Likkutei Sichos·Vol. 32·Shemini·Sicha 1לקוטי שיחות·כרך לב·שמיני·שיחה א

אשיחה א
א. בפסוק¹ "וישחט את העולה וימצי­או בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב" מעתיק רש"י תיבת "וימצי­או" ומפרש "לשון הושטה והזמנה".

בכוונת רש"י בפשטות² היא לפרש תיבת "וימציאו" — שלא תימא שענינה מלשון מציאה³ [ע"ד פירוש הראב"ע כאן "מגזרת מצא, שמצאו בשעת הצורך", היינו שבני אהרן גרמו שהדם יהי' מצוי אצל אהרן] — אלא הוא "לשון הושטה ו­הזמנה".

גאבל צריך ביאור בכפל לשון רש"י — "לשון הושטה והזמנה", דלכאורה הי' מספיק לומר "לשון הושטה"⁴.

דויתירה מזו: "הושטה" ו"הזמנה" הרי הם שני ענינים שונים — "הושטה" מובנה העברה ונתינה מיד ליד, ו"הזמנה" פירו­שה הכנה, שהכינו את הדם — ומהו ה­הכרח לפרש ש"וימציאו" כולל את שני הענינים — "לשון הושטה והזמנה"?

הבפשטות כוונת רש"י בזה לבאר ש­"הושטה" זו היתה באופן של "וימציאו", והיינו, שע"י ההושטה לחבירו נעשה הדבר מוכן ומזומן ומצוי אצלו (ע"ד פי' הראב"ע כנ"ל)⁵. אבל לכאורה אין זה ביאור מספיק, דמשום כך לא הי' צריך רש"י להדגיש שהי' מעשה הזמנה דוקא, והול"ל "לשון הושטה שיהי' מצוי" ו­כיו"ב (ע"ד לשון הראב"ע), שפירושו עצם המצאו של הדבר (מבלי חילוק ב­איזה אופן נמצא אצלו, אם הוא מזומן אם לאו)⁶ — ומהי הדגשת רש"י ש"וימצי­או הוא לשון הושטה והזמנה"?

וב. ויש לומר, שכוונת רש"י היא (לא רק לפרש תיבת "וימציאו", אלא בעיקר) לתרץ שינוי בלשון הכתובים כאן: לעיל⁷ גבי הקרבת "עגל החטאת" של אהרן נאמר "ויקרב אהרן אל המזבח וישחט גו' ויקריבו בני אהרן את הדם אליו ויטבול אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח גו'", וכאן גבי העולה מדייק הכתוב "(וישחט את העולה) וימציאו בני אהרן אליו את הדם ויזרקהו גו'" (וגם בפסוק שלאח"ז⁸ מדייק הכתוב "ואת העולה המציאו אליו לנתחי' גו'"), וכן גבי "השלמים אשר לעם" נאמר לקמן⁹ "וימציאו בני אהרן את הדם אליו" — וטעמא בעי?

זבפשטות יש לומר, שכן היתה המצי­אות — שלאחרי קבלת דם החטאת לא עמדו בני אהרן בקירוב מקום לאהרן¹⁰ ולכן היו צריכים להקריב (ולהוליך) אליו את הדם, משא"כ קבלת הדם של העולה (וכן של השלמים) היתה בקירוב מקום לאהרן¹⁰ והיו יכולים להושיט את דם העולה (וכן אברי') אליו.

חאבל עם שביאור זה מיישב השינוי בלשון הכתובים כאן — עדיין אינו מובן בתוכן הענין:

טלעיל בתחילת פ' ויקרא¹¹, בדיני עולה, נאמר "ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח גו'", ובפרש"י שם "והקריבו" — "זו קבלה שהיא ה­ראשונה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו (ש)שתיהן בבני אהרן". כלומר: לשון "ו­הקריבו" כולל שתי העבודות של קבלת הדם והולכת הדם¹² (דשתיהן הן בבני אהרן הכהנים דוקא). ועפ"ז תמוה, כיון שהכתוב כאן בא לתאר השתתפותם של בני אהרן בעבודת יום השמיני למילו­אים, מדוע גבי העולה (והשלמים) הש­מיט הכתוב ע"ד שתי עבודות אלו (קבלה והולכה) ואומר רק "וימציאו. . את הדם", דהיינו הושטת הדם לידו של אהרן?

יבנוגע ל"הולכה" יש לומר, שע"פ פשוטו של מקרא, גם הושטת הדם (מיד ליד) נכללת בגדר "הולכה", שהרי בזה מקרב את הדם אל המזבח.

יא[ע"ד ההלכה יש מקום לשקו"ט אי הושטה זו יש עלי' שם הולכה, שהרי קיי"ל¹³ שהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה, ולדעת הרמב"ם¹⁴ אפילו כש­עומד בצד המזבח צ"ל הולכה ברגל (ובצפע"נ עה"ת¹⁵ כתב, דזה שבני אהרן רק המציאו את הדם אכן "הוה שלא כ­דין"¹⁶); אבל ע"ד הפשט לא מצינו ש­הולכה צ"ל ברגל דוקא¹⁷, וכיון שכל ענין ההולכה למדים מתיבת "והקריבו", מסתבר שגם הושטה בכלל זה, מאחר שעי"ז מקרב הדם אל המזבח, כנ"ל].

יבאבל עדיין לא מתורץ בנוגע לקבלת הדם, שבפשטות לא נכללת בלשון "וימציאו". דרק בנוגע ללשון "והקריבו" אמרו ש"זו קבלה שהיא הראשונה"¹⁸, וב­ פרט שיש לומר שקבלת הדם נכללת גם במשמעות הלשון של "והקריבו"¹⁹, כי קבלת הדם היא התחלת "קירוב" הדם אל המזבח; משא"כ "וימציאו" (שהוא "לשון הושטה") היא רק פעולת הנתינה מיד ליד ומובן שאין קבלת הדם בכלל זה. וא"כ תמוה, מדוע נקט הכתוב לשון "וימציאו" (ומשמיט ע"ד קבלת הדם) ולא אמר (כדלעיל) "ויקריבו", שבזה נכללות הן הקבלה והן ההולכה?

יג[בשלמא אם לא הי' נכתב בתורה ב­כלל ע"ד הפעולות שבין שחיטה ל­זריקה, לא הי' קשה, כי כן מצינו בעוד מקומות, שלא נתפרטו כל העבודות ש­נעשו בקרבן כ"א רק מקצתן²⁰; אבל מ­אחר שהכתוב נחית לפרט שבני אהרן "המציאו" את הדם לאהרן — קשה, כנ"ל, מדוע השמיט ע"ד קבלת הדם].

ידולתרץ שאלה זו מוסיף רש"י "(לשון הושטה) והזמנה", שבזה מדגיש החידוש ב"וימציאו" לגבי "ויקריבו", שדוקא בזה יש ענין ההזמנה, כדלקמן.

טוג. בכתובים כאן מפורש שיש חילוק בין זריקת דם החטאת וזריקת דם העולה והשלמים, דבחטאת נאמר²¹ "ויטבול אצבעו בדם ויתן על קרנות המזבח", ו­אילו בעולה ושלמים נאמר²² סתם "ו­יזרקהו על המזבח". כלומר, זריקת דם החטאת היא באצבע, ולכן צריך הכהן לטבול אצבעו בדם תחילה ואח"כ לזרוק אותו, משא"כ זריקת דם העולה והשל­מים היא בכלי ואין צורך בטבילת ה­אצבע בדם.

טזונמצא שיש חילוק עיקרי בין פעולת בני אהרן בדם החטאת ופעולתם בדם העולה והשלמים²³: בדם החטאת הרי גם לאחרי שהקריבו את הדם לאהרן, עדיין לא הי' הדם מזומן ומוכשר לזריקה, כי היתה חסרה פעולת טבילת אצבעו של אהרן בדם; משא"כ אצל דם העולה וה­שלמים, הרי תיכף לאחרי שהושיטו את הדם לאהרן, נעשה הדם מזומן ומוכן לזריקה, מבלי שיצטרך אהרן לעשות שום דבר נוסף.

יזועפ"ז מוסבר הטעם שנאמר "וימציאו בני אהרן גו'" דייקא (ולא "ויקריבו"): הטעם שהתורה מספרת ע"ד פעולות בני אהרן בקרבנות אלו הוא (בפשטות) כדי להדגיש את השתתפותם בעבודתו של אהרן ביום זה²⁴. ולכן מדגיש הכתוב, שגבי העולה והשלמים גדלה מדת הש­תתפותם בעבודת אהרן, כי לא זו בלבד ש"הקריבו" את הדם אלא "וימציאו" — שהחידוש בזה הוא לא רק באופן הפעו­ לה (וימציאו לשון הושטה), אלא בעיקר בנוגע להנפעל בהדם, שבדם העולה פעלו בני אהרן דבר נוסף, שהדם יהי' מוכן ומזומן לגמרי לזריקה.

יחוזוהי גם הדגשת הכתוב גבי אברי העולה — "ואת העולה המציאו אליו לנתחי'", כלומר, בני אהרן נתחו את ה­עולה לנתחים, באופן שתיכף בהגיע הנתחים לידי אהרן היו מוכנים²⁵ ל­"ויקטר על המזבח".

יט(משיחת ש"פ שמיני תשמ"ב)