Likkutei Sichos·Vol. 30·Vayeishev·Sicha 1לקוטי שיחות·כרך ל·וישב·שיחה א

אשיחה א
א. דובר כמה פעמים¹ ע"ד שמות פרשיות התורה, דזה שכל פרשה נקראת (ע"פ מנהג ישראל, דתורה הוא) בשם מסויים, הוא לא (רק) משום שהתחלתה היא בתיבה זו (שנקבעה להיות שמה), אלא לפי שבשם זה נרמז גם תוכן ה­פרשה². וכמו שם כל דבר שנקרא בו בלשון הקודש, שהוא חיות הדבר ההוא ומורה על תוכן הדבר שנקרא בשם זה³.

בומובן שכן הוא גם בנוגע לפרשתנו, דשמה אשר יקראו לה ע"פ מנהג ישראל הוא "וישב"⁴ — שצ"ל שבו מרומז תוכנה של פרשה זו.

גוצריך להבין: "וישב" פירושו — הת­יישבות באופן של שלווה ומנוחה, וכדרשת חז"ל⁵ בריש פרשתנו "וישב — בקש⁶ יעקב לישב בשלוה"⁷; ואילו תוכ­נה של הפרשה הוא בענין מכירתו של יוסף, שהפריעה ושללה את "וישב יעקב", את מנוחתו ושלוותו של יעקב, וכדרשת חז"ל הנ"ל "בקש יעקב כו' קפץ עליו רוגזו של יוסף".

דב. ויובן זה בהקדים ביאור מחז"ל הנ"ל "ביקש⁶ יעקב לישב בשלוה קפץ עליו⁸ רוגזו של יוסף, צדיקים מבקשים לישב בשלוה אמר הקב"ה לא דיין ל­צדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז".

ההפירוש במאמר זה לפי מפרשי המד­רש (ורש"י) הוא⁹, דזה ש"ביקש יעקב לי­שב בשלוה" היא הסיבה שבגללה "קפץ עליו רוגזו של יוסף". כלומר, אין כוונת חז"ל רק להשמיענו שלא נתקיים מבו­קשו של יעקב לישב בשלוה — כי קפץ עליו רוגזו של יוסף, אלא יתירה מזו: "קפץ עליו רוגזו של יוסף" הוא תוצאה מזה ש"ביקש יעקב לישב בשלוה". וכ­מפורש במדרש¹⁰ "יעקב אבינו ע"י ש­בקש לישב בשלוה בעוה"ז נזדווג לו שטנו של יוסף"¹¹.

ואבל אין זה מחוור בלשון חז"ל הנ"ל. כי אף שהלשון "בקש יעקב כו' קפץ עליו כו'" בנוגע ליעקב, הי' אפשר ל­פרשו (בדוחק עכ"פ) שהבקשה היתה חסרון וכעין חטא, הרי המשך הלשון "צדיקים מבקשים לישב בשלוה" משמעו, שזהו המבוקש של צדיקים בכלל — ומ­כיון שנקראים בשם "צדיקים", פשיטא שהכוונה לצדיקים אמיתיים שאין בהם חטא ועון ח"ו — וא"כ איך יתכן שבמבו­קשם של הצדיקים ("לישב בשלוה") יהי' ענין של חטא וחסרון?!

ז— לפי הגירסא במדרש¹⁰ "בשעה שה­צדיקים יושבים בשלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג אמר לא דיין כו'", אולי אפשר לפרש שאין המדובר בתור כלל לכל הצדיקים, אלא רק בנוגע צדיקים מסויימים — שב­שעה שיושבים בשלוה ומבקשים (להמ­שיך) לישב בשלוה, אז "השטן בא כו'"¹², אבל לפי הגירסא הנ"ל¹³ "צדיקים מבק­שים לישב בשלוה" — משמעות הענין היא, שזוהי הנהגתם של צדיקים בכלל.

