Likkutei Sichos·Vol. 33·Shavuot·Sicha 1לקוטי שיחות·כרך לג·חג השבועות·שיחה א

אשיחה א
א. כתב הרמב"ם¹: "מנהג פשוט שקורים ביום טוב הראשון (של עצרת) בחודש השלישי² ומפטירין במרכבה"³ (ומקורו בברייתא דמגילה⁴, כמ"ש בכסף משנה). וכן נפסק להלכה בטור ושו"ע⁵.

בובטעם הדבר שמפטירין במרכבה ד­יחזקאל כ' רש"י⁶ (והובא בשו"ע אדמו"ר הזקן⁷) "על שם שנגלה⁸ בסיני ברבוא רבבות⁹ אלפי שנאן"¹⁰. ובאריכות יותר מבואר בלבוש¹¹ — "מפטירין במרכבה דיחזקאל משום שבאותו היום באותו ה­מעמד הנבחר השיגו כולם למעלת הנבו­אה, וכולם קטניהם וגדוליהם שמעו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה¹² ובלי ספק שכולם השיגו באותו מעמד מעשה מרכ­בה בכל מה שהשיג יחזקאל כענין ש­נאמר¹³ וכל העם רואים את הקולות שרמז כולו למעשה מרכבה לכך מפטי­רין ג"כ במעשה מרכבה שהוא מעין ה­מאורע". ומפורש ברד"ק ליחזקאל¹⁴ בשם רז"ל¹⁵, "כי ישראל ביום מתן תורה ראו המרכבה כמו שראה אותה יחזקאל עד שאמרו כי קטנה שבנשיהם גדולה היא כיחזקאל¹⁶ בן בוזי"¹⁷.

גולכאורה טעם זה (על הפטרת מרכבת יחזקאל) דורש ביאור: זה שהפטרה צ"ל "מעין המאורע"¹⁸ פירושו הפשוט הוא שבהפטרה מדובר (לא אודות ענין צדדי שבמאורע, אלא) אודות עיקרו של ה­מאורע. ובנדו"ד, ראיית המרכבה שבמ"ת אינו, לכאורה, מגוף ועצם הענין דמ"ת — שהוא התגלות השם לכל ישראל ונתינת התורה לבני ישראל;

דועפ"ז מתאים יותר לכאורה, דל­

הקריאת פרשת מ"ת ביום א' ("שהוא

וענינו של יום שבו נתנה התורה"¹⁹), יפטירו בחבקוק²⁰ "שמדבר²¹ במתן תו­ רה²² אלו­ה²³ מתימן יבוא במתן תורה (משתעי²⁴)".

זויתירה מזו: אפילו את"ל שגם זה הי' מעיקרי הענינים דמ"ת — שגילוי השכי­נה הי' עם המרכבה, וכמו שכ' בלבוש (שם) "שבאותו היום באותו המעמד כו' השיגו כולם למעלת הנבואה. . מעשה מרכבה כו'" — הרי לכאורה עיקר ה­הדגשה אינו בראיית המרכבה, אלא בהתגלות (כבוד) השם, ומה שכולם שמעו אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה. ובפרט אשר איתא ברז"ל²⁵, שמראיית המרכבה נסתעף אח"כ מעשה העגל ר"ל.

חואף את"ל שצ"ל הפטרה במרכבה, לכאורה הי' מתאים יותר להפטיר ב­ישעי'²⁶, מרכבה שראה ישעי', כי שם ההדגשה היא ראיית כבוד השם, "ואראה את אדנ"י יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים גו'", וע"ד המרכבה בקיצור (וכפי שאכן מפטירים בפ' יתרו במרכבת ישעי'), משא"כ ביחזקאל — אריכות ופרטים ע"ד המרכבה — ובקיצור ע"ד השם.

טויש להוסיף: גילוי כבוד השם שב­מ"ת אינו דומה לגילוי כבוד השם שב­מרכבת יחזקאל²⁷, אלא בדומה יותר ל­נבואת ישעי', ועד ויתרה מזה כעין דרגת משה גדול שבנביאים, כמ"ש²⁸ "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר" (וע"ד, כנ"ל דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום)²⁹.

יולפי זה צריך ביאור גם בדברי הרד"ק הנ"ל, שבמ"ת הי' גילוי מרכבת יחזקאל — דמאחר שהי' גילוי (כבוד) השם שלמעלה מעלה מזה — הרי שרגא בטיהרא מאי אהני?

