Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah

Or HaChaim on Leviticus 14:9/אור החיים על ויקרא י״ד:ט׳

אוְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם – צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר ״בְּשָׂרוֹ״, לְפִי מַה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַה שֶׁכָּתוּב בְּזָב (ויקרא טו:יג): ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ״, לָמָּה אָמַר ״בְּשָׂרוֹ״? וְדָרְשׁוּ לְמַעֵט מְצוֹרָע וּלְמַעֵט בְּגָדָיו. שְׁתֵּי דְּרָשׁוֹת הַלָּלוּ לֹא יֻצְדְּקוּ בְּיִתּוּר ״בְּשָׂרוֹ״ הָאָמוּר כָּאן. גַּם לָמָּה אָמַר ״בַּמַּיִם״ יְתֵרָה, וְכָאן לֹא יֻצְדַּק מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, מִשּׁוּם כִּי בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה הָיָה לָנוּ לִטְעוֹת לְהַצְרִיכוֹ מַיִם חַיִּים מִמַּה שֶׁיֵּשׁ בְּהַזָּאָתוֹ מַיִם חַיִּים, וּבְטַהֲרָה שְׁנִיָּה אֵין לָנוּ מָקוֹם לָדוּן בָּהּ מַיִם חַיִּים. וְאִם בָּאתָ לוֹמַר שֶׁכָּל טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע עִנְיָן אֶחָד הוּא, אִם כֵּן הֲרֵי כְּבָר מִעֵט מַיִם חַיִּים אֲפִלּוּ בְּטַהֲרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְהֶדְיָא מַיִם חַיִּים.

1 ורחץ את בשרו במים וטהר and he will bathe his flesh in water and be "clean." Why did the Torah have to write the word בשרו, his flesh? We have stated that the word בשרו in 15,13 in connection with the זב meant that only the זב and not the מצורע requires immersion in מים חיים, and that the word excludes washing of the clothing in מים חיים from the requirement. It is not possible to justify both these exegetical comments from the use of a single word בשרו. Now that this word appears here also and is not needed in its own right, the comment of Korban Aharon on 15,13 is acceptable. We can also ask why the word במים had to be written in this verse again. The explanation we offered for that word being written in verse 8 does not apply here. In that verse we could have erred by thinking that but for that word the מטהר would have had to immerse himself in מים חיים, seeing he had already had to undergo sprinkling with מים חיים. There was no reason to make such a קל וחומר the second time. If you were to argue that the whole procedure of purifying the מצורע is a single procedure and that therefore any possible misunderstanding and the subsequent קל וחומר would apply equally to both washings, we have already eliminated the need for bathing in מים חיים, even in an instance when sprinkling with מים חיים had been necessary. There could not have been room for error then to make the word במים necessary a second time.

בוְיֵשׁ לוֹמַר, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מָקוֹם לְבַעַל הַדִּין לַחְלֹק וְלוֹמַר: לֹא מִעֵט הַכָּתוּב בִּיאַת מַיִם חַיִּים מֵהַמְּצֹרָע אֶלָּא לְטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין עוֹלֶה בָּהּ מִטֻּמְאָתוֹ כְּזָב שֶׁנִּטְהַר לַחֲלוּטִין מִטֻּמְאָתוֹ, אֲבָל טַהֲרָה שְׁנִיָּה שֶׁעוֹלֶה בָּהּ מִטֻּמְאָתוֹ לַחֲלוּטִין כְּטַהֲרַת זָב, עֲדַיִן אֲנִי דָּן בִּמְקוֹמוֹ שֶׁלֹּא יִגְרַע מֵהַזָּב וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים. וַהֲגַם שֶׁבְּטַהֲרָה זוֹ אֵין בָּהּ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים שֶׁהוּא כֹּחַ הַקַּל וָחֹמֶר, אַף עַל פִּי כֵן טַהֲרַת הַמְּצֹרָע עִנְיָן אֶחָד הוּא כֻּלָּהּ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּמַּיִם פַּעַם שְׁנִיָּה לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בַּטַּהֲרָה הַמַּעֲלֵהוּ מִכָּל טֻמְאָה אֵין צָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים כְּזָב.

2We would have to answer that the scholar arguing that without the word במים a second time, the only thing which the first word במים eliminated was the need for מים חיים for his first bathing, something that anyway did not confer complete purity on him. On the other hand, we could have argued that the final bathing, which results in the absolute purity of the מטהר, would require מים חיים unless specifically excluded by the word במים again in our verse. We must not forget that the זב is purified completely by a single bathing (15,14). The two situations are therefore not comparable. Even though the second purification process of the מצורע is not accompanied by sprinkling of מים חיים, I could have argued that it should not involve a procedure inferior to that of the זב. If the Torah wrote the word במים also in our verse, this teaches that no מים חיים is required in the final bathing of the מצורע.

