History of Chabad in the Holy Land·Chapter 4: Reb Avraham of Kalisk and the Alter Rebbeתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק ד. הר"א מקאליסק ואדמו"ר הזקן

אפתיחה
לאחר הסתלקות הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, היו כאלו שרצו למעט או להפסיק את תמיכתם ליושבי אה"ק, באמרם שעיקר התמיכה היתה מיועדת לכבוד הצדיק האמור.

בכ"ק אדמו"ר הזקן משיב על כך באגרת התנחומין שלו (אג"ק שלו אגרת יא):

גשפכתי שיח שלא יהיו קרובים נעשים רחוקים ח"ו, כאשר שמעתי אומרים אלו עניי הצאן, אשר לא בדעת ידברון.. על כן הוכפלה בקשתי לפני כל אוהביי ורעיי שלא לגרוע ח"ו אפילו פרוטה אחת, הס מלהזכיר, לתת מגרעות בקודש ח"ו, כי אם תם הכסף, כולו תמים יהי' לרצון לפני ה' .. הלא ידעתם אם לא שמעתם את יקר תפארת גדולת מצות חיזוק ישיבת הארץ כי רבה היא, כי גם לקנין בית אחד לבדו דחו את מצות שבת החמורה, אף גם להחיות כמה וכמה נפשות נקיים, עובדי ה' בקדושה ובטהרה המתקדשים ומטהרים מקדושת וטהרת הקודש, הרב הקדוש אדמ"ו מ' אברהם הכהן הגדול מאחיו שיחי' הממלא מקום קדושת רבנו הקדוש זללה"ה בחכמה וביראה".

דכ"ק אדמו"ר הזקן לא הסתפק באגרת זאת, הוא לקח על עצמו את אחריות המשך תמיכת הישוב החסידי בטבריה. באותה שעה שהה בחו"ל השד"ר ר' צבי הירש הארקער. בקיץ תקמ"ט כבר היה בדרכו חזרה לטבריה וראה שתמיכת החסידים שברוסיה הולכת ונמעטת. הוא רצה לחזור לרוסיה לעורר על המשך התמיכה, אמנם כ"ק אדמו"ר הזקן הורה לו להמשיך בדרכו לטבריה, באמרו שהוא עצמו יכניס עצמו להגדיל את תמיכת החסידים שברוסיה. על כל הנ"ל מספר הרצ"ה במכתב שכתב לאנ"ש ברוסיה מאמצע דרכו בזאסלוב (אגרות חסידים מא"י אגרת נג):

האהו' אחי היו לבני חיל וחזקו ואמצו במצוה זו, ואף שידעתי גודל אהבתו והתאמצותו של אדמו"ר גאון עוזנו ומחמד לבנו כ"ק מ"ו שניאור זלמן שי', שבודאי לא ישקוט ולא ינוח עד אשר יוציא כנוגה צדקו, אך מגודל המרירות לעצור במלין מי יוכל. ומגודל אהבתם עלי ידמה לכם כאלו אני עומד ומדבר עם כל אחד ואחד, כי לולא הייתי מוכן כבר לנסוע לאה"ק, וזה בעצת אדמו"ר הגאון אמיתי מו"ה שניאור זלמן, אפשר הייתי נוסע למדינתם לדבר עמהם נידון זה.. אספר גודל האהבה של אדמו"ר מ"ו שניאור זלמן שי' וגודל אהבה שלכם לאנ"ש אשר באה"ק, אשר עיני ראו ולא זר.. אהובי אחי, ידעתי גם ידעתי שאדמו"ר כ"ק מו"ה שניאור זלמן ידבר עמהם, וענין זה מה שאין שכלי משגת, ואני כיהודה ועוד לקרא.

ואחרי הסתלקות הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, בר"ח אייר תקמ"ח, עברה הנהגת החסידים בטבריה לידי הרה"ק הר"א מקאליסק, כנזכר באגרת כ"ק אדמו"ר הזקן המועתקת לעיל, ועד"ז כותב באגרת שנת תק"נ (אגרת יב) "הרה"ק הכהן הגדול שי', הממלא מקום קדוש אדמו"ר רבינו הק' זצוקללה"ה בקדושה ובטהרה".

