מהש"ס במקומו היפך דבריו … [ובסי"א] וראיתי בבית אפרים … ולפענ"ד דבריו תמוהים, ובמחכ"ת אזיל בתר איפכא … וכן לשון הריטב"א וכולם הם עזר כנגדו … זהו נגד תלמוד ערוך…

קנט*

קסמעניין במיוחד הוא היחס אל הגהות הגר"א, המובא בכתבי רבינו קרוב למאה פעמים. לפעמים דן בדבריו, ולפעמים חולק עליהם. ולדוגמה:

קסאבשו"ת או"ח כז, ד:

קסבוא"כ לק"מ קושיית הגר"א על התשב"ץ והש"ע.

קסגובשו"ת או"ח סט, א:

קסדוזה ודאי כדעת הב"י, ולא כמ"ש הגר"א.

קסהובשו"ת יו"ד ע, א:

קסומ"ש הגר"א דכעדשה מן השרץ חשוב בריה אין משמע כן מהתוספות.

קסזשו"ת יו"ד קסד, א:

קסחוראיתי להגר"א סי' ר"א ס"נ ס"ק צ"א שכתב ס"ל להטור דמ"מ מסברא כו', ואין טעם לסברא זו ... גם לא עיין הגר"א ברמזים שבפרק תינוקת דמשמע להיפוך כנ"ל.

קסטוכהנה רבות.

קעאמנם במקום אחד (פסקי-דינים ח"ג סט, ג) כתב:

קעאוהגר"א הביא מנדרים (דמ"ט) שעטני מעיל, ואינה תשובה.

קעבודוקא על זה יצא הקצף של מדפיסי וילנא (תרמ"ד) המתנגדים, אשר זייפו בדפוס והדפיסו (במקום "ואינה תשובה"):

קעגואנכי בעניי לא זכיתי להבין דבריו הקדושים.

קעדעל המשך השתלשלות הדברים מספר הרבי באגרות קודש שלו (ח"ח אגרת ב'תפד):

קעהומעשה שהי' כך הי', וכמו ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר המדפיסים בווילנא (ולא שמעתי ברור אם הבחור הזעצער והמפקחים עליו, אם גם המו"ל), שכידוע היתה אז בעת ההיא דהדפסת הפסקי דינים עיר מבצר של המתנגדים, וכנראה שנתוסף לזה גם מה ששנת תרמ"ד היתה בסמיכות לאחר הסתלקות אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, ובמילא שעת חירום בין גברא לגברא, הנה השתמשו בהזדמנות זו לזייף, ובמקום ואינה תשובה הדפיסו הנוסח שמעתיק כת"ר, וכשהגיעו הטופסים הראשונים לליובאוויטש, הנה אחזו בכל האמצעים הנחוצים וחזרו והדפיסו את העמודים האחרונים בהנוסח של הצמח צדק, ומובן אשר לא היתה בידי לבער את כל הטופסים עם הנוסח המזוייף. עד כאן סיפור של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

קעוועד"ז בחי"ג אגרת ד'תשג:

קעזוגופא דעובדא הכי הוה, ששמעתי מפי כ"ק מו"ח אדמו"ר: הפסקי דינים נדפס בווילנא ששם היתה יד המתנגדים בעת ההיא תקיפה, ובפרט שהי' בין גברא לגברא בליוב[אוויטש]. והבחור הזעצער הוסיף תיבות אלו שאותם ציין כת"ר, ותיכף כשיצא מבית הדפוס ומצאו ההוספה, הנה ברוב הטופסים הספיקו לתקן את זה ... תח"י ביכעל כת"י (מעתיק. גכתי"ק נשאר מעבר לים) של חלק הפס"ד הנ"ל, וכמובן אין שם שורותיים אלו³³⁹.

קעחעתה הגיע לידינו תצלום כתי"ק של סימן זה, אשר בו הוא הנוסח המקורי: "ואינה תשובה".

