History of Chabad in the Holy Land·Chapter 2: The Holy Land Charity Fundתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק ב. קופת מעות ארה"ק

אשד"רות ר' ישראל מפולוצק
יחד עם הרמ"מ מוויטבסק וסיעתו, עלה גם הרה"ק מוה"ר יש ראל מפולוצק, גם הוא מתלמידי הרב המגיד ממזריטש. לאחר שהיה קצרה באה"ק נשלח כשד"ר לחו"ל, על מנת להסדיר שם את גביית מעמדות אה"ק. את סיבת הדוחק הגדול מיד בבואם לאה"ק מבאר הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק באגרת שכתב בשנת תקל"ח (אגרות חסידים מא"י אגרת יב):

בהתאספו ובאו הרבה עניים לרוב.. עדי בשחק נאמן עלי אבא שבשמים אשר לא היתה ידי עמהם אדרבא אשר צוחתי ורביתי עמהם עד בוש, ורובם אשר לא ידעתי ושמעתי כלל. והנה אני בעניי הכינותי בעז"ה די סיפוקי, ואשר אתי יש מהם בעלי יכולת וטובי לב,ל אבל כשל כח הסבל נלאינו נשוא, וכבר הוצאנו עליהם למאות גדולים אבל אין הבור מתמלא מחוליתו .. ולמראה עיניכם תשפטו אשר הוכרחנו לשלוח בזמן קרוב את הרב הישיש מו"ה ישראל פאלצקער. ואם היו נותנים לו עשרת אלפים בחודש חליפות יציאות א"י הקדושה היה בז לכל דבר, אבל ההכרח הביאנו לכך.

גוביתר פרטים מבאר הר"י מפולוצק בעצמו, באגרת שכתב מדרכו ביאסי, בט' אייר תקל"ח (לקו"א אגרת כז. הוגהה והושלמה עפ"י כת"י 2000 א,א):

דהעניים אשר עברו חלוצים לפנינו המה היו בעוכרינו בכל מקום מדרך כף רגלנו, כי מעיר קושטאנדינא והלאה חלו כולם עלינו בהכרח שלא בטובתנו, והוצאנו עליהם לאלפים בהוצאות הספינות וכופרי נפשות ושכירות חמורים וכל פרנסת ביתם, כי מי האיש אשר לבו כלב הארי' ולא המס ימוס בראותו עוללים שאלו לחם ואין לאל ידם, ולולא ד' שהי' לנו בעוזרנו לי חשבון הנפשות והוצאת הספינה עליהם, אם את כל דמי האנשים יאסף להם ומצא להם.

הוהנה עדי בשחק נאמנה ונאמן עלי אבא שבשמי' שלא רציתים ולא החזקתי מעולם את מי אשר אין בידו להשיג לעלות לארץ הקודש, וגם רבינו [ה]רב הגדול מ"ו מנחם מענדל מעולם לא עלתה על דעתו ולא ציווה לעלות, כי רובם לא הכרנו כלל, כי אם ויעפילו לעלות בהתלהבות לבם לעלות לאה"ק ושאר פניות.. וא"א שיחזיקו המועטים את המרובים בא"י, בבאי הבית ודופקי הדלתות בכ"י לחם לפי הטף, עוללי' שאלו לחם ובבוקר יאמרו מי יתן ערב ובערב וכו', שאין להם מן המוכן אפי' מזון סעודה א' ואנחנו נלאינו נשוא.

ולזאת נשלחנו כנשר קל מהרה אני ורעי המפורסמים באג' הנדפס בר"ח מר חשוון ש' תקל"חי"ת.. ומי אשר נגעה יראת ד' בלבו יראה להתאמץ בגוף וממון להחיש עזרת ישראל לרחם על שארית ופליטת עמו היושבים ומחננים עפרה ומתפללים ודורשים שלום ארץ חמדתנו ובשלום כל ישראל.

זה"אג' הנדפס בר"ח מר חשוון ש' תקל"חי"ת" לא הגיעה לידינו. בהשקפה ראשונה נראית כוונת הדברים, שהוא עם רעיו הדפיסו בר"ח מ"ח אגרת בקשר לשליחות. באה"ק לא היה דפוס באותה שעה, ומזה הסיק א. יערי (שלוחי א"י ע' 609. הדפוס העברי בקושטא מס' 474) שבר"ח מ"ח כבר היו בדרך בקושטא ושם הדפיסו את האגרת הזאת שלא הגיעה לידינו. אמנם כל זה נראה תמוה:

חא) בה' אלול הגיעו לאה"ק. עד שהספיקו להגיע מעכו לצפת ולהסתדר שם בודאי עברו איזה שבועות. הר"י מפולוצק המספר באגרת הנ"ל איך שהגיע לצפת יחד עם בני ביתו, על המקום שמתפללים בו וביהכ"נ שהתחילו לבנות עבורם ועל העניים הדופקים בדלתות בכל יום לחם לפי הטף, בודאי נראים הדברים שלא עזר בני ביתו בצפת וחזר לחו"ל מיד ביום בואו. בודאי עברו לפחות איזה שבועות מיום בואו לעיה"ק צפת עד אשר נסע בחזרה לחו"ל כשד"ר. קשה מאד לשער שיצא לדרכו באמצע חודש תשרי, שאז היה צריך להיות על הספינה בימי החג. ויש להניח שיצא לדרכו אחר חודש החגים, וא"כ איך זה הספיק להדפיס את האגרת בקושטא מיד בר"ח מ"ח? ב) בכה"י הנ"ל, שנעתק בשנת תקצ"ה, באה כותרת לפני האגרת: מכתב מאה"ק מרבה"ק משנת תקל"ח לפ"ק, והוא מכתב קדוש אור בהיר מכבוד קדוש צדיק תמים חסיד מפורסם איש האלקי קדוש יאמר לו הוא אדמו"ר מו"ה ישראל פאליצקער, בחזירתו מאה"ק לשליחות פרנסת עניי א"י, וזהו התחלתו, היום יום ב' ט' אייר פה ק"ק יאס, בחזירתו מאה"ק מרחשוון שנת הנ"ל, בעז"ה וס"ד.

טמפורש כאן שלא יצא מאה"ק עד חודש מ"ח תקל"ח, וא"כ בודאי לא הדפיס את האגרת הזאת בקושטא בר"ח מ"ח. עפ"ז היה נראה לפרש שזהו זמן כתיבת האגרת בצפת, ולא זמן הדפסתו בקושטא. וזמן יציאתו מאה"ק היה באמצע חודש מ"ח. במשך חדשי החורף היה בקושטא ובחדש אייר הגיע ליאסי, בדרכו לרוסיה.

יובקשר לשמו של השד"ר השני שנסע עמו כותב יערי (שלוחי א"י ע' 610):

יאבאגרתו הנזכרת כותב ר' ישראל מפולוצק "נשלחנו אני ורעי", ואינו מפרש בשמו של רעו. אולם ניתן לשער שמוא ר' שלמה סג"ל שנזכר באגרתו של ר' אברהם הכהן מקאליסק אל חסידי סמיליין, שנכתב בצפת בסוף שבט תקל"ח, ובה נאמר: "כבר הודעתים נאמנה במכתבם [צ"ל במכתבנו] ע"י ציר נאמן לשולחיו הרבני המופלג מ' שלמה סג"ל, ושם נאמר מכל תוצאותינו ומבואותינו לאה"ק בשלום בלי פגע, ומקביעות אהלינו פה עיה"ק צפתובב"א".

יבודבר זה נראה פלא, שבשעה שהשד"ר ר' שלמה נסע יחד עם הרה"ק ר' ישראל מפולוצק, יזכיר הר"א מקאליסק רק את ר' שלמה ולא את הר"י מפולוצק.

יגובאמת נעתקה האגרת הנ"ל לסמיליין בכת"י 2000 ג,א בכותרת "אג"ש [אגרת שלומים] מהרב הקדוש מו"ה אכ"צ [אברהם כהן צדק] משנת תקל"ט לפ"ק".

ידגם מתוכן האגרת הנ"ל נראה שהיא משנת תקל"ט ולא משנת תקל"ח:

טוא) מה שנאמר בה "והי' רעב בארץ בשנה הזאת אשר לא הי' לפנים" מתאים לשנת תקל"ט, וכנזכר גם באגרת מקיץ תק"מ (אגרות חסידים מא"י אגרת יד) "כי זה שנתיים הרעב בקרב הארץ".

טזב) מה שנאמר בה "כי שלחו עוד הפעם מירושלים עה"ק בבקשה וחנינה גדולה שנקבע עמהם, גם בטברי' בקשו אותנו פעמים רבות, והיינו בר"ח שבט בעה"ק טברי'", נראה מסגנון הדברים שמהבקשה הראשונה מירושלים כבר ידוע להם בחו"ל ועתה מספר שביקשו עוד הפעם, ולא מסתבר שהיה כל זה במשך תחלת חורף תקל"ט.

יזולפי"ז יוצא שהשד"ר של שנת תקל"ח היה הר"י מפולוצק ושל שנת תקל"ט היה ר' שלמה סג"ל.

יחעוד כותב יערי שם בקשר לשד"ר ר' שלמה סג"ל, שאין אנו מוצאים עוד את חתימתו על אגרות החסידים מא"י ונראה שנפטר בדרך-שליחותו. קשה לבנות על ראיות כאלו ולא ראינו אינה ראיה. ובנידון דידן נזכר באגרת תק"מ הנ"ל שבחודש מנחם אב תקל"ט בא מחו"ל לטבריה אחד בשם "ר' שלמה" והביא אתו אגרת לר' יצחק מציצרסק.

יטנחזור עתה לשליחותו של הר"י מפולוצק בשנת תקל"ח, שלאחר שהשיג סכום מסוים בקושטא ושלחו אל הרמ"מ מוויטבסק וסיעתו המשיך את דרכו ליאסי ומשם לרוסיה. לרוסיה הגיע בקיץ תקל"ח או בחורף תקל"ט. באותה שעה כבר חזר גם כ"ק אדמו"ר הזקן לרוסיה, כמסופר לעיל, ושם התמנו, יחד עם הרה"ק מוה"ר יששכר בער מליובאוויטש, לנהל את גביית המעמדות ולהנהיג את עדת החסידים ברוסיא הלבנה וליטא.

