Chabad Library · Otzar HaChassidim
MiShulchan HaAri·
אסי' תר"ד ס"א
דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יו"ט צריך לכבדו ביום שלפניו.
דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יו"ט צריך לכבדו ביום שלפניו.
בכתב במ"מ וציונים וז"ל: דכיון שיום – ב"י, אך הוא נתן טעם זה על רש"י ר"ה ט' ע"א ד"ה כל האוכל שצריך להרבות, ורבנו לא הביא כלל דברי רש"י, עכ"ל. אבל הרי הטעם שייך גם לולי דברי רש"י.
גשם
דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יו"ט צריך לכבדו ביום שלפניו. לפיכך אסור להתענות בו אפילו תענית חלום, אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויו"ט, מ"מ בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר אין להתענות בו, אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאילו התענה על חלומו.
דכיון שיום הכיפורים בעצמו אי אפשר לכבדו במאכל ובמשתה כדרך שמכבדין שאר יו"ט צריך לכבדו ביום שלפניו. לפיכך אסור להתענות בו אפילו תענית חלום, אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויו"ט, מ"מ בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר אין להתענות בו, אלא יאכל וישתה ויחשב לו כאילו התענה על חלומו.
דכתב במ"מ וציונים וז"ל: לפיכך אסור להתענות בו – ב"י בשם הגמ"י. אך הלפיכך צע"ק, עיין ב"י שם שמטעם צריך לכבדו וכו' הי' מ"מ מותר להתענות, עכ"ל.
הובאמת פשוט שגם מ"ש הב"י "ועוי"ל דאין להתענות כלל" קאי לפי הטעם דצריך לכבדו שהביא לעיל מיני'. ואדרבה, שמצד הסברא החיצונה לפי טעם זה אסור להתענות, ולכן כשהביא הסברא להתיר הוצרך לכותבה בלשון "ואעפ"כ", כי מצד הסברא החיצונה אינו כן, משא"כ דעת ה"ועוי"ל" מתאימה לסברא החיצונה, ופשוט. אלא שלענין תענית חלום אין טעם זה מספיק (דלא יהא כבוד עיו"כ גדול מכבוד שבת ויו"ט שמותר להתענות בהם תענית חלום), ולכן הביא רבנו טעם נוסף שהאכילה עצמה נחשבת כעינוי, אבל הב"י דמיירי בתענית סתם לא הוצרך לטעם זה.
ושם ס"ד
אע"פ שמן הדין יום הכיפורים מותר בהספד, שאינו יו"ט כלל ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו, מ"מ נוהגין לעשותו יו"ט, ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו, או ביום שבאה שמועתו שמת שהוא כמו בפניו כמ"ש בסי' תקמ"ז ע"ש. וכן אין אומרים צידוק הדין אלא על חכם בפניו.
אע"פ שמן הדין יום הכיפורים מותר בהספד, שאינו יו"ט כלל ואין בו מעלה אלא שמצוה לאכול בו, מ"מ נוהגין לעשותו יו"ט, ואין מספידין בו אלא על חכם בפניו, או ביום שבאה שמועתו שמת שהוא כמו בפניו כמ"ש בסי' תקמ"ז ע"ש. וכן אין אומרים צידוק הדין אלא על חכם בפניו.
זלעיל סי' תכ"ט ס"ח פסק רבנו לענין חודש ניסן וז"ל: ואין אומרים צידוק הדין וקדיש שלאחריו אפילו היה המת תלמיד חכם מופלג וגדול הדור, אלא דורשין עליו ואומרים קדיש אחר הדרשה אם הוא תלמיד חכם, עכ"ל. ודלא כמ"ש כאן לענין עיוה"כ דשרי לומר צידוק הדין על חכם בפניו213.
חומשום הכי הוסיף כאן רבנו "שאין בו יו"ט כלל ואין בו מעלה", כדי לבאר טעם החילוק בין עיוה"כ לחודש ניסן, שעיוה"כ הוא יום שאין בו מעלה כלל, משא"כ חודש ניסן יש בו מעלה, כמ"ש רבנו בסי' תכ"ט שם (ס"ט) שבא' בניסן התחילו הנשיאים להקריב את קרבניהם וכו' לפיכך נוהגין לעשות כולו קודש כעין יו"ט, וכיון שהמנהג הוא מצד מעלת היום חמיר טפי ואין אומרים בו צידוק הדין אפילו על חכם בפניו.