חועם היות שמצינו בתורה ענין של חטא — עכ"פ "חטא" בדקות — גם אצל צדיקים — מ"מ, נוסף לזה שאין זו מילתא דשכיחא בצדיקים [ועאכו"כ ב­נוגע ליעקב, בחור שבאבות¹⁴, נוסף לזה שבכלל — האבות הן הן המרכבה¹⁵, ו­מפורש בחז"ל¹⁶ שהאבות לא שלט בהן יצר הרע] — הרי מובן שלא יתכן לומר, שזהו מבוקשם הרגיל של צדיקים, רגי­לין להתנהג באופן בלתי רצוי!

טועכצ"ל, דזה ש"צדיקים מבקשים לישב בשלוה" אינו ענין שלילי, היפך הרצוי, אלא אדרבה — הנהגה המתאימה לצדיק וחלק משלימות עבודתו.

יולפ"ז צריך ביאור לאידך גיסא — מאחר שזוהי הנהגה מתאימה לצדיקים (היינו שזהו בהתאם לרצונו של הקב"ה), מדוע "אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז" (שאין הקב"ה ממלא מבוקשם לישב בשלוה, ואדרבא בא הפכו צרה ורוגז, וכמו שמצינו ב­יעקב ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף")?

יאג. ולהוסיף:

יבלפי גירסת המדרש "בשעה שהצדי­קים יושבים בשלוה כו' השטן בא ומ­קטרג כו' תדע לך כו' יעקב אבינו ע"י שבקש כו' נזדווג לו שטנו של יוסף" — יש לתרץ, דזה ש"נזדווג לו שטנו של יוסף" לא בא כעין עונש על מבוקש בלתי רצוי, אלא רק מצד קטרוגו של השטן.

יגוכמו שמצינו כמ"פ ענין של קטרוג השטן כגון דא — כמו בקטרוג השטן¹⁷ על אברהם ש"מכל¹⁸ סעודה שעשה אברהם לא הקריב לפניך פר אחד כו'", שזהו גרם לנסיון העקידה ("א"ל (הקב"ה) כלום עשה אלא בשביל בנו אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא הי' מעכב") — שמובן שלא הי' כאן דבר בהנהגת אברהם בפועל היפך הרצוי, וכל הענין נגרם על ידי קטרוג השטן.

ידוכן בעניננו, שלפי המדרש יתכן לו­מר, דבקשתו של יעקב לישב בשלוה גרמה לקטרוג השטן, ולכן "נזדווג לו שטנו של יוסף"¹⁹.

טומשא"כ לפי הנוסח "אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים כו'" — מובן (שאין זה בא רק מחמת קטרוג השטן, אלא) שזוהי טענת הקב"ה על הצדיקים.

טזד. ויש לומר הביאור בזה²⁰:

יזבקשתם של צדיקים "לישב בשלוה" — היינו בשלוה שלימה ואמתית. כי אין כוונתם (רק) לשלוה גשמית וגופנית, אלא לשלוה רוחנית, ע"ד השלוה שב­עוה"ב ש"אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' צדיקים יושבין כו' ונהנים מזיו השכי­נה"²¹. ולכן "אמר הקב"ה לא דיין ל­צדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז".

יחואף שמקומה וזמנה של שלוה כזו (יושבין ונהנין מזיו השכינה, ללא כל עבודה) הוא דוקא בעוה"ב — משא"כ בעוה"ז הרי "היום לעשותם" כתיב²², והיינו שכל רגע צ"ל (לא "שלוה" אלא) עבודה

יט[ויתירה מזו: שלימות העבודה היא — העבודה מאהבה, שאינו עובד את ה' "מפני²³ דבר בעולם. . ולא כדי לירש הטובה (גם לא "כדי שאזכה לחיי העולם הבא"²⁴) אלא עושה האמת מפני שהוא אמת"]

כהרי בקשתם של צדיקים לישב ב­שלוה אינה לשם השלוה עצמה (קיבול שכר), אלא כדי שעל ידה יוכלו להוסיף בעבודתו ית' עד שתגיע לתכלית השלי­מות. ע"ד מ"ש הרמב"ם²⁵ דמה ש"נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות ה­משיח" הוא "כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ומצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה".

