Likkutei Sichos·Vol. 34·Eikev·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לד·עקב·שיחה ב

אשיחה ב
א. "כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים גו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד"¹.

בוצריך להבין:

גההפרש בין "ישא פנים" ו"שוחד" הוא, שנשיאת פנים פירושה (בנוגע לפועל) וויתור על העונש הבא ע"י מחילת החטא לאדם (ולא שינוי הפסק לומר על חטא שהוא מותר וכיו"ב), משא"כ פעולת ה"שוחד" היא לעוור עיני חכמים, לפסוק היפך הדין.

דוא"כ, הא ד"לא ישא פנים" יש בו חידוש, כי כיון שבנ"י הם בנים למקום, יתכן שמצד רחמי הקב"ה (אבינו שב­שמים) על בניו ישא פנים אליהם, וכ­מפורש בברכת כהנים² "ישא ה' פניו אליך", שהקב"ה נושא פנים לישראל³, שכובש כעסו⁴ ומוחל עוונותיהם [וכ­מבואר במפרשים⁵, שזהו טעמו של רש"י שפירש "לא ישא פנים — אם תפרקו עולו", שרק כאשר בנ"י (לא רק חוטאים סתם, אלא) פורקים עולו ח"ו, אזי אין הקב"ה נושא פנים לישראל];

האבל בנוגע ל"לא יקח שוחד" — תמוה — מהי הקס"ד שהקב"ה יקח שוחד ח"ו? (נוסף לזה שלקיחת שוחד מפורש בתורה "ושוחד לא תקח"⁶, "ולא תקח שוחד"⁷, וארז"ל⁸ "מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות"), איך יתכן ש"ה' אלקים אמת"⁹ יקח שוחד ח"ו להטות דין אמת¹⁰!

ווביותר תמוה: מצינו שהקב"ה אכן לוקח שוחד — "ושוחד מחיק רשעים יקח"¹¹, ומבואר במדרש¹² "ומהו השוחד שהקב"ה נוטל מן הרשעים בעולם הזה תשובה ומעשים טובים, אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה שאני נוטל שוחד בעוה"ז¹³ אבל משאני יושב בדין לעולם הבא¹³ איני נוטל שוחד שנאמר¹⁴ לא ישא פני כופר" — והיינו, שענין התשובה הוא בגדר לקיחת "שוחד".

זוהנה ע"פ המדרש הנ"ל מובן החידוש בכתוב דידן ש"ה' אלקיכם. . לא יקח שוחד" — דאע"פ שמצינו ענין של נטילת שוחד אצל הקב"ה, ה"ז אך ורק בענין התשובה, אבל אין הקב"ה מקבל שום ענין אחר — גם ענינים של תומ"צ — כ"שוחד", וכמ"ש הרמב"ם¹⁵ (בפירוש המשנה¹⁶ "שאין לפניו כו' ולא מקח שוחד") וז"ל: לא יקח שוחד הטובות כמו שיעשה אדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול הש"י מעבירה ההיא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם.

חכן צריך ביאור (נוסף על הנ"ל איך יתכן שה' אלקים אמת יקח שוחד) — כיון שלקיחת שוחד אסורה, מהו הענין המיו­חד שבתשובה שבגללו "הותר" האיסור ו"הקב"ה נוטל (שוחד) מן הרשעים ב­עוה"ז תשובה ומעשים טובים"?

טב. והנה במדרש שמואל¹⁷ (במשנה הנ"ל) ביאר ההבדל בין "שוחד" דתשובה ו"שוחד" דתומ"צ בכלל (שברמב"ם שם) — "ענין התשובה לחוד וענין שאר ה­מצות לחוד, כי ענין התשובה שמכפרת הטעם הוא כי בהיות האדם מתחרט מן העון. . בזאת התשובה מכבס את נגע נתק העון אבל מי שיש לו אלף אלפי רבבות של מצות ומיעוט עונות. . ולא התודה עליהם בודאי שאותם העבירות יעמדו במקומם ואיך יוסרו מבלתי מסיר".

יאבל עפ"ז אינו מובן לאידך גיסא — כיון שע"י התשובה נכבס ובטל העון, מדוע נקראת (כפרת עונות ע"י) התשובה בשם שוחד שמובנו נתינת הנאה כדי להטות הדין — הרי אין כאן (עון — סיבת ה)דין?