קעטאמנם תמוה הוא במאד הזיוף של המדפיסים, שמתוכו נתברר שלא הבינו את תוכן דברי רבינו בזה, שנכתבו לכבודו של הגר"א, ולא להיפך.

קפוזה תוכן דברי רבינו: מה שנפסק שבלבישת טלית קטן על גופו בלבד (ולא על ראשו), לא נקרא עטיפה, ולכן אין מברכים עליו להתעטף בציצית אלא על מצות ציצית (ראה שוע"ר סי' ח ס"ז). לכאורה יש להוכיח מכמה פסוקים, שגם בלבישה על הגוף מקרי עיטוף, וגם הגר"א (סי' ח ס"ק יד) השיב כן על דעת הפוסקים (רמ"א שם ס"ו), והוכיח מהגמרא (נדרים מט, ב) שלא כדבריהם. אלא שתשובתו על דעת הפוסקים מדברי הגמרא הנ"ל "אינה תשובה", כי לדעת הפוסקים אפשר ליישב את דברי הגמרא באופן אחר, אבל ממקומות אחרים יש להוכיח כמסקנת הגר"א.

קפאאמנם המזייפים בווילנא לא הבינו את תוכן דברי רבינו, ולכן זייפו הדברים, ונמצאו מסרסים את דברי רבינו באופן שאין לו כל פירוש, שהרי אחרי סירוס זה אין כל המשך לדברי רבינו בזה.

קפבההדפסה
במשך ימי חייו לא מסר רבינו את תשובותיו לדפוס, לא את תשובותיו וחידושיו שבתורת הנגלה, ולא את דרושיו – שנדפסו אחר כך בסדרת אור התורה ועוד³⁴⁰. אלו ואלו היו מועתקים לרוב בכתבי-יד על ידי החסידים והמעתיקים.

קפגהוא הרבה לכתוב יותר מכולם, בין בנגלה ובין בחסידות, אך כל אלו נדפסו אחרי הסתלקותו. ויתירה מזו, אפילו כינויו "אדמו"ר הצמח צדק", גם הוא ניתן לו רק אחרי הסתלקותו, כשנדפסה סדרת ספריו בנגלה (חידושים שו"ת ופס"ד) בשם "צמח צדק", בין השנים תרל"א-תרמ"ד.

קפד[כדי להבין את הבעיה בקריאת שם האדמו"ר, עד להדפסתו של הספר "צמח צדק", יש להעיר בקצרה:

קפהבתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר הזקן, נקרא על ידי החסידים בשם "רבי" סתם ("דער רבי").

קפובתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, אי אפשר הי' לקרוא יותר לרבנו הזקן בשם "רבי" סתם, שהרי בשם זה היו מכוונים לרבינו האמצעי, ולכן התחילו לקרוא לרבנו הזקן בשם "אדמו"ר הזקן" ("דער אלטער רבי").

קפזבתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, כאשר היו אומרים סתם "דער רבי" היתה הכוונה בפשטות לאדמו"ר הצמח צדק. אז התחילו לקרוא לרבי הקודם בשם "אדמו"ר האמצעי" ("דער מיטעלער רבי"). והיו אם כן שלושה: דער אלטער רבי; דער מיטעלער רבי; דער רבי.

קפחבתקופת נשיאותו של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כאשר היו אומרים בליובאוויטש "דער רבי" התכוונו אל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, כמובן. באשר לקריאת שמו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, לא היה קבוע שם אחיד באותה תקופה. מתוך הכתבים של התקופה ההיא רואים, שלפעמים כתבו עליו "אדמו"ר הרמ"מ", ולפעמים "אדמו"ר מליובאוויטש נ"ע" או אדמו"ר נ"ע וכיו"ב. ומכל מקום כאשר מוצאים כתוב באותה תקופה "אדמו"ר נ"ע" עדיין לא ידוע אם הכוונה אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק; אל כ"ק אדמו"ר האמצעי או אל כ"ק אדמו"ר הזקן.

קפטכך נמשך עד להדפסת סדרת ספריו, אשר נקראו בשם "צמח צדק", שאז הוחל שם זה גם על האדמו"ר עצמו – "אדמו"ר הצמח צדק"³⁴¹].

