Chabad Library · Around Chassidus
History of Chabad in the Holy Land·
אפתיחה
לעיל פ"ט תוארה שד"רות עדת חב"ד בחברון לרוסיה, ובפ"י ופי"א תוארה השד"רות המשותפת לעדת חב"ד ועדת הספרדים בחברון. כל זאת עד אשר התארגנה קהלה נפרדת לעדת חב"ד בירושלים. מעתה לא היה מקום יותר לשד"רות מיוחדת לעדת חב"ד בחברון, אלא לשד"רות "כולל חב"ד" - משותפת לעדה בחברון ובירושלים.
לעיל פ"ט תוארה שד"רות עדת חב"ד בחברון לרוסיה, ובפ"י ופי"א תוארה השד"רות המשותפת לעדת חב"ד ועדת הספרדים בחברון. כל זאת עד אשר התארגנה קהלה נפרדת לעדת חב"ד בירושלים. מעתה לא היה מקום יותר לשד"רות מיוחדת לעדת חב"ד בחברון, אלא לשד"רות "כולל חב"ד" - משותפת לעדה בחברון ובירושלים.
באפשר נשלחו כמה שד"רים כאלו. בכל אופן נודע לנו אשר ר' שניאור זלמן מנדלוביץ בשליחותו לארצות המזרח, אף שעיקר שליחותו היתה עבור כולל חב"ד בחברון, מ"מ השיג תרומה חשובה אף לקניית ביהכ"נ חב"ד בירושלים, כדלעיל פכ"ח.
גמלבד זאת ידוע לנו רק על שד"רות אחת משותפת לעדה בחברון ובירושלים.
דהיה זה בשנת תרי"ז. את כתב השד"רות הזאת פרסם לראשונה ר' בצלאל לנדוי ב"המעין" תמוז תשכ"ט. תצלום כתב השד"רות נדפס לאח"ז בס' "חברון" ע' 225 ובס' "מגדל עז" ע' תקכה.
השד"רות ר' שאול אשכנזי בשנת תרי"ז
השד"ר הוא "הרב הכולל, בישראל להלל, שקדן בתורה ויראת ד' טהורה כמוהר"ר שאול אשכנזי הי"ו". ב. לנדוי מפרש שם שהוא: רבי שאול אשכנזי, אבי משפחת שאולזון, עלה לאר"י..
השד"ר הוא "הרב הכולל, בישראל להלל, שקדן בתורה ויראת ד' טהורה כמוהר"ר שאול אשכנזי הי"ו". ב. לנדוי מפרש שם שהוא: רבי שאול אשכנזי, אבי משפחת שאולזון, עלה לאר"י..
וע"פ מפקד מונטיפיורי משנת תרכ"ו עלה תקפ"ה, ולפי מפקד תרל"ה - בשנת תק"צ.. בתקופה זו התגורר ר' שאול בירושלים, ובמפקד שנערך בשנת תרט"ו, לפי הוראת מונטיפיורי, הוא נמנה ברשימת מלמדי ירושלם, המלמד תנ"ך וגמרא. בשנת תרכ"ו חזר לחברון ונמנה על הננגת הכולל.
זבמפקד תרל"ה אף נמנה בין חברי בית הדין, בראשותו של רבי שמעון מנשה. לאחר מכן עבר לירושלם ובה מצא את מנוחתו האחרונה. - ב"אבני זכרון" לפ' גרייבסקי, חוברת י"ב.. נזכר "ר' שואל ב"ר יעקב מרדכי חברוני" שנפטר ער"ח חשוו תרנ"ו, והואר כנראה רבי שאול דנן. בני משפחתו כינו עצמם על שמו "שאולזון" (בר-שאול).