יאלכאורה יש לומר ע"פ מה שארז"ל¹⁸, שע"י תשובה מאהבה — "זדונות נעשות לו כזכיות", היינו שלא רק שתשובה מאהבה מבטלת העון לגמרי (עד ש"נעקר העון מתחלתו"¹⁹), אלא שהופכת את העון לזכות²⁰ — ודבר זה (שהעון ייהפך ל­זכות) אין לו מקום ע"פ דין התורה²¹,

יב[וי"ל, שזהו אחד הביאורים במחז"ל²² " שאלו לתורה חוטא מה עונשו א"ל יביא אשם ויתכפר לו שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו", שהחידוש במענה הקב"ה "ויתכפר לו" הוא, ש(ע"י תשובה מאהבה) "זדונות נעשות לו כזכיות"²³, וזה אין לו מקום ע"פ התורה (מצ"ע), ולכן, ה"תורה" (מצד עצמה) לא יכולה לתת עצה זו, ורק הקב"ה חידש ד"יעשה תשובה ויתכפר לו"²⁴],

יגולכן נקראת התשובה בשם "שוחד", כי ע"י עשיית התשובה (מאהבה) משנה הקב"ה את (דיני) התורה (— לפנים מ­שורת הדין), ועושה את הזדונות כזכיות.

ידאבל דוחק לפרש כן כוונת המדרש, כי:

טוא) "זדונות נעשות לו כזכיות" נעשה רק ע"י תשובה נעלית ביותר, תשובה מאהבה (רבה²⁵), ובמדרש משמע דקאי בכל אופני תשובה.

טזב) החידוש ד"זדונות נעשות לו כזכיות" אינו שייך לכפרת העון (כי לזה מספיקה מחיקת ועקירת העון) — ומ­פשטות ל' המדרש ("נוטל כו' עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה") משמע, שמדובר בענין זה שבתשובה — המביא כפרת החטא.

יזג. ולכן נ"ל להיפך, שה"שוחד" שב­תשובה הוא בזה שאין צורך ב"תשובה מעולה"²⁶ בשלימותה בשביל כפרה גמו­רה על החטא, אלא כל מעשה של תשו­בה פועל "כפרה²⁷ ומחילת העון, שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה²⁸ ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו ע"ז ח"ו בעוה"ב²⁹ ונפטר לגמרי מן הדין בעוה"ב²⁹".

יחכלומר: מחיקת ועקירת העון לגמרי (עד שלא ישאר ממנו רושם כלל) ה"ה רק ע"י תשובה מאהבה³⁰, ולכן יש מקום מצד שורת הדין לומר, שכל זמן שלא הגיע למצב זה, לא נמחק עוונו, א"א שיתכפר לו עוונו לגמרי³¹; וזהו החידוש שב"שוחד" דתשובה, שכיון שקיים האדם מצות התשובה ע"פ הלכות התורה, דהיי­נו שגמר בלב לעזוב החטא ושלא יעשהו עוד³², עם הוידוי ובקשת מחילה³³ — נמחל עוונו לגמרי.

יטואעפ"כ אין נטילת "שוחד" זו היפך ציווי התורה "ושוחד לא תקח" — כי זה שכפרת התשובה היא בגדר "שוחד", היינו רק לגבי בני אדם³⁴, דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות³⁵, וכיון שאין כאן "תשובה מעולה" בשלימות, לכן הוי הכפרה "שוחד" (וזוהי כוונת הכתוב "ושוחד מחיק רשעים יקח"); אבל מצד הקב"ה, שרואה ללבב, ומכיר אמיתת הענין שבכל עשיית תשובה (ע"פ תורה) ישנו שינוי גברא (כדלקמן באורך), הרי בכוחה של תשובה לפעול שיומחל לו העון לגמרי (ולכן לאמיתתו אין זה בגדר שוחד).

כד. ויש להקדים דברי הרמב"ם ב­הלכות תשובה³⁶, וז"ל: מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם כו' ועושה צדקה כו' ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.

כאוהנה א) במפרשים³⁷ ציינו שמקור הדברים שנמנו ברמב"ם כאן הוא במס' ר"ה³⁸ — "ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם. . צדקה צעקה שינוי השם שינוי מעשה. . וי"א אף שינוי מקום". ולכאורה אין בזה מקור למש"כ ברמב"ם — "ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו"³⁹.