כאוזהו הפירוש ש"צדיקים מבקשים לישב בשלוה", כלומר, שהם מתאווים למצב של שלוה כדי שיוכלו לעבוד ה' מתוך מנוחה; ומה שהקב"ה אומר "לא דיין לצדיקים כו'" אין זה משום שהיא בקשה בלתי רצוי', אלא מפני שג"ז — מצב של עבודת ה' מתוך מנוחה — הוי כעין קיבול שכר הבא רק לאחרי תכלית השלימות בעבודת ה'.

כבוכן הוא ביעקב, שבבקשתו לישב בשלוה נתכוון לשלוה שלמה רוחנית שיוכל לעבוד השם מתוך מנוחה. וזה ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" הוא מפני שבמעמדו ומצבו אז לא הי' ראוי עדיין לשלוה זו; אמנם, סו"ס נתקיימה בקשתו לישב בשלוה (גם בעוה"ז) — לאחרי גמר הזמן ד"רוגזו של יוסף" ישב בשלוה גם בעוה"ז, דזהו מה שאמר הכתוב²⁶ "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", שהיו שנות שלוה ומנוחה²⁷.

כגה. ויש לומר בעומק יותר — וב­הקדם:

כדלפי הנ"ל שזה שלא ישב בשלוה ש­ביקש הוא מפני שלא הי' ראוי לה אז — עדיין אינו מובן: למה קפץ עליו "רוגזו של יוסף"²⁸, צרה חדשה וצרה גדולה כזו שגרמה ליסורים גדולים בערך ל­הצער והדוחק דצרת לבן וצרת עשו כו'²⁹?

כהאך הענין הוא:

כוזה גופא שיעקב זכה בסוף ימיו ל"שלוה בעוה"ז" הוא מפני ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" (וכנ"ל (סעיף ב), דזה שהקב"ה הביא עליו "רוגזו של יוסף" ה"ז תוצאה מבקשתו של יעקב לישב בשלוה). כלומר: כדי להעלות את יעקב למדריגה נעלית יותר בעבודת השם, עד שיהי' ראוי לישב בשלוה בעוה"ז, הביא הקב"ה עליו את "רוגזו של יוסף", וכ­ידוע, שהעבודה מתוך צרה וצער כו' מזככת ומעלה את האדם³⁰ למדריגות גבוהות ביותר בעבודת השם; וכן בעני­ננו, שדוקא ע"י עבודתו של יעקב במצב של "רוגזו של יוסף" זכה לישב בשלוה בעוה"ז ("ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה").

כזועפ"ז יש ליישב השאלה דלעיל (סעיף א) — מדוע נקראת הפרשה בשם "וישב" המורה על ישיבה בשלוה, אף שתוכנה (ותיכף מהתחלתה — "יוסף³¹ בן שבע עשרה שנה הי' רועה גו'") הוא

כחע"ד "רוגזו של יוסף" (היפך "וישב" — שלוה)—

כטכי מכיון שעבודתו של יעקב מתוך המיצר של "רוגזו של יוסף" היא היא שהביאה לקיום בקשתו "לישב בשלוה" (כנ"ל), נמצא, שתוכנה האמיתי של פרשה זו הוא — "וישב יעקב" (שלוותו של יעקב), מאחר ש"רוגזו של יוסף" אינו אלא הכנה והקדמה שהביאה לשלוה ד"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה".

