Likkutei Sichos·Vol. 33·Shavuot·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לג·חג השבועות·שיחה ב

אשיחה ב
א. אודות כריתת הברית בשעת מ"ת, איתא בגמ'¹ שאבותינו "לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם (קרבן). . מילה דכתיב² כי מולים היו כל העם היוצאים. . הרצאת דמים דכתיב³ וישלח את נערי בני ישראל. . טבילה מנלן דכתיב⁴ ויקח משה את הדם⁵ ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה".

בוהנה הפסוקים "וישלח את נערי בני ישראל. . ויקח משה את הדם גו'" נאמרו בס"פ משפטים, ופליגי תנאים במכילתא⁶ בזמנה של פרשה זו: לפי הת"ק הי' כ"ז בחמישי בסיון, שאז בנה משה מזבח והקריב הקרבנות וזרק ה­דמים כו' (וכן מובא בש"ס במס' שבת⁷, וכ"כ רש"י בפירושו על התורה⁸); אבל "ר' יוסי ברבי יהודה אומר בו ביום נעשו כל המעשים", שבפשטות "בו ביום" היינו ביום דמתן תורה.

ג[ברמב"ן עה"ת⁹ פי' דברי ר' יוסי ב"ר יהודה "בו ביום נעשו כל המעשים" — "כלומר בו ביום לאחר מתן תורה", היינו בשביעי בסיון (וזהו לשיטתו (וכ"כ בעוד מפרשים¹⁰) שהפרשיות (דיתרו ומשפטים) נאמרו על הסדר, והדינים דפ' משפטים נאמרו ביום מ"ת אחרי עשה"ד, ובו ביום אמרו ישראל "כל אשר דבר ה' נעשה"¹¹, וביום המחרת (בשביעי בסיון) — "ויש­כם¹² (משה) בבקר ויבן מזבח גו' ויזבחו גו' ויקח ספר הברית גו' ויאמרו גו' נעשה ונשמע ויקח משה את הדם ויזרוק על העם גו'").

דאבל במדרש לקח טוב¹³ מפורש שה­דיעה ד"כל אלו המעשים בו ביום נעשו", היינו בבוקר יום מ"ת קודם עשרת הדב­רות¹⁴, וכן היא פשטות הפירוש של דברי ר' יוסי "בו ביום נעשו", שמשמעו ביום הידוע (והרי לא נזכר בכל ההמשך דדברי המכילתא שם — היום שלאחרי מ"ת)].

הולכאורה דיעה זו, שטבילת בנ"י (והרצאת דמים) היתה "בו ביום" דמ"ת¹⁵, דורשת ביאור — כיצד הותרו ישראל לטבול^*15 לשם גירות ביום זה, והרי אחז"ל (במס' שבת¹⁶) של"כולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל", והלכה פסוקה ברמב"ם¹⁷ ושו"ע¹⁸ שאין מטבילין גר בשבת¹⁹ (וכבר נצטוו על שבת ב­

ומרה²⁰ או באלוש²¹)?

ז[מצינו במפרשי המכילתא²² שהקשו (על דברי ר' יוסי ב"ר יהודה) איך (בנה מזבח ו)הקריב קרבנות בשבת? ותירצו דריבר"י ס"ל דעולות תמיד היו ותמיד דוחה שבת²³. אבל צ"ע בנוגע (לבנית מזבח²⁴ ו)לטבילת (גירות) בני ישראל, ש­אין זה ענין קרבן ציבור].

חבפשטות י"ל שר' יוסי ב"ר יהודה (ב­מכילתא) אזיל לשיטת המכילתא (במ"א²⁵) שששי בסיון חל בששי בשבת (וכן מפו­רש בפרקי דר"א²⁶ שמ"ת הי' ביום ששי בשבת) — ולא כשיטת הש"ס (דלכו"ע בשבת ניתנה תורה). אבל במדרש לקח טוב שם¹³ מפורש "שבת קבלו עשרת הדברות. . והשכים משה בבקר ובנה מזבח כו' שלא קיבלו ישראל את התורה אלא ע"י טבילה והזאה. . וכל אלו ה­מעשים בו ביום נעשו", הרי מפורש ש­"כל אלו המעשים" נעשו ביום השבת²⁷.

