History of Chabad in the Holy Land·Chapter 17. Visit and Support of Moshe Montefioreתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק יז. ביקור ותמיכת משה מונטיפיורי

אפתיחה
ביקורו של הפטרון הגדול ר' משה מונטיפיורי, בחברון, בחודש תמוז תקצ"ט, נסקר יפה ע"י ר' אברהם שישא ב"כרם חב"ד", גליון 1, ע' 107-104. ובגליון 2 ע' 129-127, ע"פ שמונה אגרות שכתבו לו ראשי עדת בחברון בשעת הביקור הזה, ושנכתבו בקשר לביקור הזה, ועל פי יומנה של אשת השר מרת יהודית מונטיפיורי ומזכירו ד"ר אליעזר הלוי, שנדפסו שניהם באנגלית.

במה שאינו מזכיר שם הוא אשר היומן והרשימה הזאת תורגמו ונדפסו שניהם בעברית: א) יהודית. לונדון תרל"ז. ב) ספרי הזכרונות לסיר משה מוטיפיורי ורעיתו יהודית, ווארשא תרנ"ט. קטעים מהראשון נעתקו בס' מסעות א"י ע' 578-545. ומשם בס' חברון ע' 253-251.

געל יסוד כל הנ"ל נסקרים כאן הדברים:

דכשני חדשים נמשך ביקורו השני בארץ הקודש, משלהי חודש אייר עד שלהי חודש תמוז תקצ"ט. בתחלה ביקר, הוא עם פמליתו, בצפת וטבריה ובכפרים שסביב להם. משם נסעו לירושלים, ומחמת המגיפה וההסגר, תקעו אהליהם בהר הזיתים מול מקום המקדש.

הבהגיעו לירושלים כתב השר מונטיפיורי מכתב לראשי הכוללות בחברון, בדבר מטרת ביקורו באה"ק. המכתב התקבל לחברון בכ"ח סיון ובו ביום כתבו לו ראשי עדת חב"ד מכתב הזמנה לבקר בעירם. את מכתב ההזמנה שלחו אליו ע"י משלחת מיוחדת, שנים מראשי העדה שנסעו לירושלים לקבל את פניו ולהביאו, יחד עם פמליתו, לחברון. במכתב ההזמנה כותבים לו (שם ע' 108):

והנה כהיום האיר לעבר פנינו מכתבו הטהור כן נזכה להתראות באור פני כבודו, והננו ועלינו ליום מחר אי"ה להקביל פניו נעימות בשובע שמחות, ולהתנפל לפני רגליו ולבקש מלפניו להתראות כבודו בעיר קדשינו, כי צמאה נפש כל ק"ק כוללינו לראות בעוז פניו ועלינו לקיים כאשר כתב אלינו. ועינינו אל ד' מיחלות כי ע"י כבודו תרום קרן כלל ישיבת ארה"ק תוב"ב עד ביאת רגלי מבשר משמיע שלום בב"א.

זבהר הזיתים חנו מכ"ד סיון עד ב' תמוז ולשם באה המשלחת המיוחדת מעדת חב"ד בחברון, באור ליום ד' אדר"ח תמוז. מרת יהודית מונטיפיורי מזכירה את ביקורם זה ביומנה (שם ע' 184) "שלוחים מחברון תוב"ב נשלחו אלינו לתת לנו תודה על אשר באנו לארץ ישראל, והאנשים לנו אתנו בלילה". וכך גם בזכרונות ד"ר הלוי (שם ע' 70) "אחדים מאחב"י בחברון באו לברכנו בשלום".

חבשני המקומות לא נזכר מי הם ה"שלוחים מחברון" שנשלחו לקבל את פניהם בירושלים. את זאת מודיעינו ר' יוסף יהודה ליב משיוף, באגרת שכתב בערב פסח תר"ו אל ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של מונטיפיורי (כרם חב"ד גליון 2 ע' 130):

טהנה אנוכי יודעו ומכירו מכבר, ובפרט בהיותו יחד עם השר הי"ו באה"ק אשר באתי מחברון ת"ו ביחד עם הרב המגיד מ' שמואל הלוי נ"י להקביל פני השר הי"ו לירושלים ת"ו, וישבנו יחד כמה ימים על הר הזתים, ויחד היתה נסעתינו לחברון ת"ו.