כבב) מהו "ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה", דאם לא שינה כל מעשיו לטובה (ועדיין יש לו מעשים לא טובים) — לא נגמרה תשובתו [וברמב"ם כאן מדבר אודות הנהגות ו"דרכי התשובה" של "השב" (מכבר)⁴⁰]?

כגולכן נראה, שמקורו דהרמב"ם הוא (גם) בבראשית רבה⁴¹, וז"ל: "שלשה דברים מבטלים גזירות רעות. . תפלה וצדקה ותשובה. . ר' הונא. . אמר אף שינוי שם ומעשה טוב. . וי"א אף שינוי מקום". הרי שנתפרטו כאן שני דברים (א) תשובה, (ב) "ומעשה טוב".

כדוזוהי גם כוונת הרמב"ם, שמקודם מונה "מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו", שזהו"ע התשובה הקשורה עם חטא זה⁴², ואח"כ (לאחר הענין ד"שינוי השם") מוסיף "ומשנה מעשיו כולן לטובה כו'" — " מעשה טוב" (ואח"כ "וגולה ממקומו כו'" — "שינוי מקום").

כהועפ"ז י"ל, דמ"ש הרמב"ם "ומשנה מעשיו כולן לטובה", הוא (גם) פרט ב"שינוי שם"^*42 — ד"שינוי שם" ענינו (כמ"ש הרמב"ם, כנ"ל⁴³) ש"אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים", וא"א לומר שהוא אדם "אחר" ולא "אותו האיש שעשה אותן המעשים" עד ש"משנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה".

כוועוד י"ל: כדי שהאדם ייהפך לאיש "אחר", אינו מספיק שישנה מעשיו ה­רעים, אלא צ"ל ניכר בכל עניניו ש"אינו אותו האיש", ולכן צ"ל משנה גם מעשיו ודרכיו הטובים, שעושה אותם בתוספת הידור וכו', "משנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה"⁴⁴.

כזה. ביאור הדברים:

כחבענין כפרת החטא ומחילת העונש — יש שני אופנים:

כטא) מצד השינוי בהחפצא דהעון⁴⁵ — שע"י תשובה כדבעי, נמחק ונעקר העון, ובמילא (מתכפר ונמחל ו)בטל העונש.

לב) מצד שינוי הגברא⁴⁵ — שע"י ה­תשובה בטלה מציאות החוטא, שנעשה מציאות חדשה לגמרי, וכיון שהגברא אינו "אותו האיש שעשה אותן המעשים", א"א להעניש אותו עבור "אותן המעשים".

לאוי"ל נפק"מ בפועל — בנוגע לה­דברים שהם בגדר "מעוות לא יוכל ל­תקון"⁴⁶ מפני שתוצאת מעשה העבירה שלו קיימת ("עונו גלוי ונזכר"⁴⁷):

לבזה שהתשובה אינה מועלת במצב כזה, היינו תשובה שאופנה הוא שינוי המעשה (ע"י החרטה על המעשה) — דכיון שהעון "גלוי ונזכר" אין ביכולת התשובה לשנותו, לפעול כפרה עליו⁴⁸; אבל כאשר עושה תשובה גדולה יותר, עד שהתשובה היא באופן של "שינוי שם", שאינו "אותו האיש שעשה אותן ה­מעשים", א"כ אין נפק"מ המצב (דתוצאת מעשה) העון⁴⁹, כיון שאין מעשה זה שלו.

לגובדרך זו יש ליישב שאלת המהר­ש"א⁵⁰ בלשון הפיוט⁵¹ "תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" — "דלא זכר הפייטן אלא אלו הג'"⁵², ולמה לא הזכיר "שינוי השם ושינוי מקום"⁵³?

