History of Chabad in the Holy Land·Chapter 11: The 5594 Pogroms and the Shlichus of Reb Natan Amramתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק יא. פרעות תקצ"ד ושד"רות ר' נתן עמרם

אפתיחה
כבר סופר בפרק הקודם על שליטת העריץ עבד אל רחמן על תושבי חברון ועל דמי החסות שהיה מקבל מהעדה הספרדית ומעדת חב"ד.

בבשנת תקצ"א שלח המושל המצרי, מוחמד עלי, את בנו איברהים פחה לכבוש את א"י וסוריה. הוא ניהל את מסע המלחמה בהצלחה ונעשה מושלו הכללי של השטח שנכבש - משנת תקצ"ג עד שנת ת"ר. בתחלת קיץ תקצ"ד מרד בו השליט עבד אל רחמן הנ"ל ובחודש תמוז בא איברהים פחה עם צבאו לדכא את המרד. על התוצאות קוראים אנו במכתב שכתבו ראשי עדת חב"ד אל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק", הרה"ק ר' חיים אברהם באדמו"ר הזקן והרה"ק ר' נחום באדמו"ר האמצעי, אחרי הפרעות והרעש, בח' אלול תרצ"ד (מגדל עז ע' תקכ. אהל רח"ל ח"א ע' 468):

גיתבשרו אדונינו משלומינו הטוב ושלום כל אנ"ש שי' כל הכתוב לחיים אחרי רוב הצרות וההרפתקאות שעברו עלינו על ראשינו מים הזידונים בזה הקיץ כמו שהודענו לכ"ק, אך חשש אולי לא הגיע לידי כ"ק ועלינו מוטל הדבר חובה להודיע צערא דרבים ברבים.

דהנה ביום א' ט' אייר העבר מרדו הגוים אנשי עיר הזאת עם כל הכפרים אשר סביבותינו על המשנה שר צבא של מצרים יר"ה אשר הוא בכאן כמו מלך ממש, והרגו כמה מאנ"ח שעמדו בכאן והנשארים בערך ארבעה מאות אנשים נסגרו במבצר הנק' כלא בלשונם, עד שמשך כמה שבועות מחמת שכלה אצלם מזון ומשתה הוכרחו להמסר בידם. גם התפארו עלינו לסכן אותנו במיתות אחזריות ומשונות, רק בחמלת ה' עלינו וע"י הוצאות רבותו שהוכרחנו ליתן להשרים יושבי עה"ק אשר בכל יום ויום צווחו הב הב עד אין מספר, וב"ה אשר יד השרים היתה להצילנו מת"י. גם אנ"ח שבתוך המבצר התפארו עלינו שע"י הפולווער שיש אתם הרבה מאד ידלקו וישרפו את כל העיר, ובכל יום ויום היינו מסוכנים משני הצדדים, ואימות מות נפלה עלינו.. ובכל יום ויום היינו מצפים על ביאת השר עם חילו אך אוי ואבוי זה היום שקיווינוהו מצאנו ראינו רעה.

הביום ב' כ"ח תמוז בא לכאן המשנה עם חילו וכבש את העיר ונהפך עלינו בלהות קיווינו לאור ושמה לצלמות כי עלה מות בחלונינו. אוי נא לנו כי חטאנו וניתן רשות למשחית לשלול ולבוז אותנו ואת בתינו שרפו באש והחריבו חפשו אחר מטמונים וכל אשר בתוכם לקחו עד אשר לא השאירו לנו שריד שמן זית שפכו והכלים שברו ולא נשאר חרש לחתות אש מיקוד ולאסוף מים מגבא. נשים רבות עינו וטמאו ס"ת מחמדי עינינו מהם שרפו מהם קרעוהו פרעוהו גזרוהו לגזרים ופשטום על הארץ ועינו משים עליהם ס"ת מגוללות בדם הרוגים שתי נשים וילד אחד השופך בבה"כ שלנו. גם חכמי הספרדים נהרגו בביתם, מעי מעי על חלליהם עיני עיני על חלליהם ה' ינקם דם עבדיו ונקם ישיב לצריו. וכלי הקודש לקחו בידם ולא נשאר בבה"כ לא פרוכת ולא מפה לכסות בה השולחן ולא מטפחת לנגב בה הידים ונשארו בערום ובחוסר כל.