קצספריו: דרך מצותיך, דרך אמונה (ס' החקירה), יהל אור ואור התורה (כרך הראשון) נדפסו בדור הבא, בין השנים תרע"א-תרע"ח. ואילו רוב ספריו הם סדרת "אור התורה" שנדפסה בדורינו זה.

קצאהסיבה למיעוט הדפסת ספרים בחייו נעוצה, כנראה, בגזירת סגירת הדפוסים ברוסיה, בשנת תקצ"ז. על הגזירה הזאת מספר כ"ק אדמו"ר מוהרייצ נ"ע (אגרות-קודש שלו ח"ד ע' תקסג):

קצבביום הרביעי פרשת לך לך, ה' מרחשון תקצ"ז (27 אוקטאבער 1836 למספרם) הודיע שר הפנים את גזירת המלך: א) לבקר את כל ספרי ישראל הנמצאים בכל מרחבי מדינת רוסיא ואת החשודים – לשרוף באש. ב) לסגור את כל בתי הדפוס העברים ברוסיא, ולהניח רק שנים, אחד בווילנא ואחד בזיטאמיר.

קצגובחדש טבת תקצ"ז נסגרו כל בתי הדפוס העברים ברוסיא, וישאר אך דפוס השותפים ראם וטיפאגראף בווילנא.

קצדבין שאר הדפוסים נסגר גם הדפוס בקאפוסט ולא הספיקו להדפיס רק את חלק הראשון של הספר תורה אור בלבד.

קצההדפוס האחד שנשאר בווילנא לא הספיק – כמה שלא עבד – למלאות את דרישתם של עדת ישראל ברוסיא אפילו בספרי רומ"ל³⁴², חומשים, סידורים, סליחות, מחזורים, הגדות, קינות ותהלים וכדומה ומכל שכן שארי ספרים.

קצואמנם הרשתה הממשלה גם דפוס שני בזיטאמיר, אבל מסיבות שונות לא נפתח איזה שנים .. ובשנת תר"ז קבלו את האישור ונגשו להדפסת ספרים, ואז התחילו לחשוב דבר הדפסת חלק השני מספר "תורה אור" .. ובשנת תר"ח הדפיסוהו בזיטאמיר ויקראו לו בשם "לקוטי תורה".

קצזמצב זה, שרק שני בתי דפוס יהודיים התקיימו בכל רוסיה, נמשך עד למהפכה בשנת תרע"ז, וזוהי כנראה גם סיבת מיעוט הדפסת ספרי חסידות גם בשני הדורות הבאים - תקופת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע.

קצח*
משך זמן אחרי הסתלקותו בי"ג ניסן תרכ"ו התחילו להתעסק בהכנתם לדפוס. התעסקו בזה שני הרבנים הרב ר' חיים יעקב ב"ר בנימין ווידרעוויטש³⁴³ והרב ר' שמעון ב"ר דוד.

קצט[אמנם בכמה מקומות מובא שכבר בחייו התחילו להתעסק בעריכת השו"ת. בלקוטי ספורים (פרלוב) עמ' קלג מספר שהג"ר יוסף תומרקין התחיל להתעסק בעריכתן. ובמקום אחד מובא, שהגרח"י ווידרעוויטש התחיל להתעסק בזה כבר בחיי רבנו³⁴⁴. וראה גם לעיל סוף פרק ‎נה, שכן נראה ממה שציין בכמה תשובות – ששייכים גם לחידושים למסכת פלונית וסימן פלוני בשו"ע].

רבשנת תרל"א יצא לאור הדפוס הכרך הראשון של שו"ת חלק אבן העזר.

ראהכנת השו"ת החידושים והפסקי דינים לדפוס נמשכו עוד 13 שנים נוספות, עד אשר בשנת תרמ"ד נדפסו החלקים האחרונים של הסדרה: שו"ת חלק אורח חיים ושני כרכי "פסקי דינים".

