Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Genesis 37:2/אור החיים על בראשית ל״ז:ב׳
אאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה פרק י״ב) כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה וְגוֹ׳, וְכָאן פָּסַל תּוֹלְדוֹת עֵשָׂו, וְאִם לָזֶה כִּוֵּן לֹא הָיָה צָרִיךְ, כִּי כְּבָר נִפְסַל עֵשָׂו וְהַיּוֹצֵא מֵהַפָּסוּל פָּסוּל.
1 אלה תולדות, These are the developments, etc. Our sages in Bereshit Rabbah 12,3 say that wherever a paragraph commences with the word אלה this represents a contrast to and criticism of what has been reported previously. On the other hand, when a paragraph commences with the word ואלה, it suggests a continuation of what preceded it. Here the word אלה is intended to criticise or disqualify what Esau had done. If that was indeed the intent of the Torah it is unnecessary seeing that Esau himself was unfit; anything he did would be improper anyway.
בעוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, וְהֵיכָן הֵם עֲשָׂרָה שְׁבָטִים? וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פד:ו) מֵהֶם אָמְרוּ כִּי יְכַוֵּן לוֹמַר שֶׁהוּא הָעִקָּר, וּמֵהֶם אָמְרוּ כִּי כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לָזֶה אֵרַע לָזֶה, זֶה נוֹלַד מָהוּל וְזֶה נוֹלַד מָהוּל, וְזֶה מֵהַדְּרָשׁ.
2We also need to analyse the meaning of תלדת יעקב יוסף. What happened to the other tribes? Our sages in Bereshit Rabbah 84,6 claim that Joseph was the principal descendant of Jacob. Others say that it reflects the similarities Jacob and Joseph experienced in their respective fates. Both were already born without a foreskin, etc. Of course, this is all homiletics.
גוְיֵרָאֶה כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית לז:ב), בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, קָפַץ עָלָיו רוּגְזוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֵלֶּה תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב״, פֵּרוּשׁ: מַה שֶׁעָבַר עָלָיו מֵהָרוֹגֶז, שֶׁהַכָּתוּב בָּא לְהוֹדִיעַ מְכִירַת יוֹסֵף וְצַעֲרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. הוּא יַעֲקֹב הַגּוֹרֵם בְּמַה שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב, דִּכְתִיב ״וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב״, וּבָזֶה תּוֹלְדוֹתָיו הֵם אֵלֶּה ״יוֹסֵף בֶּן״ וְגוֹ׳ וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים, כִּי הָאָדָם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר תָּבֹאנָה עָלָיו. כִּי אֵין דָּבָר רַע בָּא מֵהָאָדוֹן הַטּוֹב לַכֹּל, וּבִפְרָט לִידִידָיו, יַעֲקֹב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ.
3I believe that the plain meaning of the verse is what the other sages say, namely that Jacob wanted to enjoy peace and quiet in this world; as a result he suffered the upsetting experience with Joseph, literally, קפץ עליו רוגזו של יוסף. Joseph's sale, etc, is all blamed on Jacob's desire to enjoy peace and serenity on this earth. We therefore must understand the verse thus: "Jacob wanted to settle down; the consequence of Jacob's settling down was Joseph (his sale, etc)." The Torah teaches us the basic lesson that man brings upon himself whatever befalls him. Harm does not originate with G'd who is the source of all that is good by definition; Jacob was no exception to this rule.
דעוֹד יִרְצֶה לְהוֹדִיעַ שֶׁהֲגַם שֶׁעָבְרוּ כַּמָּה מְאוֹרָעוֹת רָעוֹת עַל יַעֲקֹב מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ, נִרְדָּף מֵעֵשָׂו מִלָּבָן עֲמוּס הַתְּלָאוֹת, יֵחָשְׁבוּ כֻּלָּם כְּאַיִן בְּעֵרֶךְ מְאוֹרָע זֶה שֶׁל יוֹסֵף, וְהוּא אָמְרוֹ אֵלֶּה פָּסַל מְאוֹרָעוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כִּי כֻלָּם כְּאַיִן יֵחָשְׁבוּ עַל יַעֲקֹב הַרְגָּשׁוֹתֵיהֶם.
4Our verse also wants to inform us that in spite of all the various trials such as the life and death struggle with Esau, his oppression by Laban, etc., which Jacob had experienced up until that point in his life, these were all as nothing compared to what he would still have to endure through the sale of Joseph, etc. This is why the Torah commences the paragraph with the word אלה. This word is meant to put his previous problems into a new perspective.
העוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) רָאוּי הָיָה יוֹסֵף לְהַעֲמִיד י״ב שְׁבָטִים כְּיַעֲקֹב, אֶלָּא עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה פּוֹטִיפַר ״וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו״ – עֲשָׂרָה הֵמָּה הַצַּדִּיקִים יָצְאוּ מֵעֲשָׂרָה אֶצְבְּעוֹתָיו, וְלֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם – אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וְהוּא שֶׁרָמַז כָּאן בְּאָמְרוֹ אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת וְגוֹ׳, פָּסַל פְּרָט אֶחָד מֵהַי״ב שֶׁלֹּא הָיוּ בָּעוֹלָם מֵהַטַּעַם הַנִּזְכָּר.
5Another meaning of these words is explained in Sotah 36 where we are told that Joseph was actually meant to become the father of twelve tribes; he lost that opportunity on account of his involvement with the wife of Potiphar, when, according to the Midrash, he was able to resist the lures of that lady only by ejaculating semen through his ten fingertips instead of through the regular channel for such an acitivity. As a result he became the founder of only two tribes, Ephrayim and Menashe. The defective spelling of the word תלדת, minimum plural two, hints at the above mentioned aggadah. The word אלה "cancelled" the previous intention to make Joseph founder of twelve tribes.
ועוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (עז:טז) ״בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה״. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:) שֶׁטַּעַם שֶׁיִּחֵס בְּנֵי יַעֲקֹב לְיַעֲקֹב וּלְיוֹסֵף, לֶהֱיוֹת שֶׁיּוֹסֵף זָנָם בִּשְׁנֵי רָעָב וּפִרְנְסָם נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, עַד כָּאן. וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁרָמַז כָּאן בְּאָמְרוֹ תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, פֵּרוּשׁ: בְּאֶמְצָעוּת יוֹסֵף הָיָה קִיּוּם לְכָל תּוֹלְדוֹתָיו. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב וְגַם יוֹסֵף. וְהַרְבֵּה מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים כֵּן, דִּכְתִיב (שמות א:ב) ״רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן״, וּכְאִלּוּ אָמַר ״וְשִׁמְעוֹן״. גַּם כָּאן כְּאִלּוּ אָמַר ״וְיוֹסֵף״, וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם לִקְרִיאַת שֵׁם כֻּלָּם עָלָיו בְּמַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה וְגוֹ׳, וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְיָרַד מִצְרַיְמָה וְעָלָה לִגְדֻלָּה וְהֻצְרְכוּ אֶחָיו אֵלָיו וּפִרְנְסָם וְאֶת טַפָּם, וּלְטַעַם זֶה יִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ כִּי הוּא הַזָּן וּמְפַרְנֵס לְכֻלָּן:
6Still another meaning that we can find in this verse is based on Psalms 77,16 בני יעקב ויוסף סלה. "The sons of Jacob and Joseph, selah." Sanhedrin 19 explains that the reason that the sons of Jacob and Joseph are lumped together here is that Joseph provided the brothers and their families with food during the famine. Whenever someone assumes the burden of feeding someone else he is entitled to be called by that someone's name. This is alluded to in the sequence of the words תלדת יעקב יוסף, "the descendants of Jacob were possible only by the grace of Joseph." These words could also be translated as "the descendants of Jacob and Joseph." We have several examples of this in the Bible, such as in Exodus 1,2 ראובן שמעון. The meaning is ראובן ושמעון. Here too we must mentally add a conjunctive letter ו before the name יוסף. The Torah provides the rationale why the whole family is included in the name Joseph, i.e. he was the whole family's provider.
זבֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לְסַפֵּר שְׁנֵי יוֹסֵף, נִתְכַּוֵּן לְהוֹדִיעַ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (נה:) לְעוֹלָם יְצַפֶּה אָדָם לַחֲלוֹם טוֹב עַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וְכוּ׳, וְאִם כֵּן אִם לֹא הָיָה מוֹדִיעַ הַכָּתוּב בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים זֶה:
7בן שבע עשרה שנה. seventeen years old. The reason the Torah had to tell us Joseph's age was because we know from Berachot 55 that if a person had a good dream he should wait up to twenty two years for it to become true. Had we not been informed here that Joseph was seventeen at the time he had these dreams we would not have known that rule.
חעוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בַּגְּמָרָא (קידושין כט:), הַאי דַּעֲדִיפְנָא מֵחַבְרַאי דְּנָסִיבְנָא בְּשִׁיתְסַר וְכוּ׳, הֲרֵי כִּי בְּשִׁיתְסַר לֹא יִתְגַּבֵּר הַחוֹמֶר וְיֵצֶר הָרַע עַל הָאָדָם כְּמוֹ בְּשִׁיבְסַר, וְהוּא מַה שֶׁהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְהוֹדִיעַ כִּי יוֹסֵף הָיָה בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַגָּעַת הַזְּמַן הָיָה בּוֹ צַד תִּגְבּוֹרֶת אֱנוֹשִׁית לְהִתְגָּרוֹת בְּאֶחָיו וּלְהָבִיא דִּבָּתָם רָעָה וְגוֹ׳, וְעַיֵּן בְּסָמוּךְ:
8The Torah also alludes to another lesson mentioned in Kidushin 29. Rabbi Chisdah there describes himself as superior to his friends because he married at sixteen. The evil urge is not as strong in a person who is sixteen as it is in a person who is seventeen years of age. By telling us Joseph's age when the sale occurred we know that his evil urge was very active within him at that time. This may have accounted for his provocative conduct towards his brothers and the fact that he engaged in tale-bearing.
