Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 15:3/אור החיים על בראשית ט״ו:ג׳
אוַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי וְגוֹ׳. קָשֶׁה: א׳ אֵיךְ יוּכַל לוֹמַר לֹא נָתַתָּ וְגוֹ׳, וַהֲלֹא כְּבָר הִבְטִיחוֹ וְאָמַר לוֹ (בראשית יג:טז) ״וְשַׂמְתִּי זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ״, וּמַה לּוֹ לְפַקְפֵּק חָס וְשָׁלוֹם בְּדִבְרֵי ה׳. ב׳ אָמְרוֹ ״הֵן לִי״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״הֵן לֹא נָתַתָּ לִי״. ג׳ צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה בְּאָמְרוֹ וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ, אַחַר שֶׁאֵין לוֹ זֶרַע, מַה לִּי אִם יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אַחֵר?
1 ויאמר אברם…מה תתן לי? Abram said:…"what are You able to give me?" How could Abraham begin by saying: "You have not given me, etc.," when he had received G'd's promise that he would father children? Surely he did not doubt G'd's words? Why did Abraham say: הן לי לא נתתה, instead of: הן לא נתתה לי? [why did he stress the word לי?] What did Abraham have in mind when he said to G'd that בן ביתי יורש אותי, that "a member of my household will inherit me?" Seeing that he had no seed of his own, what difference did it make to him if a member of his household or someone else would inherit him?
באָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁלֶּהֱיוֹת שֶׁבְּשׂוֹרַת הַזֶּרַע שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ אָמַר כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי הַנִּמְשָׁלִים לַעֲפַר הָאָרֶץ הֵם בְּנֵי אָדָם הַבְּזוּיִים וְהַפְּחוּתִים שֶׁאֵין בָּהֶם נֶפֶשׁ קְדוֹשָׁה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קהלת ג:כא) ״רוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּוֹרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ״, וְהֵם הַנִּקְרָאִים עַמֵּי הָאָרֶץ, וּבְנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ לֹא יִתְמַלֵּא רְצוֹן הַצַּדִּיקִים בָּהֶם, לָזֶה אָמַר אַבְרָהָם הֵן לִי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ דָּבָר הַשָּׁוֶה לִי לֹא נָתַתָּ זָרַע. וְלָזֶה הֱשִׁיבוֹ ה׳ וְאָמַר לוֹ סְפֹר הַכּוֹכָבִים כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, וְהֵם הַצַּדִּיקִים הַמְּשׁוּלִים לַכּוֹכָבִים, דִּכְתִיב (דניאל יב:ג) ״וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים״, וּבָזֶה נָחָה דַּעְתּוֹ. וְאַל יִקְשֶׁה לְךָ לְפֵרוּשׁ זֶה מִמַּאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁדָּרְשׁוּ בַּפָּסוּק ״וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ״ שֶׁאָמַר ה׳ לְיַעֲקֹב, וְזֶה לְשׁוֹנָם (בראשית רבה פרשה סט), ״כַּעֲפַר״ וְגוֹ׳, מַה עָפָר אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בְּמַיִם כָּךְ בָּנֶיךָ וְכוּ׳, מַה עָפָר מְכַלֶּה כְּלֵי מַתָּכוֹת וְכוּ׳, עַד כָּאן, הֲרֵי דְּהַמְשָׁלַת הֶעָפָר לְשֶׁבַח. הִנֵּה לֹא דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּדֶרֶךְ זֶה לַשֶּׁבַח שֶׁבֶּעָפָר אֶלָּא אַחַר שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהִמְשִׁילָם ה׳ לַכּוֹכָבִים הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הִמְשִׁילָם לֶעָפָר אַחֲרֵי כֵן אֶלָּא לְשֶׁבַח שֶׁבֶּעָפָר, לֹא לִבְחִינַת הַפְּחִיתוּת, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא דָּרְשׁוּ כֵן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן הַנֶּאֱמָר לְאַבְרָהָם אֶלָּא בַּפָּסוּק הַנֶּאֱמָר לְיַעֲקֹב אַחַר שֶׁהֻבְטַח אַבְרָהָם כַּכּוֹכָבִים, וְלָזֶה דָּאַג אַבְרָהָם עַל הַמָּשָׁל רִאשׁוֹן כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ שְׁנֵי הַדִּקְדּוּקִים, לָמָּה לֹא הֻבְטַח אַבְרָהָם בְּהַבְטָחָה רִאשׁוֹנָה, גַּם דִּקְדּוּק אָמְרוֹ הֵן לִי.