ומלבד הסיפור הנ"ל הם מספרים באותה אגרת גם על רעידת האדמה:

זביום א' ט"ז אייר הייתה בכאן רעידת ארץ ברעש גדול אשר כמה וכמה בתים בחצר היהודים נפלו מזה והשלכנו את משכנותינו וברחנו לנפשינו ע"פ השדה והיינו שם שבוע שלימה בין הגוים מזוינים כולם בכלי זיין וכלי משחית כשה בין הזאבים, וכל שעה ושעה משבעת הימים היתה רעידת הארץ ברעש גדול רח"ל. וגם אח"כ ערך ארבעה שבועות הי' הרעידה לפרקים רחוקים ולא ברעש גדול כ"כ כמו בשבוע הראשונה ולולי ה' הותיר לנו שריד כמעט כו'.

חמחמת כל הצרות שעברו עליהם במשך הקיץ הם פונים בבקשה מיוחדת לעזרה:

טאתאנו לחלות פני כ"ק ימחלו נא להודיע צערינו ברבים אל אחינו אנ"ש גואלינו אנ"ש מרחמינו יוסיפו נא אומץ איזה מנה חדשה איש כברכתו אשר ברכו ה' בתוספות מרובה להחיותינו כי עת צרה היא ועת לחננה כי דלוני מאד. גם אח"כ עלה יוקר השערים מכל מידי דחיים על חד תלת ממש, וכאן אנחנו לווים בנשך כסף ונשך אוכל להשיב את נפשות העטופים ברעב ממש לבד מחובות הישנים השתרגו ועלו על צווארינו חובות חדשים, על החדשים אנו [מח]שים ועל הישנים אנו מצטערים כי בטחנו בחסדיהם המרובים כה יעשו וכה יוסיפו לחזק ישיבותינו בקודש שנוכל לישב השקט ובטח, ומי שאמר לעולמו די הוא יאמר לצרותינו די.

יהאגרת לועד הפקוא"מ
כבר נתבאר בפרקים הקודמים שבתקופה הזאת היתה עדת חב"ד בחברון נתמכת על שלושה מקורות עקריים: א) עדת חב"ד ברוסיה, ע"י האדמו"ר בליובאוויטש [עד שנת תקפ"ח ע"י כ"ק אדמו"ר האמצעי, ולאחר הסתלקותו בט' כסלו תקפ"ח - ע"י כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"]. ב) תרומות מדינות אשכנז ע"י ועד הפקידים והאמרכלים באמשטרדם. ג) שד"ר איטליה ושאר הארצות, שבזה היו משותפים עם העדה הספרדית בחברון.

יאכשם שראשי עדת חב"ד בחברון כתבו את כל מאורעות הקיץ הזה אל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" לליובאוויטש, כדי להשתדל להגדיל את התמיכה בשעה קשה זו, כן כתבו בזה גם אל ועד הפקוא"מ וגם בכתב השד"רות לשד"ר ששלחו באותה שעה.

יבסגנון סיפור הדברים דומה בכל האגרות האלו, אך יש פרטים שמסופר עליהן באחת מהן ואינם באחרות. מלבד דברי הפתיחה והסיום ששונות בכל אחת מהן.

יגהאגרת שכתבו אל ועד הפקוא"מ, בחודש מנ"א, נעתקה בכרוז מיוחד שהדפיס, לעורר את רודפי הצדקה והחסד שבארצות אשכנז "להשתדל נדבה חדשה נוספת על קרבנות התמיד אשר יקריבו בני ישראל אחינו, לבנין החרבות ולעזרת הבזוים והשסוים" (נעתק ב"ירושלים" לזכר א. מ. לונץ, ירושלים תרפ"ח, ע' קע. נספחות ל"קורות העתים", ג. קרסל, ירושלים תש"ו. טופס בספרית ירושלים).