כמעמדות ארה"ק
לראשונה נזכרים שלשת הצדיקים הנ"ל, בקשר לניהול מעמדות אה"ק ולהנהגת החסידים ברוסיה וליטא, באגרת שכתב הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק ביום ד' אדר תקמ"ב (לקוטי אמרים אגרת ה. הוגהה עפ"י כת"י 2000 ד,ב). מהאגרת הזאת נראה שכמה מחסידיו שברוסיה כתבו אליו, שלאחר עליתו לאה"ק הם נוסעים אל תלמידי המגיד ממעזריטש אשר בוואהלין לקבל מהם את דרכי החסידות. ועל כך משיב להם:

כאעצתנו היעוצה שלא ירעישו את העולם במסע ומריבה לנסוע למקומות רחוקים, לבלות ימיהם בביטול תורה ותפלה, כי הדרך ממעטת את השם, וד"ל. והנה בעז"ה כעת עמכם גדולים חקרי לב, ה"ה הרב החסיד המפורסם בתורה וביראה, איש אלקים קדוש יאמרו לו הישיש מו"ה ישראל פאליצקר ה' ישמרהו, וה"ה חכמי חרשים ונבוני לחשים, גדולי העצה, מפורסמים בתורה וביראת ה' כל ימיהם, חריפים ושנונים וותיקים ותמימים, כבוד מו"ה ישכר בער סג"ל, מ"מ דק' לובאוויטש, וכבוד הרב מו"ה שניאור זלמן, ה' ישמרם ויהי שמם לעולם, והחוט המשולש וכו', אשר בעז"ה בידם טובם מרב טוב הגנוז והצפון להאיר עינים ולהחיותם, ועצתם אמונה ופעולתם אמת.

כבזאת לא היתה ההתחלה של הנהגת השלשה. באותה אגרת מזכיר גם את "מה שגזרו החכמים השלמים ה"ה הרבנים הנ"ל" בקשר למעות אה"ק, "שכל הכסף הנגבה יהא מונח במזומנים ולא לשנות להוציאו לשום דבר, אף של מצוה". באיזו שנה התאגדו השלשה הנ"ל? זאת לא נודע לנו בבירור: תקנה זו, שחתמו עליה שלשת הצדיקים הנ"ל נדפסה באגרות-קודש אדמו"ר הזקן אגרת א, ואין בה תאריך ברור. ברור שנכתבה לפני שנת תקמ"ב, שהרי נזכרת באגרת הרמ"מ הנ"ל.

כגא"כ נודע לנו שכבר בשנת תקמ"א היו השלשה הנ"ל מאוגדים בניהול מעות אה"ק.

כדמ"מ נראה באותה אגרת עצמה שכבר לפני כן התחילו לפעול בזה, שכן כותבים בה:

כהראה ראינו את עני מקצת בני עמנו הממונים על קופת אה"ק, ואין עני אלא מן הדעת, שמחמת חסרון הידיעה הם מתחסדים וחפצים להרבות במצות ולעשות גמ"ח ממעות אה"ק.. ולפי שראינו גודל המכשלה שיצא מהעם המתחסדים האלו, שהן גרמא בנזקין שבאו מקצת מעות לאיבוד לגמרי בשנה זו, וגם על המותר עברו בבל תאחר, שעי"ז נתאחרו השלוחים להוליך המעות, להחיות נפשות ולקיים באה"ק.. גזרנו בגזירת עירין בגזירת נח"ש לעשות סיג לד"ת, שמכאן והלאה לא ירים איש את ידו להלוות מקופת אה"ק אפילו פרוטה אחת, הן לעצמו הן לאחרים.

כומפורש כאן שכבר לפני שנת תקמ"א מונו ברוסיה ה"ממונים על קופת אה"ק".

כזממה שכותבים "שבאו מקצת מעות לאיבוד לגמרי בשנה זו" נראה שכבר בשנה שלפנ"ז נגבו מעות אה"ק ע"י ממונים אלו ונשלחו לאה"ק ע"י "השלוחים להוליך המעות, להחיות נפשות ולקיים באה"ק".

כחכיון שכבר בשנת תקל"ט היו כ"ק אדה"ז והר"י מפולוצק ברוסיה, כנזכר לעיל, אפשר שכבר אז התאגדו שלשת הצדיקים הנ"ל, לנהל את מעמדות אה"ק אשר בארץ רוסיה. מ"מ לא ידוע לנו בבירור אלא אשר באותה תקופה עסק הר"י מפולוצק בהסדרת מעמדות אה"ק ברוסיה ומינוי גבאים. אפשר שהתאחדות השלושה בארגון מערכת זו לא היתה אלא בשנת תקמ"א.

כטבכל אופן מסתבר שגזירת ההלוואה מקופת מעות אה"ק נכתבה בשנת תקמ"א, ולא לפנ"ז, שהרי לא נזכרה אלא באגרת הרמ"מ מוויטבסק משנת תקמ"ב, כמובא לעיל. ומסתבר שזוהי אמנם האגרת הראשונה שנכתבה בנידון:

לבבית רבי (טו,ב) כותב "ממכתב רבינו להררא"ק בעת המחלוקת שנתעורר עליו .. שכתב בזה"ל הידוע ומפורסם כו' כל המכתבים לכללות אנ"ש ואלי ביחוד זה כ"ב שנה לחזקני ולאמצני פתח פיך ויאירו דבריך כו', והכ"ב שנה הוא ג"כ משנת תק"מ עד שנת תקס"ב שאז התחילה המחלוקת הנ"ל". ולי נראה יותר, שהכוונה היא משנת תקמ"ב עד שנת תקס"ג, שהם כ"ב שנה. ומתאים למ"ש בהמשך האגרת הנ"ל (אג"ק שלו אגרת נא) "גם בשנת תקס"ג בא מכתב טוב", וא"כ הכוונה היא שמכתב תקמ"ב הנ"ל הוא הראשון בנושא הזה ושל שנת תקס"ג הוא האחרון וביחד הן כ"ב שנה. כיון שבשנת תקמ"ב אישר הרמ"מ את גזירת השלשה, מסתבר שלא נגזרה אלא בשנה שלפנ"ז - תקמ"א.