לו. אמנם עדיין צריך להבין:

לאמובן ופשוט, שהענין הנ"ל (ששלימות השכר דשלוה רוחנית באה אחרי שלי­מות העבודה) הי' ידוע גם ליעקב. ומ­כיון שמדתו של יעקב היא מדת האמת (כידוע³²) — הרי ברור שיעקב הכיר מצבו ומדריגתו בעבודת השם כפי שהוא באמת, ומאחר שביקש לישב בשלוה, עכצ"ל שמצד מעמדו ומצבו אז כבר הי' ראוי באמת לשלוה זו (כי לאחרי כל היסורים שעברו עליו ע"י הצרות וה­הרפתקאות של לבן ועשו וצרת דינה וכו'²⁹, הרי הוא ראוי לעבוד עבודתו בשלימות מתוך שלוה).

לבומכיון שכן — טעמא בעי: מדוע ב­אמת הוצרך עוד ל"רוגזו של יוסף" כדי שיוכל לזכות לענין השלוה?

לגויש לומר נקודת הביאור בזה:

לד"שלוה" זו שאותה ביקש יעקב אינה אותה השלוה שניתנה לו ע"י ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף". כי כנ"ל, בקשתו של יעקב לישב בשלוה הי' (לא בתור קיבול שכר, מכיון ש"היום לעשותם" כתיב, אלא) רק שיוכל לעבוד את ה' מתוך מנוחה, ולשלוה כזו כבר אז הי' ראוי ע"י עבודתו הקודמת.

להויתירה מזו: לפי חשבון השנים³³ ש­הי' יעקב בארץ כנען נמצא, שעד ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" (בהיות יוסף בן שבע עשרה שנה) היו ליעקב תשע שנים של שנות שלוה בארץ מגורי אביו³⁴. וי"ל שהיא היא השלוה שביקש יעקב³⁵.

לואבל, הקב"ה רצה שיעקב יזכה לשל­וה בשלימותה, "עולמך תראה בחייך"³⁶, שגם בעוה"ז יזכה למצב של עוה"ב. ושלוה זו ניתנה ליעקב רק לאח"ז, כאשר "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" (שבא ע"י "רוגזו של יוסף").

לז[וי"ל שפרט זה נרמז גם במנהג ישראל ששם הפרשה הוא "וישב" (סתם), ולא "וישב יעקב": תוכן הפרשה הוא אמנם ענין של התיישבות ("וישב") ו­שלוה, כי "רוגזו של יוסף" הוא שהביא לשלוותו של יעקב אבל בארץ מצרים; אין זו השלווה שיעקב השתוקק לה ו­ביקש עלי' ("וישב יעקב"), שכן מבוקשו הי' לישב בשלוה בארץ מגורי אביו, ואילו זה ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" גרם והביא "וישב" סתם — שלוה סתם, שהיא חיי עוה"ב, שזכה לה כאשר "ויחי יעקב בארץ מצרים" דוקא].

לחז. ביאור הענין:

לטההבדל בין שני אופני השלוה הנ"ל הוא: השלוה שביקש יעקב היא שלוה שבגדר הנבראים, שלוה כזו שבכחם של בנ"א להגיע אלי', ובמילא — לבקש אותה³⁷; ואילו הקב"ה נתן ליעקב שלוה כזו שאינה בגדר הנבראים ואין בכח הנברא להגיע אלי' בכח עצמו.

מוע"ד שהוא בפשטות: בקשתו של יעקב לישב בשלוה היתה שישב "בארץ מגורי אביו" בלי בלבולים וכו', כדי ש­יוכל לעבוד את ה' במנוחה, ביחד עם בניו ויוצאי חלציו כו' הולכי וממשיכי בדרכו היא הדרך "אשר יצווה את בניו גו' ושמרו דרך הוי'"³⁸ — שזהו המקום והאופן הטבעי להגיע ולקבל שלוה כזו;

מאאבל הקב"ה נתן לו שלוה שהיא למע­לה מהטבע — "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה": ע"פ טבע, עצם ה­מצאו "בארץ לא להם"³⁹ הוא בלבול ל­מנוחת ושלות הנפש, ומה גם בארץ מצרים, ערות הארץ, שהיא בלבול גדול ביותר לשלוה אמתית. ומכל מקום, סיבב הקב"ה שישב יעקב במיטב הארץ⁴⁰, ש­ימצא הן שלוה גשמית והן שלוה רוח­נית⁴¹, באופן היותר נעלה (בלי כל דאגה משכן רע — מקולקלין שבאומות⁴², שאוי לרשע ואוי לשכנו⁴³ וכו').