טב. והנה לכאורה יש לתרץ, כי האי­סור דטבילת גר ביום השבת אינו אלא שבות דרבנן — כי שני טעמים נאמרו באיסור טבילת גירות בשבת: א) בגמ'²⁸ איתא משום ד"תקוני גברא בשבת לא מתקנינן", ב) ברמב"ם²⁹ כתב ד"הואיל והדבר (טבילת גר) צריך בית דין³⁰ אין מטבילין אותו בשבת" — ושני הטעמים (תקוני גברא ואיסור לדון בשבת) הם איסורי שבות מדרבנן³¹.

יאבל עדיין יש דוחק בדבר, כי לא מסתבר לומר, שכניסת ישראל לברית תהי' ע"י מעשה (הפכי)³² שיש בו סרך איסור, איזה שהוא (אפילו איסור שבות), שהרי זה כמו דבר והיפוכו.

יא[ואע"פ שהמדובר באיסור שאינו אלא גזירה דרבנן — הרי אמרו חז"ל³³ "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה. . אפילו עירובי תבשילין" ("שאינו. . אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן"³⁴), ובפרש"י עה"ת³⁵ שאברהם הי' נזהר גם ב"שבות לשבת" ומזה מובן, שעצם מעשה השבות (גם קודם גזירה זו, קודם מ"ת) יש בו גנאי (סרך איסור?)]^*35.

יבוביותר יוקשה לפמ"ש במפרשים³⁶, שלפי הדיעה³⁷ שמילה בשבת אסורה מ­פני המלאכה ד"תיקון כלי" (מכה ב­פטיש³⁸), כיון שע"י המילה "נעשה הילד ישראל שלם" — גם טבילת גר בשבת אסורה מה"ת, שלפ"ז נמצא, שטבילת בנ"י אז לשם גירות³⁹ הי' בה מלאכה דאורייתא⁴⁰.

יגג. ויש לומר בזה, בהקדם מה שיש לדייק במאמר חז"ל שהכניסה לברית היא "במילה וטבילה והרצאת דם", שלכ­אורה אמאי לא מנו גם קבלת מצוות, שהיא ענין עיקרי בגירות, ואדרבה, זהו עיקר הגירות, כמו שנפסק להלכה ב­שו"ע⁴¹ שאם לא היתה קבלת מצוות בפני שלשה (וביום) מעכבת (משא"כ הטבילה, שלכמה דיעות⁴² אינה מעכבת אם לא היתה בפני ג').

ידאך הביאור בזה — פשוט: קבלת מצוות אינה (רק) א' מהדברים המכניסים את האדם לברית, אלא היא היא (חלק מ)הברית עצמה, וכדיוק לשון הרמב"ם⁴³ "בשלשה דברים נכנסו ישראל לברית. . וכן לדורות כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה ו­הרצאת קרבן". הרי, שהענין ד"יקבל עליו עול תורה" הוא חלק מהרצון "להכנס לברית".

טוומזה מובן בפשטות למה לא נמנית קבלת מצוות בין תנאי הגירות, כי כש­אין קבלת מצוות, אין זה חסרון בתנאי הגירות, אלא אין כאן גירות⁴⁴, ורק לאחר שרוצה "להכנס ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה" יש חלות הגירות במילה וטבילה⁴⁵, משא"כ אם לא הקדים קבלת עול תורה ומצוות, אין כאן מעשה גירות.