יאגם צריך ביאור בגוף הדין ש"מפטי­רין במרכבה" — אף, ש"אין דורשין. . במרכבה (אפילו) ביחיד אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו"³⁰, ומטעם זה "ונוהגין בקצת מקומות שגדול וחכם קורא זאת ההפטרה³¹ וסמך לדבר ולא במעשה במרכבה אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו"³², ועד שלדעת הת"ק³³ אין מפטירין ב­מרכבה "דלמא אתי לשיולי ולעיוני בה"³⁴.

יבבתוי"ט³⁵ מסביר "טעמא דמילתא דלא חיישינן (דילמא אתא לעיוני) נ"ל דממ"נ אם הוא חכם יודע שהדברים אלו לב המשכיל לא ישיגם ושתיקתו יפה מ­ דיבורו, ואם לאו בר הכי הוא הכי נמי אויל מחריש חכם יחשב³⁶ והחרש יחריש באולתו ולא ישאל בענינים אלו שידע שאינו כדאי שישיבו לו שום מענה".

יגאבל גם עפ"ז צ"ב, מהי התועלת בקריאת הענין בצבור, שכוונת הקריאה אינה רק עבור יחידי סגולה שחננם ה' תבונה המבינים במרכבה, אלא עבור כאו"א הנמצא בבית הכנסת ושומע ה­קריאה וההפטרה, שרובם אינם בדרגא דחכם ומבין מדעתו כו' — הבנת מעשה מרכבה.

ידועכצ"ל שיש במרכבת יחזקאל ענין מיוחד שבו מודגש החידוש דמ"ת (שלכן הי' גילוי המרכבה בעת מ"ת), ולכן הפטרה זו היא "מעין המאורע", החידוש הכללי דמ"ת (ואפילו יותר מהנבואה ד­מרכבת ישעי') — וענין מיוחד זה שב­מרכבת יחזקאל (שבזה היא "מעין ה­מאורע" דמ"ת) ניתן לכאו"א מישראל להבין³⁷ (אף שפרטי הדברים שבמרכבת יחזקאל סתומים הם, ואינם בהבנת סתם בני אדם, ד"עומק מעשה מרכבה. . רחוק מדעת ההמון"³⁸).

טוב. ויש לומר הביאור בזה:

טזמבואר בגמ'³⁹ החילוק בין מרכבה שראה ישעי' ומרכבה שראה יחזקאל — "כל שראה יחזקאל ראה ישעי' למה יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך ולמה ישעי' דומה לבן כרך שראה את המלך".

יזוהנה לפי פשוטו נראה שהחילוק ביניהם הוא לא במה שראו אלא במה שסיפרו, דישעי' "לא⁴⁰ חש לפרש את הכל, שהי' בן מלכים וגדל בפלטין ובן כרך הרואה את המלך אינו נבהל ואינו תמה ואינו חש לספר". אבל מזה גופא שישעי' מתואר כ"בן כרך" שהי' בן מלכים וגדל בפלטין ויחזקאל כ"בן כפר", שאין מקומו בפלטין של מלך⁴¹ — מובן שנבואת ישעי' עליונה ושלימה יותר⁴², וכמחז"ל⁴³ שישעי' נק' "גדול שבנביאים"⁴⁴ ומדריגת נבואתו והשגתו היתה למעלה מהשגת יחזקאל.

יחויש לומר, שהחילוק מודגש בזה גופא, שבדברי יחזקאל באים ומפורטים כל פרטי עניני המרכבה ואילו אצל ישעי' מודגש בעיקר ענין ראיית המלך עצמו (ולא פרטי המרכבה) — והרי זה מתאים להחילוק בפשטות בין בן כפר שראה את המלך ובן כרך שראה את המלך: בן כרך שרואה את המלך, הרי מכיון שגדל בפלטין של מלך יש לו איזו השגה בגדלות המלך, ולכן אין ראיית (ריבוי פרטי הענינים ד)מרכבת המלך וכיו"ב מוסיפה אצלו הפלאה ב­רוממות המלך, כ"א רק ראיית המלך עצמו; משא"כ בבן כפר שאין לו ידיעה והשגה בגדולת המלך, כאשר רואה עניני גדולתו וגודל יקר מלכותו, ה"ז מעורר אצלו התפעלות מגדולתו של המלך (אף שגם אז אין לו השגה במהות גדלות המלך)⁴⁵.

יטוכן הוא החילוק בין ישעי' ליחזקאל — דנבואת ישעי', "גדול שבנביאים", היתה כבן כרך שיש לו השגה בגדלות המלך ולכן גדולת מרכבתו של מלך אינה תופסת מקום אצלו, משא"כ יחזקאל, שעיקר ראייתו היתה במרכבה, אלא שראי' זו הביאתו לידי איזו ידיעה והתפעלות מגדלות המלך עצמו.

