Likkutei Sichos·Vol. 35·Vayeishev·Sicha 1לקוטי שיחות·כרך לה·וישב·שיחה א

אשיחה א
א. "ויספר¹ אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך ל­השתחוות לך ארצה", ובפרש"י מעתיק מן הכתוב "הבוא נבוא" ומפרש "והלא אמך כבר מתה והוא לא הי' יודע שה­דברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוין להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל".

בולפי דברי כמה מפרשי רש"י² נמצא, שרש"י כותב כאן שני פירושים: א) ש­יעקב "לא הי' יודע שהדברים מגיעין לבלהה" (שהוא ע"פ בראשית רבה על אתר³), ב) פי' רבותינו ד"אין חלום בלא דברים בטלים" (והוא ע"פ דברי הגמ­רא⁴).

גולכאורה משמע, שלפי' הא' חשב יעקב שאין ממש בחלום והוא חלום שווא^*4, כיון שגם "אמך" היתה משתחווה (וטעה בזה, כי "לא הי' יודע שהדברים מגיעין לבלהה"); ואילו לפי' רבותינו ידע יעקב שהחלום הוא חלום אמיתי, והפרט ד"אמך" משתחווה אינו סותר לאמיתיות החלום (אף שלשיטת רבותינו א"א לומר שהדברים מגיעים לבלהה), כי "אין חלום בלא דברים בטלים", ופרט זה הוא מה"דברים בטלים" שבו. ומה שמס­יים רש"י "ויעקב נתכוין להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל", זהו סיום הפירוש הב', דאף שהוא ידע שהחלום אמת, מ"מ אמר כן "להוציא מלב בניו".

דאבל לכאורה פירוש זה (בדברי רש"י) דחוק הוא, שהרי בכתוב ממשיך⁵ "ואביו שמר את הדבר", ופרש"י "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא", הרי מפורש שברור הי' ליעקב שהוא חלום אמיתי ובודאי יתקיים⁶, אלא שהי' ממתין ומצפה מתי יתקיים⁷.

הואולי י"ל, שאין כאן שני פירושים ברש"י, אלא כל דבריו הם המשך אחד. וכדיוק לשונו "ורבותינו למדו מכאן" [ולא כתב, כדרכו בכ"מ כשמביא שני פירושים, "דבר אחר" או "ורבותינו דר­שו" וכיו"ב], שאין במשמעות לשון זו שזהו פירוש חדש, אלא רק הוספת ענין⁸. ושיעור לשון רש"י כך הוא: כיון שיעקב לא ידע שהדברים מגיעים לבלהה, ו­אעפ"כ הי' ברור לו שהחלום יתקיים (כ­המשך הכתוב "ואביו שמר את הדבר"), הנה מזה למדו רבותינו שאין חלום בלא דברים בטלים. וזו היתה דעתו של יעקב, שאף שכללות החלום יתקיים, מ"מ פרט זה שבחלום (שאמו תבוא להשתחוות לפניו) הוא מהדברים בטלים שבו⁹. אבל לפי האמת לא הי' זה מהדברים בטלים כי אכן היו הדברים מגיעים לבלהה¹⁰. וע"ז מסיים רש"י, דאף שיעקב ידע ש­כללות החלום יתקיים, מ"מ אמר "הבוא נבוא גו'", כדי "להוציא הדבר מלב ב­ניו", שהם לא ידעו "שאין חלום בלא דברים בטלים", ובמילא אפשר לומר להם, ש"כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל"¹¹.

וב. אלא שלפ"ז צריך ביאור: כיון שלפי האמת "הדברים מגיעין לבלהה", א"כ מה הם הדברים בטלים שבחלום¹²?

זויובן זה בהקדים תמי' בכללות ה­מסופר בכתוב כאן ש"ואביו שמר את ה­דבר", ש"הי' ממתין ומצפה מתי יבוא", שמורה על דבר החביב עליו, שרוצה שיבוא ויתקיים כבר, מהו העילוי בזה שבנו ימלוך ואביו ישתחווה לו ארצה? דאע"פ שהכלל¹³ ד"בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו" הוא דבר מובן ופ­שוט¹⁴, הרי זה רק שאין אדם מתקנא בבנו ותלמידו כאשר מתעלים למדריגה נעלית יותר ממנו, אבל אין מקום שהאב יצפה שבנו ימלוך עליו¹⁵, ובאופן שכל אחיו המבוגרים וגם האב¹⁶ יהיו עבדים לו וישתחוו לו ארצה.

