Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Leviticus 11:24/אור החיים על ויקרא י״א:כ״ד
אוּלְאֵלֶּה תִּטַּמָּאוּ. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים פֵּרְשׁוּ אָמְרוֹ וּלְאֵלֶּה עַל הָעֲתִידִים לֵיאָמֵר בָּעִנְיָן לְמַטָּה. וְקָשֶׁה לִי, לָמָּה אָמַר ״וּלְאֵלֶּה״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ שַׁיָּכוּת דִּין זֶה עִם מַה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְלֹא שֶׁלְּמַעְלָה עִמּוֹ.
1 ולאלה תטמאו. And by these you will become unclean; According to Torat Kohanim the word ולאלה refers to the future, i.e. the animals mentioned in the paragraph commencing now. If this were so, I do not understand the letter ו in the word ואלה. There was no need for that letter if all the Torah wanted to introduce here was the list of animals which confer impurity if one touches their carcass.
בוְאוּלַי נִתְכַּוֵּן לִיתֵּן הָעֶלְיוֹן כַּתַּחְתּוֹן, פֵּרוּשׁ, שֶׁכָּל מִין בְּהֵמָה וְחַיָּה – בֵּין טְמֵאִים שֶׁאֵינָם לֹא מַעֲלֵה גֵּרָה וְלֹא מַפְרִיסֵי פַּרְסָה שֶׁלֹּא נִרְשְׁמוּ כָּאן בַּכָּתוּב, וּבֵין טְהוֹרִים שֶׁמַּעֲלִים גֵּרָה וּמַפְרִיסִים פַּרְסָה וְשׁוֹסַעַת שֶׁסַע שֶׁלֹּא נִרְשְׁמוּ גַּם כֵּן בַּכָּתוּב וּרְמָזָם בְּאָמְרוֹ ״לְכָל הַבְּהֵמָה״, וּכְלָל זֶה חוֹזֵר לְמַה שֶׁרָשַׁם בְּפָרָשַׁת סִימָנֵי בְּהֵמָה, וְלָזֶה אָמַר ״וּלְאֵלֶּה״ בְּוָא״ו. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטְעֶה לִיתֵּן כָּל הָאָמוּר לְמַעְלָה, לָזֶה פֵּרֵט שֶׁאֵין דְּבָרָיו אֶלָּא בִּבְהֵמָה וְחַיָּה.
2Perhaps Torat Kohanim meant that the animals listed in the paragraph commencing here have the same הלכה concerning impurity as the ones already mentioned in the previous paragraph. In other words, every species of domestic animal and free-roaming animals whether of the pure or the impure categories which do not chew the cud or have parted hooves and are not listed by name are all included in the expression כל הבהמה. This would justify the extra letter ו before the word ולאלה. The letter ו then includes all the unnamed animals. This same rule applies also to all the animals listed in the paragraph detailing which identifying features make an animal suitable for consumption by Jews. Hence the Torah wrote the letter ו. In order that we should not make a mistake and include everything which had been mentioned earlier in this regulation, the Torah had to spell out that this legislation applies only to בהמה וחיה, to mammals.
גאוֹ יִרְצֶה לְהַסְמִיךְ דִּין טֻמְאָה לְדִין אֲכִילָה הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה שֶׁלְּפָנֶיהָ וְגוֹ׳, מַה אֲכִילָה בְּכַזַּיִת גַּם טֻמְאָה בְּכַזַּיִת.
3Another possibility is that the Torah was very interested in writing the regulations about impurity immediately adjoining the regulations about what may and what may not be eaten. The lesson is then that just as culpability for eating something forbidden commences when one has consumed a minimum amount of meat the size of an olive, so one does not become defiled unless one had contact with some dead animal or part of an animal not smaller than the size of an olive.
דוּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים הֶעֱמִידוּ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא לְטֻמְאַת אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה וּבְהֵמָה טְהוֹרָה, וְדָרְשׁוּ טֻמְאָה בְּכַזַּיִת מִפָּסוּק אַחֵר, דִּכְתִיב (ויקרא יא:מ) ״וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב״, וְזֶה לְשׁוֹנָם: לֹא בָּא אֶלָּא לִיתֵּן שִׁיעוּר לַנּוֹגֵעַ וְלַנּוֹשֵׂא בְּכַזַּיִת כְּמוֹ הָאוֹכֵל. וְאֶפְשָׁר לוֹמַר עוֹד שֶׁרָמַז בִּסְמִיכוּת זֶה לוֹמַר שֶׁאִם יָלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה הַסָּמוּךְ לָהּ, דִּינוֹ שָׁוֶה.
4Torat Kohanim posits that the verse deals with אבר מן החי, the law that one may not eat living tissue, i.e. tissue of an animal still alive regardless of whether the animal is of the permitted or the forbidden category. The author of Torat Kohanim derives the rule about the minimum size of an animal which confers impurity through contact with its carcass from verse 40 where the Torah writes that האוכל מנבלתם טמא עד הערב, that someone eating of the carcass of such dead animals remains impure until the evening of that day (after immersion). The exact wording in Torat Kohanim is that "the words ולאלה תטמאו were only written in order to provide us with the minimum quantity that someone in contact with dead animals has to either consume or carry in order to become impure by such contact or eating." Perhaps one may say that an additional allusion found in these words is that if the animal gave birth to a category of animal such as the ones listed it is subject to the same ruling.
הוְרָאִיתִי לְרַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא זַ״ל שֶׁכָּתַב שֶׁלְּדַעְתּוֹ נִרְאֶה שֶׁמִּלַּת ״אֵלֶּה״ חוֹזֶרֶת עַל כָּל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה, וְדָחָה דַּעַת הָאוֹמֵר ״אֵלֶּה לְכָל הַבְּהֵמָה״ וְכוּ׳. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁיּוֹתֵר הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע וְלֹא יַחְלוֹק עַל מְקַבְּלֵי תּוֹרָה, כִּי מִי יִשְׁמַע לִדְבָרָיו כָּאן וַאֲפִלּוּ לְלָמְדָם וְהֵם הֵפֶךְ קַבָּלַת תּוֹרַת מֹשֶׁה, וּמַה גַּם בִּפְשַׁט הַכָּתוּב שֶׁאֲפִלּוּ בֵּי רַב זוּטַר כֵּן יָבִין בִּתְחִלַּת הַהַשְׂכֵּל, וּמִמִּי נֶעְדַּר אֶת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו וְיוֹתֵר מֵהֵמָּה, וּמַה כֹּחוֹ לַחְלוֹק עִמָּהֶן גַּם בְּלֹא הֶכְרֵחַ, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַמְּנַגְּדוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְכָל שֶׁכֵּן וְקַל וָחוֹמֶר אֲשֶׁר קָטָנָּם עָבָה מִמָּתְנָיו, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ הָאָמוֹרָאִים עַל גְּדוֹלִים שֶׁקְּדָמוּם (שבת קיב:) ״אִם הָרִאשׁוֹנִים״ וְכוּ׳. וּלְלַמֵּד עַל הָרַב זַ״ל זְכוּת אוּלַי שֶׁפֵּרוּשׁ זֶה לֹא כְּתָבוֹ אֶלָּא לְסִבָּה יְדוּעָה לוֹ, וְנָהַג מִנְהַג שִׁבְעִים זְקֵנִים (מגילה ט.) שֶׁשִּׁנּוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, וְגַם לָזֶה ה׳ יְכַפֵּר בַּעֲדוֹ.
5I have seen that Rabbi Avraham Ibn Ezra wrote that he believed that the word אלה referred back to all the animals mentioned earlier including the winged swarming creatures. I think he would have done well not to write such a comment and to quarrel with the ancient commentators seeing that what he wrote cannot be supported at all. Who is going to take him seriously especially when he teaches something which contradicts our accepted tradition? Even a junior scholar can determine that this could not be the plain meaning of the verse. [The author continues to lambast Ibn Ezra in this vein. Ed.]