ידאחרי הברכה והשלו' באנו לחלות ולחנן הוד פני הדרת קדשם בשפת קול התחנה, קול קורא, קול שאון מעיר, קול ענות חלושה, קלני מראשי קלני מזרועי כי קול נהי נשמע ברארצנו, שוד ושבר ריך שודדנו. האזינו רוזנים הקשיבו לאמים את כל התלאה אשר מצאתנו צרות רבות אפפונו עד כי כשל כחנו ושחה לעפר נפשנו מרוב יגון ואנחה שנהיה בארצנו, צבי היא לכל הארצות, גדול בים שברנו, הוה על הוה שבר אל שבר יחדיו ידובקו.

טוהנה ביום א' ט' אייר העבר מרדו הגוים במשנה למלך יר"ה, ובכל יום התפארו עלינו לסכן נפשותינו במיתות משונות ואכזריות, רק בחמלת ד' עלינו היתה יד השרים אתנו להצילנו מידם.

טזוביום א' ט"ז בו היתה כאן רעידת הארץ, רחמנא ליצלן, ונפלו כמה חומות בחצר היהודים והשלכנו את משכנותנו וברחנו למלט על נפשותינו והיינו שבעה ימים יום ולילה על פני השדה בפחדים גדולים ואימת מות נפלה עלינו. אחרי כן שבנו העירה וצפינו מיום ליום על ביאת המשנה יר"ה עם חילו אל תוך עיר הקדש תוב"ב; אך אוי ואבוי, זה היום שקוינוהו מצאנו ראינו רעה, נהפך עלינו בלהות, ביום ב' כ"ח תמוז בא המשנה על חילו, קוינו לאור ושמה לצלמות, ניתן רשות למשחית לשלול ולבוז אותנו, קמו עלינו בזרוע עוזם ורצל בעצמותם, מהם אשר הרגו בחרבותם ומהם אשר המיתו בקשתותם, נשים רבות ענו וטמאו, ספרי תורה מחמדי עינינו הנחמדים מזהב ומפז, פרעום קרעום גזרום לגזרים ועליהם ענו בנות ישראל היקרות, קצוצי תפלין קצצו ושברו בחשבם למצוא בתוכם מטמון, והנם מושלכים בבזיון ברחובות רקי', ס"ת הקדושה הגוללת בדם ההרוגים בבית הכנסת, לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חללליהם, ארץ אל תכסי דמם - גם כל כלי הקדש שבבהכ"נ שדדו, לא הניחו אפילו פרוכת אחת, לא מכסה ולא מטפחת, בושנו וגם נכלמנו במכות אכזריות הכות ופצוע פצע וחבורה. בגדינו הפשיטו מעלינו ונותרנו ערומים, בתינו שברו והחריבו, כל אשר בתוכם שללו ובזזו עד אשר לא נותר לנו שארית, גם כלי חרס שברו ונתצו לא נמצא חרס לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא, ועל צוארינו נרדפנו לשאת משאות אשר שללו וחמסו בבתינו, להביאם על כתפינו אל תוך המחנה הרחק מן העיר כשתי שעות. מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק כי ד' אלדינו הדיענו [!] וישקנו מי ראש ותלאה, מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ד' זו חטאנו לו, צדיק הוא ד' כי פיהו מרינו, אוי נא לנו כי חטאנו, ישוב אפו וינחמנו.

יזובכן נבקשה מאת כבוד אדונינו לרחם עלינו לחיותנו כהיום הזה, כי בצרה גדולה אנחנו, לעשות בעד כוללנו איזה נדבה חדשה מאחינו בני ישראל הקשורים אליהם בעבותות האהבה הרבה, פתוח יפתחו את ידם הרחבה איש כמתנת ידו כברכת ד' עליו במדה גדושה מנחה חדשה לבד מנדריהם ומנדבותם תמידין כסדרן, מוספין יקריבו ויוסיפו לתת את תרומת ד' לעזרתינו אל יד כבוד הדרת קדשם וערבה לד' מנחתם ופרי צדקתם כקרבן אשה ריח ניחח ולתת עליהם ברכה, ברכות אבותינו הקדושים יחולו על ראשם ברכת אברהם יצחק ויעקב אשר אנחנו מסתופפים בצלם זכותם יגן עלינו ועליהם אמן.