יכעבור יומיים, ביום ו' לפנות בוקר, יצא מונטיפיורי ופמליתו מירושלים לחברון. אחרי חניה קלה אצל קבר רחל המשיכו במסעם ולעת ערב הגיעו סמוך לעיה"ק חברון. בהתקרבם לעיר יצאו לקראתם תושבי חברון בהמוניהם לקבל את פניהם, כמסופר ברשימת ד"ר לוי (שם ע' 71):

יאבקרבת חברון יצאו לקראתנו ראשי הקהלה בלוית מאות אנשים, והם מחוללים ומזמרים מזמורי תהלים לכבודנו. הם הלכו אתנו עד חרש עצי זית סמוך לעיר, אשר שם תקענו אהלינו.

יבוכך כותבת גם גב' מונטיפיורי (שם ע' 188) "אכלנו פת שחרית במקום נאות דשא על יד הבריכה ופגענו בחבל חכמים בלכתנו משם והמה באו לקבל פנינו לפני בואנו חברונה".

יגאת יום השבת שבתה החבורה באהליהם אשר שם על פני השדה, ולתפלות יום השבת באו לבתי הכנסת שבחצר היהודים. בביהכ"נ של חסידי חב"ד התפללות את תפלת המנחה (כרם חב"ד שם. וראה לקמן בהעתק השטר הראשון).

ידעל פי בקשת השר ערכה הקהלה ביום א' מפקד מכל האוכלוסיה היהודית, הקהלה הספרדית לחוד והקהלה החב"דית לחוד. את המפקד הזה הם מסרו לו באותו יום, יחד עם כמה תעודות כבוד, כמסופר ביומנה של גב' מונטיפיורי (שם ע' 189. תרגום שונה של הקטע הזה - במאמרו של שישא הנ"ל):

טויום א' june 16 חברון. הובא לפנינו גליונות ממספר העניים הנמצאים פה ואת מחסורם ובקשתם. ונשנה מעט מהדברים אשר הושמו לפנינו, וכבכל הערים אשר פתחנו להם את ידינו.. גם באו בני מקהלות הספרדים והאשכנזים וימסרו לנו מקומות בבית הכנסת לאישי לבדו ולי לבדי ויכתבו מכתב חתום והעד עדים אשר לנו המה לאחוזת עולם. וגם אל חברת בקור חולים ותלמוד תורה וספחו את שמותינו, וכן לחברת הכנסת כלה ושמו אותנו לראשי החברה ומנהליה. ומעודי לא שמחתי על מקום נחמד לעיני כעל המקום הזה.

טזהמפקד הזה הוא לנו לעינים לידיעת תולדות אנשי הקהלה החב"דית בחברון, וע"פ הצילום שאצלי (מאוסף מונטיפיורי שבלונדון) רשמתי פרטים רבים בפרקים הקודמים.

יזאת התעודות הנזכרות, העברת המקומות בביהכ"נ על שמם והעמדתם בראש החברות בקור חולים ותלמוד תורה והכנסת כלה, פרסם ב"כרם חב"ד" גליון 1 ע' 113-109. בקשר למקומות ביהכנ"ס הם כותבים אל השר (ע' 109):

יחמודעת זאת בכל הארץ, הודענו נאמנה, כי כן אמת ויציב שהאיר וזרח אל עבר פנינו.. ועמד והתפלל בעת רצון זו תפלה מנחה של שבת קדש, בבית הכנסת שאנו ק"ק אשכנזים ה"י מתפללים, הנה כי כן מודים אנחנו הח"מ [החתומים מטה] פקידי וממוני ורבני וחכמי ק"ק אשכנזים הנ"ל הודאה גש"ו [גמורה שרירה וקיימת] איך בכח המסור בידינו מכל ק"ק הנ"ל מטוב רצונינו והשלמת דעתינו הטוב והגמור מעתה ומעכשיו אנחנו הח"מ נותנים במתנה גמורה שרירא המקום אשר עמד בו בבית הכנסת הנ"ל, והמקום הוא לרוח צפון לימין היכל ה', למעלת תהלת גדול אדונינו השר משה הנ"ל יצ"ו מתנה החלטית לצמיתות.