חעל הדברים האלו חזר לנדוי במאמרו שב"כרם החסידות" ח"ב ניסן תשמ"ה ע' רטו. ויש להוסיף על כך שהוא רשום אף במפקד תרצ"ט בחברון, נולד בתקפ"ג ועלה לאה"ק ממאהליב בשנת תקצ"ב, ועתה הוא תלמיד נשוי. גם אביו ואחיו רשומים באותו מפקד, שכולם עלו יחד ממאהליב בשנת תקצ"ב. שמו המלא של האב הוא ר' יעקב מרדכי טווער ושם משפחת הבנים היה ברימ"ט - ב"ר יעקב מרדכי טווער. כך הוא חותם שמו בהודעה על פתיחת הישיבה מגן אבות בחברון, כמועתק לעיל פכ"ד.
טובמחאה על ממוני ירושלים בשנת תרמ"ח (מגדל עז ע' תקכט), וכך רגיל לחתום גם אחיו ר' ליב ברימ"ט. בניו של ר' שאול ברימ"ט שינו את שם משפחתם ל"שאולזון".
יהשולחים הם:
יאחו"ר [חכמי ורבני] וממוני ומנהלי עדת ישורון וראשי ישיבות ק"ק אשכנזים חסידים חב"ד הי"ו הבעה"ח פעיה"ק חברון וירושלם ת"ו.
יבועל החתום באים אמנם ראשי עדת חב"ד בחברון ובירושלים.
יגהשד"רות היא אל:
ידכל ערי מצרים יע"א ועוב"י [ועיר ואם בישראל] אלכסנדריה היא נוא אמון יע"א, ובכל מדינות מערב החיצון יע"א היינו אם המדינות תוניס יע"א ואגפיה יע"א ותראבלוס יע"א ואגפיה יע"א, וג'ירבה יע"א, ועוב"י קוסמאטינה יע"א ואגפיה יע"א, ועונאבה יע"א ועוב"י ארגיל יע"א ואגפיה יע"א ועוב"י והראן יע"א ותולימסאן יע"א ואגפיה יע"א וכל מדינות מערב הפנימי יע"א וכל אגפיה יע"א ועריה וכפריה יע"א.
טולדרכו יצא השד"ר בתחלת שנת תרי"ח, נסיעתו היתה דרך אזמיר, שם קיבל המלצה לשליחותו מהרב חיים פאלאג'י בחדש מ"ח, והמשיך דרכו לארצות צפון אפריקה.
טזהשליחות היא כאמור לארצות הספרדים והיא מיוחדת לעדת חב"ד, וכאן נשאלת השאלה, איך מתאים הדבר עם ההסכמים שבין עדת חב"ד לעדה הספרדית בחברון, דלעיל פ"י, אשר מכל מה שהם אוספים בערי הספרדים עליהם לתת חלק רביע לעדה הספרדית בחברון. וכאן לא נזכר כלום מזה.
יזאפשר הדבר שגם בפעם הזאת נתנו חלק משליחותם לכולל העדה הספרדית בחברון, אף אם לא נרמז הדבר בכתב השד"רות; אך מדוע יסכימו לזה יושבי ירושלים, שאין להם עתה שום התחייבות לעדת הספרדים בחברון. ואולי לא חל בשנת תרי"ז ההסכם שעשו שתי העדות בחברון בשנים תקפ"ה; תר"צ; תר"ב.