רבלסדרה הזאת קראו המו"לים בשם "צמח צדק", שזהו גימטרי' של שמו הקדוש, מספר "צמח" (138) כמספר "מנחם" ומספר "צדק" (194) כמספר "מענדל". מאותה שעה ואילך נקרא גם האדמו"ר בעצמו על שם ספרו "אדמו"ר הצמח צדק".

רג*
התשובות החידושים וה"פסקי דינים" של אדמו"ר הצמח צדק היו מפוזרים בעשרות כרכי כתב-ידו-הקדושה של כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"³⁴⁵.

רדמספר כרכים שבכתי"ק נשרפו בשריפה הגדולה שבליובאוויטש³⁴⁶, ולכן הוצרכו להשלים את התשובות האלו מתוך עשרות כרכי העתקות שבידי החסידים.

רהרשימה מפורטת של 39 כרכים שבאוסף כתבי-היד שבספריה (חלקם כתי"ק וחלקן העתקות), נדפסה בסוף כרך שו"ת חלק אורח חיים שבהוצאה החדשה (כג, א). רשימת שבע כרכים נוספים (שנמצאים עדיין בגלות ברוסיה), נדפסה בסוף כרך שער המילואים ח"ה.

רומלבד כל זאת הוזקקו העורכים שהכינו את הסדרה לדפוס, לעבודת איסוף והעתקת תשובות שלא היו בכרכי כתבי-היד, ונלקטו אחת לאחת מאת מקבלי התשובות.

רזכל אלה הקשו על עבודת האיסוף, סידור העתקת ועריכת השו"ת. ולכן נמשכה העריכה וההדפסה זמן רב, ורק בשנת תרמ"ד, ח"י שנים אחרי ההסתלקות בשנת תרכ"ו, סיימו בשעטומו"צ את הדפסת הסדרה הזאת.

רחאמנם גם אז לא היתה עבודת האיסוף מושלמת, והתחילה סידרה ארוכה של הדפסת השמטות והשלמות, מילואים והוספות:

רטא) בשנת תרל"ד נדפסו שלושת החלקים של שו"ת יו"ד. אחר הדפסת החלק השני נמצאו עוד שלוש תשובות מהלכות נדה ומקוואות, השייכים לחלק השני, ונדפסו בתור "השמטות" בסוף החלק השלישי.

ריב) עם סיום הדפסת סדרת השאלות ותשובות והחידושים על הש"ס, נמצאו עוד תשובות ועוד חידושים. בגלל מיעוטם בכמות צירפו אותם לספר פסקי דינים שנדפס בשנת תרמ"ד; השו"ת החדשים נדפסו בין הפסקי דינים (אצל הסימן בשו"ע ששייכות אליו), והחידושים בתור חלק נוסף.

ריא[שו"ת חלק חושן משפט לא נדפסו כאן וכאן. בבית רבי (ברדיטשוב תרס"ב) פ"ה ופי"א כותב אודות סדרת שו"ת צמח צדק "ועוד יש בכת"י על חלק חו"מ שעדיין לא נדפס". הצנזורה לא הרשתה להדפיס שום שו"ת בחלק חו"מ, כי היא התנגדה בכלל לניהול דין תורה על ידי הרבנים³⁴⁷.

ריבבכמה מקומות נראה שהכרך הזה כבר הוכן לדפוס, אלא שלא נתקבל רשיון הצנזורה לדפוס. ראה לדוגמה בחידושים על הש"ס כז, ד: "ובמ"א [בתשו' ח"מ סי' נג] כתבתי"; היינו שהמדפיסים מעירים שהתשובה מוכנת לדפוס בשו"ת צמח צדק חלק חו"מ סי' נג. וכיון שהחידושים על הש"ס נדפסו בשנת תרל"ח, אם כן נראה שכבר אז הי' החושן משפט מוכן לדפוס.

