Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 18:15/אור החיים על בראשית י״ח:ט״ו
אוַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, גַּם אָמְרוֹ ״כִּי יָרֵאָה״ – לְהוֹדִיעַ צִדְקַת שָׂרָה אִמֵּנוּ הַצַּדֶּקֶת, שֶׁלֹּא אָמְרָה בְּפֵרוּשׁ ״לֹא צָחַקְתִּי״ שֶׁלֹּא תּוֹצִיא מִפִּיהָ דְּבַר שֶׁקֶר, אֶלָּא אָמְרָה עִנְיָן שֶׁמִּמֶּנּוּ מוּבָן שֶׁכַּוָּנָתָהּ לוֹמַר לֹא צָחֲקָה. וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וַתֹּאמֶר לֹא צָחַקְתִּי״. וּלְצַד שֶׁיֹּאמַר הָאוֹמֵר וְהֵיאָךְ הָיָה לָהּ פָּנִים שֶׁתְּכַחֵשׁ בְּדִבְרֵי ה׳, לָזֶה אָמַר כִּי יָרֵאָה – פֵּרוּשׁ: יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן הַיָּרֵא אֶת רַבּוֹ וְשָׁגַג וְעָשָׂה דָּבָר בִּלְתִּי מְתֻקָּן וְיוֹכִיחֶנּוּ רַבּוֹ עַל אֲשֶׁר עָשָׂה, כְּשֶׁיִּגְדַּל בְּלִבּוֹ הַפְלָגַת הַמּוֹרָא עַל אֲשֶׁר עָבַר רְצוֹן אֲדוֹנוֹ, לֹא יַעֲצֹר כֹּחַ לְהוֹדוֹת עַל אֲשֶׁר עָשָׂה לְהַפְלָגַת הַמּוֹרָא וְיַכְחִישׁ, וּבְהַכְחָשָׁתוֹ עַצְמָהּ יַגִּיד כִּי אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֶלָּא לְצַד הַפְלָגַת הַמּוֹרָא אֵינוֹ עוֹצֵר כֹּחַ לְהָעֵז פָּנָיו כִּי כֵן עָשָׂה. וְהוּא מַה שֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב ״כִּי יָרֵאָה״, וְהָבֵן. וְאָמַר לָהּ אַבְרָהָם לֹא כִּי צָחָקְתְּ – פֵּרוּשׁ: הַיּוֹתֵר נָאוֹת הוּא שֶׁתּוֹדֶה כִּי צָחַקְתְּ, כִּי בָּזֶה חָפֵץ ה׳ שֶׁיִּתְוַדֶּה הָאָדָם בְּפִיו בְּפֵרוּשׁ. וְכֵן הוֹכִיחוּ נְבִיאֵנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁדָּבָר הַמְּרֻצֶּה הוּא, ״וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם״ (משלי כ״ח:י״ג).
1 ותכחש שרה, Sarah denied, saying, etc. The reason the Torah reports Sarah as saying לאמור, as well as that she was afraid, is to show that Sarah was so righteous that she did not utter an outright lie saying: "I did not laugh." She merely said something, i.e. לאמור, from which one could deduce that she meant to deny that she had laughed. As to the reason why she was not truthful, the Torah adds that this was because she was afraid. The Torah affords us an insight into the psychology of a trusted servant who is reprimanded by his master after having inadvertently committed an offense. When said servant reflects on the enormity of his mistake by contrasting it with the exalted stature of his master, he denies his mistake. This very denial is equivalent to an admission but said servant lacks the moral courage to say so. It was Abraham who challenged Sarah by saying: "No, but you did laugh." He wanted her to make a confession of having laughed. Abraham was aware that what G'd wanted in such a situation was a specific confession. Our prophets have always urged us to confess, as per Proverbs 28,13: "he who confesses and abandons sin will find mercy."