לדוע"פ הנ"ל י"ל: הדברים המבטלים גזר דין (וכן העונש על חטא⁵⁴) נחלקים לשני סוגים⁵⁵:

להג' הענינים ד"תשובה ותפלה וצדקה" מביאים כפרה (וביטול הגזירה) על ידי ביטול חפצא דהעון, וכלשון הרמב"ם ש"מתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו", והיינו דגם לאחר שגמר בלבו שלא יעשהו עוד, ה"ה מוסיף להתרחק "הרבה מן הדבר שחטא בו", וככל שמוסיף בזה — תשובתו מעולה יותר ומבטלת יותר את רושם העון,

לו[אלא שזה בלבד אינו מספיק, וכדי לבטל את העונש לגמרי צריכים גם תפלה⁵⁶ וצדקה. וי"ל שזהו ע"ד שבזמן שביהמ"ק הי' קיים היו צריכים גם קרבן לכפרה, שהוא כמו "פרקליט שנכנס"⁵⁷ אל המלך לרצותו];

לזמשא"כ "שינוי השם" הו"ע אחר ל­גמרי: שהבעל תשובה נעשה מציאות חדשה לגמרי ועד שנעשה כאיש אחר⁵⁸, ובמילא אין כאן את מי להעניש, כנ"ל⁵⁹.

לחוזהו גם הטעם שצ"ל גם "שינוי מעשה" — ו"משנה מעשיו כולן לטובה" — כי רק אז לא נשאר שום רושם ממציאותו הקודמת (שניכרת במעשיו הקודמין) ו­נעשה מציאות חדשה לגמרי, ה"ה איש "אחר".

לטו. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר גם הטעם שהכפרה שע"י התשובה אינה ענין "שוחד" לגריעותא (גם אם אינה "תשובה מעולה" המוחקת ועוקרת את העון לגמרי) — ובהקדם משנ"ת במ"א⁶⁰, דזה שהתשובה הופכת את האדם למציאות חדשה, נוגע גם להלכה בפועל — שהרי ע"י התשובה נהפך האדם מרשע (הפסול לעדות וכו') לאיש כשר⁶¹ ("עושה מעשה עמך"⁶²), עד שע"י הרהור תשובה בלב נקרא "צדיק גמור"⁶³.

מונתבאר בזה, דהגם ששינוי זה (— ש­האדם נהפך מרשע לצדיק) נעשה ע"י קיום "מצות התשובה מן התורה (ש)היא עזיבת החטא בלבד"⁶⁴ [ועד שמספיק גם הרהור תשובה בלב (כנ"ל) בלי וידוי בפה, וכמבואר באחרונים⁶⁵ שגם אם תשובתו אינה מועילה לו שיתכפר עונו, מ"מ נעשה צדיק גמור ע"י "עזיבת החטא בלבד"], ואילו "שינוי שם" לבטל גזר דין מן האדם כו' צ"ל באופן ש"משנה מעשיו כולן לטובה כו'" (כנ"ל) — מ"מ, גם זה "מציאות חדשה" היא, ואדרבה — נקודת (ויסוד) השינוי נעשית ע"י קיום מצות התשובה, "עזיבת החטא בלבד", וכל פרטי עניני התשובה הבאים אח"כ, ענינם רק לפעול שנקודת ה"שינוי" תתפשט בכל עניני האדם, עד ש"משנה מעשיו כולן לטובה".

מא[וכמו ולד חדש בפשטות, שהתחדשות מציאותו נעשית ברגע אחד, ואז אינו אלא נקודה אחת⁶⁶; ואח"כ מתפשטת ומצטיירת נקודה זו — בתחלה בציור הכללי (זכר או נקבה) במשך ארבעים יום⁶⁷, ואח"כ בציור הפרטי בכל אבריו וגידיו (עד לשערות וצפרנים) — במשך ט' חדשים,

מבוכן הוא בענין התשובה, שנקודת ה­"מציאות החדשה" שע"י תשובה היא ע"י "עזיבת החטא בלבד. . שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה"⁶⁴ — ולכן פסק ההלכה שע"י עזיבת החטא בלבד משתנה מרשע לצדיק כנ"ל;

מגופרטי ענין התשובה (החל מוידוי ובקשת מחילה, עד להוספה באיכות התשובה, שתהי' "תשובה מעולה" וכו') — ענינם, שנקודת ההתחדשות (שנעשית ע"י עצם התשובה) תתפשט ותחדור לכל פרטי מציאותו, עד ש"משנה מעשיו כולן לטובה" — שבכל פרטי עניניו ניכר שהוא איש "אחר"].