חיש מפרשים¹⁷ כוונת רש"י ע"פ מ"ש במדרש כאן³ "כך הי' אבינו יעקב סבור שתחיית המתים מגעת בימיו", והיינו דזה שהי' ממתין ומצפה מתי תגיע העת שית­קיים חלומו, הוא (לא ע"ז שיוסף ימלוך וכולם ישתחוו לו שזה באמת הי' צער גדול ליעקב, אלא) משום שהי' סבור שתחיית המתים מגעת בימיו¹⁸, ולכן הי' מצפה מתי יבוא העת שתעמוד רחל אמו.

טאבל נוסף על עצם הדוחק לפרש כן בפרש"י, שאין שום רמז לענין הנ"ל (שבמדרש) שיעקב הי' סבור שתחיית המתים מגעת בימיו, ועוד זאת שפשטות הכוונה ב"שמר את הדבר" קאי על כללות תוכן החלום ולא על ענין צדדי שיתקיים כשיבוא זמן קיום החלום [וב­פרט באופן שעצם הדבר אין בו דבר מיוחד, ורק פרט צדדי הוא דבר שמצפה אליו¹⁹] — הרי ע"פ הנ"ל (ס"א) כוונת רש"י היא להיפך ממש, שיעקב חשב שפרט זה דהחלום (שאמו תשתחווה לו) הוא מהדברים בטלים שבחלום.

יועפ"ז — מהו גודל הענין בחלום זה שיעקב הי' ממתין ומצפה מתי יבוא?

יאג. ויש לומר, שזה מתורץ ע"פ דיוק לשון רבותינו שלמדו מכאן "שאין חלום בלא דברים בטלים", דלכאורה ע"פ הנ"ל הי' כאן רק דבר אחד בחלום ש­אינו אמיתי (זה שאמו תשתחווה לו), והל"ל "אין חלום בלא דבר בטל"?

יבונ"ל, שבדיוק אמרו "אין חלום בלא דברים בטלים" בלשון רבים, שיעקב חשב שיש כמה "דברים בטלים" ב­חלום²⁰, דכשם שהפרט שאמו תשתחווה לו הוא דבר בטל (שהרי לא ידע שה­דברים מגיעים לבלהה), כך חשב שגם זה שהוא יבוא להשתחוות לו ארצה הוא מהדברים בטלים שבחלום, דאמיתיות החלום היא רק בזה שיוסף יעלה ל­גדולה עד שימלוך על כל אחיו, אבל לא שימלוך גם על אביו עד שיעקב ישתחווה לו ארצה.

יגוי"ל שכן הי' בפועל, שפרט זה ש­יעקב ישתחווה ליוסף הי' מהדברים בטלים שבחלום, כי יעקב לא השתחווה ליוסף "ארצה", אלא רק "וישתחו²¹ ישר­אל על ראש המטה"²².

ידועפ"ז יש לבאר גם דיוק לשון רש"י "כשם שאי אפשר באמך כך השאר הוא בטל", ולא נקט הלשון "כולו²³ בטל", כי נקט לשון כזו, שבה נרמזת גם סברתו של יעקב לפי האמת, שיעקב סבר, דאף שעיקרו של החלום צריך להתקיים, מ"מ ישנם כמה פרטים שאינם מוכרחים להת­קיים, ויתירה מזה, שע"פ סדר מוכרחים להיות פרטים שלא יתקיימו כי "אין ח­לום בלא דברים בטלים", ולכן אמר²⁴ יעקב לשון כזו שלא יהי' בלשונו דבר שקר (דפשוט, דאף שיעקב רצה "להוציא מלב בניו", מ"מ לא יתכן שמשום כך יוציא יעקב שקר מפיו), וזהו שאמר "כך השאר הוא בטל", שלא רק פרט זה ד"אמך" הוא דבר בטל אלא יש בו עוד פרטים "בטלים", אלא שהשבטים הבינו מדבריו שכולו בטל.

טוד. אבל עדיין צריך להבין (בפני­מיות הענינים) גם בנוגע לעיקר החלום, שיוסף ימלוך על שאר האחים והם יבואו להשתחוות לו ארצה, דלכאורה, אע"פ שכיון שיוסף הי' בן זקוניו של יעקב אשר אהב אותו מכל בניו לכן הי' רוצה שיעלה לגדולה, ועוד יותר משאר כל בניו, מ"מ, מהו העילוי בזה שהוא ימלוך על אחיו עד שישתחוו לו ארצה, ועד כדי כך שיעקב הי' ממתין ומצפה מתי יבוא הדבר?