יטונוסח דומה גם לאשתו מרת יהודית (שם ע' 110). ובשטר המינוי לחברת תלמוד תורה הם כותבים (שם ע' 111):

כהעיר ה' את רוחם ונדב לבם אותם להחזיק ביד לומדי התורה למען יעמדו על משמרתם לתורה ולעבודה עבודה תמה. הנה כי כן מודים אנחנו הח"מ פקידי וממוני ורבני וחכמי ק"ק אשכנזים אשר פעה"ק חברון תו"ב, הודאה גש"ו היות אמת וצדק שמעתה ומעכשו מנינו למעלת תהלת גדול אדונינו השר פני משה יצ"ו לאדון ולפטרון ולמורשה גו"ש לראש לחברת תלמוד תורה לקבץ על הגבאות להחזיק במעוז לעוזרינו ולתומכנו כיד ה' הטובה עליו.

כאובשטר המינוי לחברות ביקור חולים וחברת הכנסת כלה (שם ע' 113):

כבהנה כי כן מודים אנחנו הח"מ פקידי וממוני ורבני וחכמי ק"ק אשכנזים ה"י אשר פעה"ק חברון תו"ב, הודאה גש"ו היות אמו"ץ שמנינו למעלת הגברת המעטירה הצדקת הגבירה מ' יהודית מב"ת [מנשים באהל תבורך] הנ"ל למורשית ולפטרונית על מצות קופת ביקור חולים לקבץ על הגבאות לעוזרנו ולתמוך בידינו ככל הבא מידה כיד ה' הטובה עליה לקרב התועלת. ואנן מהכא בכל שנה ושנה נשלח לה מוצאיהם ומובאיהם. גם לרבות מצוה גוררת מצות הכנסת כלה בנות עניים ויתומות אשר הגיעו לפרק בתולה נישאת וקצר קצרה ידם מהיות לאיש לעוזרם ולתומכם, וכגון דא מצוה רבה ויקירא.

כגארבעת השטרות האלו נחתמו בד' תמוז, ע"י ראשי עדת חב"ד בחברון, ונמסרו לו בו ביום.

כדהתמיכה ששלח להם
בצירוף לארבע אגרות אלו צירפו אגרת חמישית, שבה סוקרים את הרפתקאות התיישבותם בחברון ומבקשים תמיכה (שם ע' 115):

כהאמרנו אדברה נא לספר לפני השר הי"ו במה אנחנו קיימין באה"ק ת"ו, את כל התלאה אשר מצאתנו, מאז נתייסד ביסדותנו בהררי קדש, גרים אנחנו בארץ הזאת בין יושבי הארץ באין מעש בידינו להחיותנו בקרב הארץ הק', כ"א בתורתנו הק' ועבודת הק' עסקינו. והנה עבדכם מוכים בוקים ומבולקים, מאז גם עתה, ארץ הנגב ונפשינו יבישה בעו"ה [בעוונותינו הרבים] כי גם שפעת גשמי נדבות אחב"י שבמדינתנו, אין הקומץ משביע להעניים אף בזמן שהשנים כסדרן, ובפרט בשנים הלל[ו], באין סדר בעו"ה, זה שנתים הרעב בקרב הארץ, ומשינוי הורעו"ת שעות מבעל הסיבות כולם ומה יעשו הללו צאן קדשים הנדחים בארץ הק' באין משען ומשענה, ומאז היינו לשבי ולביזה ולמשיסה ביד חיילי המלך ביום מרדו בו בני המדינה כידוע [כדלעיל פי"א], אשר באו גוים בנחלתנו, ובזזו ושללו כל אשר בבתנו, ולא נשאר לנו כ"א גוויתנו, וכל המלאכה היא נמבזה ונמס אותה שברו לא השאירו אף כלי חרס בו. עדיין לא חזרנו לאיתננו, ומאין יבא עזרתינו, ומדין גרמא ג"כ רבו עלינו חובות מרובות לאלפים ולרבבות על הכלל ועל הפרט, ולא ידענו לשות עצות בנפשנו, איך לנהל עדת ה' בלחם לפי הטף.. אנא אדונינו השר הי"ו הושיעה נא חוסה נא ורחנו עלינו, בארץ הק' להשפיע לנו מטובו וחסדו הגדול, למען נוכל לשבת על התורה והעבודה הק' כרצון ה' ויראיו.