זאמנם לא דומה היחס הזה לתוארי הכבוד והחיבה שתיאר בהם כ"ק אדמו"ר הזקן את הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק, המוזכרים לעיל פ"ב, שהיה מתייחס אליו כתלמיד לרבו, קורא לו בשם "רבותי שבא"י" אשר "מעלתם הרמה ונשאה על מעלת צדיקים שבחו"ל אין ערוך אליהם א"א להעלות על הכתב וכל הפורש מהם כפורש מן החיים ממש", תארים ויחס שאיננו מוצאים לא מיניה ולא מקצתיה בשנים שלאחר תקמ"ח; מ"מ כותב גם באגרת כז "יושבי ארה"ק ומלכם בראשם הרב הכהן הגדול מאחיו מו' אברהם שי'". וכמו"כ מזכירו בתואר הזה "הרב הכהן הגדול מאחיו" גם באגרות ל. לג.

חלעיל פ"ב סופר איך שהרה"ק הרמ"מ מוויטבסק והרה"ק הר"א מקאליסק המריצו בכ"ק אדמו"ר הזקן לקחת על עצמו את עול הנהגת עדת החסידים אשר ברוסיה הלבנה ובליטא, ואיך שכתבו אל החסידים ברוסיה להתדבק בו ולקבלו עליהם כמנהיג. גם אחרי הסתלקות הרה"ק הרמ"מ המשיך בדרך זו הר"א מקאליסק, שהיה שולח אגרות עידוד ותמיכה לכ"ק אדמו"ר הזקן שינהיג את עדת החסידים ברוסיה, ואל החסידים הרבה לכתוב שישתו בצמא את דבריו, כמעט בכל שנה. בשנת תק"נ כותב אל החסידים שבחו"ל (בית רבי יד,ב. הקטע הזה הוא חלק מהאגרת שנדפסה בלקו"א אגרת לג, שנמצאת בכת"י 2000 כח,א בשלימות, בתאריך "י"א מנ"א תק"ן"): והלא עיניכם רואות את מורכם הוא רב אחאי ידיד ה' זה סיני הרב המפורסם כבוד קדוש מו"ה שניאור זלמן נ"י להתחמם באורו יראו אור עולם ואוצר חיים ושלום.

טבשנת תקנ"א (לקו"א אגרת לה; וראה לעיל פ"ג שהוכחתי שהיא משנת תקנ"א):

יהלא עמכם כבוד רב חביבי וחמדת לבבי הרה"ג קדוש ה' מכובד הר ה' זה סיני כק"ש מוהרש"ז נ"י פלא יועץ ומי בעל דברים יגש אליו והוא יראהו את מבוא העיר ואת כל הדרך דרך ה' אליו תשמעון.

יאבשנת תקנ"ג (בית רבי שם, ובשלימות בכת"י 2000 כ,א בתאריך ט' לחודש אדר תקנ"ג):

יבוהן עתה קצרתי.. כי הלא בעזהשי"ת אתם עמם רב רחימאי קדוש ה' המפורסם מוהרש"ז נ"י אשר עיניכם רואות את מורכם משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיו תשבע הארץ ופיו מפיק מרגליות.

יגבשנת תקנ"ד כותב [הקטע נעתק בבית רבי טו,א כחלק מאגרת תקנ"ג הנ"ל.

ידבשלימות נדפסה האגרת באגרות בעה"ת סי' לה. ונלענ"ד שהיא משנת תקנ"ד, כי:

טוא) באגרת זו מבאר ומחזק את עקרי הדברים שבאגרת כ"ק אדמו"ר הזקן משנת תקנ"ג (היא אגרת תקנות לאזניא, הנדפסת באג"ק שלו אגרת כד; ואף שבאגרת שלפנינו אינו מזכירה בפירוש, מ"מ מעתיק ממנה ומבאר הדברים. ראה מקורות והערות שם ע' תלא), וא"כ מסתבר שנכתבה בשנה שלאחריה. ב) כיון שיש לנו את אגרותיו של הר"א מקאליסק, שכתב בקשר לנשיאות כ"ק אדמו"ר הזקן, בשנים תקנ"ג ותקנ"ה, מסתבר שהאגרת הזאת באותו נושא היא משנת תקנ"ד שביניהם]:

טזמלכם בראשם, הוא כבוד רב אחאי המפורסם האלקי כמ"ו שניאור זלמן שי' .. חופף עליו כל היום חבילי טרדין מן בני אנשא נצבים עליו מן בקר עד ערב, ויתקבצו אליו כל איש מצוק ומר נפש ואשר לו נושה, שואלין ודורשין מאתו כאשר ישאל איש כו', בכל דבר קטון וגדול.

יזושוב כותב בחורף תקנ"ה (אגרות חסידים מא"י אגרת סא):

יחוהלכה למעשה רב הוא כבוד הרב רחימא האלקי קדוש המפורסם כבוד מ"ו שניאור זלמן נ"י למען יכבד ה' שכבודו הוא כבוד המקום.. רב לכם דברי רב חביבא שיחי' אשר הליכות עולם לו.