יחאת כתב השד"רות מתחילים בספור יסוד כולל חב"ד באה"ק בשנת תקס"ה (ראה לעיל פ"ז), ההתיישבות בחברון (בשנים תקפ"א-ג) ובירושלים (בשנת תר"ז), ועוברים לביאור הסיבות שהכריחו אותם לצאת הפעם מגדרם לשלוח שד"ר מיוחד לארצות צפון אפריקה:
יטהנה אנחנו בקדש סגולת עם ה', שלומי אמוני ישראל ק"ק כולל אשכנזים חב"ד הי"ו. זה לנו יותר מחמשים שנה מעת הוסד שבתינו בארץ הקדושה, ובתוככי ירושלם ועיה"ק חברון ת"ו יסדו עוז מוסדינו המאורות הגדולים צדיקי יסודי עולם זכרם לנצח יברך.. והן עתה זה כמו ארבעה וחמשה שנים, הורם הנזר והורד העטרה, כי נוטל כבוד מבית חיינו, נהפך למשחית הודינו, וירד מבת ציון כל הדרה.. נתקלקלו צנורות השפעתנו אשר מארץ מולדתינו, מצפון ואשכנז יאותה לנו, מסיבות רבות וצרות צרורות.. עוד עמדנו מרעיד ומשתומם, בבלום פיות והעמד אפים, עצרנו מילין עד כה, אמרנו תשועת ה' כהרף עין, אולי יעתר ה' לארץ הקדושה, להשפיע לנו שבר רעבון אביונינו, פה בארץ החיים, חברון וירושלם, עפ"י אופנים שונים [אשר לא קצרה יד ה' מלהושיע], באשר היה בלבב אנשים להיטיב, עדי ירחם ה' ת עמו. אמנם אמנם עינינו רואות וכלות, כי ירדנו עוד עשר מעלות, ויום יום קללתו מרובה, כי זה חמשה שנים הרעב חזק בארץ ספו שנה על שנה, ועתה בעוה"ר החשך כסה את הארץ, תפארת ישראל, חשך משחור תארם, אופל ועלטה, עטפה הר ציון, באה שמשה הבת ירושלם, מצאנו צרה וצוקה בוקה ומבולקה, כי נגעה עד לב ירושלם, צפו מים על ראשינו, באנו במעמקי מצולה ואין מעמד, ושיבולת זרם הרעב שטפתנו...
כבסערות החרדות ובזרם הפחדים האלה נתאספנו יחד, קבצנו קהל כל פינות כוללים קדש, אשר בשתי ערי ק' ירושלם וחברון, טכסנו עצה כדת מה לעשות לכרם ה' צבאות, בל יבולע חלילה, ובפרט כי נוסף עלינו יגון ואנחה, מן הגויים אילי הארץ, כי הגוים בני בליעל, יושבי חברון, מכבידים עולם הקשה על היהודים, לקחת מהם כסף מלא, בעלילות דברים, בשוד ובחמס יבואו עלינו, כי גוי נבל המה, אימת מלכות אין להם, כי לא נסו בכל אלה.. ישבנו משתוממים וכואבים על שבר בת עמינו, ולא מצאנו תרופה למחלינו, כי אם רק להודיע לרבים צערינו ולוחצינו, לפני אחינו מרחמינו, אנשי גאולתינו, היושבים בארץ מרחקים, בראותינו כי אחינו בני מדינתינו, אשר במדינת צפון ואשכנז אין לאל ידם להוש[י]ע לנו...
כאשלוש סיבות מודיעים כאן למצב הקשה שבו נקלעו, שהכריחם לצאת מגדרם לשלוח שד"ר מיוחד לארצות צפון אפריקה, אף "כי מעולם לא הכבדנו ולא העמסנו עליהם, לשלוח לכם שלוחא דרחמנה דידן, לבקש מכם עזרתינו ופדות נפשינו, כל עוד לא קצרה ידינו וידי אחינו בני מדינתינו מלהושיע נפשות אביונים בלחם צר ומים לחץ".
כבהסיבה הראשונה היא כי "זה כמו ארבעה וחמשה שנים.. נתקלקלו צנורות השפעתנו אשר מארץ מולדתינו, מצפון ואשכנז". השנית "כי זה חמשה שנים הרעב חזק בארץ". והשלישית "כי נוסף עלינו יגון ואנחה, מן הגויים אילי הארץ, כי הגוים בני בליעל, יושבי חברון, מכבידים עולם הקשה על היהודים, לקחת מהם כסף מלא, בעלילות דברים, בשוד ובחמס יבואו עלינו, כי גוי נבל המה, אימת מלכות אין להם".
כגעל הסיבה השלישית כבר ספרנו לעיל פי"ט - תעלולות השיך עבד אל רחמן בקהלה היהודית שבחברון בשנים תרי"ב-ד. ואמנם זמן מועט אחר כתיבת כתב השד"רות שלפנינו "תפסוהו ולקחוהו לסטאמבול בשלשלאות של ברזל ועשו לו שם משפט מות" (לעיל שם).
כדשד"רות כולל חב"ד בשנים הבאות
מתוך ההסכמים עם שאר הכוללות, דלקמן פרק שלאח"ז, נראה שבמשך עשרות השנים הבאות הרבו בני כולל חב"ד לשלוח שד"רים לערי רוסיה ושארי המדינות, בשותפות עם שאר כוללות האשכנזים. אמנם כתבי השד"רות שלהם לא הגיעו לידינו ולא נודע לנו עליהם. אפשר ששד"רים אלו אינם שד"רים שנשלחו מאה"ק לחו"ל, אלא שד"רים מבני חו"ל, שהיו נוסעים מעיר לעיר לאסוף תרומות לטובת אה"ק; אך גם משד"רויות אלו לא ידועים לנו פרטים.
מתוך ההסכמים עם שאר הכוללות, דלקמן פרק שלאח"ז, נראה שבמשך עשרות השנים הבאות הרבו בני כולל חב"ד לשלוח שד"רים לערי רוסיה ושארי המדינות, בשותפות עם שאר כוללות האשכנזים. אמנם כתבי השד"רות שלהם לא הגיעו לידינו ולא נודע לנו עליהם. אפשר ששד"רים אלו אינם שד"רים שנשלחו מאה"ק לחו"ל, אלא שד"רים מבני חו"ל, שהיו נוסעים מעיר לעיר לאסוף תרומות לטובת אה"ק; אך גם משד"רויות אלו לא ידועים לנו פרטים.
כהנודע לנו על שליחות ר' יונה וואלף מענדלזאהן לארה"ב, בשנת תרל"ט, "מאת עדת בני ישראל תושבי עה"ק חברון תו"ב מקהלות הספרדים והאשכנזים", כמסופר ב"החבצלת" י"א מ"ח תרל"ט. אמנם אין שם שום רמז שהיה זה קשור ל"כולל חב"ד" הכללי שבחברון ובירושלים. בכל אופן כך נראה ממ"ש שם "מקהלות אחינו בחברון הספרדים והאשכנזים לא נתקשרו מעולם את רבני ירושלם בדבר שליחות שום שליח".
כולעיל פכ"ג מסופר על נסיעת שיל"א כמה פעמים לחו"ל כשד"ר, אך מתוך כתבי השד"רות נראה שלא היה זה בשד"רות הכולל אלא כשד"ר העדה הספרדית בחברון, וא"כ אינן שייכות לענינינו.
כזבעצם כבר סופר בפרק הקודם שמשנת תרמ"ח ואילך לא היו שולחים את מעות התמיכה ע"י השד"רים אלא בדואר אל "בעל האדרעס" שבירושלים. ב"זכרונות" של שריון (ע' 67) מספר על מינויו של "בעל האדרעס" הראשון ר' משה ויטנברג:
כחר' משה הסכים לקבל את ההתמנות הזאת בתנאי, שכל קהלה בחו"ל תשלח את כספי רמבעה"נ שלה ישר לירושלם ולא באמצעות השד"רים, מה שהיה גורם להוצאות מיותרות ולפעמים גם לבזבוזים.. מאז התחילו הגבאים של רוב הקהלות לשלוח את הכספים ישר לירושלם על שמו של ר' משה.
כטהדברים אמורים בין בקשר לשד"רים הבאים מאה"ק לחו"ל לצורך זה ובין בקשר לשד"רים שהיו גרים ברוסיה, ונוסעים למטרה זו מעיר לעיר ברחבי רוסיה.
לרצונו היה שכל אלו יתבטלו ויושלחו המעות בדואר מכל עיר ישר ל"בעל האדרעס".
לארוב העיירות התחילו אמנם לשלוח את המעות שלא באמצעות השד"רים, אמנם גם אז נשארו שד"רים אחדים, שהיו גובים את מעות התמיכה בעיירות רבות. אחד מהשד"רים הללו, שהמשיך בזה גם בשנים הבאות ונזכר במקומות מרובים, הוא ה"ר משולם [שילם] רייך.
