Chasidut · Breslov
Likutei Moharan 67:9/ליקוטי מוהר"ן ס״ז:ט׳
אוַאֲזַי, כְּשֶׁמְּחַיִּין הַנֶּפֶשׁ עַל־יְדֵי מַיִם קָרִים הַנַּ"ל, מְחַיִּין גַּם אֶת הָעֲצָמוֹת. כִּי פְּגַם הַנֶּפֶשׁ הוּא פְּגַם הָעֲצָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ו׳:ג׳-ד׳): כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאֵין מִתְפַּלְּלִין בְּכַוָּנַת הַלֵּב, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הוּא עֲיֵפוּת הַנֶּפֶשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא פְּגַם הָעֲצָמוֹת. כִּי צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְהַרְגִּישׁ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּכָל עַצְמוֹתָיו, בִּבְחִינַת (שם לה): כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה. וְעַל־יְדֵי הַמַּיִם קָרִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְחַיֶּה הַנֶּפֶשׁ, עַל־ יְדֵי־זֶה מְחַיֶּה הָעֲצָמוֹת, בִּבְחִינַת (איוב כ״א:כ״ד): וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה.
19. And then, when we revive the soul with cool water, we revive also the bones. This is because a blemish of the soul is a blemish of the bones, as it is written (Psalms 6:3-4), “[Heal me, O God,] for my bones shudder with terror. My soul is utterly terrified.” Praying without the intention of the heart, which makes the soul weary, blemishes the bones. While praying, a person has to feel the words of prayer in all his bones, as in “All my bones proclaim” (ibid. 35:10). Thus the cool water that revives the soul, revives the bones, as in “and the marrow of his bones made moist” (Job 21:24) .
בוְזֶה בְּחִינַת (משלי כ״ה:כ״ה): מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק. שְׁמוּעָה טוֹבָה זֶה בְּחִינַת קוֹל הָרְעָמִים, שֶׁמַּשְׁמִיעִין עַצְמָן בְּטוֹב, שֶׁהֵם מְתַקְּנִין הִתְרַחֲקוּת הַנֶּפֶשׁ מִן הַכָּבוֹד, וְזֶה בְּחִינַת: שְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, שֶׁהֵם בָּאִים מִן הָרְעָמִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמוּעָה טוֹבָה כַּנַּ"ל.
2This is the meaning of “Cool water over a weary soul is good tidings from a distant land.” “Good tidings” corresponds to the voice of thunder, which makes itself heard good [and loud] in rectifying the soul that is distant from glory. This is the meaning of “good tidings from a distant land”—i.e., the “cool water over a weary soul” produced by thunder, which is the aspect of “good tidings.”
גוְזֶה בְּחִינַת (שם טו): שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם; שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת שְׁמוּעָה טוֹבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת רְעָמִים, שֶׁמִּשָּׁם בְּחִינַת מַיִם קָרִים, שֶׁהֵם מְחַיִּין וּמַבְרִיאִין הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְתַּקְּנִין וְנִתְדַּשְּׁנִין הָעֲצָמוֹת, בִּבְחִינַת: וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה כַּנַּ"ל. וְזֶה: תְּדַשֶּׁן עָצֶם כַּנַּ"ל, כִּי תִּקּוּן הַנֶּפֶשׁ הוּא תִּקּוּן הָעֲצָמוֹת כַּנַּ"ל:
3This is also the meaning of “Good tidings fatten the bones” (Proverbs 15:30). “Good tidings” are the aspect of thunder, from which comes the cool water that revives and heals the soul. It [also] rectifies and fattens the bones, in the aspect of “and the marrow of his bones made moist.” This is “fatten the bones,” because the rectification of the soul is the rectification of the bones, as explained above. {From the words “And then, when we revive the soul” until here was not recorded properly.}