טזועפ"ז יש לומר, שחלוקה הגירות דבני ישראל בעת מ"ת מגירות שלאחרי מ"ת: לאחרי מ"ת, שג' הדברים באים לאחרי קבלת מצוות, הרי הם מכניסים אותו בפועל לברית ועושים אותו גר; משא"כ בגירות בנ"י במתן תורה, שקודם מ"ת (אמירת עשה"ד) עדיין לא היתה אצלם קבלת מצוות [דאף שאמרו "כל אשר דבר ה' נעשה. . נעשה ונשמע"⁴⁶, אין אמירה זו נחשבת כמעשה קבלת מצוות לענין המצוות שלאחרי מ"ת, כד­לקמן סעיף ד] — הרי ע"י טבילתם ו­הרצאת הדמים עדיין לא נכנסו לברית בפועל, ולא נגמרה גירותם עד אמירת עשה"ד, שאז היתה קבלת מצוות שלהם (כדלקמן ס"ה).

יז[ומה שאמרו חז"ל שאבותינו "לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והר­צאת דם", אין הכוונה בזה, שתיכף ל­אחרי עשיית ג' דברים הללו נכנסו לברית, אלא שבשביל כניסתם לברית היו צריכים לג' דברים אלה (ובלעדם לא היתה קבלת מצוות שלהם מועלת להכנס לברית), ולכן למדין מזה לדורות ש"לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים"⁴⁷; אבל הגירות אז וכניסה לברית בפועל נעשתה בעת מ"ת גופא].

יחוזהו גם הטעם שלא הי' אז איסור לטבול ביום השבת לשם גירות — דרק בגירות שלאחרי מ"ת, כשהטבילה גומרת הגירות ועל ידה נכנסים בפועל לברית, נאסרה משום "תקוני גברא"⁴⁸; משא"כ בטבילת ישראל קודם מ"ת, שלא נגמרה הגירות על ידה, אין לאסור טבילה זו בשבת משום "תקוני גברא".

יטוגם טעם הרמב"ם (הנ"ל ס"ב) — שאין מטבילין גר בשבת כי "הדבר צריך ב"ד" — אינו שייך בגירות בנ"י בעת מ"ת. כי רק בגירות שלאחרי מ"ת, כשהמילה וטבילה כו' באות לאחרי קבלת מצוות והן פועלות הגירות וגומרות אותה, ה"ה בגדר "משפט" שצריך ב"ד; משא"כ ב­גירות בנ"י במ"ת, כיון שע"י הטבילה (והרצאת דמים) עדיין לא היתה חלות הגירות, אין הטבילה (והרצאת דמים) בגדר "משפט" שצריך ב"ד⁴⁹.

כד. הסברת הענין:

כאבפירוש הכתוב⁵⁰ "ויספר (משה) לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", כתב רש"י (ע"פ המכילתא⁵¹) דקאי על מצות פרישה ו­הגבלה, ז' מצות שנצטוו בני נח, ומצות שניתנו במרה (שבת כבוד אב ואם פרה אדומה ודינין⁵²), ועד"ז בפסוק⁵³ "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", פרש"י ש"ספר הברית" היינו "מבראשית ועד מתן תורה ומצות שנצטו במרה".

כבוהנה קבלת ז' מצוות בני נח בודאי אינה בגדר קבלת מצות דישראל (תרי"ג מצוות), ואפילו קבלת מצוות שנצטוו במרה צ"ע אם די' להחשב קבלת מצוות. כי אע"פ שאין צריכים להודיע לגר כל תרי"ג מצוות (ודי להודיעו "עיקרי⁵⁴ הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עבודה זרה. . מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות") — הרי חייב לקבל עליו כל מצוות התורה, דאם קיבל עליו כל התורה כולה חוץ מדבר א' אינו גר⁵⁵ — וא"כ גם במרה בקבלת מצות שנצטוו במרה אין כאן קבלת כל התורה. ועצ"ע.

כגונראה לומר, שגם לפי פשטות סוגיית הגמ'⁵⁶ שאמירת נעשה ונשמע היתה קב­לת כל התורה כולה (שקבלו אותה קודם ששמעו אותה, הקדמת נעשה לנשמע) — א"א להחשיב אמירה זו שקודם מ"ת גדר של קבלת מצוות (הנצרך לגירות).