יטעוד אגרת אחת הגיעה לידינו בלתי מתוארכת (בית רבי טו,א. ובשלימות באגרות בעל התניא ובני דורו ע' נה), ואפשר שהיא משנת תקנ"ו (ע"פ התוכן נראה שנכתבה אחרי תקנות לאזני ואחרי אגרת תקנ"ג הנ"ל כיון שיש לנו כבר כמעט את אגרות כל השנים, חוץ משנה זו, אפשר שהיא משנת תקנ"ו):

כוהנה עמכם רב חביבי הרב הג' קדוש ה' מכובד איש אלקי, כבוד מ' שניאור זלמן שי', משכן קרוי מקדש, וה' שוכן בציון המצויין, אנן מהכא ואיהו מהתם דעתנו עליכם לעורר עליכם רחמים מרובים וחסדים טובים אליכם, ויאיר להם ויאמרו עיני שכלם ביאת אורה וטהר גברא.

כאובכל אשר אמרנו אליכם תשמרו להרגיל א"ע בסוד האמונה להיות ניזון מזיו השכינה, בהתקשרות עם כבוד רב חביבי הנ"ל ועמנו.. אל יהי למשא כבד על כבוד הרב הנ"ל להתראות אתו עמו כפעם בפעם כאשר ההרגל נעשה טבע בלא יועיל, ודי להם לקבולי אפיה פעם אחת בשנה ושנתים, ומרחוק ה' נראה להם.

כבוצדיק באמונתו יחיה ושיטת חב"ד
עד להדפסת התניא בחורף תקנ"ז לא שמענו על שום חלוקי דעות, בשיטת החסידות שקיבלו מאת הרב המגיד ממזריטש, בין הר"א מקאליסק לבין כ"ק אדמו"ר הזקן. נעתקו לפני כן כל האגרות של הר"א מקאליסק בקשר להנהגת החסידים ע"י כ"ק אדמו"ר הזקן, בין בחיי הרמ"מ מוויטבסק ובין לאחר הסתלקותו בקיץ תקמ"ח.

כגלאחר הספסת התניא בשנת תקנ"ז כתב הר"א אגרת ארוכה אל כ"ק אדמו"ר הזקן, שבה כותב בין השאר (לקו"א אגרת לז):

כדכשאני לעצמי לא מצאתי לי קורת רוח ממה שדעייל כת"ה בחמה דנרתקה, דהיינו להלביש דברי הרה"ק ממעזריטש, שהן המה דברי הרה"ק הבעש"ט בתוך דברי קדוש האר"י ז"ל.. קא חזינא לספר הבינוני' שהדפיס כת"ר, ולא מצאתי בו תועלת כ"כ להצלת נפשות, כי המה מלומדי' ברוב עצות במצות אנשי' מלומדה, גמרא גמור זמורתא תהי' קשה עתיקא. ולפי דרך המקבלי' שיספיק להם ניצוץ א' והוא מתחלק לכמה טעמי'.. מנהג רבותינו היו נשמרי' ונזהרי' מאוד בדבריה' שלא להשמיע לרוב החסידי' ורובם ככולם, כ"א בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמי'.. חסידי' די להם באמונת חכמי' ושיכירו חסרונם.

כהבאותו נושא כתב באותה שעה גם אל כללות עדת החסידים אשר ברוסיה, ומודיע להם את חות דעתו בשיטת החסידות, שלא טוב הדבר אשר החסידים בעצמם ילמדו ויעיינו בהבנת דברי החסידות, ומוסיף (לקו"א אגרת לח):

כולדעתי הייתי מקבץ כל ספה"ק המפוזרים בידי המתחילים ויהיו גנוזים ת"י זכי הנפש, ומהם ילמדו המתלילים מעט מעט לפי שכלם אחר הכנה דרבה.. כללא דמילתא עיקר האמונה והיראה הוא מקור הברכות והטוב הגנוז, וכל השכליים ומקור השכליים הוא מקור הדינין רח"ל, לכן שומר נפשו ירחק מהם.. למעט בשכליי נסתרים כי עבים סתר למו ושכליים הם סיבה לנר טרם יכבה ח"ו.. כן היא דרך האמונה, כי המאמין לא יחוש לשום דבר שאין אחר האמונה כלום.