גוְדִקְדֵּק לוֹמַר בְּשָׂרוֹ שֶׁעָלָיו בָּא הַמִּשְׁפָּט בְּזָב שֶׁצָּרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וְזוּלַת זִכְרוֹן ״בְּשָׂרוֹ״ כָּאן הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא מִעֵט מַיִם חַיִּים אֶלָּא לְכֵלָיו, אֲבָל בְּשָׂרוֹ עוֹדֶנּוּ נִדּוֹן בְּקַל וָחוֹמֶר מֵהַזָּב. וַהֲגַם שֶׁכֵּלָיו אֵינָם בָּאִים בְּקַל וָחוֹמֶר מֵהַזָּב שֶׁיֻּצְרַךְ הַכָּתוּב לְמַעֲטָם, וּכְשֶׁנָּבֹא לָדוּן קַל וָחוֹמֶר מֵהַזָּב נֹאמַר דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מַה הַנִּדּוֹן גּוּפוֹ וְלֹא כֵּלָיו וְכוּ׳, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יֵשׁ מָקוֹם לָחוּשׁ לַבָּא לִסְבּוֹר וְלוֹמַר, כֵּיוָן שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהִצְרִיךְ בְּהַזָּאָתוֹ מַיִם חַיִּים, גַּם כֵּלָיו צְרִיכִין מַיִם חַיִּים. תַּלְמוּד לוֹמַר וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, ״בַּמַּיִם״ יְתֵרָה לוֹמַר שֶׁעוֹלֶה בְּמֵי מִקְוֶה אֲפִלּוּ בְּשָׂרוֹ.

3The Torah was particular to write the word בשרו which is the very word which caused us to argue in the case of the זב that he needed to bathe himself in running water from a well. Had the word בשרו not been mentioned in our verse also, I would have concluded that the only thing which the word במים excluded was the need to wash the clothing, etc., of the מצורע in מים חיים, but that he would have to bathe at least his body in running water from a well based on the קל וחומר from the situation the Torah describes when telling us about the purification rites of the זב.

דוְאִם תֹּאמַר, יֹאמַר הַכָּתוּב ״וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם״ וְלֹא יִצְרַךְ לוֹמַר ״בַּמַּיִם״ בְּפָסוּק אַחֵר. מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר לֹא מִעֵט הַכָּתוּב בִּיאַת מַיִם חַיִּים אֶלָּא בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה שֶׁאֵין בָּהּ מִשְׁפַּט הַזָּאַת מַיִם חַיִּים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן טְבִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהִצְרִיךְ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים, עֲדַיִן אֲנִי דָּן קַל וָחוֹמֶר מִזָּב – תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּמַּיִם״. וְאֵין לְהַקְשׁוֹת עַל זֶה, כִּי אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא הַמִּעוּט אֶלָּא בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה מִשּׁוּם שֶׁאֵין בָּהּ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים, שֶׁהֲרֵי אֵין אַתָּה מַצְרִיךְ הַמִּעוּט לְמַעֵט בָּהּ מַיִם חַיִּים אֶלָּא מִשּׁוּם קַל וָחוֹמֶר, וְהַקַּל וָחוֹמֶר אֵינוֹ חָל אֶלָּא אִם תֹּאמַר כָּל טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע אַחַת הִיא, וּמִשְׁפַּט מַיִם חַיִּים שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בִּמְצוֹרָע בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה יְסוֹבֵב לָדוּן קַל וָחוֹמֶר אֲפִלּוּ עַל טַהֲרָה שְׁנִיָּה, וְאִם כֵּן כְּשֶׁבָּא הַמִּעוּט בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה כְּאִלּוּ בָּא גַּם בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה וְלֹא הָיָה צָרִיךְ. זוֹ אֵינָהּ קֻשְׁיָא, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר כִּי מִמַּה שֶׁלֹּא מִעֵט הַכָּתוּב אֶלָּא בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה וְלֹא בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה, בָּזֶה עָקַר לִי סְבָרָא שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁכָּל טַהֲרַת הַמְּצוֹרָע אַחַת הִיא, וְהָיִיתִי מַצְרִיךְ בִּמְצוֹרָע בִּיאַת מַיִם חַיִּים בִּשְׁתֵּי טְבִילוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם״ בִּטְבִילָה שְׁנִיָּה, לְמַעֵט בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וְהִנִּיחַ הַקַּל וָחוֹמֶר מְיֻחָד לִטְבִילָה רִאשׁוֹנָה דַּוְקָא. תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּמַּיִם״ בִּטְבִילָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֲפִלּוּ טְבִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הַזָּאַת מַיִם חַיִּים אֵין צְרִיכָה בִּיאַת מַיִם חַיִּים. אֶלָּא עֲדַיִן יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר שֶׁבִּטְבִילָה שְׁנִיָּה הוּא שֶׁמְּמַעֵט ״בְּשָׂרוֹ״, אֲבָל טְבִילָה רִאשׁוֹנָה לֹא מִעֵט לְהֶדְיָא ״בְּשָׂרוֹ״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר ״בְּשָׂרוֹ״ בְּפָסוּק שֵׁנִי, וְיָדַיִם מוֹכִיחוֹת עַל הַדָּבָר מִמַּה שֶׁדִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר ״בְּשָׂרוֹ״ בְּטַהֲרָה שְׁנִיָּה וְלֹא בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע כִּי בְּטַהֲרָה רִאשׁוֹנָה צָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים לִבְשָׂרוֹ. וּמֵעַתָּה בָּאנוּ לְמַה שֶׁהֻצְרְכוּ לִדְרֹשׁ מִ״בְּשָׂרוֹ״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּזָב שֶׁבָּא לְמַעֵט בְּשָׂרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע, וְהִקְשֵׁינוּ לָמָּה הֻצְרַךְ, וַהֲלֹא כְּבָר נִתְמַעֵט מִתֵּבַת ״בַּמַּיִם״, מֵעַתָּה אֵין קֻשְׁיָא, כִּי צָרִיךְ מִעוּט זֶה גַּם כֵּן לְמַעֵט גַּם טְבִילַת גּוּפוֹ. וּמַה שֶׁקָּבַע הַתַּנָּא הַמִּעוּט שֶׁל גּוּפוֹ מִתֵּבַת ״בַּמַּיִם״, עִקַּר דְּרָשָׁתוֹ הוּא מִ״בְּשָׂרוֹ״ הָאֲמוּרָה בָּזֶה, וְקָבַע הַתַּנָּא עִקַּר הַדִּין בִּמְקוֹמוֹ, וְהָבֵן.

