Tanach · Rishonim on Tanach · Ibn Ezra · Torah

Ibn Ezra on Exodus 5:3/אבן עזרא על שמות ה׳:ג׳

אויאמרו. זה השם הוא אלהי העברים שהיו יודעים והוא אברהם הנקרא עברי, ויצחק בנו, ויעקב ובניו כאשר אפרש בפסוק "כי תקנה עבד עברי" (למטה כא ב):

1AND THEY SAID. This name¹² refers to the God of the Hebrews. The Hebrews were a group whom the Egyptians were familiar with.¹³ as the God of the Hebrews. The term Hebrew refers to Abraham, who is called the Hebrew.¹⁴ It likewise refers to Abraham’s son Isaac and to Jacob and his sons,¹⁵ as I will explain when I comment on the verse if thou buy a Hebrew servant (Ex. 21:2).

בויאמרו. מלת נקרא כמו "נקרא נקריתי בהר הגלבוע" (ש"ב א ו) והוא כטעם פגיעה, והנה פירש לו למה הם חייבים לחוג פן יבא דבר או חרב:

2AND THEY SAID. The word nikra (hath met) is similar to nikro nikreti (as I happened by chance)¹⁶ (karah). However, nikra (spelled with an alef) comes from the root kof, resh, alef. I.E. points out that the alef and the heh interchange. For nikro (spelled with an alef) comes from the root kof, resh, alef and means met, (happened by chance) while nikreti (I happened by chance), from the root kof, resh, heh (the heh changes to a yod in the perfect) has a similar meaning. We thus see that the word nikrah, whether spelled with an alef or a heh, means met. in As I happened by chance upon mount Gilboa (II Sam. 1:6). It means met. He explained to Pharaoh why they are obligated to offer sacrifices, i.e., lest a pestilence or sword come upon us.¹⁷.

גמלת פן יפגענו, כוללת אנחנו ישראלים, גם אתה פרעה עמנו וכל המצריים וכראות פרעה שבא הערוב ואכל מצריים רבים, כמו שכתוב "ישלח בהם ערוב ויאכלם" (תה' עה מה) אז אמר "לכו זבחו לאלהיכם בארץ" (למטה ה כא), ומשה השיבו לא נכון לעשות כן בארץ, רק דרך שלשת ימים במדבר ירחקו, וזה המרחק הוא בין מצרים ובין הר סיני להולך בדרך ישר, ושם זבחו, ככתוב "תעבדון את האלהים על ההר הזה" (למעלה ג יב), ועוד "ויבן משה מזבח תחת ההר" (למטה כד ד),גם המזבח שבנה בחלישת עמלק בהר סיני הוא, כי כתוב "ויחנו ברפידים" (למטה יז א) ושם כתוב "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב" (שם שם ו) ובבא הארבה נתן רשות לקצת ישראל שילכו לזבוח, ובמכת חשך נתן רשות ללכת כולם, רק המקנה שלהם לא ילך עמהם, וכראותם שבא הדבר והכה הבכורים אז נתבררו להם דברי משה, "פן יפגענו בדבר" על כן אמרו כולנו מתים (למטה יב לג). וגרשו אותם המצרים ללכת לזבוח גם השאילום:

3LEST HE FALL UPON US. Upon us includes us Israelites, also you, Pharaoh, and all the Egyptians. When Pharaoh saw that swarms of animals came and devoured many Egyptians, as it is written, He sent among them swarms of animals, which devoured them¹⁸ (Ps. 78:45), he said, Go ye, sacrifice to your God in the land (Ex. 8:21).¹⁹ However, Moses answered him, it is not meet so to do in the land²⁰ (Ps. 8:22). On the contrary, they would go a distance of three days’ journey into the wilderness (Ps. 8:23).²¹ The latter is the distance between Egypt and Mount Sinai for one who takes a straight path. It was there²² that the Israelites offered sacrifices, as it is written, ye shall serve God upon this mountain (Ex. 3:12).²³ It is furthermore written, and Moses²⁴ builded an altar under the mount (Ex. 24:4). Also, the altar that Moses built after Amalek was defeated²⁵ was erected on Mount Sinai, as it is written, and (Israel) encamped in Rephidim²⁶ (Ex. 17:1), and it is there written, Behold, I will stand before thee there upon the rock in Horeb²⁷ (Ex. 17:6). When the locusts came²⁸ Pharaoh gave some of the Israelites permission to go and sacrifice (Ex. 10:11). After the plague of darkness Pharaoh gave them all permission to go, with the exception that their cattle were to remain (Ex. 11:24). Now when they saw that a plague came and struck their first-born, Moses’ words, lest he fall upon us with pestilence, became clear.²⁹ in verse 3. They therefore said, We are all dead men (Ex. 12:33). The Egyptians then chased them out (Ex. 12:39) to go and sacrifice.³⁰ They also let them have what they asked for (Ex. 12:36).