Likkutei Sichos·Vol. 31·Beshalach·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לא·בשלח·שיחה ב

אשיחה ב
א. עה"פ¹ "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" איתא במכילתא (והובא ברש"י עה"פ) "חביב בית המקדש לפני הקב"ה שכש­ברא הקב"ה את עולמו לא בראו אלא בידו אחת שנאמר² אף ידי יסדה ארץ וכשבא לבנות בית המקדש כביכול ב­שתי ידיו שנאמר מקדש ה'³ כוננו ידיך אימתי תבנהו בשתי ידיך⁴. . ה' ימלוך לעולם ועד" (לעתיד לבא שכל המלוכה שלו. רש"י⁵). והיינו שפירוש "כוננו ידיך" הוא כפשוטו, שהמקדש הוא מעשה ידי הקב"ה.

באבל בגמ'⁶ איתא "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ (חדא יד. רש"י) וימיני טפחה שמים ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ"י כוננו ידיך"⁷, ופרש"י "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" [ואף שבכתוב נאמר "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" — הרי מעשה ידי צדיקים "קרוין. . מעשה ידיו של הקב"ה"⁸].

גולכאורה יש מקום לומר, שפלוגתת הגמ' והמכילתא (אי "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" הוא מעשה ידי הקב"ה (ממש) או מעשה ידי צדיקים) תלוי' בפלוגתא ה­ידועה אי בית המקדש השלישי יבנה על ידי בני אדם⁹ או שיבנה על ידי הקב"ה עצמו¹⁰ (ולכו"ע מדובר בפסוק ע"ד בית הג').

דועפ"ז י"ל דזה שרש"י עה"פ הביא את דרשת המכילתא הוא משום דאזיל לשי­טתו בכ"מ בש"ס¹¹ ש"מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך"¹².

האמנם לפי זה יש לתמוה לאידך גיסא — מדוע כתב רש"י (בפירושו לש"ס) ב­נוגע למקדש הג', ד"מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" — היפך שיטתו (הנ"ל) ב­כ"מ שמקדש דלעתיד "יגלה ויבא מ­שמים".

וולכן נראה יותר לפרש, שהפלוגתא היא — באיזה מקדש מדובר בפסוק "מקדש אדנ"י כוננו ידיך"¹³: להמכילתא (ורש"י עה"ת) קאי על מקדש השלישי, ולכן פי' "כוננו ידיך" שהמקדש הוא מעשה ידיו של הקב"ה; משא"כ להגמ' קאי במקדש הא' (והב') שלכו"ע הם מעשה ידי אדם¹⁴.

זוצריך להבין מהו יסוד וטעם פלוגת­תם, אם בשירת הים מדובר ע"ד מקדש הא' (והב') או במקדש השלישי דלעתיד?

חב. והנה גם במפרשי התורה על אתר מצינו שתי שיטות בפירוש מקראות אלה, דלכמה מפרשים¹⁵ קאי על המשכן וה­מקדש הא' שנבנה על ידי דוד (ושלמה), ומש"נ ע"ז "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" הוא כאמרו "ככל אשר אני מראה אותך"¹⁶; "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר"¹⁷, ש"הקב"ה הראה¹⁸ למשה תבנית כל המשכן בנוי"¹⁹, ו"כן דוד אמר הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל"²⁰, ולפי­כך נקרא ע"ש הקב"ה; אמנם לפרש"י (ועוד) קאי על המקדש שיבנה לעת"ל, כנ"ל.

טולכאורה יש לדייק בזה: שיטתו ו­ענינו של פרש"י עה"ת הוא לפרש פשוטו של מקרא, ובפשטות הרי כתוב זה בא בהמשך להתחלתו "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה'", דהיינו הכניסה לארץ ובנין המקדש הא' — ו­מדוע מחלק רש"י את הכתוב לשנים, וזמן כל הגליות מפריד ביניהם, ואח"כ בא סוף הכתוב ע"ד המקדש דלעתיד [ובלאה"כ לכאורה פירוש זה הוא רחוק יותר מפשש"מ, מהפירוש דמ"ש "כוננו ידיך" קאי על המקדש סתם (הראשון) (שנבנה על ידי בנ"א ונק' "כוננו ידיך" מ­פני ש"הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל")].