לאבאותה שנה אף מינו שלשה הנ"ל את מוה"ר יעקב מסמיליאן כגבאי ראשי למעות מעמדות אה"ק אשר ברוסיה. לראשונה הוא נזכר כ"ציר נאמן" באגרת הרמ"מ מוויטבסק מאדר תקמ"ב הנ"ל "אנחנו שמענו גודל הגלגול והלחץ אשר הי' לאהובנו ידיד נפשנו, ציר נאמן לשולחיו, הרבני חו"פ מו"ה יעקב מסמאליין נ"י בענין גביית הכסף המתוכן". ועד"ז באגרת כ"ק אדמו"ר הזקן מאותה שנה לערך (אג"ק שלו אגרת ב) "ציר נאמן מוהרי"ס לגבות מעות אה"ק".

לבאמנם באגרת הרמ"מ הנ"ל נראה שמהרי"ס הי' "ציר נאמן" כבר בשנת תקמ"א, שאז סבל את "גודל הגלגול והלחץ.. בענין גביית הכסף". ובאגרת שכתב כ"ק אדמו"ר הזקן בתחלת קיץ תקמ"ג הוא כותב עליו (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' נא ע' קכה) "אשר עבד במר נפש זה שנתיים בקרב הארץ", א"כ התמנה בשנת תקמ"א.

לגמינוי אדה"ז לנשיא מעות אה"ק
בין השנים תקמ"ב-תקמ"ד נסתלק הר"י מפולוצק. אין לנו בזה ידיעה ברורה.

לדאמנם בתחלת חורף תקמ"ד כתב הרמ"מ מוויטבסק אל אנ"ש ברוסיה (לקו"א אגרת ד.

להכת"י 2000 ו,א):

לוהנה על כל דברי האגרות שקבלתי בקובלנא מכמה מקומות, ובראשם כבוד אהובינו הרבנים המאורות הגדולים מופלגים בתורה ויראת ד' כל הימים ה"ה מו"ה ישכר בער מק' ליבאוויץ ומו"ה שניאור זלמן מק' לאזני, על ענין נחות דרגת פרנסת החפצים ליראה את ד'.

לזהזכרה זאת היא בקשר לאגרת שכתבו אליו בקיץ תקמ"ג, וא"כ נראה שכבר בעת הכתיבה, בקיץ תקמ"ג,עמדו שני הצדיקים האלו בראש עדת החסידים ברוסיה, ואילו הר"י מפולוצק לא נזכר יחד אתם. בהמשך האגרת מזכיר גם את דבר הנהגת החסידים ברוסיה:

לחועל דבר אשר העמיקו שאלה, אם הגבה למעלה איזה איש צדיק עליהם מן המפוסמים לגדולי הצדיקים ולהביאו למדינת רוסיא שיורם הדרך אשר ילכו בה.. אם לי ולקולי ישמעון, החפצים ליראה את ד', יספיק להם מעט הכמות ורב האיכות המבואר באגרת הלז על זמן מה, וזמן מה יתקרבו אל הצדיקים והחסידים ה"ה הרבנים השלמים המבוארים לעיל, שכל דברים כגחלי אש מועצות ודעת אלקים.

לטוכך מוסיף גם הר"א מקאליסק בשולי האגרת הנ"ל "יעמיקו שאלה אצל קדושי ד' הרבנים המאוה"ג המפורסמים גדולי העצה הנ"ל".

מהר"י מפולוצק לא נזכר כאן, וגם לא בשאר האגרות שלאח"ז. גם במקורות שהגיעו לידינו מאה"ק לא נזכר שמו יותר. מכך נראה שבמשך תקופה זו נפטר, לפני הספיקו לחזור ארצה (ראה בית רבי טו,ב. שלוחי א"י ע' 611), ובבית רבי (סה,א) מסופר שמנוחתו כבוד אצל מקום מנוחת הקדוש ר' אברהם המלאך בן הרב המגיד בעיר פסטוב.