כומונטיפיורי אמנם בא לעזרתם, אמנם כל הכסף המזומן שהיו בידו כבר הוציא בתרומותיו לשאר ערי הקודש, וכדי שיוכל למסור לקהלת חב"ד את תרומתו נסע אתו ר' משה שמערלינג עד בירוט, שם השיג מעות בבנק ומסרו לידי ר' משה שמרלינג עבור עדת חב"ד שבחברון (וגם לירושלים וצפת ע"י שלוחם). את הדבר הזה מזכירה גב' מונטיפיורי ביומנה (שם ע' 212):

כזיום ג' july 9 בארות. תהלה לד' מצב בריאת מונטיפיורי נשתנה לטוב, ויתן היום מתנות לשלשת הרבנים ההולכים ליפו, אשר קבלו עליהם לשאת ולקחת עמם את הכסף אשר הבטיח לתת להעניים בירושלם ובחברון. ויתן להם את אהלינו ואת מצעותינו ובגדים שונים, ויצו לתת את הבגדים והאהלים לאלה אביוני אדם המתגוררים בחברון תוב"ב אשר גם מחסה אין להם מזרם וממטר בעת היורה והמלקוש.

כחלפועל היו רק שני שלוחים, ר' משה שמערלינג, שאתו נשלחו המעות לירושלים ולחברון ור' ניסן ב"ק שאתו נשלחו המעות לצפת. זאת מסופר ברשימתו של ד"ר הלוי (שם ע' 75) "מביירוט שלח מונטיפיורי כסף להקונסול האנגלי בירושלים.. וע"י ר' משה שמערלינג.. לעניי חברון" (גם כאן לא נתפרשו מספיק הדברים, ונתפרשו יותר באגרת ר' משה דלקמן. ראה כרם חב"ד גליון 1 ע' 107-106, ובהערה 15). ר' משה שמרלינג הביא אתו את המעות עד יפו, שם נחלה ונפל למשכב. את המעות לירושלים שלח ע"י שליח צפת - ר' ניסן ב"ק, ואת המעות לחברון אתו לחברון לאחר שהבריא. על כל זאת הודיע במכתב שכתב למונטיפיורי בד' כסלו ת"ר (כרם חב"ד גליון 2 ע' 128):

כטאבא היום לפני אדני להתנצל על נפשי על עיכוב אגרתי עד הנה, כי אחר נסיעתי מרו"מ ונכנסתי על הספינה נעשיתי חולה גדול מאד עד אשר בבואי לעה"ק יפו ת"ו לא עלה בידי לעלות אל הר הק' עה"ק ירושלם ת"ו עם המעות צרור הכסף, והוכרחתי לשלוח המעות ע"י המופלג מו"ה מו"ה ניסן מדפיס הי"ו. וגם אחרי אשר נסעתי למח"ק לעה"ק חברון ת"ו והנה החל הנגף בעם, והוכרח כל או"א לסגור דלתו בעדו מבלי לצאת החוצה, אשר ע"כ ואחר עד עתה. והנה יתבשרו כי כן קיימתי כאשר קדשנו במצותיו וצונו, ונדבתם היקרה הי' למאירת עינים והגיע ליסוד פיקו"נ ממש בעת הזאת אשר נשפכו דמינו כמים תרתי משמע [דם האדם ודמים במשמעות ממון] בהוצאות מרובות לכל או"א סיפוקו ושומרים וגווארדייאנס, ועלינו בחובו' מדאיבו' בנשך אוכל, ויענו כל העם ויאמרו ה' עליהם ישמרם ויחיים נרם יאיר כספיר ויהלום.

לעבודת האדמה
אחת ממטרותיו של השר משה מונטיפיורי בנסיעתו לאה"ק היתה לשפר את מעמדם הכלכלי של יהודי אה"ק ע"י התישבות חקלאית. בדעתו היה לחכור אדמות, מאת המושל המצרי מוחמד עלי, ולישב עליו בני ישראל שיתפרנסו מעבודת האדמה ומרעה. את התוכנית הזאת פירט מונטיפיורי ברשימתו (רשימתו המלאה לא הגיעה לידינו, אבל ד"ר אליעזר הלוי העתיק קטע זה ברשימותיו, ונדפס שם ע' 64; ובתרגום חדש, ע"י א. יערי, בס' מסעות א"י ע' 548):

לאמכל הידיעות שהצלחתי לאסוף נראה לי שהקרקע שבסביבות אלו מתאימה ביותר לחקלאות.. בטוחני שאם תכניתי תצליח, הרי היא עשויה להביא אושר ושפע לארץ הקדושה. ראשית כל אבקש ממוחמד עלי שיחכיר לי קרקע למשך מחשים שנה, לערך מאה או מאתים כפרים, ואשלם לו דמי-חכירה מעשר עד עשרים אחוזים למאה, ואשלם לו את הכסף כל שנה באלכסנדריה, בתנאי שהקרקע והכפרים יהיו פטורים מכל מין מס לפחה או למושלי המחוזות ושתהא הרשות בידי עובדי האדמה למכור את תוצרתם בכל ארץ שהיא.

