Tanach · Rishonim on Tanach · Ibn Ezra · Torah
Ibn Ezra on Exodus 21:8/אבן עזרא על שמות כ״א:ח׳
אלא ימשול למכרה בבגדו בה. כמו מדוע נבגוד איש באחיו (מלאכי ב י), ואמת ונכון הוא כי אין רשות לאדון למכרה לאיש מישראל וזה ידענו מהקבלה. ושמו זה לזכר ולאסמכתא ואל תתמה בעבור מרחק לעם נכרי מזה הפסוק כי כמוהו שלם ישלם (למטה כב ב) כאשר אפרש, אמר הגאון כי לעם נכרי, כמו לאיש נכרי, וכמוהו הגוי גם צדיק תהרוג (ברא' כ, ד) וזה לא יתכן שיאמר על היחיד באחת הלשונות, כי נכון הוא שיאמר ויאמר ישראל כי הוא שם המין הכולל, כמו ויאמר מצרים (למעלה יד כה) רק להיות שֵם שטעמו כלל, כמו עם, וגוי, וקהל, ועדה, לא יתכן שיאמר על היחיד ופי' הגוי גם צדיק, שם מפורש, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (ברא' כ ט):
1TO SELL HER UNTO A FOREIGN PEOPLE HE SHALL HAVE NO POWER, SEEING THAT HE HATH DEALT DECEITFULLY WITH HER. Bi-vigdo (that he hath dealt deceitfully) is similar to the word nivgad (we deal treacherously) in Why do we deal treacherously every man against his brother (Mal. 2:10). It is true and correct that the master has no right to sell her to an Israelite.116 refers to both her father and her master. They take foreign nation to mean any stranger. See Kiddushin 19a. We know this from tradition.117 refers only to the father. See note 121. The sages used this verse as a peg and as a support.118 Do not be surprised at the distance between unto a foreign people and the verse to which it is connected,119 for as I will explain, it is the same case with he shall make restitution120 (Ex. 22:2). Rabbi Saadiah Gaon says that unto a foreign people means to a stranger. The same is true of wilt Thou slay even a righteous nation121 (people, nation) can refer to a person. Saadiah thus interprets unto a foreign people as unto a stranger, and a righteous nation as a righteous person. (Gen. 20:4). However, it is impossible that Scripture would refer to an individual by one of these terms. It is correct for Scripture to say, “and Israel said,” because Israel is a collective noun, like Egypt in and Egypt said (Ex. 14:25).122 However, it is impossible for a noun which refers to a group, such as the terms people, nation, company, and congregation, to be used for an individual. The meaning of wilt Thou slay even a righteous nation is explained by that thou hast brought on me and on my kingdom a great sin (Gen. 20:9).
בוטעם לא תצא כצאת העבדים. שיציאתם לעולם אחר שש שנים, כי גם זאת תצא אם הגיעו שש שנים, כאשר הוא כתוב, כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דבר' טו יב) רק אם הגיעה קודם שש לזמן שהיא ברשותה תצא:
2[SHE SHALL NOT GO OUT AS MEN-SERVANTS DO.] Its meaning is, she shall not go out as men-servants who always go out after six years. The maid-servant also goes out after six years of servitude, as Scripture states, If thy brother, a Hebrew man, or a Hebrew women, be sold unto thee, he shall serve thee six years (Deut. 15:12). However, the maid-servant goes out if she reaches the onset of puberty before six years pass.