ריגבשנת תרנ"ד רצה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע להדפיס עוד כרך של תשובות, שיכלול גם את השו"ת שבחלק חושן משפט, וכתב על כך אל מחותנו הרב משולם רייך (ראה אגרות-קודש שלו ח"א אגרת ס). אמנם לא בא אז הדבר לפועל. גם בשנת תר"ס דן כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אודות הדפסת תשובות הצמח צדק (ראה שם ח"ג אגרת תרל"ב). ובשנת תרס"ח (שם ח"א אגרת קפג) כותב "להוציא לאור חלק חו"מ אשר כבר נמצא אצלינו מסודר ומועתק מוכן להדפסה". אך נראה שמכל זה לא יצא דבר].

רידג) בשנת תרס"ה נדפסה בווילנא הוצאה חדשה של שלחן ערוך רבינו הזקן. במשך עשרים השנים שבינתיים (תרמ"ה-תרס"ה) נמצאו עוד שו"ת בארבעת חלקי השלחן ערוך, שעדיין לא נדפסו³⁴⁸. תשובות אלו נדפסו בתור הוספה לסדרת שלחן ערוך הנ"ל.

ריהד) בשנת תש"ו ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע, בהוראת כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, כרך מילואים, שבו נכללו גם ההוספות הנ"ל שנדפסו בשנת תרס"ה וגם הוספות מתוך כתבי-יד ומתוך ספרים שונים.

ריוכרך זה כולל: (א) שו"ת חלק חושן משפט, אשר הצנזורה לא הרשתה להדפיסן, ולא נדפסו בהוצאה הראשונה. (ב) מילואים ח"א, שו"ת בד' חלקי שו"ע. (ג) מילואים ח"ב, שו"ת שנמצאו במשך זמן העריכה. (ד) מילואים לחידושים על הש"ס. (ה) השמטות למילואים ח"א וב', שנמצאו אחרי סידור הספר בדפוס.

ריזה) בשנת תשל"ב נדפסה הוצאה חדשה של הפסקי דינים, ובסופה נוספו הוספות, פסקי דינים ותשובות אחדים שנמצאו בכת"י.

ריחו) בשנת תשל"ח נדפס כרך שער המילואים ח"ד, שבו שו"ת חידושים ופסקי דינים שנמצאו במשך הזמן שבינתיים.

ריטז) משנת תשל"ח ואילך נמצאו עוד שו"ת חידושים ופסקי דינים במקורות שונים, והתפרסמו בעיקר בסדרת קובץ "יגדיל תורה", שנדפסה בנ.י. תשל"ז-תשמ"ו.

רככל ההשמטות וההשלמות, המילואים וההוספות הנזכרים הקשו על המעיין בחיפוש תשובה מסויימת, שמלבד מקומה הראוי, הי' אפשר שהתשובה נדפסה בהשמטות, בהשלמות, בהוספות ובמילואים ח"א ח"ב וח"ד, או בקובצי "יגדיל תורה".

רכאעוד עובדה הקשתה על הלימוד בספרי הצמח צדק, היא הדפסתה בכל ההוצאות משנת תש"ו ואילך בצילום-דפוס מוקטן של ההוצאה הראשונה, ובאותיות רש"י הקטנות מדאי.

רכבבאחת השיחות שבהתוועדות ש"ק פרשת קדושים, בדר"ח אייר תשמ"ט, הורה הרבי, אשר כל ההוצאות הותיקות של חב"ד, שנדפסו בעבר באותיות רש"י, להדפיסם מחדש בסידור חדש באותיות מרובעות, הקלות לעיון³⁴⁹.

רכגאז התחיל גם מבצע ההכנה לדפוס של סדרת "צמח צדק", בסידור חדש בדפוס באותיות מרובעות, ובהשלמת כל הנדפס במילואים והשמטות והוספות.

רכדהוצאה חדשה ומושלמת זו נדפסה בשנת תשנ"ד.

רכהח) בשנים הבאות הגיע תצלום 7 ביכלאך נוספים, מהארכיונים במוסקבא, ומתוכם נערך שער המילואים ח"ה, ונדפס בשנת תשס"ט.