טהָיָה רוֹעֶה וְגוֹ׳. קָשֶׁה, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״הָיָה רוֹעֶה הַצֹּאן אֶת אֶחָיו״, כִּי לֹא לְאֶחָיו הָיָה רוֹעֶה. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת הַכַּוָּנָה בְּאָמְרוֹ וְהוּא נַעַר וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פָּרָשָׁה פ״ד) אָמְרוּ הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה נַעֲרוּת, וּלְדִבְרֵיהֶם לָמָּה אֶת בְּנֵי בִלְהָה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י וְהָיָה רָגִיל אֶת בְּנֵי בִלְהָה, וְהוּא פֵּרוּשׁ רָחוֹק. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ נְשֵׁי אָבִיו, מִי לֹא יָדַע כִּי הֵם נְשֵׁי אָבִיו? עוֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם וְגוֹ׳, מַה הִיא דִּבָּתָם רָעָה, וְעַל מִי סָמַךְ עָלָיו הַכָּתוּב לְהָבִין אֶת הַדְּבָרִים, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ.
9היה דעה את אחיו בצאן, he used to tend the flocks with his brothers. The wording seems unusual. We would have expected: היה רעה הצאן את אחיו. Besides, why did the Torah add the words: "he was a lad," when we are told his age in the same breath? Bereshit Rabbah 84,7 explains this by saying that Joseph indulged in childish activities. If that were true why would he do so only with the children of Bilhah? Rashi explains that he felt at home in the environment of Bilhah who had been the handmaid of his mother. This is even more far-fetched; why did the Torah mention נשי אביו, "his father's wives? We must also know what precisely the רבתם רעה, the evil reports about the brothers which Joseph brought to his father consisted of? The Torah is not intended to complicate an issue by speaking in riddles but to help us understand it! We believe therefore that the Torah wanted us to know that this is what happened.
יאָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: הָיָה רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בְּעִנְיַן הַצֹּאן, פֵּרוּשׁ בְּדֶרֶךְ אֲכִילַת צֹאן. וְאָמְרוֹ וְהוּא נַעַר פֵּרוּשׁ מִזְּמַן הֱיוֹתוֹ נַעַר וְהוּא מִתְגּוֹרֵר וּמִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי בִלְהָה. וְאָמְרוֹ נְשֵׁי אָבִיו פֵּרוּשׁ לְחָשְׁבָם בְּגֶדֶר נְשֵׁי אָבִיו בְּאֵין הֶפְרֵשׁ מִמֶּנּוּ אֲלֵיהֶם, וּבָזֶה לֹא קָשֶׁה שֶׁקּוֹרֵא אוֹתוֹ נַעַר וְהוּא בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה כִּי חוֹזֵר אֶל זְמַן הַקּוֹדֵם. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד מֵאָמְרוֹ רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בְּדִין הַצֹּאן – הָא לָמַדְתָּ שֶׁנֶּחְשְׁדוּ אֶצְלוֹ בִּפְרָט זֶה, וּמֵאָמְרוֹ ״אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְגוֹ׳ נְשֵׁי אָבִיו״ – הָא לָמַדְתָּ כִּי הוּא הָיָה חוֹשֵׁב כֵּן וְלֹא זוּלָתוֹ. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם״ הוּא עַל פְּרָטִים הַנִּרְמָזִים בְּסָמוּךְ, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרוּחַ קָדְשָׁם שֶׁאָמַר עֲלֵיהֶם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אֵבֶר מִן הַחַי, וְהוּא הַנִּרְמָז בַּצֹּאן, וְגַם אָמְרָם שֶׁהָיוּ מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הוּא הַנִּרְמָז בְּאָמְרוֹ ״נְשֵׁי אָבִיו״, כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשְׁבוֹתָם, וּמִזֶּה יָצָא לָהֶם לְזַלְזֵל בָּהֶם. וְאוּלַי כִּי גַּם מִטַּעַם זֶה יָצָא חֲשַׁד עֲרָיוֹת כְּשֶׁיִּהְיוּ נֶחְשָׁבִים בְּעֵינֵיהֶם כִּשְׁפָחוֹת וְלֹא בְּמַדְרֵגַת נָשִׁים, וְחָשַׁב יוֹסֵף כִּי כַּוָּנָתָם שֶׁל הָאַחִים כְּדַעַת הָרַמְבַּ״ם (הלכות עבדים פרק ט) בְּדִין הַבָּא עַל שִׁפְחָתוֹ סְתָם, שֶׁהַוָּלָד עֶבֶד עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁבָּא עָלֶיהָ לְשֵׁם