לבאת התוכנית הזאת הציע מונטיפיורי לפני ראשי הקהלות בארבע ערי הקודש:

לגצפת טבריה ירושלים וחברון, והתגובות היו בדרך כלל חיוביות ביותר. אמנם המענינת אותנו כאן היא האחרונה - מענה ראשי עדת חב"ד בחברון להצעה הזאת, באגרת נוספת למונטיפיורי מיום א' ד' תמוז (כרם חב"ד גליון 1 ע' 115):

לדוזאת לקחה נפשנו ובאזנינו שמענו את כל אשר מלא ידו הטהורה לאלדי הארץ לגמול חסד את העני' הלזו העלובה לרחם ארצינו החריבה הבזוי' והשוממה, ולמלאו' חורבותי' להחזיק ישובה ישיבה שיש בה סמיכה לתורה ועבודת הק', ולתת לעם ה' אחוזה ונחלה, בארצינו הק'. הרימונו ידינו לה' בהלל והודאה הנמצא איש כזה נבון וחכם וירא אלדים כמוה[ו], לדרוש טובת עם ה' בתכליתה, שמחנו באומרים לנו. ומי יודע אשר לעת הזאת הגעתם למלכות באתערותא לדתתא תליא מלתא לעורר האהבה העליונה, הלוואי מי יתן והי' זה עינינו רואות בהוציאו לאורה כוונתו הרצוי', יראו עינינו וישמח לבינו, בישועת ה', ויחדיו נמתיק עצה עם אחינו קשורי נפשינו האשכנזים יקירי ירושלם ת"ו הי"ו, כאשר יוכשר בעיניהם הדרך ילכו בה ואיזה מקום מנוחתם, מהם יראו כן יעשו בני כולללינו ק' דפעה"ק ת"ו מועטים המה אשר יצלחו להשגיח בעבודת האדמה, כאשר יראו עיניהם הטהורו' ברשימתנו, והיה הטוב אשר יטיב לעם ה' להחיותם כהיום, ואשר ירפא בע"ה את הארץ ושברי' כי מטה, הא ודאי גדולה המצוה באין ערוך אלי', עין לא ראתה כו'.

להא. שישא, בהעתיקו אגרת זו דן בתוכנה, אם אמנם הסכימו לתוכנית הזאת או לאו או אולי יש כאן התחמקות כל שהיא. ולענ"ד נראה שתוכנה ברור, שאע"פ שהראיון הוא טוב מאד לאלו שמתאימים לעבודת אדמה, מ"מ רוב המתיישבים מעדת חב"ד בחברון אינם שייכים לעבודה מפאת גילם, ולא באו לאה"ק אלא לעסוק בתורה ובעבודת ה', כלשונם בתחלת האגרת הזאת "כ"א בתורתנו הק' ועבודת הק' עסקינו". לכן אין הם זקוקים לעזרה כזאת אלא "הטוב אשר יטיב לעם ה'" הוא רק לתמוך בהם תמיכה כספית "להחיותם כהיום" ודוקא בתמיכה כזאת "גדולה המצוה באין ערוך" מאשר תוכנית העזרה לעבודת האדמה, שלכן בקשתם היא "להשפיע לנו מטובו וחסדו הגדול, למען נוכל לשבת על התורה והעבודה הק' כרצון ה' ויראיו".

לומ"מ יש בחברון אחדים ששייכים לעבודת האדמה. מפני מיעוטם לא יוכלו להכנס בעצמם לעבודה זו, ולכן "יחדיו נמתיק עצה עם אחינו קשורי נפשינו האשכנזים יקירי ירושלים ת"ו הי"ו, כאשר יוכשר בעיניהם הדרך ילכו בה", וכשיודע "איזה מקום מנוחתם" של אנשי ירושלים הנוסעים לעבודת האדמה, יצטרפו עמהם גם המוכשרים לעבודה זו מאנשי חב"ד שבחברון.