כזאת השיטה הזאת ביסס הר"א מקאליסק על מארז"ל (מכות כד,א) "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר וצדיק באמונתו יחיה". מארז"ל זה אינו מובא בשתי האגרות האלו, אף שמארז"ל זה הוא יסוד הדברים שבשתי האגרות האלו, אך הוא מסכם את דבריו באגרת שכתב בשנת תקס"ה אל הרה"ק הרלוי"צ מברדיטשוב (אגרות בעה"ת אגרת ק): "כמה יגיעות יגעתי עמו במכתבים שונים להעמידו על אחת וצדיק באמונתו יחיה". וע"ז משיב לו כ"ק אדמו"ר הזקן באותה שנה (אג"ק שלו אגרת נא):

כחמה שכתב למחו' הנ"ל [הרה"ק רלוי"צ מברדיטשוב] שכמה יגיעות יגע במכתבים שונים להעמידני על אחת וצדיק באמונתו יחי', מילתא דעבידא לגלוי' הוא על ידי מכתביו מדי שנה בשנה הנמצאים תחת ידי, כי לא כתב אלי מזה רק פעם אחת לבד בשנת תקנ"ח.. ובשנת תקנ"ט, מחמת צוק העתים [המאסר] לא נפניתי להשיב לו תשובה נכונה עד שנת תק"ס, ולזאת השיב כהוגן בשנת תקס"א.. אל יזכירנו ראשונות ומה שעבר עבר כו' אהבה עזה מוסיף והולך כו' אתה ה' ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי כו'.

כטה"תשובה נכונה" שהשיבו כ"ק אדמו"ר הזקן על טענותיו בשנת תק"ס לא הגיעה לידינו, וחבל על דאבדין - ביאור יסוד שיטתו של כ"ק אדמו"ר הזקן.

לאמנם בענין וצדיק באמונתו יחי' כותב בהמשך האגרת "והנה ביאור הפסוק וצדיק באמונתו יחי' נתבאר יפה בשבת נחמו דהאי שתא, ונרמז במקצת בלקוטי אמרים פל"ג". ובאשר לקבלתם מהרב המגיד ממעזריטש משיב לו באותה אגרת "מעולם לא בקשתי ממנו שום הסכמה על מילי דחסידות, להיותם אמרי פה קדוש רבנו הגדול זללה"ה ובנו נ"ע ממעזריטש" (וראה גם לקמן פרק שלאח"ז דברי הרה"ק הרלוי"צ מברדיטשוב בזה). ועוד אמר ע"ז כ"ק אדמו"ר הזקן (קובץ יגדיל תורה חוב' סח ע' נא): מיר זיינען ביידע גישטאניען אצל רבנו הגדול המ"מ בראוונע ושמענו דברי א"ח היוצאים מפיו, וכאשר הלכנו מרבינו איך האב אזו גינומען און זיי האבין אזו גינומען. כמדומה לי כשנתווכח לפני משיח צ' ב"ב וועל איך גירעכט זיין.

לאכאמור לעיל, קיבל הר"א מקאליסק את דברי כ"ק אדמו"ר הזקן באגרת שנת תק"ס הנ"ל "ולזאת השיב כהוגן בשנת תקס"א". שתים מהאגרות שכתב בשנה הזאת הגיעו לידינו, האחת היא הארוכה בענין ר' אליעזר מדיסנא (אגרות חסידים מא"י אגרת סט) שבה מסיים, כמובא לעיל "ולא יזכרו עוד ראשונות ומה שעבר עבר..

לבאהבה עזה מוסיף והולך.. אתה ה' ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק".

לגוהשניה, היא הנזכרת בהמשך אגרת כ"ק אדמו"ר הזקן הנ"ל "מכתבו דשנת תקס"א לכללות אנ"ש ובפרט בענין ההתבונות, ואיך יעלה על הדעת לחלוק ע"ז". אגרת זאת נדפסה ב"תרביץ" תשל"ט ע' 236 (מכת"י 1064 קלט,ב):

לדאל שלומי אמוני ישראל דמדינת רייסין וסמוכת שלה דבדי שלום מא[ר]ץ, מה נכבד היום קול מבשר משמיע שלו' כי נחה שקטה מהמחלוקת ונתקרבו הלבבות מעט.. לשמוע בקול קדוש אשר בקרבכם רב אחאי גאון איש האלהי אור תורה, אליו תשמעון איש אשר רוח אלהים קדושים בו אתו חכמה ודעת אלהים להאיר להם את הדרך אשר ילכו בה בעבודת תמה וברה כפי אשר קבלנו מרבותינו הקדושים ואין כל חדש ח"ו.

