Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 15:13/אור החיים על בראשית ט״ו:י״ג
אוַיֹּאמֶר לְאַבְרָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר יָדֹעַ תֵּדַע. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ וְלֹא אָמַר ״זַרְעֲךָ יִהְיֶה גֵּר״ אוֹ ״יִהְיֶה זַרְעֲךָ גֵּר״, כִּי אֵין דֶּרֶךְ לְהַזְכִּיר הַמְּאוֹרָע קוֹדֶם שֶׁיַּזְכִּיר לְמִי יֶאֱרַע. עוֹד לָמָּה לֹא פֵּרֵשׁ כַּוָּנָתוֹ בְּאָמְרוֹ ״גֵּר וְגוֹ׳ וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ״ וְגוֹ׳, אִם שְׁלָשְׁתָּם יַחַד יִהְיוּ בְּכָל הָאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה אוֹ חֵלֶק מֵהָאַרְבַּע מֵאוֹת בְּגֵרוּת וְחֵלֶק בְּעַבְדוּת וְחֵלֶק בְּעִנּוּי. הָאֱמֶת, כִּי מִמַּה שֶׁרָאִינוּ שֶׁכֵּן הָיָה נוֹדַעַת הַכַּוָּנָה, אֶלָּא לָמָּה לֹא פֵּרֵשׁ ה׳ דְּבָרָיו?
1 ויאמר לאברם, He said to Abram, etc. Why did G'd say ידע תדע, instead of simply תדע, know! Why did the Torah stress the word גר in גר יהיה זרעך, instead of the more customary זרעך יהיה גר? The Torah does not usually mention what happens before having stated to whom it is going to happen! Why does the Torah not make it clear when and to whom the various stages of being a stranger, being enslaved, and being afflicted apply? Will Abraham's descendants experience all these stages of unpleasantness for the whole of the 400 years, or will some experience some of the afflictions and others only being strangers such as history has taught us?
באָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, טַעַם שֶׁכָּפַל לוֹמַר יָדֹעַ תֵּדַע לְשָׁלֹשׁ סִבּוֹת. הָא׳ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים לב.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: יָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ לְמִצְרַיִם בִּשְׁבִיל דָּבָר קַל שֶׁאָמַר ״בַּמָּה אֵדַע״, וְהוּא אָמְרוֹ ״יָדֹעַ״, לְצַד שֶׁאַתָּה חָפֵץ לָדַעַת, ״תֵּדַע כִּי גֵר״ וְגוֹ׳. ב׳, לֶהֱיוֹת שֶׁאָמַר ה׳ בָּעִנְיָן שְׁנֵי דְּבָרִים, אַחַת פּוּרְעָנִיּוֹת וְאַחַת הֲטָבָה, כְּאָמְרוֹ ״וְאַחֲרֵי כֵן״ וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר יְדִיעָה שְׁתֵּי פְּעָמִים. ג׳ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יח:) בַּפָּסוּק (דברים לד:ד) ״זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי וְגוֹ׳ לֵאמֹר״ וְגוֹ׳, שֶׁאָמַר לוֹ ה׳, לֵךְ אֱמוֹר לְאַבְרָהָם וְגוֹ׳ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ שְׁתֵּי יְדִיעוֹת: א׳ הִיא מַה שֶׁמּוֹדִיעוֹ בְּאוֹתוֹ מַצָּב, וְאֶחָד שֶׁעָתִיד לְהוֹדִיעוֹ עַל יְדֵי מֹשֶׁה, וְלָזֶה אָמַר ״תֵּדַע״ לֶעָתִיד.
2I believe the Torah repeated the words ידע תדע for three separate reasons. 1) Our sages said: "our forefathers descended to Egypt on account of a relatively minor sin, i.e. Abraham having asked: 'How will I know that I will inherit'" (Genesis 15,8)? G'd answered him; ידוע, "know! that because you asked, תדע you should be aware that your descendants will first be strangers, etc." 2) Seeing that G'd's response to Abraham's question contained both a pleasant and an unpleasent message, i.e. enslavement and subsequent redemption, G'd told Abraham that just as surely as there would first be enslavement, this would be followed by redemption. 3) Our sages (Berachot 18) commented on Deut. 34,4: זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם, ליצחק וליעקב לאמד לזרעך אתננה, that G'd told Moses לאמר, to tell the patriarchs that He had fulfilled the oath He had sworn to all of them regarding the land of Israel. In view of this the repeated use of the expression ידע תדע refers to both the present and the eventual status of that land.
גוְטַעַם שֶׁאָמַר גֵּר יִהְיֶה וְגוֹ׳, שֶׁהִקְדִּים הַמְּאוֹרָע, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי הַגֵּרוּת הִיא כַּסֵּדֶר שֶׁהָיָה בָּהּ אַבְרָהָם. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״כִּי יִהְיֶה גֵר״ מַשְׁמַע שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ הַגֵּרוּת, וְיִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁיִּהְיֶה זְמַן שֶׁלֹּא יִהְיוּ גֵרִים קֹדֶם וְתִתְחַדֵּשׁ לָהֶם הַגֵּרוּת. וְלֹא כֵן הוּא שִׁעוּר אָמְרוֹ ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״, פֵּרוּשׁ: בְּגֵרוּת יִהְיֶה עוֹמֵד זַרְעֲךָ. וְלָזֶה מָצִינוּ שֶׁחָשַׁב ה׳ שְׁנֵי יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הֲגַם שֶׁהָיוּ בַּהֲוָיָתָן לְגֵרוּת אָבוֹת.