כויש להתאים זה עם המבואר בספר עבודת הקודש⁴⁶ בביאור מרכבת יחזקאל, וז"ל: "מתוך שראה והשיג במר­כבה התחתונה ידע בעליונה. . כי יש כסא למעלה מכסא ומרכבה למעלה מ­מרכבה ורוכב למעלה מרוכב וכבוד למעלה מכבוד, ומתוך שראה ארבע חיות למטה ידע והכיר כי יש דוגמתן למעלה בייחוד האמיתי כי כן הי' מקובל ומתוך שראה למטה חשמל מקיף לכסא הנקרא חשמל החיצון ידע שיש למעלה דוגמתו חשמל הפנימי כו' ועל דרך זה כל מה שראה למטה ידע שיש דוגמתו למעלה" — והולך ומפרש (בעבודת ה­קודש⁴⁷) בנוגע לכל הכתובים איך ש­יגידו בתחתונה וירמזו אל העליונה".

כאכלומר: מרכבת יחזקאל תוכנה ו­ענינה הוא שהענינים שלמטה הם "דמות העליונות"⁴⁸, ולכן מפרט (יחזקאל) ו­מאריך בכל פרטי המרכבה ובאופנה, ומדגיש⁴⁹ "ומתוכה דמות גו' דמות אדם להנה. . ודמות פניהם גו' ודמות החיות וגו'".

כבוי"ל שזהו דיוק הלשון "דמות", שמורה על דבר והיפוכו: מצד אחד ראיית הדמות מורה שאינו רואה את הדבר כ"א "דמות" שלו בלבד, וכמשל המסתכל במראה שרואה בה דמות הדבר בלבד; ולאידך מורה "דמות" שאין בה שום מציאות כ"א דמות של הדבר. והיינו דלא רק דע"י ראיית הדמות אפשר לידע בדיוק איך שנראה הדבר עצמו, אלא יתירה מזו — שכל "מציאות" ה"דמות" אינה מציאות כ"א זה שהיא דומה להדבר.

כגוזהו מה שראה יחזקאל בכל פרטי הענינים דלמטה, שכל ענינם הוא זה ורק זה שהם "דמות העליונות"⁵⁰.

כדמשא"כ ישעי', להיותו בן כרך — לא מפרש ומפרט כל הפרטים של המרכבה. כי מלכתחילה לא ראה ה"דמות" כפי שהיא למטה, כ"א את עצם הדבר של­מעלה. דלהיותו בן כרך שגדל בפלטין, הרי כל הענינים מלבד המלך לא תפסו מקום אצלו, עד שלא הורגשו אצלו כמציאות. ולכן אומר "ואראה את אדנ"י יושב על כסא רם ונשא" ומפרט רק השרפים שהם "עומדים ממעל לו", היינו שזהו פרט בראיית "אדנ"י יושב על כסא".

כהג. עפ"ז מובנת השייכות דההפטרה במרכבת יחזקאל בהמשך לקריאת פר­שת מ"ת ביום שבו נתנה תורה — לפי שהוא מענינו של יום ומעין המאורע, היינו תוכן החידוש דמ"ת:

כוגילוי השכינה שבמתן תורה לא הי' רק דבר שלפי שעה, אלא בשביל שעי"ז בנ"י יתעלו על ידי עבודתם⁵¹ ולידבק בהקב"ה, שהכח ע"ז בא להם מהתגלות השם במ"ת, שעי"ז נקבע בלבנו לתמיד מעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר כו'⁵².

כזוזהו גם תוכן דברי המדרש⁵³, שירי­דת ה' על הר סיני לא היתה רק גילוי לפי שעה, אלא התחלה דמצב העולם חדש לגמרי, ע"י הביטול לתמיד של הגזירה, דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים — וה­תוצאות של ביטול גזירה זו ובגלוי ה"ז תלוי וע"י עבודתם של ישראל.

כחביאור הענין:

כטמזה גופא שמתארים אותם בשם "עליונים" ו"תחתונים" מובן שבעצם ישנה שייכות ויותר מזה — קשר ביניהם. וב­פרט ע"פ המבואר בכ"מ כי המציאות של כל נברא שלמטה הרי שרשו ומקורו למעלה וממנו נשתלשל, דשורש השור שלמטה הוא מפני שור שבמרכבה וכיו"ב — ועד לשרשו ומקורו שהוא דבר ה' ורוח פיו ית' המהווהו ומחייהו בכל רגע ורגע⁵⁴. וגם "צמיחתו" לאח"ז ה"ז בא ממזלו שלמעלה כמחז"ל⁵⁵ אין לך כל עשב כו' שאין לו מזל כו' גדל.