יוגם מצד הסברא אינו מובן — איך מתאים שב(אמצע) שירה והודי' על ה­נסים דקי"ס, יזכירו בנ"י ע"ד ביהמ"ק דלעתיד, שזה מדגיש שהמקדש שיבנה כשיכנסו לארץ אז עתיד ליחרב²¹ [וכ­מודגש בלשון המכילתא כאן "אימתי תבנהו בשתי ידיך, משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו נכסיו והרגו כו' והחריבו כו' לאחר זמן ישב המלך עמהם לדין תפס מהם הרג כו' וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם"] — שע"י הוספה זו עירבו עניני פורענות ל(תוך) השירה²²!

יאג. ויש לומר הביאור בזה:

יבמה שפרש"י "ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבא שכל המלוכה שלו", אין הפירוש בזה שזו היתה כוונת משה ובני ישראל ב­אמרם שירה זו, להזכיר ע"ד בנין ה­מקדש לעתיד לבא (לאחרי זמנו דרש"י) — אלא זוהי הסברתו של רש"י, שבפועל יהי' זה לעת"ל, אבל באמרם השירה התכוונו ישראל שזה יהי' במקדש סתם (הראשון), שהקב"ה יבנה את המקדש הזה בשתי ידיו ויקויים אז "ה' ימלוך לעולם ועד". כמבואר בכ"מ²³, שאלמלא חטאו היו ישראל נכנסים לא"י באופן של גאולה שלימה ונצחית שאין אחרי' גלות²⁴.

יגובזה מובן בפשטות טעם השינוי בין רש"י והמכילתא: במכילתא מאריך ב­משל (כנ"ל) "אימתי תבנהו בשתי ידיך, משל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו נכסיו והרגו כו' והחריבו כו' (שכ"ז הי' במשך זמן רב ו)לאחר זמן ישב המלך עמהם לדין תפס מהם הרג כו' וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם" — דהיינו שהמדובר הוא במקדש שיבנה לעתיד, זמן רב לאחרי שיחרב המקדש (הא' והב'); משא"כ רש"י לא הביא אריכות זו, כי לפרש"י כוונת ישר­אל²⁵ היתה שהמקדש שיבנה תיכף ב­כניסתם לארץ יהי' נבנה ב"שתי ידיו" של הקב"ה.

ידכלומר: לפי המכילתא סיום הכתוב "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" לא קאי על המקדש שמדובר אודותו בחלק הראשון של הכתוב "מכון לשבתך פעלת ה'" [ש­בפשטות אמרוהו בנ"י בשייכות למקדש הא' שנבנה כאשר "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך"; ולהעיר שזה ש"כסא של מטה הוא מכוון כנגד כסא של מעלה" — שזהו הפירוש ב"מכון לשבתך פעלת ה'" (כ­מ"ש במכילתא²⁶) — הוא בכל המקדשות, גם במקדש הא' והב']; משא"כ לפרש"י, לא התכוונו ישראל למקדש אחר, אלא לאותו המקדש שבתחילת הכתוב [אלא שבפועל גרם החטא ולא נתקיים זה, ולא יהי' עד לעתיד לבא, כפרש"י].

טונמצינו למדים, ששלש שיטות יש בפירוש "מקדש אדנ"י כוננו ידיך": לה­מכילתא קאי על המקדש דלעתיד, ש­יבנה (זמן רב) לאחרי שיחרבו המקדשות הראשונים; להגמ' קאי על מקדש ראשון (ושני²⁷), שהם מעשה ידיהם של צדיקים; ואילו לפרש"י²⁸, אף שקאי על המקדש שנבנה אז בכניסתם לארץ, מ"מ הכוונה שהקב"ה יבנהו בשתי ידיו "ואימתי (בא בפועל) כו'".

טזד. ויש לומר, שג' שיטות אלו תלויות בשלשת האופנים בלימוד ודרשת לשונה של שירה:

יזלפי כמה פשטנים²⁹, דרך הכתובים במשל ושיר וכיו"ב לכפול הענין במלות שונות, ליופי המליצה בלבד; לאידך, ב­לימוד ע"ד הדרש — דורשים כל ענין שבשירה לענין בפ"ע.

יחויש לומר, ששיטת רש"י בפירושו על התורה היא שיטה ג', ממוצעת ביניהם: גם בשירה ס"ל לרש"י שלא קיימת הכפלה סתם, כי אם כאשר נוסף פרט וענין חדש [וכמ"ש רש"י (ישן)³⁰ בנוגע לשירת הים "כי גאה גאה. . בא הכפל לומר. . וכן כל השירה תמצא כפולה", ורש"י מפרש בהכתובים טעם לכפל ה­ענין³¹]; אבל לאידך, ההוספה אינה ב­ענין חדש (לגמרי), אלא פרט נוסף באותו ענין [ע"ד "ועל³² השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו" — שהכפל מוסיף תוקף וזריזות בענין זה עצמו].

יטוכן הוא בכתוב דידן — שיש בו כפל לשון, "מכון לשבתך פעלת ה', מקדש אדנ"י כוננו ידיך"; וכוונת הכפל יש לפרש בג' אופנים: (א) שזהו כפל גמור, רק ליופי המליצה, (ב) שזה מוסיף ענין חדש לגמרי, (ג) זהו פרט נוסף באותו ענין.

כוזהו ההבדל בין ג' שיטות הנ"ל:

כאבמכילתא — בו דרשו רבותינו — דריש את הכפל "מקדש אדנ"י כוננו ידיך" בענין חדש (שלא דובר אודותו לפנ"ז) — המקדש דלעתיד שיבנה לאחרי שיחרב הראשון והשני;

כבפירוש הגמ' דקאי על בנין המקדש הראשון (והשני) על ידי צדיקים — מתאים להשיטות שהכפל בכתוב הוא ליופי המליצה, ועפ"ז כוונת הכתוב ב­"מקדש אדנ"י כוננו ידיך" היא כמו בהת­חלת הכתוב "מכון לשבתך פעלת ה'"³³;

כגולפרש"י, כפל זה בא להוסיף פרט נוסף במקדש זה שיבנה בכניסתם לארץ, דנוסף על כך שהקב"ה פעל "מכון לשב­תו" למעלה, הנה עוד זאת שיבנה את המקדש דלמטה בשתי ידיו [אלא שב­פועל לא נתקיים זה בכניסתם לארץ בפעם הא', ואימתי יקויים — "לעתיד לבא"].

כדה. ויש לבאר בעומק יותר תוכן החי­לוק בין ג' הפירושים, ובהקדם ביאור הטעם שבשירת הים (שתוכנה ההודאה על נס דקריעת ים סוף והריגת המצרים) נזכר בכלל "בית המקדש" ומעלתו ("מ­כון גו' מקדש גו'") — דלכאורה מאי בעי הכא?

כהזה שנזכר בשירה ע"ד הכניסה לארץ — "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך"¹ — מובן, כי זהו ההמשך והשלימות דגאולת מצרים, כמ"ש³⁴ "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני גו'"³⁵ (וכאמרם לפני זה בהשירה עצמה³⁶ — "נחית ב­חסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך"³⁷); וכיון שקי"ס הוא הגמר וה­סיום דיציאת מצרים (שהרי רק אז בטל כל הפחד מהמצריים), לכן כללו בשירת הים, שמעתה שנגמרה יציאת מצרים הרי הם מוכנים לתכליתה של יצי"מ — "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך".

כוויש להוסיף, שאין זו רק בקשה על להבא (שהקב"ה יסיים את הענין דיצי"מ עד לתכליתו שהיא הכניסה לארץ), אלא שגם זה הוא חלק מההודי' על העבר, הנסים דקי"ס — כי הנסים דקי"ס, מלבד פעולתם על המצרים (ועד להשמידם ש­לא נשאר בהם עד אחד), הועילו גם כן שבנ"י יוכלו ליכנס לארץ בקלות, וכ­אמרם בהשירה³⁸ "אז נבהלו אלופי אדום גו' נמוגו כל יושבי כנען", וזוהי כוונתם באמרם³⁹ "תפול עליהם אימתה ופחד גו' עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית", כפרש"י "אימה על הרחוקים ו­פחד על הקרובים", שפחד זה נשאר עליהם עד שעברו את הירדן (וכמו ש­הביא רש"י ע"ז הכתוב דיהושע⁴⁰ "כי שמענו את אשר הוביש וגו'"); ולכן אמרו "תביאמו ותטעמו גו'", כי גם אופן ה­כניסה לארץ הי' קשור עם הנסים דקי"ס כנ"ל.

כזאבל אינו מובן — מה ענין בנין ביהמ"ק לכאן?

כח[בדוחק י"ל, כי בנין ביהמ"ק מורה על גמר הכניסה לארץ, וכפי שהי' בפו­על שלא נכבשה כל הארץ עד ימי דוד, וגם בתוכן הענין, מפורש בקרא כי בנין ביהמ"ק בא לאחרי המנוחה מן האויבים מסביב⁴¹. אבל מלשון הכתובים כאן משמע, שהענין דביהמ"ק בא כאן לא כ­חלק וסיום של כיבוש וכניסה לארץ, אלא כענין ושבח בפני עצמו].

כטועוד: למאי נפק"מ כאן פרט זה שה­מקדש נבנה ב"ידיך"?

לו. וי"ל הביאור בזה:

לאבסיום השירה (בפסוק שלאח"ז) נאמר "ה' ימלוך לעולם ועד", ומבאר הרמב"ן, "יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ו­שלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם". והיינו שתוכן ענין השירה הוא לא רק שבח והודאה על עצם הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה ב­איבוד מצרים כו', כ"א (בעיקר) שבח על זה שע"י קי"ס נתגלתה מלכותו ושליטתו של הקב"ה, הן בעצם איבוד פרעה ו­מצרים, והן באופניו, שהקב"ה שידד מערכות הטבע, והכל בשביל הצלת ו­גאולת ישראל.

לבוהנה תכלית השלימות בהתגלות מל­כותו של הקב"ה בפועל היתה בקיום הציווי ועשו לי מקדש ושכנתי⁴², בבנין בית המקדש, שירד לשכון בארץ⁴³, ולכן בבנין ביהמ"ק הראשון היתה גאולת יש­ראל בשלימותה מכל האויבים שמסביב, שלא הי' עוד שלטון לאוה"ע בארץ⁴⁴.

לגוזהו גם תוכן ענין בנין המקדש בשתי ידיו: החילוק בפשטות בין מעשה הנע­שה ביד אחד למעשה הנעשה בשתי ידים הוא⁴⁵, שמעשה בשתי ידים היינו שהעו­שה עסוק רק בזה, משא"כ מעשה ביד אחת הרי בשעת מעשה יכול להתעסק בענין שונה לגמרי, וכהדוגמא הנ"ל — בזמן בריאת הארץ בשמאל ברא שמים בימין.

לדוזהו תוכן החילוק בין העולם⁴⁶ ש­נברא ביד אחת⁴⁷ והמקדש שנבנה בשתי ידיו: ב"העולם" מצ"ע לא ניכרת בגלוי (כ"כ) אמיתית מציאותו, היינו זה שלא נמצא אלא מאמיתת המצאו⁴⁸, משום ש­נברא "ביד אחת"; משא"כ בביהמ"ק שו­רה שכינתו והיו נעשים בו בגילוי עשרה נסים⁴⁹, באופן שהגבלות טבע העולם נתבטלו כו' — משום שנבנה בשתי ידים,

להולכן דוקא בביהמ"ק היו קוראים את השם ככתבו⁵⁰.

לווהנה ענין זה הוא בכל בתי המקדש, גם ביהמ"ק הא', ובהתאם לזה הוא פי­רוש הש"ס שפסוק זה קאי על המקדשות שהיו מעשה ידי אדם.

לזאמנם לפי פירוש המכילתא ורש"י, שפסוק זה ושלאחריו (ה' ימלוך לעולם ועד) הם ענין אחד אין לפרש ש"מקדש אדנ"י כוננו ידיך" קאי על מקדש הא', כי בו לא היתה מלכותו של הקב"ה בשלי­מות, שהרי נחרב, ולכן מפרשים שסיום השירה, היינו שלימות מלכותו של הקב"ה, הוא ביהמ"ק דלעתיד.

לחאלא שבזה ישנו חילוק בין המכילתא ופרש"י — שתלוי בכוונה הכללית של שירת הים:

לטשירת הים היא שירה הראשונה⁵¹ ש­נזכרה בפירוש בתורה. ועפ"ז מובן שבין עשר השירות שהובאו במכילתא⁵², הרי היא שירה כללית ביותר, הפתיחה לכל השירות⁵³, וי"ל שזהו שלמדו במכיל­ תא⁵⁴ "אז שר משה לא כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה", שהכוונה בזה (היא גם) שב­שירה זו נכלל כל המשך השירות על גאולת ישראל עד להשירה דלעת"ל. כי כמו שגאולת מצרים היתה התחלה ופתי­חה לכל הגאולות עד לגאולה העתי­דה⁵⁵, עד"ז שירת הים על גאולת ישראל ומלכותו של הקב"ה בעת קי"ס, כוללת כל הגאולות וגילוי מלכותו של הקב"ה עד סוף כל הדורות, והוא בביהמ"ק דל­עתיד ד"ה' ימלוך לעולם ועד".

מולכן הובא במכילתא המשל ללסטים שנכנסו לפלטרין של מלך בזזו כו' והחריבו פלטרין של מלך לאחר זמן ישב המלך וכו' וישב בפלטרין שלו ו­אח"כ נתודעה מלכותו לעולם — כי הד­גשת שלימות מלכותו של הקב"ה שב­ביהמ"ק דלעתיד היא בזה שבאה אחרי חורבן ביהמ"ק שלפנ"ז.

מאאמנם לפרש"י בפשש"מ, תוכן ענין השירה הוא — שירה דיצי"מ, מלכותו של הקב"ה שבאה לידי גילוי בנסים ונפלאות שעל הים ובגאולת בנ"י מפרעה ומצרים⁵⁶, אלא דשלימות מלכותו זו של הקב"ה, היינו המלכות של הקב"ה שב­גאולת בנ"י ממצרים, הרי היא בביאה ל­ארץ, ובבנין ביהמ"ק על ידי הקב"ה, שתהי' "כל המלכות שלו", והיינו תוכן הענין דבנין ביהמ"ק בשתי ידיו.

מבז. ויש לפרש החילוק בין לשון ה­מכילתא "ואח"כ נתודעה מלכותו לעו­לם", ולשונו של רש"י "שכל המלכות שלו":

מגבגילוי מלכותו של הקב"ה ישנם שני ענינים⁵⁷:

מדא) איבוד המורדים ומנגדים למלכותו ית'⁵⁸, וכמובא בהמשך באתי לגני השי"ת⁵⁹, המאמר שניתן ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר ללמדו ביום ההסתלקות­הילולא שלו, שביטול ואיבוד המנגד נוגע לשלי­מות המלכות, ולכן בשביל נצחון המנגד מבזבז המלך כל אוצרותיו ואוצרות שאצרו אבותיו⁶⁰; וכ"ה במלכותו של הקב"ה, כמ"ש⁶¹ מוצא רוח מאוצרותיו ש­הכה בכורי מצרים, דמצרים הם המצרים וגבולים ובכורי מצרים הם תוקף ועוצם הקליפה, ובשביל זה מוציא רוח מאוצ­רותיו⁶².

מהב) בזה שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך, וכולם מקבלים את עול מלכותו ית', וכמו שיהי' לעת"ל ש"אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לק­רוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד"⁶³.

מוויש לומר שזהו החילוק בין המכיל­תא ופרש"י:

מזבמכילתא ההדגשה ד"נתודעה מלכו­תו לעולם" היא (בעיקר) באיבוד המנגד, וכמובן מהמשל "לאחר זמן ישב המלך עליהם בדין תפס מהם הרג מהם צלב מהם וישב בפלטרין שלו ואח"כ נתודעה מלכותו לעולם";

מחואילו לפרש"י עיקר הענין הוא לא באיבוד המנגד אלא בזה ש"כל המלוכה שלו", וכמ"ש רש"י בפירוש "ה' אלקינו ה' אחד"⁶⁴ — "ה' שהוא אלוקינו עתה ולא אלקי האומות. . הוא עתיד להיות ה' אחד שנאמר⁶³ כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ו­נאמר⁶⁵ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד".

מט(משיחות ש"פ בשלח וש"פ יתרו תשד"מ)