יחבטחנו בחסדי השי"ת ובצדקתם כה יעשו וכה יוסיפו כי צדיק ד' צדקות אהב, ונתן ד' לכם רחמים לרחם עלינו כי עת לחננה; ובשכר זאת יברך ד' אתכם וישם שלום בכל גבולכם, יסכה לחננכם, ירום לרחמכם, וישבתם לבטח בארצכם כיר"א.

יטשד"רות ר' נתן עמרם
כבר בניסן תקצ"ד היה אמור ר' נתן עמרם, מי שהיה לאח"ז הרב באלכסנדריה של מצרים, לנסוע בשד"רות משותפת לעדה הספרדית ועדת חב"ד שבחברון לאיטליה וסביבותיה, בארצות שבהן לא נעשתה גביית הכספים במרוכז ע"י ועד הפקוא"מ ושעליהם נעשה ההסכם בין שתי העדות, בקשר לשד"רות משותפת, כדלעיל בפרק הקודם. למדנו זאת מאגרת לנדיבים שבאוסף שבדרון שבספרית ירושלים המתוארת ב"שלוחי א"י" ע' 687 הערה 20.

כהנסיעה התאחרה ובינתיים באו הפרעות בימי דיכוי המרד ובימי רעידת האדמה. השליחות הורחבה. באגרת השליחות החדשה סיפרו מחדש את כל הסיפור האמור, עם איזה פרטים חדשים שלא באו באגרות הקודמות ועם הוספת דברי פתיחה וסיום המתאימים לאגרת שליחות זאת.

כא. האגרת התפרסמה ב"שריד ופליט" (ת"א [תש"ה], ע' 60). קטעים ממנה נעתקו ב"שלוחי א"י ע' 686. תועתק בזה האגרת - מלבד מה שכבר בא בשתי האגרות הקודמות:

כבדרך צדיקים כל העדה כלם קדושים, אראלים ותרשישים [..] שרים ויועצי ארץ שמם נודע בשערים [..] המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, צדק לבשו וילבישם [..] יחידי סגולה אחב"י אשר בכל ערי פראנקי' ואטלי' ואברופייא יע"א, ועל צבא תהלתם, השרים הגבירים הרבים פרנסים גבאים ממונים, רוזנים וקצינים, ממלכת כהנים אמרכלים נשיאי עדה וכל העוסקים עם הצבור לש"ש, ועל ראשיהם מלמעלה כתר תורה המה מלכיהם, מלכי רבנן הרבני המובהקים, המאירים כברקים [..] יחד כלם יצשאו ברכה מאת ה' ברכת אבות ששון ושמחה בכל גבולם, ולא יטה לארץ מנלם, אך טוב וחסד ירדפם יעבור שלום.

כגדרך עלות קול רנה ותפלה, לפני מערת המכפלה, למען ישבו שרים חיים וקימים כי ידבר שלום עליהם ועל זרעם ויושיבם לנצח [..] תרב גדולתם, בחצריהם וטירותם נוה שלום.

כדדרך המדבר דברי פינו חנה מדברת לפני מלכים ויועצי ארץ ברוכי ה', אחינו אנשי גאולתנו יושבי הערים ההם, האזינו רוזנים את כל התלאה אשר מצאתנו, וצרות רבות אפפונו, עד כי כשל כחנו מרוב הצרות ושחה לעפר נפשנו מרוב צרה יגון ואנחה, שחל להיות בארצות החיים צבי היא לכל הארצות ונוספה נחלתנו מחלה ונועה, יען וביען כי גדול כים שברנו מרוע הגזרה אשר נגזר על עיר קדשנו ותפארתנו, מקום משכן אבותנו, משכיננו הרעים מערנו ומהכפרים אשר סביבותינו.

כההנה ביום א' ט' אייר העבר מרדו הגויים על המשנה אשר הוא כאן כמו מלך ממש, ובכל יום ויום התפארו עלינו לסכן נפשנו במיתות אכזריות ומשונות, רק בחמלת ה' עלינו וע"י השתדלו[ת] רב הרב הג' פקידא בגו צדיקייא מעלת הרב הפקיד מחו"ר קה"ק הספרדים הי"ו אשר הוא מכיר עצמו שישב עם השרים של העיר, וע"י הוצאות רבות אשר הוכרחנו ליתן להם היה יד השרים אתנו להצילנו מידם.