לאלא שלפני מ"ת היתה "גזירה" — מלשון גזר וחתך — בין הנברא שלמטה ומקורו בעליונים, ו(במ"ת) כאשר בטלה הגזירה ניתן הכח לכל או"א ע"י עבודתו⁵⁶ להמשיך ו"לראות" בכל נברא שלמטה את שרשו ומקורו שלמעלה, עד שמגלה עי"ז אמיתית מציאותו, שלא נמצא אלא מאמיתת המצאו⁵⁷.

לאוכיון שכל התחלות קשות כו'⁵⁸, לכן הי' במ"ת (שאז "ואני המתחיל"⁵³) גילוי נעלה ביותר

לב[כמ"ש בזהר⁵⁹ "בההוא שעתא כל רזין דאורייתא וכל רזין עילאין ותתאין לא אעדי מינייהו בגין דהוו חמאן עינא בעינא זיו יקרא דמריהון מה דלא הוה כההוא יומא מיומא דאתברי עלמא דקב"ה אתגלי ביקרי' על טורא דסיני. ואי תימא הא תנינן דחמאת שפחה על הים מה דלא חמא יחזקאל נביאה יכול כההוא יומא דקאימו ישראל על טורא דסיני, לאו הכי, בגין דההוא יומא דקיימו ישראל על טורא דסיני אעבר זוהמא מינייהו" — שגם בעת קריעת ים סוף "חמאת שפחה על הים מה דלא חמא יחזקאל נביאה", ובמ"ת הי' יתירה מזה]

לג— אבל עיקר הכוונה לעולמים היתה "מרכבת יחזקאל", לגלות בעולם איך שכל המציאות של כל פרטיו אינה אלא "דמות" למציאות הפרט למעלה [ולכן הי' אז גילוי המרכבה]. ולכן נקבע ענין זה דוקא להפטרה דיום מ"ת.

לדומתורצת ג"כ השאלה הנ"ל — מדוע קבעו הפטרה במעשה מרכבה שלא ניתן להבין לרוב בנ"א, כי אף שפרטי עניני המרכבה שנתפרטו בההפטרה אינם ב­הבנה והשגה כנ"ל, הרי בכחו של כאו"א להבין ולעמוד על תוכנה הכללי של ההפטרה, שכל פרטי המרכבה שראה יחזקאל הם "דמות", שעל ידם ידע יחזקאל והכיר ב"דמות העליונות".

להד. וע"פ זה יש לבאר ג"כ טעם ה­מנהג "לסיים (הפטרה זו) בפסוק⁶⁰ ותשאני רוח גו'"⁶¹ (שמדלגין קאפיטל וחצי) "אף שאינו כתוב כלל אצל ה­מרכבה"⁶¹, ואדרבה, לפי פשוטן של מקראות⁶² מדבר הכתוב ע"ד הסתלקות כבוד השם לאחר הדיבור — כי בפסוק זה ("ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו") מודגש עיקר החידוש ותוכן הנ"ל דמרכבת יחזקאל.

לווהענין:

לזאחד החילוקים דמרכבת ישעי' ומרכ­בת יחזקאל הוא, שבמרכבת יחזקאל מדובר ע"ד החיות והאופנים, ובמרכבת ישעי' — ע"ד השרפים. והרי האופנים וחיות עבודתם ברעש, כידוע ש"קול רעש גדול" זה הוא מהאופנים כמ"ש בברכות ק"ש "והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו", משא"כ עבודת השרפים אינה ברעש.

לחובטעם הדבר מבואר⁶³, שהחילוק בין שרפים ואופנים הוא ע"ד החילוק בין בן כרך שראה את המלך ובן כפר שראה את המלך: הרעש בא מצד החידוש, ולכן ה"ז דוקא אצל בן כפר שראה את המלך, שראיית המלך ורוממותו גורמת אצלו רעש, מחמת החידוש שבדבר, משא"כ בבן כרך שאינו חידוש בעיניו (כ"כ), אין אצלו רעש. ועד"ז הוא החילוק בין השרפים והאופנים.

לטובפרטיות יותר⁶⁴:

מהשרפים משיגים איך שהקב"ה הוא קדוש ומובדל מן העולמות והעולמות אינם תופסים מקום לגבי', אבל האופנים משיגים איך שהקב"ה מהווה כל דבר מאין ליש, ומציאות העולם נתהווה מאמיתת המצאו, ומשום זה ההתפעלות שלהם היא ברעש גדול, מפני שמשיגים האמת איך שהוא היפך מהנראה לעינים, שהעולם נראה ליש ודבר, ובאמת הוא בטל בתכלית, ולכן בא הרעש גדול, כמו אדם שמשיג השגה חדשה והפכית ממה שנראה לעינים ולכן יתהווה אצלו רעש.