2Abraham remembered that the promise of seed he had received was phrased thus: "your seed will be as the dust of the earth" (13,16). When people are compared to the dust of the earth such a comparison normally applies to poor and insignificant people, i.e. "as the dust"; it implies that such people do not possess a holy soul, that they are closer to animals than to angels. When Abraham stressed the לי aspect of his future descendants, he referred to the fact that G'd had not promised him children or grandchildren of any stature. This is why G'd told him "to count the stars." The stars were meant to be symbols. G'd wanted Abraham to know that his descendants would all be important in their own right. They would be righteous people who could overcome the stars, i.e. their fates would not be subject to zodiac constellations, to מזל. Bereshit Rabbah 69,5 explains the simile of the "dust of the earth" to mean that just as dust cannot prosper without water, so Jacob's (Abraham's) descendants would not prosper without Torah which is for the spirit what water if for the body. The Midrash there lists other qualities of dust which make it seem as something valuable and important. Examination of various Midrashim on the subject of עפר, dust, shows that we never find dust treated as something valuable until after Abraham's descendants were compared to stars for the first time. This is the reason that the quotation from the Midrash we have cited was from פרשת ויצא and not from here. At any rate, Abraham was concerned about the comparison of his descendants to dust in G'd's first promise.
גוְאָמְרוֹ וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי, תִּתְפָּרֵשׁ בִּשְׁנֵי דְּרָכִים: הָא׳ שֶׁאִם לֹא יִתֵּן לוֹ אֶלָּא כְּעָפָר, יוֹתֵר יִבְחַר לְבֶן בֵּיתוֹ לִירַשׁ אוֹתוֹ, לֶהֱיוֹתוֹ תַּלְמִידוֹ הֶחָבִיב לוֹ, מִמָּה שֶׁיִּירָשֶׁנּוּ בֵּן שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, וּמָצִינוּ שֶׁעָשׂוּ כַּיּוֹצֵא בָּזֶה אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.
3The expression בן ביתי can be understood in one of two ways. 1) Abraham said to G'd that If He only intended to give him the kind of descendants that are comparable to lowly dust, he would prefer that a member of his present household would become his heir. He referred to his trusted disciple Eliezer. Such a one would be more suited than an unworthy biological descendant. A typical example would be a grandson such as Esau.
דוְהַב׳ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי מִלְּבַד שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר עַל הַזֶּרַע, גַּם הָיָה מִצְטַעֵר עַל דִּבְרַת הַבֶּן בַּיִת שֶׁהָיָה אוֹמֵר כִּי הוּא הַיּוֹרֵשׁ, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב. וְהִנֵּה, פֵּרוּשׁ לְפִי שָׁעָה הוּא אוֹמֵר יוֹרֵשׁ אוֹתִי, וְאֵיךְ יִיטַב בְּיוֹם טוֹבָה לְבָבוֹ בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים מִבֶּן בֵּיתוֹ. וּמָצָאתִי לְרַזַ״ל (בראשית רבה פמ״ד) שֶׁאָמְרוּ מֵעֵין זֶה שֶׁפֵּרְשׁוּ שֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לָלֶכֶת עֲרִירִי וְלֹא יִהְיוּ לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהוּגָּנִים.
42) Not only was Abraham distressed at not having been promised worthy descendants, he was even more distressed that a בן בית such as Lot viewed himself as his heir. I have found an ancient commentary which understands Abraham as preferring to die intestate to having unworthy children.