3The reason that the word גר is stressed by being placed ahead of what is going to happen, is to inform us that the status of being an alien commenced already at this time. Abraham's life from here on in was part of the decree. Abraham should not think that his descendants' history would parallel his own experience to the extent that they would be aliens only part of these 400 years. Abraham was not to misunderstand the meaning of the words כי גר יהיה זרעך as applying only at some time in the future. That period would commence the day he would have descendants, i.e. with the birth of Isaac. This was also a pleasant aspect of the decree in that all the years Isaac and Jacob lived either in the land of Canaan or at Laban's were counted as part of the 400 years.
דוְאִם תֹּאמַר הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כִּי זַרְעֲךָ גֵּר יִהְיֶה״ וְגוֹ׳, דַּע כִּי נִתְחַכֵּם ה׳ לוֹמַר כֵּן לְגַלּוֹת דַּעְתּוֹ כִּי לֹא לְכָל זַרְעוֹ גָּזַר ה׳ עֹל הַשִּׁעְבּוּד וְהָעִנּוּי, וְלָזֶה אָמַר ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״, פֵּרוּשׁ יִהְיֶה לְךָ חֵלֶק בְּזַרְעֲךָ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּגֵרוּת וְלֹא יִשְׁתּוּ יֵין מְרוֹרוֹת כָּל עִקָּר. וְאִם הָיָה מַקְדִּים לוֹמַר ״זַרְעֲךָ גֵּר יִהְיֶה״ וְגוֹ׳ תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״זַרְעֲךָ גֵּר יִהְיֶה״ וְגוֹ׳ ״וַעֲבָדוּם״ וְגוֹ׳, וְאֵין חֵלֶק מִזֶּרַע מֻשְׁלָל מֵהָאָמוּר בָּעִנְיָן שֶׁהֵם גֵּרוּת עַבְדוּת עִנּוּי, וְהוּא לֹא כֵן חוֹשֵׁב כִּי יֵשׁ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּגֵרוּת לְבַד. וְלָזֶה הִפְסִיק בֵּין הַגֵּרוּת לַשְּׁאָר, פֵּרוּשׁ, לוֹמַר כִּי יֵשׁ מֵהַזֶּרַע שֶׁהוּא מֻחְלָט שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא גֵּרוּת לְבַד. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב ״גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם״, ״זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם״ וְגוֹ׳. וְטַעַם שֶׁלֹּא שִׁעֵר כַּמָּה מֵהָעַבְדוּת וְכוּ׳, דָּבָר זֶה אֵין לוֹ שִׁעוּר יְכוֹלִין לְהִפָּטֵר בְּיוֹם אֶחָד עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה פ״ב) ״יַעַנְךָ״ וְגוֹ׳. וּמֵעַתָּה שְׁלֹשָׁה הַדְרָגוֹת בָּעִנְיָן: חֵלֶק מֵהַזֶּרַע מֻחְלָט מֵהַשִּׁעְבּוּד וְהָעִנּוּי וְהֵם הָאָבוֹת וְהַשְּׁבָטִים, וְהַשְּׁאָר חֵלֶק בְּגָלוּת וְחֵלֶק בְּעִנּוּי, וְאֵין שִׁעוּר לִזְמַן הָעִנּוּי כִּי אִם יִזְכּוּ יוֹם אֶחָד וְלֹא רד״ו שָׁנָה. וְצֵא וּלְמַד מִשֵּׁבֶט לֵוִי (שמות רבה ה:טז) שֶׁנִּדְמָה לָאָבוֹת. וְדַע שֶׁגַּם הֵם טָעֲמוּ דָּבָר מָה, צֵא וּלְמַד מִמֹּשֶׁה (שמות ב:ג) ״וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא״ וְגוֹ׳ ״עַל שְׂפַת הַיְאֹר״׃
4Should you argue that this could have been expressed equally well by use of the normal syntax כי זרעך גר יהיה, know that G'd wisely phrased it differently in order to reveal that He had not decreed slavery and oppression for all of Abraham's descendants. G'd wanted that Abraham should have the satisfaction of knowing that some of his descendants would only have to suffer being aliens, nothing worse. It is as if G'd had said to Abraham: "you will have a share in your descendants," i.e. they will only suffer being strangers without suffering anything worse. Had G'd used the word זרעך first, this would have created the wrong impression. By inserting the word יהיה between the words גר and זרעך the Torah makes clear that some of Abraham's descendants would experience only גרות. The descendants referred to were Isaac, Jacob, and all of Jacob's sons. As a result what sounded like 400 years of enslavement and oppression actually was reduced to 210 years, the years remaining before the Exodus after the last of Joseph's brothers had died. Even the tribe of Levi who, according to our sages never performed slave labour, did not completely escape the aspects of enslavement and oppression seeing that its babies too were subject to drowning. Moses' own experience when his basket stood in the bulrushes at the banks of the Nile, is the best proof for the anxieties suffered by even the most prominent families of the Levites.