מבוכשם שהוא בגשמיות ובפשטות, ש­שלות יעקב בארץ מצרים היתה למעלה מן הטבע — כן הוא ברוחניות הענינים, שה"שלוה" בארץ מצרים היתה קשורה עם "הנאה" מזיו השכינה בדומה ל"נהנין מזיו השכינה"⁴⁴ שבעולם הבא, שהיא הנאה שלמעלה מגדר הנבראים, ובלשון הרמב"ם⁴⁵ — "אין כח באדם להשיגה על בורי' ואין יודע גדלה ויפי' ועצמה אלא הקב"ה לבדו. . עין⁴⁶ לא ראתה אלקים זולתך כו'".

מגח. ובזה יבואר הטעם שבשביל ה­שלוה הוצרך להיות "קפץ עליו רוגזו של יוסף" — כי לשלוה זו (שלמעלה מגדר הנבראים) לא הי' אפשר להגיע ב­כח עצמו ועבודתו, אלא ע"י ענין מיוחד שיעלה ויגבי' אותו למעלה ממדידותיו והגבלותיו (כדי שיוכל לקבל שלוה זו).

מדובשביל זה לא הי' די בעבודתו ועילויו ע"י צרת לבן ועשו וכו', אלא "קפץ עליו רוגזו של יוסף" — כי "רוגזו של יוסף" אינו רק ענין שצרתו מרובה יותר, בכמות ובאיכות, אלא שהוא מסוג אחר, ולכן גם העילוי שבא על ידו הוא נעלה יותר באי"ע.

מהוההסברה בזה:

מוצרת לבן וצרת עשו היו בתוכנם מלחמת ועבודת יעקב עם צד הלעו"ז. בתחילה עם לבן הארמי, "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"⁴⁷, ועד"ז בצרת עשו, המורה על מלחמת הקדושה נגד כחות הרע, כידוע בענין מלחמתו של יעקב עם שרו של עשו, "ויאבק איש עמו עד עלות השחר"⁴⁸ — שמלחמה זו ה"ז מעבודת ותפקיד האדם עלי ארץ, לבטל הרע ש­בעולם, לתקן עולם במלכות שד"י, ב­אופן שגם ביכולתו של האדם (נברא) לראות ולהכיר את התועלת שבעבודה זו.

מזאמנם "רוגזו של יוסף" ה"ז סוג אחר לגמרי, שאין בזה מלחמה עם צד הלעו"ז או "בירור" עניני העולם וכיו"ב — ולכאורה, כולו אינו אלא צער וצרה בלי שום מטרה כלל [ואדרבה, צרה זו גרמה לירידה כביכול במצבו של יעקב, "וית­אבל על בנו"⁴⁹, ועד שמשו"ז פירשה ממנו שכינה⁵⁰, ועוד זאת, שאמר "כי ארד אל בני אבל שאולה" — "גיהנם"⁵¹].

מחו"רוגז" זה, שלכאורה הוא בגדר "גזירה" שאין בה טעם, הוא הוא הנסיון שהביא הקב"ה על יעקב כדי להעלותו למעלה מעלה, עד לעילוי שלא בערך כלל, שעי"ז נעשה כלי לאמיתית השלוה, עוה"ב (שלמעלה מגדר נברא).