לזאמנם אגרת זו נכתבה בלשון מליצית ומסובכת. גם ד"ר אליעזר הלוי בעצמו שגה בהבנת המענה שלהם, עד אשר כתב בשולי האגרת באנגלית את תמצית תשובתם:

לח'highly aprove of Sir Moses plan for the Holy Land and pray that it might soon brought into life, ולא הבחין שהאישור לתכנית זו היא רק בכללות הרעיון, משא"כ עבור עצמם הם מודיעים אשר "הטוב אשר יטיב לעם ה'" היא לא זאת, אלא לתמוך בהם תמיכה כספית "להחיותם", שזוהי היא ב"ודאי גדולה המצוה באין ערוך" מאשר תוכנית עבודת האדמה.

לטבאשר לעצם ההצעה, התיצב מונטיפיורי לפני מוחמד עלי באלכסנסדריה והגיעו להסכמים מפורטים בכל זה ועוד; אמנם מכל זה לא באו תוצאות, כי בשנה שלאח"ז נפסק השלטון המצרי על אה"ק, הארץ שבה תחת כסא השולטאן וחיי הכפרים נעשו שוב מסוכנים מדאי. את ההחלטה הזאת הודיעו אנשי ירושלים אל מונטיפיורי בביקורו הבא בשנת תר"ט (קלויזנר, ע' 303):

מואודות עבודת האדמה חרישה, זריעה ודומיהן. הן אמת כי בזאת חפצו אנשי ירושלם בזמן שהיתה מדינה הזאת תחת ממשלת הבאשע של מדינת מצרים אשר הוא לקח מהגוים את כל כלי זיינם וגם לקח מהם אנשי חיל, ונפל פחדו עליהם מאוד, לא כן עתה אשר סר ממשלתו, והוחזר הכלי זיין בידיהם, והמה פראי אדם גוזלים ורוצחי נפש, ומי הוא אשר יתערב אל לבו, לגור ביניהם בכפריהם לעסוק בעבודת האדמה שדה וכרם, ולהעמיד את התבואות בשדות בשעת הקציר והבציר, כי בוודאי תהי' דגנם ויגיעם לאויביהם, ואף נפשם יהי' בסכנה מאוד.

מאעל המכתב הזה, מאנשי ירושלים אל מונטיפיורי בשנת תר"ט, חתומים אף כמה מראשי עדת חב"ד שבירושלים, שהתיישבו בה בשנת תר"ז: הג"ר אלי' יוסף ריבלין.

מבר' אפרים יצחק עפשטיין. ר' אורי אורנשטיין. ר' יוסף יהודה ליב משיוף ור' צבי הירש פונדאמינסקי.

מגביקור תר"ט
חמשה פעמים נוספות ביקר מונטיפיורי ופמליתו באה"ק - בשנים תר"ט, תרט"ו, תרי"ז, תרכ"ו ותרל"ה. בכל ביקור (מלבד זה שבשנת תרי"ז, שהיה בסמיכות זמן לביקורו הקודם) הורה לערוך מפקד היהודים בעל עיר שבאה"ק, לכל עדה בנפרד. וכן רשימת מוסדות העדה ומנהליה. מפקדים אלו שמורים בארכיון שלו בלונדון וצילום בספרית ירושלים. לא הצלחתי להשיג העתק מהמפקדים האלו (רק ממפקד תקצ"ט כנ"ל), וההזכרות ממנו שבפרקים הקודמים בנויות על הסיכומים מהמפקדים האלו שבס' חברון ע' 82-77; 185-176. ועל הכרטיסיה שערך על פיהם ידידי יהושע מונדשיין.

מדבאותו ארכיון שמורות גם אגרות ראשי עדת חב"ד בחברון למונטיפיורי, בעת הביקורים האלו. לפחות שתים מהן נזכרות בספרים: א) אגרת מינוי בשנת תר"ט (המעין, תמוז תשכ"ט, ע' 5). ב) בקשה מחודש מנ"א תר"ט, בדבר בית החולים היהודי שעמד להקים בירושלים ("קלויזנר", ע' 306):

מהימהר יחישה מעשהו להקים בית הוספיטאל הנ"ל בקרוב כל מה האפשר, כי אין שיעור וערך לזכות הגדול והנורא, הן בעצם תכלית הנחלאים מאחב"י אשר בעו"ה [בעוונותינו הרבים] החולאים סובבים סובבים באה"ק בכל עת ואין מנוח טוב לנפשותם, והן אשר לא יוסיפו לדאבה עוד חולי אחב"י בלכתם לרופאי אליל להיות בתוך ההוספיטאל של כת המיסיינערעס..