כדובהקדם הטעם לסדר קבלת גירות לדורות, שצריכים להודיע אותו "מקצת מצות חמורות. . ומודיעין אותו עונשן של מצות"⁵⁷, שהצורך בהודעה זו הוא בפשטות, (גם) לפי שאם לא נודיע אותו מקצת החמורות, וכן עונשן של מצות, חסר בקבלת מצות שלו^*57 (שיתכן שכ­שיוודע ע"ד המצוות החמורות או עונשן יתחרט כו'^**57).

כהועד"ז י"ל בעניננו, דכל זמן שלא ניתנה תורה בסיני מפי הגבורה, א"א להיות קבלה על מצוות שלאחרי מ"ת.

כודכיון שהמצוות שלפנ"ז אינם בגדר של המצוות שלאחרי מ"ת, וכמובן, שאי­נה דומה כלל חומרת המצוות שקיימו האבות מעצמם, לחומרת המצוות לאחרי שנצטוו עליהם, ועד"ז אינו דומה כלל חומר הציווים שנצטוו ישראל ע"י משה לפני מ"ת, לחומר הציוויים לאחרי מ"ת, שאז שמעו את עשה"ד מפי הגבורה⁵⁸,

כז[כדברי הרמב"ם⁵⁹ "שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י משה רבינו ע"ה. . מסיני" — ולא מפני "שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו", דאף שגם אלה היו ציוויי הקב"ה לנביאים, מ"מ, אינו דומה כלל לציוויי הקב"ה בסיני],

כחלכן, כל ענין של קבלת מצוות קודם שמיעת עשה"ד מפי הגבורה, אין להח­שיבו כ"קבלת מצוות" שלאחרי מ"ת, ד­קודם שהי' התוקף דתומ"צ שלאחרי מ"ת (שהם "מפי הגבורה") בעולם, לא שייך שתהי' ע"ז קבלה (אמיתית), דהוי דבר שלא בא לעולם (ואין להם מושג בסוג ציוויים כאלה⁵⁸).

כט[ואע"פ שהודעת (שכר) המצות ועונשן אינה מעכבת⁶⁰ — יש לחלק בין ההודעה לאחרי שכבר ניתנה תורה ומצוות ל­ישראל ושייך שידע אותם, אלא שב"ד לא הודיעו שכר מצות ועונשן לגר זה הבא להתגייר (ובפרט שבזה י"ל שכיון שבא להתגייר, סמכינן שחקר ודרש ו­יודע מעצמו טיבן של המצוות שיתחייב בהן כשיתגייר); אבל קודם שניתנה תורה, כשעדיין אין מציאות של תומ"צ (בתוקף שלאחרי מ"ת) בעולם, הרי לא שייך על זה גדר של "קבלה", כיון שהוא דבר שלא בא לעולם, כנ"ל].

לועפ"ז יתוסף ביאור בשיטת המפרשים (הנ"ל ס"א), שכל פרשה זו (דס"פ משפ­טים) לאחרי מ"ת נאמרה — שלכאורה, זמן המתאים לקבלת מצות הוא קודם נתינת התורה (שכאשר יסכימו לקבל עליהם עול מצוות תינתן להם התורה)?

לאוע"פ הנ"ל מובן, שאדרבה, היא ה­נותנת: כיון שתוכן הפרשה הוא כריתת ברית על קיום התומ"צ, ס"ל שענין זה אפשרי רק אחרי מ"ת ושמיעת עשה"ד מפי הגבורה, משא"כ לפני כן לא יתכן ברית על תומ"צ, שהן בגדר דבר שלא בא לעולם (כיון שכל מה שידעו ונצטוו לפני מ"ת, אינו כלל באותו הגדר של המצוות שלאחרי מ"ת).

לבה. ולכן מסתבר לומר, שעיקר ענין קבלת מצוות (שעל ידה נכנסו ישראל לברית) הי' בעת שמיעת עשה"ד, שאז הודיע הקב"ה ייחוד השם ואיסור ע"ז — אנכי ולא יהי' לך [עם עונשם — "א­ל קנא גו'"⁶¹] ואיסור שבת ועוד מהחמורות (שהם בעונש מיתה), וגם מהקלות.