לבגם את השד"רים היחידים האלו, שנשארו גם בשנים הבאות ברוסיה, נעשו כמה נסיונות לבטלם. בשנת תרס"ח הדפיס הגבאי הכללי בחו"ל, הרח"א ביכאווסקי, כרוז בשם "תשובה לדורשי האדדרעס", בו כותב בין השאר:
לגגם במקומות שנוסעים לשם משולחים לגבות דמי האתרוגים [כינוי למעות אה"ק] שהונהג כן בימים קדמונים שלא היו הפאצטין מצוים במדינתינו, במטותא מינייכו ברחמין נפישין שלא יחכו עד שיבוא המשולח לקבל מעות האתרוגים ורק ישלחו הרבה פעמים בשנה ישר לתמן, ולמען לא לקפח שכר המשולח יסלקו למהשולח כפי שכרו לפי ערך סך הנגבה והנשלח לתמן.
לדאמנם דעת קודש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היתה שהשד"רות הזאת נחוצה מאד לגיוס מעות אה"ק. הוא כותב על כך בכמה אגרות בשבט תרס"ו (אג"ק שלו ח"ד אגרות תתקיז-תתקכא):
להבהיות כבודו במחנינו דברנו.. הכנסת הצדקה הזאת נחלשה מאד בפלכים שלהם, וא"ל שלפ"ד העצה האחת היא שיסע ע"ז איש מיוחד כפשוט' כשנים הקדמונים לאסוף את הנקבץ מקודם ולחזק על להבא הן בהתעוררות הנותנים הן להמנות גובים שיאספו בזמן מיוחד כמו בכל חודש וחודש מהפושקעס למוסרם למקום אחד שיהיו מונחים אצלו עד עת בא המשולח, ועי"ז יתחזק הענין הרבה בעזה"י...
לווהנה העצה האחת שאני מוצא להטבת הענין הוא להחזיר העטרה ליושנה שיסע איש מיוחד בשביל זה שיעיין ויפקח היטיב בטובת הענין הזה, ובזה תקוותי שיתחזק בעזה"י. ומצאתי מוכשר לזה את ידי"ה ח"ד [חתן דודי] הרה"ח המפורסם כו' מו"ה משולם שי' רייך, כאשר ידעתיו היטיב הוא טוב לזה בכה"פ [בכל הפרטים] הן מצד נאמנותו הן מצד פעול[ו]תיו בשארי מקומות אשר השביח את הענין הרבה ועוסק בזה בהשכל ודעת, ובכל כוחותיו יעסוק בטובת הענין בעזה"י.
לזבאגרת נוספת מאותה שעה, י"ט שבט תרס"ו, כותב (ח"א אגרת קמח) "ובחרנו בידידינו הר' מהופ' ווח"ס מו"ה מאיר ליב הורוויץ שי' להיות שליח מצוה במצוה הגדולה הלזו".
לחואמנם כן נמשכה גביית מעות אה"ק, ולא נתבטלה השד"רות הזאת גם בשנים הבאות. לערך בשנת תרס"ז עברה השד"רות מר' משולם רייך לידי בנו ר' דובער רייך. השד"ר השני של אותה תקופה היה ר' צבי הירש תומרקין, אחיו של ר' דן תומרקין הנ"ל. שנים אלו שימשו כשד"רים לפחות עד שנת תרע"א.
לטבחודש כסלו תרע"א הדפיסו ממוני כולל חב"ד שבאה"ק (כהוספה להמודיע) גליון גדול שבו "חשבון הכנסת מסחר האתרוגים דכולל חב"ד באה"ק עת"ר".
מבחשבון זה באה רשימה מפורטת מסכומי משלוח תמיכת אה"ק של מאות עיירות שבחו"ל. ברובם מפורש "ששלחו ישר לתמן" - שלא ע"י השד"רים. אצל השד"ר ר' בער רייך רשומים כמאה "עיירות שקיבל מהם", ואצל ר' הירש תומרקין רשומים כ-40 "עיירות שקיבל מהם".