טזויש לבאר זה ע"פ מ"ש רש"י לקמן עה"פ²⁵ "וישלחהו מעמק חברון" — "מ­עצה עמוקה של אותו צדיק הקבור ב­חברון לקיים מה שנאמר²⁶ לאברהם בין הבתרים כי גר יהי' זרעך", היינו שה­שליחות ששלח יעקב את יוסף היתה "ל­קיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים", דלפי זה יש לומר, שגם כללות הסיפור דפרשתנו ע"ד יוסף ואחיו היתה בו "עצה עמוקה" שתתקיים ברית בין הבתרים.

יזועפ"ז יש לומר, שעד"ז הוא בנוגע לפרש"י דידן, דזה שיעקב הי' ממתין ומצפה מתי יבוא, הרי בפנימיות אין הכוונה למלכותו של יוסף כשלעצמה (שבכך שאחיו ישתחוו לו אין מעלה), אלא בכך שגזירת בין הבתרים תתקיים ע"י מלכותו של יוסף, שהרי גזירת "גר יהי' זרעך בארץ לא להם" היתה יכולה להתקיים בכמה אופנים (וכמחז"ל²⁷ ראוי הי' יעקב אבינו לירד למצרים בשלשל­אות של ברזל), אלא יעקב הי' ממתין ומצפה מתי יתקיים חלום יוסף, שיוסף ימלוך, שעי"ז תהי' ירידת יעקב למצרים בדרך כבוד, וכן שהותם של ישראל בארץ מצרים במשך ריבוי שנים תהי' באופן של מנוחה וכבוד ושלוה, להיות שיוסף הי' משנה למלך שבלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו²⁸, וכפי שהי' בפועל שבני ישראל ישבו בארץ גושן שהיא מיטב הארץ²⁹.

יחאך גם פירוש זה אינו מחוור, כי פשטות החלום היתה לא על כללות מלכותו של יוסף (כלפי אומות העולם), אלא רק שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי, היינו רק ההש­תחוואה דיעקב ואחיו. גם פשטות הלשון "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא" אינו מת­אים כ"כ לפי הנ"ל, דלשון זו מורה שהי' מצפה שהדבר יבוא בקרוב ובמהרה, ואילו לפירוש הנ"ל ודאי לא הי' מצפה שהדבר יבוא במהרה (דמדוע יצפה יעקב להתחלה של גלות, ואפילו אם יהי' באופן של כבוד). ומתאים רק לומר שהי' יודע שיתקיים כו', אבל לא ש"הי' ממתין ומצפה מתי יבוא".

יטה. והביאור בזה:

כידוע הביאור הפנימי בזה שכל יש­ראל נקראים בשם יוסף, "נוהג כצאן יוסף"³⁰, שהוא לא רק "לפי שהוא פרנסם וכלכלם בימי הרעב"³¹ כפשוטו, אלא לפי שהמשיך והשפיע מעניניו ותכונותיו הרוחניים לכאו"א מישראל³²:

כאייחודו של יוסף לגבי שאר השבטים הי' בזה ששאר השבטים היו רועי צאן, מופרשים ומובדלים מעניני העולם בכדי שלא יבלבלום מעבודת השם, משא"כ יוסף הצדיק הי' בגלות "נשבה לבין הגוים"³³, ויתירה מזו, שהי' שולט בכל ארץ מצרים, ולא הי' זה רק כלפי חוץ ובחיצוניות, אלא שהי' עסוק בכל זה, תחלה בבית פוטיפר, "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו"³⁴, ולאח"ז "ועל פיך ישק כל עמי"³⁵, שניהל בפועל כל עניני מצרים כו', שזוהי "טרדה גדולה ועצומה ביותר"³⁶ — ואעפ"כ, הרי כל טרדות אלו לא נתקו אותו ואפילו לא בלבלו אותו מעבודת השם, וגם בעת עסקו בהם נש­אר בתכלית הדביקות באלקות, עד שהי' "מרכבה ממש לאלקות"³⁷.

כבויתירה מזו, לא רק שהטרדה בעניני העולם לא גרמה אצלו חלישות בדבי­קותו באלקות, אלא שהוא פעל בהם ובעניני מצרים, כמרז"ל³⁸ עה"פ³⁹ ויוסף הורד מצרימה, "שלט בהון. . כבש ב­הון", שפעל על עניני הגלות שיהיו בהתאם לעבודתו דיוסף את השם⁴⁰.

כגוזהו מה שכל ישראל נקראים על שם יוסף, כי הכח שיש לכל ישראל לעבור את הגלות נמשך ובא מיוסף הצדיק⁴¹.

