Chasidut · Breslov
Likutei Moharan, Part II 4:8/ליקוטי מוהר"ן·
אח וְדַע, שֶׁזֶּה הַמֵּצַח הַנָּחָשׁ יְנִיקָתוֹ מִזִּקְנֵי הַדּוֹר, מִמַּאֲרִיכֵי יָמִים שֶׁבַּדּוֹר, כְּשֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, מִזֶּה יוֹנֵק מֵצַח הַנָּחָשׁ הַנַּ"ל, כִּי זָקֵן – זֶה קָנָה חָכְמָה (קדושין לב:), וְצָרִיךְ הָאָדָם, כָּל מַה שֶּׁמַּזְקִין, כָּל מַה שֶּׁנִּתּוֹסֵף וּבָא לוֹ יוֹם מִימֵי חַיָּיו, לְהוֹסִיף בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ תּוֹסְפוֹת אוֹר קְדֻשָּׁה וָדַעַת, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קינים פ"ג): זִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן; כִּי צְרִיכִין בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לְהוֹסִיף בּוֹ קְדֻשָּׁה וָדַעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית א׳:ה׳): וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם – שֶׁכָּל יוֹם צָרִיךְ שֶׁיָּאִיר בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל.
18. And know! the Serpent’s Brow is nourished by the generation’s elders, when those of the generation with length-of-days lack wholeness. This [lack] sustains the Serpent’s Brow, because “an elder is one who has acquired wisdom” (Kiddushin 32b). The older a person gets, with each additional day of his life that passes he must ensure that he gains additional light of holiness and daat (unitive knowledge and awareness of God). This is as our Sages, of blessed memory, taught: Elderly Torah sages—the older they get, the more settled their mind becomes (Kinnim 3:6). With each passing day we have to increase our holiness and daat, as it is written “and the Lord called the light ‘Day’” (Genesis 1:5)—that each day has to radiate more.
באֲבָל כְּשֶׁהַזְּקֵנִים, הַמַּאֲרִיכֵי יָמִים שֶׁבַּדּוֹר, פּוֹגְמִים אֶת יְמֵיהֶם וְאֵין מוֹסִיפִין אוֹר קְדֻשָּׁה וָדַעַת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, מִזֶּה יוֹנֵק מֵצַח הַנָּחָשׁ, חָכְמַת הַטֶּבַע הַנַּ"ל, (כִּי מִנְּפִילַת הַיָּמִים שֶׁל הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר אֵין דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת כַּנַּ"ל, מִפְּגַם הַדַּעַת הַזֶּה שֶׁל אֵלּוּ הַזְּקֵנִים יוֹנֵק מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא חָכְמַת הַטֶּבַע) וּמִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, דַּעַת חָכְמַת הַטֶּבַע, שֶׁכּוֹפְרִים בָּרָצוֹן עַל־יְדֵי נְפִילַת הַדַּעַת וְהַיָּמִים, שֶׁנּוֹפְלִים מֵהַזְּקֵנִים הַמַּאֲרִיכֵי יָמִים שֶׁאֵינָם כָּרָאוּי כַּנַּ"ל.
2But when the generation’s elders, those with length-of-days, spoil their days by not gaining additional light of holiness and daat each day, this sustains the Serpent’s Brow, the <root of> determinism. {This is because the Serpent’s Brow/determinism feeds off the fallen days of the elders whose minds are not becoming more settled.} Determinism, the denial of Divine Will, grows more influential, God forbid, due to the fallen daat and days of unworthy elders, those with length-of-days, as discussed above.
גוְזֶהוּ בְּחִינַת (איוב י״ד:א׳): קְצַר יָמִים, שְׂבַע רֹגֶז; הַיְנוּ שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל. קְצַר יָמִים זֶה בְּחִינַת הַזְּקֵנִים שֶׁאֵינָם כָּרָאוּי, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין קְדֻשָּׁה וָדַעַת בְּכָל יוֹם, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַזִּקְנָה וְהָאֲרִיכוּת יָמִים כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁהַזְּקֵנִים פּוֹגְמִים אֶת יְמֵיהֶם וְאֵין מַאֲרִיכִין אֶת יְמֵיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וָדַעַת כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת קְצַר יָמִים, וּמִזֶּה יוֹנֵק מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא הֶפֶךְ מֵצַח הָרָצוֹן, וְזֶהוּ: שְׂבַע רֹגֶז – הֶפֶךְ הָרָצוֹן כַּנַּ"ל.
3And this is the meaning of “short-lived and sated with vexation” (Job 14:1)—i.e., the previous two concepts. “Short-lived” alludes to the unworthy elders who do not gain additional holiness and daat each day, which is the essence of old age and length-of-days. Thus when the elders spoil their days without extending them through holiness and daat, that is “short-lived.” From this the Serpent’s Brow, the antithesis of the Brow of Divine Will, draws sustenance. This is “sated with vexation”—the antithesis of Ratzon.
דאֲבָל כְּשֶׁהַזְּקֵנִים כָּרָאוּי, בְּחִינַת: זָקֵן – זֶה קָנָה חָכְמָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה מִתְגַּבֵּר הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן, בִּבְחִינַת (ישעיהו ט׳:י״ד): זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים – שֶׁעַל יְדֵי זָקֵן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה מִתְגַּבֵּר הָרָצוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְשׂוּא פָנִים, כִּי נְשִׂיאַת פָּנִים הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע לִיהוֹרָם (מלכים ב ג׳:י״ד): לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ – שֶׁאֱלִישָׁע לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם רָצוֹן לִיהוֹרָם, רַק עַל־יְדֵי נְשִׂיאַת פָּנִים שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, עַל־יְדֵי־זֶה נִתְרַצָּה אֵלָיו. נִמְצָא שֶׁנְּשִׂיאוּת פָּנִים הוּא בְּחִינַת רָצוֹן, וְזֶה בְּחִינַת זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים, כַּנַּ"ל:
4However, when the elders are worthy, as in “an elder is one who has acquired wisdom,” the revelation of Divine Will increases. This is as in “the elder and the man of esteem” (Isaiah 9:14)—through the holy elder, Ratzon, which is esteem, grows more influential. Esteem signifies Ratzon (Divine Favor), as in Elisha’s remark to Yehoram: “Were it not for the presence of Yehoshafat… whom I esteem, I would not look at you or notice you!” (2 Kings 3:14). Elisha did not want to show Yehoram any favor. It was only his esteem for Yehoshafat that caused him to be favorably inclined toward [Yehoram]. It follows therefore that esteem signifies Ratzon, as in “an elder and a man of esteem.”