מדז. ועפ"ז מובן זה שהתשובה היא "שוחד", ואע"פ שכתיב "לא יקח שוחד":

מהשורת הדין נותנת, שמעשה התשובה ע"פ הלכה — עזיבת החטא עם וידוי ובקשת מחילה — מבלי שתהי' "תשובה מעולה", ומכ"ש לא באופן של "משנה מעשיו כולן לטובה", אינו מספיק ש­יומחל לו עונו לגמרי — הן מצד החפצא דהעון, שעדיין נשאר רישומו (ולא נעקר לגמרי מכל וכל), והן מצד הגברא, שלא נשתנתה מציאותו (בגלוי) עד שאפשר לומר שאינו "אותו האיש שעשה אותן המעשים" — ולכן הוי מחילת העון "שוחד" (לגבי בני אדם);

מואבל לאמיתו של דבר (וכלפי הקב"ה) אינו "שוחד" — כי כיון שע"י "עזיבת החטא" נעשית נקודת ההתחדשות, שב­נקודה זו נכלל הכל [כמו נקודת ולד חדש, שבה כלולים כל פרטי האיברים כו'] — הרי מובן, ש("בכח" עכ"פ) הוא מציאות חדשה.

מזולכן, אע"פ שבנוגע להחפצא דהעון, א"א למחול לו עונו לגמרי עד שיעשה תשובה גדולה כ"כ שתעקור עונו מתחי­לתו⁶⁸ — הרי מצד ה"שינוי גברא" הנפעל ע"י תשובה, כיון שנקודת ההתחדשות בהגברא כבר נעשית ע"י עשיית התשו­בה, הרי (כלפי שמיא גליא ש)הוא מצי­אות חדשה לגמרי⁶⁸ (ואינו אלא מחוסר זמן עד שהנקודה תתפשט בכל עניני האדם⁶⁹), ולכן "נמחל לו לגמרי מה ש­עבר על מצות המלך כו' ונפטר לגמרי מן הדין בעוה"ב" — כי נתבטלה מציאותו של החוטא ואין כאן מי להעניש, כנ"ל.

מחח. עפ"ז יש לבאר עוד דיוק בל' ה­מדרש הנ"ל (סעיף א) — "ומהו השוחד. . תשובה ומעשים טובים", דלכאורה "מעשים טובים" מאי בעי הכא — הרי אדרבא, אין הקב"ה מקבל שוחד של "מעשים טובים" (כנ"ל מהרמב"ם) כ"א רק של תשובה?

מט[ולהוסיף, שבמדרש שוחר טוב⁷⁰ ה­גירסא "תשובה ומעשים טובים ותפלה" (או "תשובה ותפלה וצדקה"⁷¹), ומסיים "עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה⁷² ותשובה"].

נבמדרש שמואל⁷³ פי' ד"מה שהזכיר מעשים טובים עם התשובה הכוונה ל­השמיענו כי אחר התשובה לא יהי' חוזר ושונה בעבירה. . וא"ל הרי זה טובל ושרץ בידו. . ואף לגירסת שוחר טוב אין כוונת מ"ש תפלה על מצות התפלה. . אלא הכוונה על ענין התפלה והתשו­בה. . התשובה האמיתית הוא⁷⁴ שיתפלל אל אלקיו כו' וישאל מאתו ית' מחילה וסליחה וכפרה כו'".

נאאבל לכאורה אין זה תירוץ מספיק — כי למאי נפק"מ במדרש כאן (בענין ש­תשובה היא "שוחד") להדגיש שתשובה בלי מעשים טובים (ותפלה) אינה תשובה נכונה? הרי דבר זה מקומו בהלכות תשובה או במדרשים הבאים להסביר מהות ענין התשובה.

נבוע"פ הנ"ל י"ל, שזה שייך לענין ה­"שוחד" שבתשובה. כי ע"פ משנת"ל מובן, דזה שאין בכח התשובה (בפשטות) לפעול מחילה גמורה — אף שנשתנה מרשע לצדיק — הוא משום שעדיין לא חדר שינוי זה תוך כל פרטי עניני ה­אדם;

נגוזהו שאומר המדרש, דכאשר תשובת האדם פועלת שהאדם יעשה גם מעשים טובים (וכן יעסוק בתפילה), באופן שנקודת התשובה שבלב התחילה לחדור לתוך מעשי האדם⁷⁵ — ה"ז "שוחד" שמתקבל כאילו נעשה "שינוי גברא" בשלימות (ש"משנה מעשיו כולן לטובה") ו"נמחל לו לגמרי".

נד(משיחת ט"ו באב תשמ"ב)