כדוזהו מה שיעקב "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא" קיום חלומו של יוסף, שאחי יוסף ישתחוו לו ארצה, דענין ההשת­חוואה מורה על הביטול כלפי המלך שאליו משתחווה, שע"י ביטול זה להמלך נמשכים⁴² אל העם השפעות המלך, הן השפעות גשמיות והן השפעות רוחניות.

כהולכן הי' יעקב ממתין ומצפה לקיום חלומו של יוסף שדוקא באופן כזה בכחם של ישראל לעבור את ההעלם והסתר דגלות מצרים⁴³ (וגלות בכלל, דכל המלכיות נקראו על שם מצרים⁴⁴), כאשר הם תחת מלכותו של יוסף, היינו הנהגה זו שגם בהיותם בגלות שהוא מצב של חושך והעלם והסתר, לא יוט­רדו ויתבלבלו מעבודת השם, ונשארים שלמים במצבם, בלימוד התורה וקיום המצות, ואדרבה, הם שולטים ומושלים על עניני הגלות.

כוו. אבל לפי זה הרי מה שיעקב הי' מצפה לו הוא רק מעלה ועילוי במצב ועבודת בנ"י בגלות לגבי מצבם בלא"ה בזמן הגלות, אבל סו"ס ה"ז מצב וזמן של גלות, ולא מסתבר כ"כ לומר שיעקב יצפה לזה מתי יבוא.

כזולכן י"ל דזה שיעקב "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא" קאי ע"ז שכל אחד מישראל ממתין ומצפה תמיד — על ה­גאולה, גאולת בנ"י מהגלות, וכמודגש בהמשך לשון רש"י "וכן שומר אמו­נים"⁴⁵, מה שבני ישראל מחכים ומצפים "לאמונתו של הקב"ה. . לגאלם"⁴⁶, מה­גלות⁴⁷.

כחוהביאור בזה:

כטנתבאר כמה פעמים אשר כללות ה­ענינים המבוארים בפרשה זו קאי לא רק על יעקב אבינו השבטים ויוסף כאנשים פרטיים, אלא מורים על כללות בני יש­ראל שבכל הדורות, ולא רק ככל מעשה אבות המבוארים בספר הישר (ספר ברא­שית) שהם סימן ונתינת כח לבנים⁴⁸, אלא שהדברים עצמם מרמזים על כללות עם ישראל⁴⁹.

לוכמרומז במדרש בפרשתנו⁵⁰ "שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף ויוסף הי' עסוק כו' ראובן הי' עסוק כו' ויעקב הי' עסוק כו' ויהודה הי' עסוק כו' והקב"ה הי' עוסק בורא אורו של מלך המשיח", שפנימיות הפירוש בדברי המדרש הוא לא שהשבטים יוסף ראובן יעקב ויהודה הי' כל אחד עוסק בעניניו הפרטיים ו­הקב"ה הי' עוסק בענין אחר, "בורא אורו של מלך המשיח", אלא שזהו אמיתית תוכנו של העסק של כ"א מהם בפרט^*50.

לאוכשם שבהמשך הפרשה במעשה יהו­ דה ותמר⁵¹ הרי אמיתית תוכנו הוא מה שהקב"ה הי' עוסק ובורא אורו של משיח, עד"ז הוא בתחילת הפרשה, ב­חלומו של יוסף, שהיתה הקדמה והכנה לכ"ז, שיעקב הי' "ממתין ומצפה מתי יבוא" מלכותו של יוסף, היינו משיח⁵² בן יוסף, שבא כהקדמה והכנה למשיח בן דוד^*52, כמובא בכ"מ ברז"ל⁵³.

לבוהנה התוכן דממתין ומצפה מתי יבוא מורה על הקירוב והשייכות להדבר ש­אליו מצפים⁵⁴, ומזה גופא הוא הנתינת כח לכאו"א מישראל בכל משך זמן הגלות להיות ממתין ומצפה מתי יבוא משיח צדקנו לגאול את בני ישראל.

לגוכ"ש וק"ו בזמן דעקבתא דמשיחא, כשעומדים על סף הגאולה, דאז הוא אמיתית המצב ד"ממתין ומצפה מתי יבוא", שהרי אחכה לו בכל יום שיבוא⁵⁵, ולא רק בכל יום ויום, שמחכים שיבוא ביום זה, אלא בכל יום ויום גופא — בכל שעה ושעה, כמו שאומרים ג' פעמים ביום (בימות החול) "לישועתך קוינו כל היום"⁵⁶,

לדותיכף ומיד מתגלה "אורו של משיח", באופן שכאו"א רואה אותו ומביא את כאו"א מבני ישראל, אנשים נשים וטף, לארצנו הקדושה, ותיכף ומיד ממש.

לה(משיחת ש"פ וישב תשכ"ז)