להאשר נבהלתי משמוע קול ענות, כי שמעתי אשר יצא הקול במדינתם ששמעו מאיזה דברים שבכתב שיצאו ממני ונדמה להם שאינם עולים בקנה אחד ויש איזה הפרש ח"ו בדרכי העבודה, חלילה להם מלהרהר ולחשוב כדבר הזה, כי לא יש הפרש בינינו אפילו כמלא נימא ח"ו, ובפרט מענין התבוננת, איך יעלה על הדעת לחלוק על הדבר הזה אשר כל נקודת עבודת ה' נשען עליה וזאת התורה וזו היא העבודה האמיתית כפי אשר קבלנו מרבותינו הקדושים.. והן הן הדברים הנקנים באמירה מפי קדוש רב אחאי גאון שיחי'.. לאורו ילכו לנצח אור עולם ואוצר חיים ושלו' מאד"ה ומנאי הדש"ת בלב ונפש

לונאום אברהם בלא"א מ"ו אלכסנדר כ"ץ זללה"ה ועוד ממשיך כ"ק אדמו"ר הזקן לכתוב, באותה אגרת אל הר"א מקאליסק:

לזוגם בשנת תקס"ב כתב אלי במכתביו טוב. גם בשנת תקס"ג בא מכתב טוב, רק שכנגדי לא הגיעוהו לידי כנודע.. גם להבנים כתב על ידו מכתב חבה ורעות.. גם באגרת תקס"ב, אחרי נסיעת מאיר לאה"ק, שלחו אלי מכתב חבה וריעות כשנים קדמוניות ביתר שאת ויתר עוז ע"י חיים משרת.

לחאמנם אגרות אלו לא הגיעו לידינו. בין השנים תקס"ג-ה יצא שוב לחלק, בין בענין שיטת החסידות ובין בענין מעות ארה"ק, עד שבסופו של דבר הביא ליסוד כולל מיוחד ולקופה מיוחדת לאנשי חב"ד שבאה"ק, כדלקמן בפרק שלאח"ז.

לטיסוד כולל וואהלין
משנת תקל"ז, בעת עליית הרה"ק הרמ"מ מוויטבסק וסייעתו לאה"ק, היתה עיקר התמיכה באה להם מעדת החסידים יושבי רוסיה הלבנה וליטא, שמשם היו ראשי העולים הרמ"מ מוויטבסק והר"א מקאליסק. מ"מ היתה באה תמיכה מסוימת גם מעדת החסידים שבוואהלין ופולין. את הנ"ל מזכיר הרמ"מ באגרת שכתב בשנת תקמ"ב (לקו"א אגרת ה. כת"י 2000 ה,א):

מוהנה ממדינתינו לא הגיע כי אם סך הידוע, וממדינת וואלין, הגם בשנה אשתקד הגיענו סך מסויים כדי צרכינו בצמצום, אבל בשנה הזאת לא הגיענו כי אם חמשים אדומים לשנינו. ומרגלא בפימם עלי שמעת התחלתי לשרת בקודש להיות עבד ישראל להוכיחם בתוכחה מגולה ואהבה מסותרת עקרתי סיכי ומשכני ממדינתם למדינת רוסיא. ק"ו נגד אהובי רב חביבי כבוד הרב הגדול מו"ה אברהם הכהן ני"ו.

מא[ר"ל שבעת היותו תלמידו של הרב המגיד ממזריטש היה מקום משכנו בוואלין, ובשעה שהתחיל להתעסק בהדרכת החסידים עבר מוואלין למינסק, ששם היה משכנו בקודש בשנת תקל"ב, ולאח"ז עבר משם להורודוק, כנזכר לעיל במבוא.

מבועד"ז כותב באגרת נוספת (לקו"א אגרת יח) "ובמדינת וואלין.. לא נתעכבתי שם כי אם זמן מועט"].

מגאת התמיכה המוגבלת הזאת מזכיר גם כ"ק אדמו"ר הזקן באגרת שכתב בשנת תקנ"ד (אג"ק שלו אגרת כו) "כידוע לכל כי גם הם מחזיקי אה"ק ויושביה שיחי'". אף שבאגרת ל כותב "אשר אין להם מעמדות נכונות במדינתם". כבר סופר לעיל בפרק השני שכשם שהתמיכה הבאה מעדת החסידים שברוסיה הלבנה וליטא היתה בניהולו של כ"ק אדמו"ר הזקן כך גם התמיכה שבאה מעדת החסידים שבוואהלין ופולין היתה בניהולו. הוא היה שולח שד"ר לגבות את המעות גם לוואלין והיה שולחם אל הר"א מקאליסק בטבריה לחלקם בין החסידים יושבי אה"ק. כך נמשך עד שנת תקנ"ו.