לגועפ"ז מתורצת בפשיטות קושיית התוס'⁶² במחז"ל⁶³ ש"כפה עליהם את ההר כגיגית" (ולכן "מכאן מודעה רבה לאורייתא"⁶³, שיש לישראל תשובה ע"ז שלא קיימו התורה, "שקבלוה באונס"⁶⁴), והרי "כבר הקדימו נעשה לנשמע"⁶⁵ — וע"פ הנ"ל י"ל, שאמירת נעשה ונשמע אין בזה תורת "קבלת מצוות", וקבלת ה­מצוות דישראל היתה בשעת עשה"ד, ואז הי' זה באופן ד"כפה עליהם הר כגיגית".

לדוזהו גם הביאור בשיטת ריבר"י הנ"ל, שטבילתם לשם גירות היתה ביום השבת — כי מעשה טבילה זו של בנ"י לא היתה בו חלות כניסה לברית, כיון שעדיין לא היתה קבלת מצוות, והכניסה לברית בפועל וחלות הגירות נפעלה אח"כ ע"י מעשה הקב"ה⁶⁶ (באמירת עשה"ד כנ"ל), שאז היתה קבלת תומ"צ ע"י ישראל.

להו. ויש להוסיף מקור לענין האמור (שהגירות דמ"ת נפעלה רק בעת עשה"ד) בדברי המדרש⁶⁷, ד"כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר⁶⁸ השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשביקש ליתן את התורה בטל את הגזירה הראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים ואני המתחיל שנאמר⁶⁹ וירד ה' על הר סיני".

לומדברי המדרש מובן, שאע"פ שמצינו התגלות ה' לצדיקים ולנביאים לפני מ"ת, מ"מ, כיון שהי' לפני בטול "גזירה ה­ראשונה", ה"ז נחשב שעדיין ה"עליונים" (השכינה) לא ירדו למטה. וכמבואר ב­כמה מקומות, שקודם מ"ת לא היתה שלי­מות בהתגלותו של הקב"ה, ורק בעת מ"ת היתה ההתגלות של "אנכי ה' אלקיך", ולכן רק אז בטלה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים.

לזומזה מובן גם בנוגע למשה רבינו עצמו, דאף שהקב"ה נתגלה אליו בסנה ועוד, מ"מ, אין זה כלל באותו הגדר של "התגלות ה'" כפי שהיתה בעת ירידת ה' על הר סיני ואמירת עשרת הדברות.

לחובזה יש לבאר מה שמ"ת נחשב כ­

לטגירות של עם ישראל, שענין הגירות

מהוא שהגר נעשה מציאות חדשה, כ­

מאקטן שנולד דמי⁷⁰, ולכאורה הרי כבר ב­יציאת מצרים נאמר⁷¹ "לקחת לו גוי מקרב גוי"⁷², וביותר יוקשה לפי הראשו­ נים⁷³ שס"ל שהאבות כבר יצאו מגדר ב"נ והי' להם דין ישראל, ואין לומר ש­במ"ת היתה הגירות של עם ישראל⁷⁴.

מבוע"פ הנ"ל מבואר, דאע"פ שכבר היו קשורים לה' לפני מ"ת, הרי אופן ההתגלות דהקב"ה לכל ישראל בעת מ"ת פעלה בהם התחדשות גמורה, עד שנעשו כמציאות חדשה ממש, כקטן שנולד דמי.

מגוזהו גם ההבדל בין המצוות שלפני מ"ת לתומ"צ שניתנו לנו בסיני, כי התג­לות זאת של הקב"ה "ניתנה" בתורה ו­מצוות⁷⁵, באופן כזה, שע"י שאיש ישראל לומד תורה ומקיים מצוות, מתקשר ו­מתחבר עם עצמות הקב"ה, ובלשון חז"ל, שע"י תורה "אותי אתם לוקחים"⁷⁶.

מד(משיחות יום ב' דחג השבועות וש"פ נשא תשל"ט)