מטט. ועדיין יש מקום לתמי': לפי הנ"ל שהשלוה שניתנה ליעקב אינה אותה השלוה שביקש, אלא הוא ענין מיוחד לעצמו, מה שרצה הקב"ה להטעימו מעין השכר דעוה"ב — א"כ מדוע חיכה הקב"ה בזה עד שביקש יעקב לישב ב­שלוה (וכנ"ל מהמדרש, דהא דקפץ עליו רוגזו של יוסף הי' תוצאה מבקשתו של יעקב לישב בשלוה)?

נוי"ל טעם הדבר (בפנימיות) — כי "הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים"⁵², ולכן כל זמן שלא ביקש יעקב לישב בשלוה — לא ניתנה לו השלוה המגיעה לו; ורק כש"ביקש יעקב לישב בשלוה" — די"ל ד"ביקש" כאן הוא (לא רק — רצה, אלא) לשון בקשה ותפלה — הרי לא זו בלבד שנתמלאה בקשתו, אלא עוד זאת — שניתנה לו השלוה בשלימותה, עוה"ב.

נאומכאן למדנו יסוד גדול והוראה ב­עבודתנו בזמננו אנו, עד כמה נוגע ענין בקשת הגאולה⁵³, שעל כאו"א מבנ"י ללמוד מהנהגתו של יעקב לבקש לישב בשלוה, שכל זמן שעדיין משיח לא בא, צריך כאו"א מישראל לבקש, ועוד יותר — לתבוע שיבוא משיח צדקנו, כלשון חז"ל⁵⁴ (שהובא כמ"פ) "תני ר' שמעון בן יוחי. . כל אותן אלפים שנפלו במלחמה בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש. . ומה אם אלו. . אנו. . על אחת כמה וכמה, לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהיו מתפללים. . בכל יום. . השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים, ותקנו בונה ירושלים ברכה בפני עצמה בתפלה, ובברכת המזון".

נבוהובא (גם) להלכה⁵⁵, וז"ל: הטעם שצריך להזכיר מלכות בית דוד בברכה זו (בונה ירושלים). . לפי שצריכים אנו להזכיר מלכות שמים ומלכות בית דוד ובית המקדש. . ואין (ישראל) נגאלין עד שיתודו ויתבעו שלשתן.

נגאלא שבזמנו של יעקב הוצרך ל"קפץ עליו רוגזו של יוסף" כהקדמה כדי לקבל שלוה זו; משא"כ בזמננו אנו, הרי כבר עברו כל עניני "רוגז" ר"ל על בני ישראל, הגזירות והשמדות ל"ע⁵⁶, עד להשמדות האחרונות ר"ל בדורנו אנו.

נדוהקב"ה מתאווה לתפילתם של ישר­אל, שיבקשו הגאולה — "ביקש לישב בשלוה" — וזה מביא ומזרז עוד יותר את הגאולה; וכמ"ש החיד"א⁵⁷ "אמרו ב­ילקוט תהלים רמז תשל"ו⁵⁸ אפי' אין ביד ישראל אלא הקיווי כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי וכו'. . ובזה פירש. . מטבע ברכת את צמח דוד מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קוינו כל היום דאומרו כי לישועתך אינו מובן מה נתינת טעם היא. . אבל ע"פ האמור א"ש והכי פירושה את צמח דוד וכו' וכי תימא שאין לנו זכות מ"מ תצמיח כי לישועתך קוינו ויש לנו הקיווי ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו".

נהובפשטות: כאשר בנ"י יבקשו כדבעי לישב בשלוה — הרי תיכף ומיד⁵⁹ תקויים בקשת כאו"א מישראל "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" — שיבה בשובה ונחת וישיבה בשלוה "בארץ מגורי אביו", כפשוטו בגשמיות, בפועל ממש למטה מעשרה טפחים, ובעגלא דידן ממש.

נו(משיחות ש"פ וישב ומקץ תשד"מ; ש"פ וישב תשמ"ו)