מדבשנת תקנ"ד עלו לטבריה כמה חסידים מפולין ובראשם עמד הרה"ק ר' יעקב שמשון משפיטובקה. אף הם התיישבו בטבריה. הר"א מקאליסק פנה אז אליהם ואל עדת החסידים בוואהלין ופולין בבקשה שישתתפו מעתה גם הם במדה הראויה בתמיכת הישוב החסידי בטבריה. את הבקשה הזאת מזכיר הרה"ק ר' אשר מסטולין באגרת שכתב בחורף תקנ"ז (קובץ בית אהרן וישראל גליון יא ע' קיט):

מהעד הנה לא הי' עוסק [הרה"ק ר' מרדכי מנעסכיז] בעסקי מעות אה"ק, לא ידעתי טעמו ונימוקו, וכעת בא אליו מכתב פיתוחי חותם ק' ממרנא ורבנא דישראל ה"ה כבוד הרב המפורסם שמו ק' ר' אברהם הכהן שיחי' לאורך ימים להרב הנ"ל וגם מהרב אב"ד דק' שיפוטיפקי' בשנה העברה אודות נדבה חדשה, והתחיל לעיין ולפקח בדבר זה.

מוכבר בשנה שלפנ"ז, תקנ"ו, פנה הרה"ק הר"מ מנעסכיז באגרת כללית, שבה כותב בין השאר (שם ע' קיג):

מזהנה מעולם משכתי את ידי והי' ידי מסולק מדמים, להתאמץ לקבץ דמי הארץ תבו"א, וכעת הי' לי ידיעה ברורה מגאוני זמנינו היושבים שם באה"ק תובב"א גודל צער בת רבים גודל הדחקות שלהם אשר אין להעלות על הכתב, ואי אפשר לפורטם ומעות הכולל מהמדינה אינו מגיע לכ"א לחם לפי הטף, דין גרמא נלאיתי נשוא עת מצוא מקום מאין יבא עזרם.

מחאל הקריאה זאת הצטרף הרה"ק רבי יעקב יצחק "החוזה" מלובלין (שם ע' קטו):

מטהדין צריך אנא למודעי לאחב"י היות שנודע בבירור ענין אחינו ממדינה זו אשר בארץ המה ארה"ק הם ברעב ובעירום וחוסר כל וחרפה כי מעות הכולל שאנו שולחים לשם אינו מספיק אפי' למעט לכל נפש. והנה נודע לנו כי מקצת מדינות התנדבו לכל בני מדינותיהם נדבה הגונה.. כמו שעושין במדינת רייסין, רק אנשי מדינת פולין לא הי' להם על מי שיסמכו עד עתה בעזה"י שהעיר את רוח קדשו של כבוד הרב הגאון איש האלקים מנאסכיז שרוצה להתאמץ בדבר.

נבאותה שעה החליטו הרי"ש משפיטובקה והר"מ מנסכיז ליסד כולל נפרד לאנשי וואהלין ופולין שבטבריה. היינו שהר"מ מנעסכיז יאסוף את המעות בוואהלין ופולין וישלחם אל הרי"ש משפיטובקה, שהוא יחלקם בטבריה לאנשיו - שלא כפי שהיה עד אז שכל המעות נאספו ע"י השד"ר של כ"ק אדמו"ר הזקן והתחלקו ע"י הר"א מקאליסק. הם נפגשו בהתנגדות נמרצת מצד הרה"ק הר"א מקאליסק בטבריה והרה"ק הר"ב ממעזבוז בוואהלין. כ"ק אדמו"ר הזקן התבקש לפשר ביניהם, ומספר על כך באגרת שכתב בחורף תקנ"ו (אג"ק שלו אגרת ל):

נאהלא ידעתם אם לא שמעתם, קול רעש גדול אשר נתעורר במדינות ואלין ואוקריינא, אודות מעות הכולל דאה"ק ממדינות הנ"ל, אשר מקדם קדמתה הי' נשלח הכל ליד אדונינו רק כהנא רבא דעמי' שי', מרא דארעא קדישא, לחזק בו את בדק ערי אלקינו חיזוק כללות ישיבת אה"ק תובב"א, הצריכה חיזוק בהוצאות מרובות, והמותר לחלק לפרנסת אחינו יושבי אה"ק דמדינות פולניא, אשר אין להם מעמדות נכונות במדינתם.

נבועתה חדשים מקרוב באו, אנשים חכמים בעיניהם וישרים בליבותם, להרוס הבנין ומצב ישיבת אה"ק תובב"א, ולעורר מדנים חנם על הנהגת אדונינו הרב הכהן הגדול שי', ולפעול אצל הגבאים דמדינות הנ"ל, שלא יושלח כסף הכולל לידו הק', כ"א שאנשי פולניא הגרים באה"ק יחלקוהו ביניהם כרצונם.. והנה הצדיקים המפורסמים דמדינות הנ"ל, מכניסים עצמן בעובי הקורה, להשבית ריב ומדון ולתווך השלום, אך אין לאל ידם לגמור הדבר, בלי ידיעת והסכמת שד"ר הכולל שלנו.

