Ibn Ezra on Leviticus 11/אבן עזרא על ויקרא י״א

אוידבר ה׳‎ אל משה ואל אהרן. בעבור שהוא הכהן המורה המבדיל בין הטמא ובין הטהור:

אמפרסת. שם התואר וכן מקרין מפריס והטעם כל שהוא מתוארת שהיא בעלת פרסה:

בושוסעת שסע. שם התאר והטעם שפרסותיה שסועות:

גמעלת גרה. מגזרת גרון ומעלת פועל. והזכיר הגמל והשפן והארנבת והחזיר בעבור שיש לכל אחד הסימן האחד ודרך לשון הקדש להזכיר הזכר מכל מין כי הנקבה בכלל הזכר היא והזכיר ארנבת יש אומרים לפי שלא ימצא הזכר מהם ויש אומרים שהזכר ישוב נקבה והפך הדבר והראשון קרוב אלי:

אובנבלתם לא תגעו. והכתוב לא הזכיר הנוגע שיטמא עד הערב רק מדברי קבלה ידענו זה. והנה הנוגע בזדון יש עליו מלקות כי הוא עבר על לא תעשה:

אואם רדפנו אחרי הכתוב לבדו בלי העתקה הנה לא הותר הדג שהוא באגמים כי הכתוב פרט בימים ובנחלים:

בסנפיר וקשקשת. כדברי המתרגם ארמית:

אשרץ המים. הם הקטנים שנבראו מן המים ובמים נפש חיה מזכר ונקבה. ואחר שאמד שקץ הם לכם אמר ושקץ יהיו לכם לפרש מה שהוא שקץ והוא מבשרם לא תאכלו והנה הדג יקרא בשר רק מה שאמרו חז״ל בנדרים הוא על מנהג דברי אלה הדורות והוסיף כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת להיות כלל לכל מים כי לא הזכיר בתחלה רק הימים והנחלים:

אהנשר. ידוע גם זה עוף שיקרא כן בלשון ישמעאל יש כדמות ראיה שהוא כן בעבור היות שתי הלשונות קרובות:

בהעזניה. אף על פי שיש דברי יחיד שאיננה ביישוב טעה הגאון שתרגם אותה אלענקא כי זה השם בלשון ישמעאל על דבר שלא נמצא בעולם ולא היה ולא נברא אלא למשל וכן יודו חכמי לשונם אם כן לא יתכן שיאסר השם הדבר שלא היה:

אהדאה. שם כלל לשני מינים והם דאה ודיה כמו ואת הצפור לא בתר עם תור וגוזל והנה צדקו המעתיקים שאמרו כי ראה היא דאה וסרה טענת רבי יונה שאמר איך יתכן לאמר השמר לך מהאריה והליש. ויש אומרים שנשר מן אשורנו ופרס מן הלא פרס לרעב. ועזניה מן עוז והנו״ן נוסף והוא הנקרא עקב״א. ודאה מן כאשר ידאה הנשר ואיה שמנהגה לשבת באיים ידועים:

אועורב מלשון ערב בעבור שחרותו:

אבת היענה. יש אומרים שהוא מין שלא ימצאו זכרים כמו הארנבת ואין מלת כיענים טענה כי אינם זכרים רק הם נקבות כמו יעלים ורחלים:

בואת התחמס. מגזרת חמס:

גואת השחף. מוליד השחפת:

דוהנץ. יש לו נוצה רבה והקרוב שהוא הידוע הפורש כנפיו תמיד לפאת דרום כי יבקש מקום חם:

אהכוס. ככוס חרבות ויש אומרים שהוא נכסה מעין אדם על כן ישכון במקום שאין שם יישוב:

בהשלך. יש אומרים עוף מנהג תולדתו להשליך ילדיו:

גינשוף. עוף יעופף בנשף כי לא יראה ביום מפני להט אור השמש:

אהתנשמת. כל רואהו ישום גם זה השם נמצא בשרצים:

בהקאת. יש אומרים שיש עוף מנהג תולדתו להקיא מאכלו:

גהרחם. אמר הגאון שהוא בלשון קדר בחלוף חי״ת בכ״ף כי בכתב׳‎ אות אחד להם והאחרים אמרו שהוא עוף מרחם על בניו:

אהחסידה. היא הנראית למועדים ידועים בשנה ויש אומרים שהיא מפזרת חסד בדרך רחוקה:

בהאנפה. שיתנאף מהרה:

גהדוכיפת. אמרו הצדוקים שהיא התרנגולת ואלה טפשי עולם כי מי הגיד להם:

דהעטלף. עוף קטן יעוף בלילה והוא מלה מרובע (ר״ל בת ד׳‎ אותיות):

הודע כי מלת תשקצו מן העוף. בדקדוק הטעם היא מעט רחוקה ממלת אל תשקצו את נפשותיכם כי הנפשות פעולים ובעוף טעמו שתדעו שהם שקץ ויהיו נחשבים לכם לשקץ וכל שרץ קטן שיעוף פעם ופעם הולך על ארבע שקץ:

אאשר לא כרעים. העיקר להיות לו עם וי״ו:

בלנתר. אין לו אח והמתרגם אמר לקפצא בהון כמו מקפץ וטעם דולג ואמת תרגם:

אנקר׳‎ ארבה. מלשון ריבוי:

בהסלעם. מין יעלה בסלעים:

גהחרגול. אם היא מרובעת אין לו אח ואם היא שתי מלות כמלת לפלמוני המדבר תהיה תולדתו הפך תולדת הסלעם:

דהחגב. ידוע מלשון ישמעאל:

אוטעם אשר לו ארבע רגלים. וכבר נכתב ההולך על ארבע. שיתכן שיש שרץ יש לו ד׳‎ רגלים ולא ילך בהן רק יעוף לבדו:

אולאלה תטמאו. לכל שרץ העוף בעל ד׳‎ רגלים ואת אלה תשקצו מן העוף ודעת אחרים שפי׳‎ אלה לכל הבהמה וכל הולך על כפיו ולפי דעתי שמלת אלה על כל הנזכרים למעלה:

בתטמאו. מבנין התפעל ודגשות הטי״ת להתבלע התי״ו וכן וישמע את הקול מדבר אליו וכבס המטהר:

גיטמא עד הערב. אחז הכתוב דרך קצרה כי הוא צריך שירחץ במים:

אוהנושא. חמור מהנוגע על כן יכבס בגדיו אף כי גופו וכן משפט כל בהמה גם פה אחז דרך קצרה וכן הוא ושסע שוסעת וגרה איננו מעלה או גרה מעלה ושסע איננו שוסעת וכבר אמר ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם:

אוטעם כל הנוגע בהם. והם הנבלות הנזכרות למעלה יטמא כמשפט הנזכרים שהוא עד הערב ויש מין ממין הצדוקים שאמרו כי כל הנוגע בהם והם חיים יטמא ואין צורך להשיב על דברי שגעון כי הכתוב לא אסר כי אם בשרם ואמר ובנבלתם לא תגעו:

אוכל הולך על כפיו. בתחלה המשפט אחד וכן הנושא את נבלת׳‎ וזה הפסוק יישר פירושי במלת ולאלה תטמאו כי שם כתוב וכל הנושא מנבלתם ושניהם בפרשה אחת:

בוטעם טמאים הם לכם. להכניס כל ישראל אנשים ונשים וטף משפט אחד להם:

אוזה לכם הטמא. במגע גם אלה השמנה לא נוכל לדעתם באמת גם העופות כי אם מדברי קבלה:

אוטעם אלה הטמאים לכם בכל השרץ. אלה לבדם הם הטמאים שיטמאו במותם:

בוטעם יטמא עד הערב. אחר שירחץ:

אבמים יובא. הבגד או השק או הכלי שהוא מקבל טומאה וצדיכין אנו למסורת:

אאשר יפול מהם אל תוכו. מאחד מהם כמו ויקבר בערי גלעד:

אוכל משקה. שם ואני הייתי משקה פועל:

אוהנה התנור ללחם לאפות והכירים לבשל הבשר יותצו כי טמאים הם וזאת גזרת מלך:

אבאר. בלשון הקדש לשון נקבה והיא הנובעת וכן כהקיר ברר מימיה ובור כרוי או חפור למטה השמים אם כן תהיה הבאר כמו מעיין ואין צורך להזכיר הנחל ויהיה מקוה מים סמוך אל בור כי יש בור אין בו מים ויש אומרים כי הוא חסר וי״ו כמו ראובן שמעון שמש ירח:

בונגע בנבלתם. המים הנוגעים בנבלתם יהיו טמאים:

אזרוע. שם התאר כמו פעול או הם ב׳‎ שמות והעד ונתן להם זרעונים:

אוכי יותן מים. שישקו את השדה ונפל מנבלתם על הזרע ויש אומרים על המים ובא מלת יותן שהוא לשון יחיד עם מים וכן מי נדה לא זורק עליו ומלת יותן כמו יוקח נא מעט מים מהבנין הכבד הנוסף:

אאשר היא לכם. מותרת לאכול:

ביטמא עד הערב. אחר שירחץ במים:

אוהאוכל חמור כמו הנושא כי שניהם נושאים זה בחוץ וזה בפנים:

אוטעם כל השרץ השורץ על הארץ. כל שרץ הארץ ובכלל שמונה שרצים הנזכרים והזכיר שלא יאכלו:

אגחון. כמו על גחונך תלך:

בוכל הולך על ארבע. בשרץ שהוא הקטן כאשר פירשתי בשרץ המים:

גמרבה רגלים. שם התאר והוא סמוך:

אאל תשקצו את נפשותיכם. להיות׳‎ מטונפות ומגואלות.

בולא תטמאו בהם כי ידוע כי הגוף הנאכל ישוב בשר בגוף האוכל:

גונטמתם בם. חסר אל״ף כמו מראשית בלי אלף השנה ויש אומרים שהם שני שרשים והעד נטמינו בעיניכם וטעמו כאדם שאין לו דעת:

אוהייתם קדושים כי קדוש אני. על כן אמרתי לכם ולא תטמאו והוי״ו כפ״א רפה בלשון ישמעאל וכן ויעזוב את עבדיו ורבים כמוהו:

אוטעם כי אני ה׳‎. כי לא העליתי אתכם מארץ מצרים כי אם להיות לכם לאלהים ואם לא תהיו קדושים לא אהיה לכם לאלהים על כן אם רצונכם שאהיה לכם לאלהים תהיו קדושים:

אלהבדיל בין הטמא. בעוף ובשרץ המים:

בהנאכלת. המותרת לאכילה:

גאשר לא תאכל. על פי התורה: