Likkutei Sichos·Vol. 31·Yisro·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לא·יתרו·שיחה ב

אשיחה ב
א. כתב הרמב"ם בהל' שבת¹: "מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר² זכור את יום השבת ל­קדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח³ וקי­דוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה".

בוכתב המגיד משנה, שמדברי הרמב"ם "נראה בביאור שהוא סובר שההבדלה ג"כ דבר תורה והכל בכלל זכור".

גוהנה במקור הדבר שגם הבדלה היא מצוה מה"ת, מצינו כמה דיעות:

דבמ"מ שם (ועוד⁴) כ' דילפינן לי'⁵ מד­כתיב⁶ ולהבדיל בין הקדש ובין החול⁷.

ההסמ"ג⁸ כתב שב' הזכירות למדין משני פסוקים — "א' בכניסתו היא זכור ואחת ביציאתו היא וזכרת שנכתב⁹ ב­פרשת שמור¹⁰ כו'".

ווהמגדל עוז¹¹ מבאר השייכות דב' ה­זכירות לב' הדברות זכור ושמור (דב­דבור אחד נאמרו¹²) — ש"לשון זכור הוא מ"ע זכרהו בכניסתו שמקדשין אותו בדברים. . ולשון שמור שייך ביציאתו שלא ינהג בקדושת קדש מנהג חול עד שיבדילנו ויקבענו כו'".

זאמנם מזה שהרמב"ם הביא רק הכתוב "זכור את יום השבת" משמע דס"ל שגם ההבדלה נכללת במצות "זכור את יום ה­שבת לקדשו". וכן מפורש בספר המצות במצות קידוש¹³ "שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו כו' ו­הוא אמרו יתברך זכור את יום השבת לקדשו כלומר כו' [קדשהו¹⁴ בכניסתו וקדשהו ביציאתו¹⁵] כלומר הבדלה ש­ היא ג"כ חלק מזכירת שבת ומתקנת מצותי'".

חולכאורה צ"ב בטעמא דמילתא, מהי השייכות של הבדלה לענין "זכור את יום השבת לקדשו"?

טב. בסהמ"צ שם כתב: "שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וב­יציאתו נזכיר בם¹⁶. . קדוש היום ומעל­תו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו".

יומדבריו אלה מובן, שהטעם שגם ה­הבדלה היא בכלל המ"ע דקדוש היום הוא מפני שגדר המ"ע דקדוש היום הוא מה שמזכירים "מעלתו והבדלו משאר הימים הקודמים ממנו והבאים אחריו", ולכן הוי הבדלה בכלל מ"ע דזכור את יום השבת לקדשו, כי גם בהבדלה מזכי­רין "מעלתו והבדלו משאר הימים" (מה­ימים הבאים אחריו).

יאברם לכאורה דוחק להעמיס כן ב­ספר ה"יד", שבו הוא מפרש שהמ"ע עני­נה "זכרהו זכירת שבח וקידוש", ואינו מזכיר דהזכירה היא להבדילו משאר הימים (הקודמים והבאים אחריו).

יבויתירה מזו: בסהמ"צ כתב תיכף ב­תחילת דבריו "שצונו לקדש את השבת ולאמר דברים בכניסתו וביציאתו", והיי­נו שכולל הענין ד"לאמר דברים בכניס­תו וביציאתו" בגדר המצוה דקידוש ה­שבת. והטעם בפשטות, כי לפי הסברת הרמב"ם בסהמ"צ הרי גדר המצוה מחייב הזכרת "מעלתו והבדלו" של יום השבת בכניסתו וביציאתו (כדי להבדילו מה­ימים הקודמים ממנו והבאים אחריו).

יגאבל בספר ה"יד" חילק זמני הזכירה לבבא בפ"ע, דמתחילה כתב גדר המצוה "מ"ע מה"ת לקדש את יום השבת ב­דברים שנאמר זכור. . כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש", ואח"כ מוסיף ב­בבא בפ"ע — "וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש היום וביצי­אתו בהבדלה";

ידואם ס"ל בספר ה"יד" כמו שהוא מפרש בסהמ"צ, הו"ל לכלול זמני ה­זכירה דקידוש והבדלה בביאור גדר ה­מצוה (ע"ד לשונו בסהמ"צ): מ"ע לקדש יום השבת בדברים בכניסתו בקידוש וביציאתו בהבדלה.

טוג. ויש להקדים ביאור גדר המ"ע ד­זכור את יום השבת לקדשו, שיש להס­בירו בכמה אופנים:

טזא) גדר המ"ע הוא — "לקדשו", כלו­מר, שע"י מעשה הדיבור מקדשים את השבת. וכעין וע"ד קדוש החודש וקדוש היובל, שמקדשין אותם (בדיבור), והוא דבר שנעשה בכניסתם פעם אחת, כן עד"ז¹⁷ מקדשים בדברים את השבת ב­כניסתו¹⁸.

יזולפ"ז אין בהבדלה מענין קידוש ה­יום דשבת, אלא הוי שם וחפצא אחרת לגמרי.

יחוי"ל שזהו טעם הדיעות (הנ"ל סעיף א) שיש לימוד מיוחד על חיוב הבדלה — כי אע"פ שגם לדידהו הבדלה היא מה"ת ושייכת למצות זכור, מ"מ אינה עיקר המצוה (וכלשון המגדל עוז — "הקידוש עיקר והבדלה טפילה לה").

יטב) גדרה הוא — זכור את יום השבת — לקדשו, כלומר לזכור בדיבור ע"ד קדושתו והבדלתו (כי קדושה פירושה הבדלה¹⁹) משאר הימים — כנ"ל מספר המצות — ועי"ז לקבוע את גבוליו מלפניו ומלאחריו.

כולפי זה קידוש והבדלה הם שני חלקים של מצוה אחת, שקיום מצות זכור את יום השבת לקדשו הוא דוקא כאשר מזכירין הבדלתו הן מהימים של­פניו (בכניסתו) והן מהימים שלאחריו (ביציאתו).

כאאמנם, גם לפי אופן זה, תוכן שני חלקי המצוה — קידוש והבדלה — שונה זמ"ז, דהזכרת "הבדלו" של יום השבת בכניסתו הוא ע"י קידוש היום (שעתה נכנסים ליום קדוש), ואילו הזכרת "הבדלו" ביציאתו הוא ע"י נוסח הבדלה (שיוצאים מקודש לחול).

כבג) גדר המ"ע היא רק זכירת קדושתו בדיבור בלשון הרמב"ם בספר היד "זכרהו זכירת שבח וקידוש" — באיזה אופן שיהי'. ולאופן זה נמצא דזכירתו בקידוש וזכירתו בהבדלה הוי שם וגדר אחד — "זכירת שבח וקידוש"²⁰.

כגד. מהנפק"מ בין אופנים אלה י"ל:

כדא) לאופן הג' יש מקום לומר, דגם אם אמר נוסח קידוש שבת במוצ"ש מקיים מצות הבדלה (וכן לאידך באמירת נוסח הבדלה בכניסת שבת מקיים מצות קדוש היום²¹), כי בעיקר המצוה אין נוגע פרטי הנוסח שאומר (אלא דצ"ע אם יוצא בזה מדרבנן²² כיון דמשנה ממטבע שטבעו חכמים). משא"כ לאופן הא' ולאופן הב' הרי תוכן נוסח ההבדלה היא מעצם גדר המצוה.

כהב) כאשר לא הבדיל כלל — לאופן הב' דשניהם יחד הוי חפצא אחת דזכירת שבת, י"ל דחסר בקיום מצות קידוש, מ"ע דזכור את יום השבת לקדשו, משא"כ לאופן הא' והג'.

כוג) אם נשים חייבות בהבדלה: לאופן הב' והג' שהבדלה היא מעצם מצות "זכור את יום השבת לקדשו", פשוט שחייבות בהבדלה²³ "כשם שחייבות ב­קידוש מן התורה (מפני שהוקש זכור לשמור)"²⁴;

כזמשא"כ לאופן הא' — י"ל דתלוי בה­דיעות (הנ"ל סעיף א) במקור חיוב הבדלה: לפי דעת המגדל עוז²⁵ שחיוב הבדלה שייך למצות "שמור" — חיי­בות²⁶, "מפני שהוקש זכור לשמור"²⁷; אבל את"ל דילפינן לה מ"להבדיל בין הקודש ובין החול" מקום לומר²⁸ דנשים פטורות ממנה, כי הבדלה הוי שם וגדר אחר ואין לה שייכות לגדר קידוש ב­כניסתו.

כח[ע"ד הסברת אדמו"ר הזקן²⁹ בשתי הדיעות³⁰ (לפי השיטה שהבדלה היא רק מד"ס) — ד"יש מי שאומר שהנשים פטו­רות ממנה כמו שהן פטורות מכל מ"ע שהזמ"ג. . ואף שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין" ה"ז רק בדברים שהם "בגלל זכירות השבת או שמירתו, אבל הבדלה אינה ענין לשמירת שבת אלא דבר בפ"ע הוא שתקנו חכמים להבדיל בין קודש לחול ומצאו להם סמך מן התורה שנאמר ולהבדיל בין הקדש ובין החול ויש חול­קין ע"ז ואומרים שההבדלה היא מענין זכירת השבת וקדושתו שמזכירין הבדל בין קדושתו לחול ולפיכך הנשים חיי­בות בהם"].

כטה. ע"פ כל הנ"ל מובן היטב הטעם שהרמב"ם בספר היד חילק הענין לג' בבות — (א) "מ"ע לקדש את יום השבת בדברים³¹ כו' כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש" (ב) "וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו", (ג) "בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה" — ולא כללם יחד לומר "וצריך לזכרהו בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה" (ע"ד לשונו בספר המצות),

לכי להרמב"ם הם ג' פרטים — (א) גדר המצוה, שהוא עצם הזכירה³². (ב) זמני הזכירה (בכניסתו וביציאתו), ו(ג) תוכן הזכירות (קידוש היום והבדלה): א) עצם גדר המצוה הוא רק "זכרהו זכירת שבח וקידוש", ואין הזמן והנוסח (תוכן) של הזכירה חלק מגוף מצות הזכירה³³; ב) זמן המצוה — "וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו"; ג) נוסח המתאים להזמן — "בכניסתו בקידוש היום וביציאתו ב­הבדלה".

לא[משא"כ לפמ"ש בסהמ"צ, דשתי הזכי­רות (בכניסתו וביציאתו) הוי מצוה אחת, כנ"ל בארוכה; וכן משמע גם בלשון החינוך³⁴ שכתב "לדבר דברים ביום השבת בכניסתו וכן ביציאתו שיהי' בהם זכר גדולת היום ומעלתו והבדלתו ל­שבח משאר הימים שלפניו ואחריו ש­ נאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זכרהו זכר קדושה וגדולה", שכולל זמן המצוה בעצם גדר המצוה].

לבועפ"ז יומתק ג"כ מ"ש הרמב"ם (ב­המשך הפרק³⁵) ד"יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום כו' וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף על פי שעדיין היא שבת, שמצות זכירה לאמרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט"³⁶ — דמוכח שס"ל שאין זה רק היתר למי שצריך לכך (כמו מי שהי' צריך להחשיך על התחום ו­כיו"ב)³⁷, אלא שמלכתחילה מותר לעשות כן²⁰ (כמו בקידוש היום),

לגכי להרמב"ם תוכן ענין ההבדלה (מן התורה) אינו (רק) מה שמבדילים בין שבת לחול בכלל³⁸, אלא (כמו הגדר דקידוש) שמזכירין "זכירת שבח וקידוש" ביציאתו (כמו שמזכירין בכניסתו).

לדו. אמנם עדיין הדבר טעון הסברה: בשלמא לפי מ"ש בסהמ"צ מובן ההכרח שמצות זכירה כוללת גם הבדלה, כי מכיון שצריכים לקדש ו"להבדיל" את יום השבת מהימים שלפניו ושלאחריו, הרי מוכרח שבמצות זכור גו' יהי' גם ענין ההבדלה במוצ"ש; ועאכו"כ להשי­טות שיש לימוד מיוחד שצריכים להז­כיר ענין של הבדלה במוצ"ש (אלא שנכלל במצות זכירת שבת מפני שנטפל לו כו');

להאבל לפי שיטת הרמב"ם בס' היד (ע"פ המבואר לעיל) — הרי מכיון שתוכן מצוה זו (זכור גו' לקדשו) הרי הוא — זכרהו זכירת שבח וקידוש (כמו הקידוש שבכניסת שבת), מהו ההכרח לומר שה­מצוה כוללת זכירת הדברים הללו גם בעת יציאת השבת³³?

לוויש לומר הביאור בזה בהקדם מ"ש הרמב"ן³⁹ דבפסוק זה (זכור גו' לקדשו) יש ב' מצוות — מצות "זכור" ומצות "ל­קדשו": מצות זכירת שבת היא מצוה תמידית, לזכור את יום השבת תמיד בכל יום, ואילו מצות קידוש (שלמדין מתיבת "לקדשו") היא הזכירה שביום השבת עצמו.

לזוהנה אע"פ שלפי הרמב"ם מצות זכירה ומצות קידוש היינו הך, כלשונו "זכרהו זכירת שבח וקידוש", י"ל, שגם הרמב"ם ס"ל מעין דברי הרמב"ן, דהיינו, שמכיון ש"זכור" משמעו זכרון תמידי⁴⁰ (כנ"ל), לכן ס"ל להרמב"ם, שיש במצוה זו שני חלקים, חלק השייך לשבת עצמה, וחלק השייך לימים שלאחרי השבת. וזהו מ"ש "וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו" — שע"י הזכירה ביציאתו נמשך זכרון ה­שבת גם בימי החול שלאחרי'. ובפשטות, שעל ידי זכירת קדושת שבת בעת ש­יוצאים משבת לחול, זוכרים את יום השבת גם בימי החול.

לח[וי"ל שזה מודגש בהדין שכתב ה­רמב"ם (בהמשך הפרק⁴¹) "ואם לא הב­ דיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי", שמההמשך וה­השוואה (ללפנ"ז) ד"אם לא קידש בלילה כו' מקדש והולך כל היום כולו", מובן שאי"ז רק בגדר דיעבד ותשלומין לחיוב (קדוש ו)הבדלה שהי' עליו לקיים בזמנו, אלא שגם ימים אלו⁴² זמנו הוא (כמו בקידוש ד"זמנה כל השבת"⁴³ אלא ד­"עיקר הקידוש בלילה"⁴⁴), והיינו כנ"ל, כי עיקר תוכנה של זכירה זו הוא כדי להמשיך זכרון יום השבת בימי החול שלאחרי השבת.

לטועפ"ז יומתק הסדר ברמב"ם שדין זה "אם לא קידש בלילה כו' ואם לא הבדיל בלילה כו'" כתבו, מיד לאחרי נוסח קידוש והבדלה, ולפני (שאר) פרטי דיני קידוש והבדלה — כי אין זה דין פרטי, תשלומין למצות הזכירה (קידוש והב­דלה) דשבת, כ"א שגם אז נמשך זמן קיומה].

מז. ביאור זה בשיטת הרמב"ם עולה בקנה אחד עם המבואר בספרים⁴⁵ בתוכן הפנימי דברכת הבדלה, שענינה להמשיך קדושת שבת תוך ימי החול שלאח"ז.

מאשבזה מובן בפשטות לשון חז"ל ש­הובא ברמב"ם (בספר המצות) "קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו" (כנ"ל ס"א), שיש לפרשו גם כפשטות משמעות ה­לשון, ענין של המשכת קדושה; כלומר: כמו שע"י הקידוש "בכניסתו" ממשיכים קדושת שבת (וע"י הקידוש בזמן לפני כניסת שבת מוסיפים בקדושת שבת — תוספת שבת, וכדאיתא במכילתא עה"פ זכור, זכור מלפניו כו' מכאן אמרו מוסי­פין כו') — עד"ז תוכן "קדשהו ביציאתו" הוא לא רק הזכרת מעלתו וקדושתו דשבת בעת יציאת השבת, אלא המשכת קדושת שבת ביציאתו⁴⁶ בהזמן דלאחרי זה.

מבוי"ל שזה מתאים גם עם הפירוש ה­פשוט ב"לקדשו", קידושו של יום השבת גופא, שזהו גם הפירוש ד"(קדשהו ב­כניסתו ו)קדשהו ביציאתו", שגם ביציאתו מקדשים את השבת (ולא רק את ימי החול שלאחרי'). וטעם הדבר, כי ע"י הבדלה ביציאת השבת שתוכנה להמשיך את קדושת שבת גם בימי החול — מתבטאת שלימות קדושת השבת⁴⁷, גודל קדושת שבת ומעלתה שבכחה לפעול ולהמשיך קדושה בימים שלאחרי'.

מגח. ועל ידי קיום מצות שבת — הן כמו שהיא בשבת עצמה, ע"י שביתה מעשי' גשמיית, וקיום מצות זכור וקדוש שבת, והן ע"י פעולתה בימי החול להמ­שיך בהם מקדושת השבת, בסגנון חז"ל שהחולין יהיו נעשים על טהרת הקודש⁴⁵, נוסף על שמצ"ע צ"ל⁴⁸ כל מעשיך לשם שמים ובכל דרכיך דעהו⁴⁹,

מדהרי "כל⁵⁰ השומר את השבת כהל­כתה ומכבדה ומענגה כפי כחו כבר מ­פורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא שנאמר⁵¹ אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר".

מה(משיחת כ"ח אייר תשמ"ה)