נגבקשר לזה שלח כ"ק אדמו"ר הזקן שני שד"רים לוואלין, כפי שממשיך לספר באותה אגרת:

נדוהנה ידידנו מ"ו דובער נ"י מדובראוונא, שד"ר הכולל דשנה שעברה, אשר נתעכב שם על הגבול.. איננו רוצה להעמיד על דעתו בזה איך ומה להתפשר עמהם שם, ולזאת שלח אלי מכתב לשאול את פי ואת פי ידידנו מ"ו רפאל שד"ר הכולל שלנו דהאי שתא. וגם ביקש מאתנו, שיסע לשם ידידנו מ"ו רפאל שד"ר נ"י תיכף ומיד להיות לו לעזר ולסעד לגמור השלום בכי טוב עצהיו"ט.. וה' יגמור בעדם, וחפץ ה' בידם יצליח.

נהבסופו של דבר באו אז להסכמה, שמעתה ואילך ישלחו מעות וואהלין בנפרד, שלא ע"י שד"רי כ"ק אדמו"ר הזקן. את ההסכמה הזאת מזכיר (שם אגרת לה):

נוע"י סיבות שונות עלה במוסכם באה"ק שהשד"ר שלנו ימשוך ידו ממעות הכולל שבוואלין, שלא להיות להם שליח להולכה, רק ישלחו ע"י אחד מאנשי פלניא שבאה"ק והשד"ר שלנו לא ימתין עליו כלל וכלל.

נזמסגנון הדברים נראה שיש כאן שני פרטים שאינם תלויים זה בזה: א) שלא ישלחו מעות הכולל שבוואלין ע"י השד"ר של כ"ק אדמו"ר הזקן. ב) שלא יתחלק באה"ק ע"י הר"א מקאליסק אלא "ע"י אחד מאנשי פלניא שבאה"ק" - הוא הרי"ש משפיטובקה.

נחאמנם אפשר גם שמ"ש "ישלחו ע"י אחד מאנשי פלניא שבאה"ק" היינו שהוא רק יקח המעות לטבריה, אבל שם ימסור אותן אל הר"א מקאליסק, כפי שהיה עד אז.

נטועדיין צ"ע בזה.

סמה א"כ היתה הסיבה לכל ההסכמה הזאת, אשר המעות הנאספים בוואלין ישלחו לידי הר"א מקאליסק - לא ע"י השד"ר של כ"ק אדמו"ר הזקן אלא דוקא ע"י שד"ר מיוחד "מאנשי פלניא שבאה"ק"? כותב לי ה"ר אברהם אביש שור, שנראה לו שעיקר הסיבה בזה, שמחמת משלוח המעות ע"י שד"ר מיוחד היתה להם גם הזכות להקציב את סכום המעות שמקבל כל אחד מהחסידים שבטבריה ממעות אלו, אף אם אמנם המעות מתחלקים בפועל ע"י הר"א מקאליסק. כן נראה לו מתוך אגרת הרה"ק מנסכיז (קובץ בית אהרן וישראל גליון יא עמ' קיד) "וזאת ליהוי ידוע.. שיהי' הנדבה שלהם על דעתי, כפי אשר ישר בעיני לפע"ד כך יהי' החלוקה". ומתוך אגרת הרה"ק מלובלין (שם עמ' קטו) "ולהמציא ליד הרב הנ"ל [מנסכיז].. שיעשה בהם כשכלו הזך היא אשר תהי' ניחה לי' לחלק ולשלוח לשם ליתן לכ"א אשר בארץ החיים".