כואח"כ ממשיכים לספר על הפרעות ורעידת האדמה בלי הוספות תוכניות על המועתק לעיל משני האגרות הראשונות. מה שנודע לנו מהקטע הנעתק עד עתה היא השתדלותו של "הרב הג' פקידא בגו צדיקייא מעלת הרב הפקיד מחו"ר קה"ק הספרדים", אשר הוא כנראה הנזכר לעיל בהסכם שבין שתי העדות משנת תק"צ "מע' המאור הגדול פקידא בגו צדיקיא סגן לויה הרב המובהק כמוהר"ר חיים הלוי".

כזהרב יעקב משה טולידאנו ב"שריד ופליט" ע' 52 כותב על ר' חיים הלוי הנ"ל ש"שימש כגזבר ופקיד של קהלת חברון ארבעים ושתים שנה, משנת תקמ"ח עד תק"ץ, והיה הוא המוציא והמביא כל עניני הקהלה, ולאות אמון והוקרה אליו מינו בשנת תק"ץ את בנו רבי יוסף הלוי לעוזר לו וממלא מקומו". א"כ אשר שהרב הפקיד הנזכר כאן הוא בנו רבי יוסף הנ"ל. אמנם בקשר לאגרת שלפנינו כותב שם ע' 54 שהוא רבי חיים הנ"ל.

כחבס' ילקוט חברון (א. י. לבנון, ירושלים תרצ"ז) ובס' חיים ש. שמרלינג (תדהר, ת"א תש"ו ע' 18) מסופר בפרטיות איך שר' יוסף יהודה שמרלינג הלך בשעה זו אל השיך עבדול רחמן ואיך שמסירות נפשו פעל שתהיה שמירה על חצר היהודים; אמנם כאן מפורש שהיה זה הפקיד הספרדי שישב עם השרים של העיר להציל היהודים מפני השוד.

כטאחר סיפור דברי הפרעות ורעידת האדמה חוזרים לדבר בדבר השד"רות של ר' נתן עמרם:

לויען שאנחנו תשושי כל והקולמוס לא יחלה לפלוט לרוות צמאוננו להגיד במישרים את כל הקורות אתנו כי קצר המצע מענה לשוננו מהשתרע, כי לא יכילו מגלות ספר סופר וסיפור לספר דבר וחצי דבר מכל פרשת העבור שעבר עלינו מים הזדונים, ובכן אנחנו בדידן נועדנו יחד בבי מדרשא רבה על מעלת חו"ר הספרדים הי"ו ונזרקה מפי החבורה ממעלת חכמי הספרדים וחכמי האשכנזים ויחד כלנו עלינו בהסכמה מעבור בשלח את מעלת הרב המחכם הכולל בישראל להלל כמוה"ר נתן עמרם בן לאותו צדיק הרב המופלג כבוד ה' מלא כמוהר"ר חיים עמרם זללה"ה ללכת בשליחותנו למחנה תהלתם להודיע צערנו ברבים פי צדיק יהגה מגיד מצרים את כל הקורות אותנו.

לאכי על כל אלה במטותא מרום מעלתם, למען ירחמו על העיר וא[..] ולתמוך ידינו כי עת צרה יהא ליעקב וכמדתם הטובה, באהבה רבה, ולמען יפתחו את ידם הרחבה למלאת ידי מעלת שלוחנו בקומץ של ברכה במדה גדושה, מנחה חדשה, מלבד נדריהם ונדבותם תמידין כסדרן ומוספין עוד יוסיפו לתת את תרומת ה' [..] כהיום הזה כי בצרה גדולה אנחנו.

לבומסיימים ברוב ברכות לתורמים וחותמים "בפ' ואהבך וברכך [פ' עקב, אמצע מנ"א] צדק"ת ישרים תצילם לפ"ק והיה מעשה הצדקה שלום". ועה"ח ראשי עדת חב"ד שבחבון, ומזה נראה שהם היו עיקר המתעסקים בשד"רות זו.