מולשים לנו ידו שם בבית ההוספיטאל אשר יבנה בעה"ק ירושלם ת"ו למען אשר כל חולה ר"ל שיהיה מאנשי כוללינו יהיה להם מקום שמה כמו החולים אשר בעה"ק ירושלם ת"ו. גם יהי נא חסדי אדוננו וגברתו הצדקת, לצות להדאקטער שכאשר יזדמן מחנינו חולה אשר לא יהיה באפשר להעלותו לירושלם אזי כאשר נודיע לו ימהר יחיש לבוא אלינו.

מזאת הבקשה הזאת האחרונה, שיבוא הרופא מירושלים לחברון, הוצרכו לבקש, כי חברון היתה בשעה זו קטנה מדאי מכדי להיות לה רופא מיוחד. גם במפקד תרט"ו לא נזכר אדם המוגדר כרופא בחברון, רק ברשימת המוסד "חברה ביקור חולים" רשום שענינה "כל צרכי החולה, רופא רפואות ולינות" (ראה "חברון" ע' 184. מ. שפירא, ותיקין ע' 109), ונראה שהיינו הבאת החולה לירושלים או הבאת הרופא מירושלים לחברון. במפקד תרכ"ו כבר רשום אצל אותה חברה "שכירות הרופא ארבעה אלפים גר' ושאר הוצאות ערך אלפים גר'". הרופא הוא ר' ישראל נחום מצארנאביל, בן 66, עלה בשנת תרכ"ב, הרשום במפקד כרופא (ראה ותיקין שם).

מחועל השנים הבאות ראה בפרק הבא.

מטפטירתו והתמיכה מעזבונו
ר' משה מונטיפיורי האריך ימים עד 101 שנים. אחר פטירתו המשיכו נאמני עזבונו לתרום לטובת אה"ק מהעזבון. את החלק שקיבלה חברון חילקו בין העדה הספרדית לאשכנזית, לפי מספר נפשות. העדה האשכנזית בחרה ועד של שלושה שחלקה את המעות - 40 גרוש לכל נפש (החבצלת ט"ו מנ"א תרמ"ז. ע"פ רשימות יערי. ראה גם שם י"ב אלול תרנ"ו).

נבאגרת שכתבו ממוני כולל חב"ד לר' חיים באגין, בכ"ה אד"ש תרס"ב (פנקס אגרות ממוני ומנהלי כולל חב"ד תרס"ב) כותבים בקשר לחלק שמקבל כולל חב"ד בירושלים ממעות העזבון:

נאמעות מונטיפיורי זוכים בכל שנה שני עניים מכוללינו חב"ד, ושם הזוכים נשלחים להאפטרופסים ללונדאן ומשם ישלחו לכל יחיד לידו.

נבובאותו פנקס ישנו הכתב שכתבו לועד הכללי בי"ט סיון תרס"ב:

נגעפ"י גורל צדק אשר הוטל בפנינו ובפני עוד אנשים נכבדים מכוללינו חב"ד על פירות עזבון השר צדיק מונטיפיורי ז"ל זכו הרב ר' דוד גילל וה"ר נח בהרב ר' חיים בער נ"י להנות מפרי הצדקה הזאת שנה זו.

נדבשנת תרס"ו הגיעו העדה הספרדית והאשכנזית בחברון להסכם על חלק כל עדה בחעות אלו, כדלעיל סוף פ"י. ומאותו קיץ נמצאת קבלה בארכיון שיל"א:

נהב"ה מודה אני הח"מ שנכון קבלתי מכבוד הרבנים מנהלי עי"ק ת"ו הי"ו סך חמשה לירא שטערלינג מפרי צדקת השר הצדיק מוהר"ר משה מונטיפיורי זצ"ל תנצב"ה ולראי' באעה"ח יום ד' כ"ב אלול תרס"ו פעה"ק חברון ת"ו.

נונאם אליעזר שמעון קאזערנאווסקי.