סאאמנם כן היתה כוונת הרה"ק מנעסכיז בגבותו מעות אה"ק בפולין, אך עדיין אין נראה לי הקשר בין זה לבין ההסכמה שהמעות ישלחו ע"י שד"ר מיוחד "מאנשי פלניא שבאה"ק"; גם כאשר המשלוח הוא ע"י השד"ר של כ"ק אדמו"ר הזקן יכולים לצרף אל המשלוח של פולין, רשימת האנשים מאנשי פולין שבאה"ק ואת הסכומים שיקבלו מהמעות האלו. מה א"כ הקשר בין זה למשלוח המעות ע"י שד"ר מיוחד, אם בכל אופן מתחלקים המעות בטבריה ע"י הר"א מקאליסק? באמת היתה בזה גם סיבה נוספת נוספת, הנזכרת בהמשך אותה אגרת של כ"ק אדמו"ר הזקן, כדי שיוכלו "לגמור בכי טוב כל עסק גביות ואסיפות כסף הקדשים וסילוקו כסידורו קודם הפסח". את הקשר בין התקנה הזאת, לגמור את הגביה עד הפסח, אל התקנה הקודמת, לשלוח המעות ע"י שד"ר מיוחד, מוסיף לבאר באותה אגרת "אך עד עתה לא עלתה בידינו, בסיבות עיכוב ואיחור אסיפות הכסף הכולל דמדינת וואלין הנשלח ג"כ ע"י השד"ר שלנו". ומפורשת יותר תקנה זו באגרת לג "כבר עלה במוסכם אצלנו, בהסכמת אדמו"ר הרב הכהן הגדול מאחיו שי', שלא לקבל שום מעות אה"ק אחר הפסח", כמסופר כל זאת לעיל בפרק השני.

סבכיון שכך, אין לנו שום הוכחה מכאן, שהסכמה זו, שהמעות שנאספו בפולין ישלחו לאה"ק ע"י שד"ר מיוחד מאנשי פולין, היא היא הפשרה שהתפשרו בעת נסיעת שד"רי כ"ק אדמו"ר הזקן בשלהי חורף תקנ"ו. ואולי אין כל קשר בין ההחלטה הזאת עם הסכסוך בענין כולל וואלין המיוחד שרצו לייסד אז בטבריה.

סגההיפך מזה נראה, באגרת הרה"ק רבי אשר מסטולין, שכתב אל הרה"ק רבי ברוך ממזבוז בחורף תקנ"ז (והתפרסמה בקובץ הנ"ל ע' קכב), שהסכסוך עדיין היה בתקפו בשעה ההיא - קרוב לשנה לאחר נסיעת שד"רי כ"ק אדמו"ר הזקן לוואלין לפשר בסכסוך הזה, ומי יודע אם אמנם באו בשנים האלו לאיזו שהיא פשרה בנושא כולל וואלין? ידידי ה"ר אברהם אביש שור האריך להוכיח שם ובגליון יג ע' קכה-ח, שאמנם התקבלה אז פשרה בנושא הכולל המיוחד, בשנים תקנ"ז-ח. עיינתי בכל דבריו ולא ראיתי בהם הכרח. כתבתי בזה בקובץ הנ"ל גליון יג ע' קיז-קכב, ועוד יש להאריך בזה ואכ"מ.

סדכל הסוגיה הזאת של יסוד כולל וואלין באה"ק, שמעותיו יתחלקו ע"י הרי"ש משפיטובקה ולא ע"י הר"א מקאליסק, אינו קשור לתולדות חב"ד באה"ק. לא הובא כאן כל הענין הזה אלא בעבור נסיון הפשרה ע"י שד"רי כ"ק אדמו"ר הזקן ובעבור ההחלטה, שהשד"ר של כ"ק אדמו"ר הזקן לא יסע יותר לוואלין, לקחת אתו את המעות הנגבים שם, אלא הם ישלחום ע"י שד"ר מיוחד מאנשי פולין.

סהבכל אופן ברור שגם אם היתה בזה איזו שהיא הסכמת פשרה, לא התקיימה אלא עד שנת תקנ"ט, שאז הביא הרי"ש משפיטובקא את המעות וחילקם לבדו בין אנשי פולין. אז החריף הסכסוך בין ההרי"ש משפיטובקא לבין הר"א מקאליסק, והרה"ק הר"נ מברסלב השתדל לפשר ביניהם, כמסופר כ"ז בקובץ הנ"ל.

סונראה שכל הענין הזה התבטל בשנת תקס"א, עם פטירתו של הרי"ש משפיטובקה.

סזמעתה ואילך לא ראיתי בשום מקום שכולל וואהלין יהיה נפרד בארה"ק מכולל החסידים הכללי. נראה שמעתה ואילך עברו שוב כל מעות החסידים באה"ק ע"י הר"א מקאליסק.

סחגם אז היו מעות אנשי וואהלין נאספות ונשלחות בפ"ע, בנפרד ממעות אנשי ליטא ורייסין. כך נראה גם מהאגרת שכתב הר"א מקאליסק בשנת תקס"ה (קובץ יגדיל תורה נ.י. חוב' סח ע' נב) "בעוה"ר מיום אשר יצא לחלק אנשי וואלין מאנשי רוסי' התחילו העניני' להיות באתגליא וכמה קלקולים יצא מזה". אך בהגיע המעות לאה"ק עבר הכל ע"י הר"א מקאליסק. כך שבאה"ק לא היא בשנים האלו אלא כולל אחד.