מאהנהגה משותפת זו נמשכה רק זמן קצר. בבית רבי (טו,ב) כותב "במשך איזה שנים הכיר הררי"ב ביותר בגדולת רבינו וכפף ראשו לפניו להיות תלמידו, והיה משולחו של רבינו כמ"ש במכתבי מליצה של רבינו לאנ"ש". באגרת השליחות שמסר לידיו כ"ק אדמו"ר הזקן (אג"ק שלו אגרת כב) מתארו "אשר יבאר מוכ"ז האי טהור גברא רבה ה"ה הרב הגדול החסיד המפורסם מו"ה ישכר בער סג"ל אב"ד ומ"ץ דק"ק ליובאוויטש". במקורות והערות שם ע' תכט הוכחתי שהאגרת הזאת נכתבה בשנת תקנ"ג. א"כ עדיין לא נודע לנו התאריך המדויק שהר"י מליובאוויטש קיבל עליו את כ"ק אדה"ז לרב. אמנם זאת נודע לנו שכבר בשנת תקמ"ו מינוהו הרמ"מ מוויטבסק והר"א מקאליסק כמנהיגה הבלעדי של עדת החסידים ברוסיה. כך כותב אליו הרמ"מ מוויטבסק באותה שנה (אגרות בעל התניא ובני דורו ע' כו):

מבכבר כתבתי אליו באריכות עם א' מהיוצאים לקרית חוצות, ולא באתי כ"א בתוספת אהבתו במכתב יד עצמי להעיר צדקו ותורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו. למה תאמר נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורות הדרך, ומי כמוהו מורה בכל מדינתם.. חזק ואמץ, בטח בה' ורעה אמונה, כי רועה נתנו ה'.. לך בכחך זה והושעת את ישראל..

מגאהובי ידידי חזק והתחזק לעצור בעם, כי עשה תעשה ויכול תוכל, להרחיקם מכל ולהדביקם בו יתברך.

מדמהאגרת הזאת נראה שכבר לפנ"כ מינה אותו הרמ"מ כמנהיגה של עדת החסידים ברוסיה. אמנם כ"ק אדה"ז השיב לו "נסתרה דרכי מה' לפרנס את ישראל לאביהם שבשמים להורות הדרך", ועל כך משיבו בשנת תקמ"ו "מי כמוהו מורה בכל מדינתם .. חזק ואמץ בטח בה' ורעה אמונה כי רועה נתנו ה'".

מהיחד עם האגרת הזאת, כותב לו באותו נושא גם הר"א מקאליסק (שם ע' כז), ומסיים "ואתה לך נחה את העם וקדשתם היום ומחר, כה לחי עד גאולת עולם". ואל אנ"ש ברוסיה כותב באותה שנה (שם ע' כה):

מורב להם כבוד ידידנו ידיד ד' אור יקר כק"ש מו"ה שניאור זלמן נ"י שליט"א, מלא כבוד ד' ברוח חכמה ובינה ודעת את ד' להורות להם הדרך, כי בטחוננו בחסדי ד' ית' שיפתח להם את אוצרו הטוב ביראת ד'.

מזאת האגרות האלו מזכיר כ"ק אדמו"ר הזקן, באגרת שכתב את הר"א מקאליסק בקיץ תקס"ה (אג"ק שלו אגרת נא) "בקשתי ליפטר מהם בשנים קדמוניות וליסע לאה"ק, ועל זה השיבו לי הרבנים במכתבם דשנת תקמ"ו".

מחגדולה היתה תשוקת כ"ק אדמו"ר הזקן לעלות לארץ הקודש. כבר בקיץ תקל"ז רצה לעלות יחד עם הרמ"מ מוויטבסק וסייעתו, כמסופר לעיל בפרק הראשון. גם באגרת שכתב בשנת תקנ"ה (אג"ק שלו אגרת כח) כותב "וה' אמת בוחן כליות ולב והעולה על רוחי נוכח פני ה' להחיש מפלט לי מארץ הלזו ולמהר החיש פעמי למסעות אל המנוחה כי טוב והארץ כי נעמה". מסגנון הלשון נראה שגם כאן מרמז על רצונו לעלות לארץ הקודש. אמנם חזקה עליו הפצרת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק לקבל עליו את עול נשיאות החסידים ברוסיה הלבנה וליטא, להורותם את דרכי החסידות ועבודת השי"ת.

מטכ"ק אדמו"ר הזקן החשיב מאד את הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק וקיבל את כל דבריו בהכנעה. את יחסו זה רואים ברוב אגרותיו הקדושות, שבהן מכנהו בשם "רבותינו שבא"י"(אגרת ב), רבותי שבא"י (אגרת ו) וכיו"ב, אך בולטת היא אגרת ז שבאג"ק שלו שבה כותב אל אנ"ש:

נכל עסקינו במילי דעלמא לא לגרמייהו כי אם להחיות נפשות חלקי אלקות ולמלאות מחסוריהם בחסד חנם.. רק שאשתו ובניו של אדם קודמין לכל על פי התורה, חוץ מהצדיקים שבדור שהן קודמין לבניו על פי הדין, וצדיקין שבא"י קודמין לצדיקים שבחוץ לארץ, לבד מזאת שלא הניחו כמותם בחו"ל.

נאובאגרת תחלת חורף תקמ"ג (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' נא ע' קכה):

נברבנן בארעא קדישא צדיקים ויסודי עולם ממש אשר בצילם נחון בגויים .. ומעלתם הרמה והנשאה על מעלת צדיקים שבחו"ל אין ערוך אליהם א"א להעלות על הכתב וכל הפורש מהם כפורש מן החיים ממש, וכל הנפשות והלבבות הקשורות בנפשותיהם הן קשורות וצרורות בצרור החיים את ד' ממש.

נגהפצרת הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק היא שהכריעה שיאות כ"ק אדמו"ר הזקן לקבל עליו את עול הדרכת החסידים ברוסיה הלבנה וליטא.