לגשליחותו גם לארצות אשכנז
כבר נזכר כמה פעמים על הסכם הפקידים והאמרכלים באמסטרדם עם ראשי הכוללות באה"ק שלא ישלחו שום שד"ר לארצות הולנד אשכנז צרפת ואנגליה, שם יעמידו הפקוא"מ בעצמם גבאים לגבות תרומת הקודש ויחלקו בין כל הכוללות שבאה"ק. מ"מ היום סבורים ראשי הקהל בחברון שבגלל אסונם המיוחד חייבים הם לשלוח שד"ר מיוחד גם לארצות אלו, כדי להודעי צערם ברבים. הם כתבו על כך באגרת מיוחדת ליו"ר הפקוא"מ ר' צבי הירש לעהרין, באותו יום שכתבו את אגרת השליחות של ר' נתן עמרם. האגרת נעתקה בהשמטות ושיבושים ב"שריד ופליט" שם והשלמתיה והגהתיה ע"פ צילום המקור שקבלתי בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שבספרית ירושלים.

לדמלבד סיפור מאורעות הקיץ, הדומה למה שנכתב בשלשת האגרות הקודמות, בא כאן גם הודעת שליחות ר' נתן עמרם גם לארצות אשכנז הנ"ל:

להב"ה יום ג' לסדר ואהבך וברכך והרבך שנת צדק"ת ישרים תצילם פעה"ק חברון ת"ו.

לוצדיק בכל פעלו, ברך ה' חילו, ישמע מהיכלו קולו, וירוממהו וינשא כסאו למעלה למעלה, ה"ה איש צדיק תמים עוסק בתורת ה' לילות וימים, עובד ה' בלב ונפש תמים, ודבר ה' בפיו אמת בנגלות ונעלמים, עובד מאהבה ויראת הרוממות רם על רמים, רודף צדקה וחסד ימצא חיים כל הימים, ה"ה כבוד מוהר"ר צבי הירש נ"י לעהרין, ודעמיה הגזברין והאמרכלין, העוסקים באמונה במלאכת הקדש קופת א"י לכאו"א לפום מעלתו הרמה והנשאה אתה ה' תשמרם, וכצנה רצון תעטרם, ישמרם ויברכם צור עולמים.

לזמאחר עלות קול רנה ותפלה, לפני מערת המכפלה, למען ישבו ישרים חיים וקימים, כי ישית שלום עליהם ועל זרעם, ויושיבם לנצח ויגבהו ע"ג מרומי ההצלחות, בשובע שמחות תרב גדולתם בחצריהם וטרותם בנוה שלום.

לחאחר כל ספור מאורעות הקיץ הם מודיעים על החלטתם לשלוח את השד"ר ר' נתן עמרם ומוסיפים:

לטוהנה אף גם כי גזרה נגזרה וחוקה חוקקנו שלא לשלוח למחנה תהלתם שום שליח לאסוף ולקבץ יד על יד, אך לא כל העתים שוות כי עת צרה היא [..], הן על כל אלין באנו לחלות פני כבוד הדרת קדשו למלאת ידי מעלת שלוחנו הנז' קומץ של ברכה והן במכתב יד קדשו לאחינו ב"י הקשורים לו בעבותות אהבה רבה והסרים למשמעת כבוד קדשו פתוח יפתחו ידיהם הרחבה איש כמסת ידו במדה גדושה מנחה חדשה מלבד נדריהם ונדבותם תמידין כסדרן, מוספין עוד יוסיפו לתת את תרומת ה' לחיותינו כיום הזה, כי בצרה גדולה אנחנו, וערבה לה' פרי צדקתם כקרבן אשה ריח נחוחלה' ולתת עליכם היום ברכה ברכת אבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב אשר אנחנו מסתופפי' בצלם זיע"א. בטחנו בחסיהם הנאמנה, כה יעשה וכה יוסיף כי צדיק הוא צדקות אהב ונתן לכם רחמים לרחם עלינו כי עת צרה היא עת לחננה כי דלונו מאד.

