Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 12:4/אור החיים על בראשית י״ב:ד׳
אוַיֵּלֶךְ אַבְרָם וְגוֹ׳. כָּל הַכָּתוּב מְיֻתָּר, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר בְּסָמוּךְ בְּסֵדֶר הוֹדָעַת הַהֲלִיכָה (בראשית יב:ה) ״וַיִּקַּח אַבְרָם וְגוֹ׳ וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת״ וְגוֹ׳.
1 וילך אברם, Abram went, etc. In view of verse 5 which describes Abraham's journey in detail, this entire verse seems superfluous.
באָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לְהוֹדִיעַ חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁלֹּא נִתְעַכֵּב אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, אֶלָּא בִּגְמַר דִּבְרֵי ה׳ ״לֶךְ לְךָ״ תֵּכֶף ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָם״, וְלֹא נִתְעַכֵּב לְשׁוּם סִבָּה וְעָזַב אֶת אָבִיו וּמוֹלַדְתּוֹ. וְשִׁעוּר תֵּבַת כ״ף ״כַּאֲשֶׁר״, הוֹדָעַת הַזְּמַן שֶׁהָיָה סָמוּךְ לִדְבַר ה׳ אֵלָיו. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי לוֹט לְצַד דְּבֵקוּתוֹ בְּאַבְרָהָם הָלַךְ אִתּוֹ, פֵּרוּשׁ: לֹא לְצַד קִיּוּם מַאֲמַר ה׳ אֶלָּא רָאָהוּ הוֹלֵךְ וְהָלַךְ עִמּוֹ. וְכַוָּנָתוֹ בְּהוֹדָעָה זוֹ כִּי הֲגַם שֶׁנִּתְחַכֵּם אַבְרָהָם לַחְפֹּז לָלֶכֶת לְבַל יִתְחַבְּרוּ עִמּוֹ מִמּוֹלַדְתּוֹ וּמִבֵּית אָבִיו, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הוֹעִיל בְּעֵרֶךְ פְּרָט זֶה, וְהָלַךְ אִתּוֹ לוֹט.
2The Torah wants to show Abraham's love for G'd. He set out immediately without waiting for G'd to elaborate on His original instructions. The letter כ at the beginning of the word כאשר, describes the time, i.e. how Abraham acted immediately G'd finished speaking to him, how he left his father and his birthplace without further ado. The Torah adds that though Lot was so closely attached to Abraham that he insisted on accompanying Abraham, he did not do so for the same reason, i.e. a divine command. Abraham had tried to leave Lot behind in an elegant way but had not succeeded. [Had Lot joined Abraham as a religious gesture, the Torah would have described this by writing עמו instead of אתו. Ed.]
געוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ הַבְטָחוֹת תּוֹעֲלִיּוֹת הַרְבֵּה כְּשֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מֵאַרְצוֹ וְכוּ׳, אִם כֵּן הֲגַם שֶׁיֵּלֵךְ יִסְבּוֹר הָרוֹאֶה כִּי אֵין לְהַחְזִיק לוֹ טוֹבָה עַל זֶה, שֶׁאֲפִלּוּ קַל שֶׁבַּקַּלִּים כְּשֶׁיִּרְאֶה כָּל הַתּוֹעֲלִיּוֹת יְמַהֵר לִסַּע. לָזֶה הוֹדִיעַ הַכָּתוּב צִדְקוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, כִּי מַה שֶׁהָלַךְ לֹא לְצַד הַבְטָחוֹת הָאֲמוּרוֹת אֶלָּא לַעֲשׂוֹת דְּבַר ה׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וְלֹא ״כַּאֲשֶׁר אָמַר״ כְּמוֹ שֶׁהִתְחִיל בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״וַיֹּאמֶר ה׳״ לְאַמֵּת כִּדְבָרֵינוּ. וְהוּא, יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי כָל מָקוֹם שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב דִּבּוּר יַגִּיד עַל דָּבָר קָשֶׁה, וְהָאֲמִירָה הִיא רַכָּה. וְכָאן הִזְכִּיר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה ״וַיֹּאמֶר ה׳״ לְצַד שֶׁכָּל הַדָּבָר הוּא לַהֲנָאַת אַבְרָהָם, וּבְמַעֲשֵׂה אַבְרָהָם אָמַר ״כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר״, פֵּרוּשׁ שֶׁעָשָׂה הַדָּבָר לְצַד גְּזֵרַת מֶלֶךְ עָלָיו וְלֹא לַתּוֹעֶלֶת הַנִּמְשָׁךְ לוֹ.
3The Torah writes the verse for yet another reason. Inasmuch as G'd had promised Abraham a number of rewards if he would fulfil His command, the average reader might assume that Abraham was primarily motivated by the promises G'd had made to him. The Torah wants us to know that the reason Abraham left his home and his father was because G'd had said so to him, not because of any secondary considerations such as the promise of becoming a man of great prominence. The Torah chose the words כאשר דבר, as G'd had told him firmly, not כאשר אמר, which would have corresponded to the opening statement of our פרשה where it said: ויאמר השם. When G'd uses the word דבר, this always implies that it is not easy to comply with G'd's command; when G'd uses the word אמר the implication is that it is relatively easy to comply.
דעוֹד יִרְצֶה לְהוֹדִיעַ כִּי אַבְרָהָם הָלַךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה׳ בְּסָמוּךְ, וּמַה נֶאֱמַר בְּדִבְרֵי ה׳? ״אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, שֶׁלֹּא הוֹדִיעוֹ מָקוֹם אֲשֶׁר יָבֹא שָׁמָּה, וְאַף עַל פִּי כֵן הָלַךְ מֵאַרְצוֹ וְסָמַךְ עַל מַה שֶׁיּוֹדִיעֵהוּ ה׳ כְּשֶׁיִּרְצֶה, מִבְּלִי חֲשׁוֹב לוֹמַר, אֵיךְ אֵצֵא מֵהָעִיר קוֹדֶם שֶׁנֵּדַע הַמָּקוֹם? וְזֶה נִסָּיוֹן גָּדוֹל. וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ הַכָּתוּב הוֹצָאַת אֶת אֲשֶׁר עִמּוֹ, שֶׁלֹּא נִסָּה ה׳ אוֹתָם בְּדָבָר זֶה אֶלָּא הוֹדִיעַ הַמָּקוֹם וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה וַיִּקַּח אַבְרָם וְגוֹ׳ וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנָעַן, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי ה׳ הוֹדִיעוֹ הַמָּקוֹם כִּי הוּא מוּבָן מֵעַצְמוֹ.
4Another message we are to derive from this verse is that though Abraham did not yet know which country G'd wanted him to go to, he had already set out without using the excuse of waiting for further instructions before leaving his home. In verse 5 the Torah lists all those who accompanied Abraham to show that the test did not consist of who went with him but it consisted of Abraham not knowing where he was supposed to head for.