נדאז התחיל כ"ק אדמו"ר הזקן לנהוג נשיאותו ברמה, להנהיג את עדת החסידים הכללית שבמדינת רוסיה הלבנה וליטא. עדיין היו ברוסיה כמה שהעדיפו לנסוע אל האדמו"ר שבוואהלין ופולין, ובאגרת האחרונה שכתב הרמ"מ מוויטבסק בתחלת קיץ תקמ"ח הוא משיב להם (שם ע' לה):

נהאהובינו אחינו מה אנו שואלים מאתכם כ"א לאהבה את אהובנו כבוד הרב חביבנו ידידנו האמתי מעולם, אשר נפשנו קשורה בנפשו, כ"ק מוהרש"ז נ"י הגדול מאחיו, גדלהו משל אחיו, כולכם חייבים בכבודו, שהרי כמה יגיעות יגע וכתת רגליו הרחק נדוד נע ונד זמן טובא למען שמוע דברי אלקים חיים, ואותו משחנו להיות מורה צדק במדינתם, שלא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה.. ומי כמוהו מורה ורב במדינתם, וכי הוא אוהב דבק מאח, בכל לבבו נאמן, וכשר וצדיק וישר הוא.

נו* * * מעתה ואילך, שימש כ"ק אדמו"ר הזקן כנשיא מוסד מעות אה"ק שברוסיה, ובשליחותו ועל פי הוראותיו עבד "ציר אמונים" הגבאי הראשי ר' יעקב מסמיליאן, וגם שד"רים נוספים שפעלו בשליחותו, בגביית המעמדות ובהעברת המעות לארה"ק:

נזהסדר שהתקינו שלשת הצדיקים הנ"ל בשנת תקמ"א הוא שכל אחד תהיה לו קופת מעות אה"ק בביתו שאליה יתרום סכום קצוב מדי שבוע בשבוע. בכל עיר ועיר היה ממונה על מעמדות אה"ק, שאליו היה כל אחד מוסר את המעות שנאספו בקופתו מהתרומות השבועיות - לא יאוחר מלפני כל רגל, ומה טוב שיומסר לידו מדי שבוע או מדי חודש בחדשו.

נחבכל שנה, בחדשי החורף, היה הגבאי הכללי הר"י מסמיליאן נוסע מעיר לעיר וגובה המעות המונחים אצל הממונים האלו ומביאם אל נשיא המעמדות - כ"ק אדמו"ר הזקן. הר"י מסמיליאן בעצמו לא היה יכול לבקר במשך זמן קצר זה בכל העיירות, ע"כ היה הרי"ס שולח שליחי משנה לכמה עיירות.

נטמלבד הרי"ס היה כ"ק אדמו"ר הזקן שולח שד"רים נוספים לגבות את מעות אה"ק בכמה עיירות שברוסיה הלבנה וליטא, ואף לעיירות וואהלין ופולין.

סבכל פעם שכ"ק אדמו"ר הזקן היה שולח שד"ר לסובב בעיירות, היה מוסר על ידו מכתב כללי לאנ"ש, בגודל ענין מעמדות אה"ק, והן רוב האגרות שבאגרת-הקדש שבס' התניא ואגרות רבות שבספרו אגרות-קודש.

סאלאחר שכל המעות היו מתאספים אצלו, היה שולח אותן ע"י שליח נאמן לידי הרמ"מ מוויטבסק בטבריה.

סבשליח זה היה לפעמים שד"ר אה"ק שבא מאה"ק לרוסיה כדי להרבות את המתנדבים ואת הנדבות, ולפעמים היה זה שליח מיוחד ששלח כ"ק אדמו"ר הזקן מרוסיה, בד"כ היה זה הגבאי עצמו שמינה כ"ק אדמו"ר הזקן לנסוע בעיירות.

סגתקנת התרומות השבועיות ומסירת המעות לידי הגבאי לפני כל רגל נזכרת באגרת השלשה הנ"ל "לגזור גזירה שוה לכל נפש מן המתנדבים בעם, ליתן דבר קצוב מדי שבוע בשבוע לקופת אה"ק, שיהיו זהירין וזריזין לפני כל רגל ורגל מכל רגלים לסלק כל מה שמגיע מהם עד רגל ההוא". וכן כותב כ"ק אדמו"ר הזקן באג"ק שלו אגרת ג "לסלק כל כסף אשר עלה על לבו ונדבה רוחו אותו, לסלק ליד הגבאים קודם כל רגל ורגל". ובאגרת ד "שיסלק כל איש נדבתו לפני כל רגל ורגל".

סדאמנם לערך בשנת תקמ"ד הוסיפו לתקן שיסלקו את המעות האלו לידי הגבאי [לא רק לפני כל רגל, אלא גם] מדי שבת בשבתו ולפחות מדי חודש בחדשו. האגרת הראשונה לתקנה זו לא הגיעה לידינו, אמנם באגרת ט כותב כ"ק אדמו"ר הזקן:

סהבאתי בת"ח והודאה על העבר וברכת הטוב והמטיב על שמועה טובה תדשן עצם ומאירות עינים ושמחת לבב אנוש, אשר העיר ה' רוח נדיבה בלב המתנדבים בעם לפרוע פרעות בישראל מדי שבת בשבתו ליד גבאי אה"ק תובב"א, כל ערך נדבתו המגיע לכל שבוע ושבוע לפ"ע אשר התנדב לכל השנה.. להודיע לי במכתב שמות האנשים הממלאים ידם לה' לסלק כל נדבותיהם מדי שבת בשבתו, ולפחות מדי חדש בחדשו, לתת עליהם ברכה ולזכור חסדם וטובם כל הימים, ועל הטוב יזכר שמם.