מובשכר זאת כסא רום מעלתם יתרומם ויתנשא והי' שלום בכל חילם וכו', יובה ה' לחננכם ירום לרחמכם וישאם לבטח לארצכם וכל אשר לכם סביב יפרוץ לרוב. כא[ות נפשם] הרמה והנשאה וכנפש אסירי החיים עמוסי התלאה ממוני ומשגיחי כוללנו ק"ק אשכנזים הי"ו עם עוד יחידי סגולה החותמים פה עה"ק חברון ת"ו והיה מעשה הצדקה שלום.

מאאף שהועידו לחתימה גם את יחידי סגולה מעדת הספרדים, מ"מ לא נמצאו בין החותמים אלא ראשי עדת חב"ד שבעה"ק חברון ת"ו וחותמת העדה.

מבתשובת רצ"ה לעהרין לא הגיעה לידינו, אך יש לשער שהוא השיב בשלילה.

מגלפועל נסע השד"ר ר' נתן עמרם רק לאיטליה ותורכיה. הוא התאחר בנסיעתו עד קיץ תרצ"ה. יצא מחברון בערב חג השבועות תרצ"ה והגיע לליוורנו בשלהי מנ"א.

מדבמשך השנים תרצ"ו-ת"ר בעיירות מרובות בארצות איטליה ותורכיה, כמסופר כל זאת ב"שלוחי א"י" ע' 688-687.

מהביטול שליחותו
בשנת תר"א החליט לנסות מזלו גם בארצות צרפת אנגליה והולנד, אף אם בלי רשותו של ועד הפקוא"מ. בכל המקומות האלו לא הצליח הרבה, כי ראשי הקהלות טענו שהם שולחים את תרומותיהם בקביעות ע"י הפקוא"מ באמשטרדם. לבסוף נסע לאמשטרדם לנסות להטות את לב הפקוא"מ שיסכימו לשליחותו אבל הוא נתקל שם בהתנגדות גדולה. באביב תר"ג הדפיס את מחברתו "אגרת האמונה והתפארת" שבה הוא תובע את עלבונו ואת עלבון אה"ק מידי הפקוא"מ שביטלו את שליחותו וטוען נגד החלטתם למנוע מהשד"רים לבוא לארצותיהם.

מולעומתו הדפיס ועד הפקוא"מ קונטרס "אמת מארץ" שבו מועתקת אגרת ראשי כוללות הספרדים והאשכנזים שבעה"ק חברון, בה מיפים את כח הפקוא"מ לאסוף עבורם ובשמם מעות בארבע הארצות האלו. בתחלה מועתקת אגרת חו"ר העדה הספרדית בארוכה ואחריה באה אגרת ממוני כולל חב"ד:

מזגם אנחנו חו"ר ק"ק אשכנזים חב"ד הי"ו דפעה"ק חברון ת"ו באנו כיהודא ועוד וכו' לכל דברי אחינו חו"ר הספרדים הי"ו דעיקות"ו להצדיק את הצדיק דמעיקרא ועד עתה צדיק באמונתו יחיה חיי עולם, וכל המהרהר ומערער עליו דבריו בטלים ומבוטלים וחלילה לשום אדם לדבר על צדיק עתק ח"ו.

מחומעתה באנו לחדש הרשאתו וכל חו"ר עי"ק ת"ו וכל יחידי סגולה נותנים לו כח והרשאה מחדש לאסף ולקבץ בכל מדינתם מכל מין זכות השייך ונוגע לק"ק הי"ו. נא גבור בגבורה של תורה יחזיק בידו של הרב וכו' מהר"ר צבי הירשל לעהרן יצ"ו ודעמיה סיעת מרחמוהי הי"ו, ומי כמוהו מורה. בטחנו באחב"י יתנו מקום לדברינו אלה המועטים מחזקים כמרובים. ואנחנו על משמרתנו נעמודה לפני אבותינו הק' זיע"א להתפלל עבורם, ירים ה' קרנם ומזלם למעלה מעלה ובימיהם ובימינו יאמר ובא לציון גואל כיר"א.

מטכה דברי עמוסי התלאות ממוני ומשגיחי ק"ק חב"ד הי"ו ובצירוף יחידי סגולה הבאים על החתום פעה"ק חברון ת"ו בשליש א' לח' כסליו הת"ר וארבע ליצירה ושלו'.