מאוזהו תוכן החידוש הנ"ל דמתן תורה, שגם במציאות העולם, בתחתונים, יהי' ניכר אמיתיות מציאותו.

מבה. ע"פ הנ"ל יש לבאר ג"כ זה שב­מ"ת היו "קולות וברקים וקול שופר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה"⁶⁵:

מגאם נפרש כפשוטו לבד — שכוונת ומטרת הקולות וברקים היתה לפעול יראה וחרדה בעולם, בבני ישראל, הרי לכאורה גילוי כבוד השם עצמו, "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם"⁶⁶, די לפעול בהם יראה וחרדה זו, ו­אדרבה, החרדה מחמת קולות וברקים כו' היא חרדה השייכת בעיקר להגוף ואילו היראה וחרדה מצד גלוי כבוד השם פנים בפנים, היא פעולה עמוקה וגדולה ופועלת (גם) בהנפש ועד בנשמ­תא דנשמתא. ובכ"ז היו קולות וברקים כו' ענין עיקרי בההתגלות דמ"ת?

מדאלא דהן הן הדברים, שתוכן ענין ה"רעש" במתן תורה (הקולות ורעש כו', ויחרד כל העם אשר במחנה, ובלשון הכתוב⁶⁷ "ארץ רעשה") אין זה רק רעש הנשמע לאוזן הגשמי שהי' כפרט נוסף בהכנה והקדמה למתן תורה, אלא הוא רעש בתוכנו הרוחני: מחמת החידוש דמ"ת שבכל פרט בהבריאה וכל הברי­אה כולה הי' נראה שאמיתית מציאותה היא לא מה שנראה ונגלה לעיני בשר, שהוא דבר ויש בפני עצמו, אלא מקורו שנתהווה מאמיתת המצאו דהבורא.

מהו. תורה היא מלשון הוראה⁶⁸, וכ"ש וק"ו כשמגיע היום בשנה שבו ניתנה תורה לישראל, דהימים האלה נזכרים ונעשים⁶⁹ — שכאו"א מישראל צריך ללמוד הוראה מקריאת התורה וההפטרה דיום חג השבועות. וע"פ הנ"ל יש לומר, שיש בזה הוראה בשני הפרטים, בעבו­דתו בעצמו ובעבודתו בזולת:

מואף שבנוגע למעשה מרכבה נאמר "אין דורשין כו' אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו"³⁰, ה"ז דוקא "במעשה מרכבה" כפי שהם בתורה שבכתב ושבתושבע"פ — כתובה בלשון הסוד שבתורה⁷⁰ (פרטי מרכבת יחזקאל, ספרא דצניעותא וכו'); אבל בנוגע ללימוד פנימיות התורה כפי שנתגלתה על ידי האריז"ל ונתבארה על ידו, ואמר שבא הזמן ש"מצוה לגלות זאת החכמה"⁷¹, הרי כאו"א מחוייב ב­זה⁷², ובפרט לאחרי עוד זמן — שנת­בארה בתורת החסידות, ובמיוחד ולאח­רי שנתבארה בלשון חכמי תורה בלשון דהבנה והשגה באופן ד"יתפרנסון"⁷³, הרי זו "מצוה⁷⁴ רמה ונשאה. . דע⁷⁵ את אלקי אביך כו' ומביאה ללב שלם".

מזועי"ז באים לראות ולהכיר בכל דבר ודבר אמיתית מציאותו שנתהווה מ­אמיתת המצאו.

מחועד"ז מובן גם בנוגע לעבודה עם הזולת, שהפצת התורה והיהדות בתוככי כלל ישראל צריכה להעשות מתוך קול רעש גדול⁷⁶,

מטואדרבה, כאשר עבודת האדם היא עדיין בפנים, בד' אמות של תורה וקדושה, מספיק לפעמים אופן העבודה כמו שהיא, בקול דממה דקה;

נאבל כאשר יוצאים מחוץ לד' אמות הנ"ל, ב"קול המונה של רומי"⁷⁷, הרי בכדי לבטל קול זה הוא ע"י קול רעש גדול דקדושה, ועי"ז זוכים בקרוב ל­"יתקע בשופר גדול"⁷⁸ גדול דוקא שופר דלעתיד, ביחד עם "קול מבשר מבשר ואומר"⁷⁹ — מבשר הגאולה, בקרוב ממש.

נא(משיחות ש"פ נשא תשמ"ה, ש"פ יתרו תש"מ)