סוזה היה הסדר בכל עיר ועיר. פעם אחת בשנה הגיע הגבאי הכללי ר' יעקב מסמיליאן לגבות המעות מאת הגבאים שבכל עיר.

סזבאגרת שכתב כ"ק אדמו"ר הזקן בשנת תקמ"ב לערך [נדפסה באג"ק שלו אגרת ב, בלי תאריך, ובמקורות והערות שם הוכחתי שנכתבה לערך בשנת תקמ"ב] לאנ"ש באושאץ, מודיע איך לנהוג עם אחד שהעיד עדות שקר בשם כ"ק אדה"ז, ומוסיף "וגם בבוא ציר נאמן מוהרי"ס [הר"י מסמיליאן הנ"ל] לגבות מעות אה"ק תאמרו לו בשמי שלא יקבל ממנו אפי' פ"א".

סחבאגרת נוספת (שם אגרת ) מזכיר גם את שלוחי המשנה שהיה שולח הרי"ס "כאשר יבוא הגובה ציר נאמן מו"ה יעקב סמלייאנר או שלוחיו".

סטואת השליחים הנוספים שהיה שולח כ"ק אדמו"ר הזקן מזכיר באגרת נוספת (שם אגרת נא) "שליחות של מהרי"ס, שהוא ערך שליש מכל המשולחים".

עאגרת זו, שנכתבה בקיץ תקס"ה, היא הפעם האחרונה שנזכר בה הרי"ס בתור שד"ר, כנראה נפטר בסמיכות לזה. אחר פטירתו הובאו כל הניירות הקשורות לשד"רותו לידי משלחו כ"ק אדמו"ר הזקן, כנזכר ברשימת ר' מנחם שמואל, אחד מהחסידים של אותה תקופה (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' סח ע' נא):

עאהנה אחר פטירת הנאמן הכולל הרב ר' יעקב מהרי"ס בק' סמיליאן, החסידי' דק' הנ"ל נתנו כל הכתבי' והחשבונות בתיבה וחתמו אותה ושלחו לכ' אדמו"ר מהרש"ז זי"ע לק' לאדי.. ואמר אדמו"ר נ"ע בזה"ל .. לא חמור א' ולא חמוד א' נשאתי מהם מיום עלייתם לאה"ק עד היום, הגם שעפ"י ד"ת הייתי רשאי לקבל מהמעות ע"ח הוצאות פ"פ, אך לא עשיתי זאת.

עבכל זאת בקשר לשד"רים ששלח לעיירות רוסיה הלבנה וליטא, ובקשר לעיירות וואהלין ופולין, כותב באגרת אל הרה"ק הרמ"נ מטשערנאביל (שם אגרת כז):

עגבטחתי ברוב חסדו וענותו תרבני להטריח אותו צדיק בתיבות הרבה למחול עכ"ה, לכתוב לכל הסרים למשמעתו ומסתופפים בצלו על אודות חיזוק ישיבת אה"ק, לבא על החתום על מעמדות נכונות לשלוח תמידים כסדרן מידי שנה בשנה, לפרנסת אחינו יושבי ארה"ק, ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי'. ולא נצרכה אלא להעדפה, כנהוג במדינתנו, וכאשר יפרש שיח מוכ"ז הרבני המופ' בתורה ויראה מו' חיים הלוי שד"ר.

עדכך נמשך עד שנת תקנ"ו, שאז הוחלט שבני וואהלין ופולין ישלחו מעותיהם בנפרד, כמבואר כ"ז שם אגרת לה:

עההרבה טרחנו לזרז לזרוזין ביתר שאת לגמור כל גביות ואסיפות כסף הקדשים עד תומם קודם פסח בכדי שיוכל לעלות ולהגיע לאה"ק בעת שהפירות והתבואה בזול.. אך עד עתה לא עלתה בידינו בסיבות עכוב ואיחור אסיפות הכסף הכולל דמדינת וואלין, הנשלח ג"כ ע"י השד"ר שלנו כמצוה עליהם מפי אדמו"ר הרב הקדוש המנוח זצללה"ה [הוא הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, שנפטר בר"ח אייר תקמ"ח]. אך עתה הפעם ע"י סיבות שונות עלה במוסכם באה"ק שהשד"ר שלנו ימשוך ידו ממעות הכולל שבוואלין שלא להיות להם שליח להולכה, רק ישלחו ע"י אחד מאנשי פלניא שבאה"ק והשד"ר שלנו לא ימתין עליו כלל וכלל.. לגמור בכי טוב כל עסק גביות ואסיפות כסף הקדשים וסילוקו כסידורו קודם הפסח דווקא בבל ישונה ח"ו, בכדי לגמור כתיבת הפנקסאות עד חג השבועות הבע"ל ויוכל השד"ר להרים פעמיו למסעות והילוכו בקודש מיד אחר חג השבועות הבע"ל בעזה"י.