אִישׁוּת. וּמֵעַתָּה כְּשֶׁאֶחָיו מְזַלְזְלִים בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת גִּלּוּ דַעְתָּם כִּי מִן הַסְּתָם הַוָּלָד עֶבֶד, וְהַשְּׁפָחוֹת אֵין לָהֶם מִשְׁפַּט אֵשֶׁת אָב אֶלָּא כִּמְפֻתַּת אָבִיו וַאֲנוּסָתוֹ שֶׁהָיוּ מֻתָּרוֹת לָהֶם לְהִזָּקֵק לָהֶם, וַחֲשָׁדָם שֶׁיִּשְׁכְּבוּ הָאֲנָשִׁים עִמָּהֶם וְאֵין רַע לִסְבָרָתָם. וְלִסְבָרַת יוֹסֵף אִיפַּסְקָא הֲלָכָה כְּדַעַת הָרִי״ף (פרק ב דיבמות) שֶׁהַבּוֹעֵל סְתָם עֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִין נְשֵׁי אָבִיו לָהֶם. וְעַל פְּרָט זֶה גַּם כֵּן נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ דִּבָּתָם רָעָה, וְנֶעֱנַשׁ יוֹסֵף עַל הַדָּבָר אֵיךְ יַחְשֹׁב בַּצַּדִּיקִים שֶׁיִּטְעוּ בַּדָּבָר, שֶׁהֲלֹא גַּם לְדַעַת הָרַמְבַּ״ם יוֹדֶה בְּאָדָם צַדִּיק כְּיַעֲקֹב כִּי מִן הַסְּתָם לְשֵׁם אִישׁוּת בָּעַל. וְעוֹד שֶׁבְּפֵרוּשׁ אִתְּמַר (תרגום יונתן בן עוזיאל ויצא ל:ד) כְּשֶׁנְּתָנוּם רָחֵל וְלֵאָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּחֶזְקַת מְשֻׁחְרָרִים נְתָנוּם, וּמִן הַסְּתָם יָדְעוּ הַשְּׁבָטִים בַּדָּבָר.
10The words היה רעה את אחיו בצאן refer to the sheep the brothers were accused of eating. The words והוא נער refer to Joseph's earlier childhood during which he had spent much time with the sons of Bilhah. The reason the Torah mentions נשי אביו is to tell us that Joseph did not discriminate against the sons of the handmaidens but related to their mothers as "his father's wives." This is especially mentioned as only Joseph treated Bilhah and Zilpah as wives of Jacob in the full sense of the word. According to the Midrash there Joseph suspected his brothers of eating parts of the sheep while the animal was still alive. The Torah disproved this suspicion later when it reported that the brothers even slaughtered an animal, which they were presumably not going to eat, before they dipped Joseph's tunic in its blood. [I suppose the author feels that the word רעה, tending, could also be read as רעה, evil, to account for this allusion to Joseph's suspicions of his brothers. Ed.] Joseph's suspecting his brothers of immoral behaviour may have stemmed from their viewing the handmaidens as merely slaves and their belittling the sons of the handmaidens. When Joseph observed how the brothers belittled their half-brothers this may have caused him to begin to belittle the sons of Leah instead. The author discusses the halachic aspects of the issue of someone who sleeps with a handmaid, concluding that at any rate someone of the stature of Jacob would certainly do so only in order to raise the woman in question to a higher status, and the children would automatically be free men.
יאוְטַעַם שֶׁמָּצִינוּ הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ יַחַד בְּעֵצָה אַחַת בִּמְכִירַת יוֹסֵף, וּבִכְלָלָם הָיוּ גַּם בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת. אוּלַי שֶׁגַּם בָּהֶם דִּבֵּר פְּרָט אִסּוּר אֵבֶר מִן הַחַי. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנָּשְׂאוּ פָנִים לְשִׁשָּׁה בְּנֵי הַגְּבִירָה וְהִסְכִּימוּ לַעֲצָתָם בִּמְכִירָתוֹ, הֲגַם שֶׁהָיָה לִבָּם שָׁלֵם עִמּוֹ.
11The problem with all the above speculations in the Midrash is why, if four of the brothers were treated as inferior, all of them voted against Joseph and agreed to sell him? Perhaps it was because Joseph had included them in the suspicions about their eating habits which he had related to his father. Alternatively, these four brothers exploited that opportunity to gain favour with the sons of Leah although they themselves harboured no ill feelings against Joseph.