גאם רעה. שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה וזה הוא טעם אשר לו יעדה, שהיא יעודה לו להיותה אשתו או יעדה להיותה אשת בנו ודע כי לו קרי, וכתיב הוא בפנים באל"ף, ובחוץ בוי"ו, ואמר הגאון כי שני טעמים יש לו, כמו, הוא עשנו ולא אנחנו (תה' ק, ג) הטעם האחד, כי אנחנו לא עשינו עצמנו, והשני כי לו אנחנו, והנכון בעיני כי זה השני הוא האמת לבדו וככה כולם, אמר רבי יהודה המדקדק, אנחנו לא נוכל להפריש במבטא בין "לא" באלף, ובין "לו" בוי"ו או בה"א, כמו "הלה היא ברבת בני עמון" (דבר' ג יא) כל אלה הפסוקים אל"ף מבפנים ומבחוץ וי"ו, כל אלה כדרך קריאתם הוא טעמם, ודע כי מלת והפדה מהפעלים היוצאים, כמו וְהַפֹדְךָ (שם יג ו) אשר פדה את נפשי (ש"ב ד ט) כי פדיתים (זכרי' י ח) והנה והפדה פועל יוצא לשנים פעולים כמו המצמיח חציר (תה' קמז ח) או כמו ראובן האכיל לשמעון לחם והנה והפדה שיבקש פדיונה ויקבלנו, בין שתפדה היא עצמה או אביה או אחד מקרוביה, כי אם היא קרובה אל שש שנים יחשבו כמה שנים עבדה, וכמה המרחק עד השביעית, או עד הזמן שתהיה ברשותה, וכפי החשבון יהיה הפדיון:
3IF SHE PLEASE NOT HER MASTER. If she does not find favor in the eyes of her master after he bought her in order to take her for a wife. This is the meaning of who hath espoused her to himself; he espoused her to be his wife123 or he espoused her to be the wife of his son.124 (v. 9). Its meaning is, he bought her to be his son’s wife. Note that the word lo (himself) is spelled125. lamed alef in the text126 spelled with an alef means no. and is read127 as if written with a vav and so spelled in the margin.128. Thus asher lo ye’adah means who hath espoused her to himself. If we translate the text as spelled, then we should translate asher lo ye’adah as who hath not espoused her. The Gaon says that the word lo has two meanings.129 should be translated both as “no” and as “to him.” It is similar to It is He that hath made us, and we are His (lo) (Ps. 100:3).130 is spelled with an alef but interpreted as if spelled with a vav. One meaning is, we have not made ourselves.131 as written, i.e., as spelled with an alef. In this case the literal reading of Ps. 100:3 is: It is He that hath made us, and not us. The second meaning is, we are His.132 is interpreted as if spelled with a vav, and the verse is translated: It is He that hath made us, and we are His. However, in my opinion only the second is the correct meaning.133 is to be interpreted only as if spelled with a vav, i.e., according to the kre. The same applies to all of them.134 is spelled with an alef but interpreted as if written with a vav. Rabbi Judah the grammarian says that we cannot distinguish in pronunciation between lo spelled with an alef and lo spelled with a vav or a heh, as in is it not (ha-loh)135 is spelled with a heh. The heh has been substituted for an alef. in Rabbah of the children of Ammon (Deut. 3:11). All cases where the text has an alef and the margin a vav136. are to be interpreted the way they are read.137. Note that the word ve-hefdah (then shall he let her to be redeemed) is a transitive verb. It is similar to ve-happodekha (and redeemed thee) (Deut. 13:6); padah (redeemed) in who hath redeemed my soul (II Sam. 4:9); peditem (redeemed them) in For I have redeemed them (Zech. 10:8).138 Now vehefdah is a hifil. It is like ha-matzmi’ach (maketh to spring) in Who maketh the mountains to spring with grass (Ps. 147:8)139. or like the word he’ekhil (fed)140. in saying Reuben fed (he’ekhil) Simeon bread. The meaning of ve-hefdah thus is,141 is a hifil, a causative. he shall seek her redemption and accept it whether she redeems herself, or her father or one of her relatives redeems her. If she is close to the end of her years of servitude, they shall compute how many years she has served and how many remain till the seventh year or to the time that she reaches the onset of puberty. The redemption money will be in accordance with the aforementioned computation.142
דלעם נכרי. פירשנו ודע כי כל עם שאינו ישראל יקרא נכר ואינו כמו זר כי זר יקרא שאינו ממשפחת השבט, והנה אם אמרנו כי ישראל נקראו עברים בעבור עבר והיה הוא עובד השם, והנה מי שהוא ממשפחתו ועל אמונתו יקרא עברי, ואם אמרנו בעבור אברהם נקרא כן, הנה כתוב, כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כא יב) אעפ"י שבישמעאל כתוב כי זרעך הוא (שם פ' יג) לא נתנה הארץ רק ליצחק לבדו, ובני יצחק היו יעקב ועשו, וכתוב ביצחק, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג) והנה לא נקרא לו זרע רק ביעקב לבדו אשר לו נתנה הארץ, והנה נכרים יחשבו בני הפילגשים ובני עשו עמהם:
4UNTO A FOREIGN PEOPLE. I have already explained it.143 (people) in the earlier part of his comments on this verse. He now goes on to explain the meaning of the term nokhri (foreign). Note that the term nokhri (foreign) applies to all people who are not Israelites. The word nokhri does not have the same meaning as the word zar (stranger), as the term zar refers to one who is not of the same tribal family.144 Now if we say that the Israelites are called Hebrews because145 of Eber, who worshipped God, then whoever is descended from Eber and follows Eber’s faith is called a Hebrew.146 However, if we say that one is called a Hebrew because of Abraham,147 then Scripture states, for in Isaac shall seed be called to thee (Gen. 21:12).148 Now even though Scripture writes with regard to Ishmael, because he is thy seed (Gen. 21:13),149 the land150 was given only to Isaac.151 Jacob and Esau were sons of Isaac. However, Scripture states with regard to Isaac, for unto thee, and thy seed, I will give all these lands (Gen. 26:3). Now Isaac’s seed was “called” only in Jacob, to whom the land was given. Thus the children of the concubines152 along with the children of Esau are considered foreigners.