עועל השתדלות זאת להקדים את משלוח הכסף מיד בתחלת הקיץ אנו קוראים באגרת האחרונה של הרמ"מ מוויטבסק (לקו"א אגרת כב) שהשד"ר צריך לנסוע עם הכסף בחודש תמוז, כדי להגיע לסטאמבול בר"ח אלול, וכך יגיעו לאה"ק לעת האסיף.

עזאמנם בינתיים חזקה מלחמת רוסיה-תורכיה, בשנים תקמ"ח-ט, ולא יכלו השלוחים מרוסיה לנסוע דרך תורכיה והוכרחו לנסוע דרך בראד וטריעסט. לכן כותב הר"א בשנת תקמ"ט (ברכת הארץ סי' שלז) "על אודות טריעסטע מודיענו כי פתח פתוח הוא והדרך נכון ובטוח הוא אפילו בשעת חירום ח"ו, שכל השערים ננעלים חוץ מזה". וכך כותב גם כ"ק אדמו"ר הזקן באותה שנה (אגרת יא):

עחעוד זאת אדרוש ואבקש, להיות זריזין מקדימין למצוה בזו השנה, שיהי' כל הכסף העולה ממדינתנו מתוכן ומקובל ביד ציר נאמן שי' לפני פסח הבע"ל, לשלוח מיד אחר פסח לק"ק בראד, ומשם לטריעסט, בכדי שיעלה ויבא ויגיע לארצנו הקדושה לעת האסיף. כי תדעו נאמנה כי ריוח העודף מכסף המגיע לעת האסיף עולה קרוב לחצי כל הסך שנשלח ממדינתנו, כאשר יפרש שיחתי מוכ"ז שיחי'.

עטמכל מקום לא היתה זו אלא בקשה והפצרה, ולא תקנה חתוכה, עד שנת תקנ"ו, בשעה שהוסכם שמעות וואהלין יושלחו לחוד, שלא לעכב את משלוח המעות כנ"ל, התקינו יחד עם זאת תקנה נוספת, שעליה מספר כ"ק אדמו"ר הזקן בחורף תקנ"ז (אגרת לג):

פעלה במוסכם אצלנו, בהסכמת אדמו"ר הרב הכהן הגדול מאחיו שי', שלא לקבל שום מעות אה"ק אחר הפסח, בכדי שלא יהי' שום מניעה מלסדר ולגמור הפנקסאות מיד אחר הפסח, כדי למהר הולכת כסף הקדשים לאה"ק, בכדי שיעלה ויבא ויגיע שמה לא יאוחר מר"ח מרחשון.

פאנעבור עתה למשלוח המעות לאה"ק: בפרק הבא יסופר על השד"רים שהיו נשלחים מטבריה לחו"ל, לגבות את מעות אה"ק ולהביאן לאה"ק. מלבד השד"רים האלו מזכיר כ"ק אדמו"ר הזקן, באגרת שכתב בחורף תקנ"ו (שם אגרת ל), את השד"ר שהוא שלח "לחזר בעיירות" בשנת תקנ"ה, ובשלהי הקיץ נסע להוביל המעות לאה"ק.

פבגם בשנת תקנ"ז שלח כ"ק אדמו"ר הזקן את המעות לאה"ק ע"י השד"ר ר' דובער מדובראוונא הנ"ל, והפעם, לא רק בתור שד"ר אלא אף בתור עולה שהחליט להתיישב באה"ק. על כל הנ"ל כותב כ"ק אדמו"ר הזקן (שם אגרת לג):

פגברם זכור אותו האיש לטוב, ה"ה הרבני המופלא הותיק מו' דוב בער שד"ר הנ"ל, אשר השליך נפשו מנגד לעבור ארחות ימים בשנה שעברה, להיות שליח להולכה והבאה, להביא כסף הקודש לאה"ק תובב"א, כי לא הי' שליח אחר זולתו, והי' בסכנות עצומות בהליכה וחזרה, וה' הצילו מכל צרה בזכות [אבות] ואחינו יושבי אה"ק תובב"א, ולזאת זכה לנפשו, והסכמת כולם כאחד בשפה ברורה ובנעימה להיות מיושבי אה"ק תובב"א, ולהיות שד"ר בשנה זו.

פדמכאן למדנו גם על סיבת שליחת המעות ע"י שד"ר מיוחד, ולא ע"י השד"רים הבאים מאה"ק, כמעט בכל שנה - "כי לא היה שליח אחר זולתו" [ב"שלוחי א"י" ע' 623-622 מספר על כמה שד"רים שנסעו בשנים האלו מטבריה לעיירות וואהליו ופולין, אך לא לרוסיה]. גם למדנו מכאן, שלא כל הרוצה ליטול את השם יכל לעלות להתיישב באה"ק ולהטעין עצמו על תמיכת אנ"ש בחו"ל, רק כאן כיון שלכל הדעות מגיע לו דבר זה היתה "הסכמת כולם כאחד בשפה ברורה ובנעימה להיות מיושבי אה"ק תובב"א".

פהכיון שכך, נשלחו גם בשנה הזאת המעות על ידו לאה"ק.

פוסדר זה, בגביית מעמדות אה"ק ברוסיה, וסדר זה במשלוח המעות לאה"ק, הכל ע"י שד"רי כ"ק אדמו"ר הזקן, נמשך עד שנת תקס"ה, כדלקמן פרק ה.