4You may be tempted to ask why the Torah did not merely write ורחץ בשרו במים in verse 9 and the word במים would have been totally unnecessary in verse 8. The reason this does not work is that I would then have argued that the need for מים חיים was eliminated only for the second bathing which did not have to be preceded by sprinkling the מצורע with מים חיים. This argument, however, is not true for the first bathing by the מטהר which was preceded by his being sprinkled with מים חיים. I would then still have learned the קל וחומר from the זב so that I would have needed the word במים to counter that קל וחומר. [The author continues examining other alternatives for another page or so. I have decided to omit those in the interest of brevity. Ed.]

הוּבְדֶרֶךְ רֶמֶז תִּרְמֹז הַפָּרָשָׁה עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר כִּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת הַצָּרַעַת, וְיִשְׁלְטוּ בָהֶם לְצַד הַטַּעַם עַצְמוֹ שֶׁיְּסוֹבֵב הַצָּרַעַת. וְתִמְצָא גַּם כֵּן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא לְצַד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע, דִּכְתִיב ״וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה״ וְגוֹ׳ (שמות ג:כב), וְדָבָר זֶה הָיָה בְּיָדָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְכוּ׳. גַּם אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמַּרְחִיק הָאָדָם מִן קוֹנוֹ כְּלָשׁוֹן הָרַע, וְלָזֶה אָמְרָה הַתּוֹרָה זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע שֶׁהוּא עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּצְטָרַע בְּנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם הַטְּמֵאִים, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ שֶׁיְּטַהֵר לְשׁוֹנוֹ וּדְרָכָיו, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן כִּי ה׳ בָּרוּךְ הוּא יִתְכַּנֶּה בְּשֵׁם כֹּהֵן, כָּאָמוּר בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָסוּק ״וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן״. וְאָמַר ״וְהוּבָא״ לְצַד שֶׁנִּתְרַחֵק, עַכְשָׁיו יִתְקָרֵב וּבָא אֶל הַכֹּהֵן, וְתֵכֶף וּמִיָּד ״כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל וְגוֹ׳ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו״. וְאָמַר ״וְהוּבָא״, פֵּרוּשׁ, מֵעַצְמוֹ יִתְקָרֵב כִּי מַעֲשָׂיו יְקָרְבוּהוּ וְיִקָּרֵא קָרוֹב, דִּכְתִיב ״שָׁלוֹם וְגוֹ׳ וְלַקָּרוֹב״ (ישעיהו נז:יט), וְאָז ״וְיָצָא ה׳ וְנִלְחַם״ וְגוֹ׳ (זכריה יד:ג). וְהוּא אָמְרוֹ וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שֶׁהִיא חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָתוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ מָקוֹם טָמֵא, שֶׁשָּׁם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הֵם גּוֹלִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה וְהִנֵּה נִרְפָּא הַנֶּגַע שֶׁבַּעֲדוֹ בָּא הַצָּרַעַת, שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְנִטְהָרוּ.

5A moral-ethical approach to this whole paragraph sees it as describing Israel's exile. According to the Zohar the Gentiles are viewed as a צרעת infesting Israel, and dominating them by means of this plague. The plague of צרעת is viewed a "surrounding or encircling" the Israelites bodies. You will also find statements by our sages that even in Egypt Israel's redemption was only possible because they did not indulge in לשון הרע, bad-mouthing each other. This compliment is based on Exodus 3,22 where the Israelites are told that they should ask their neighbours to lend them silver and golden trinkets something they did not do until 12 months later in Exodus 11,2. They were able to contain themselves during all this time without taunting their Egyptian neighbours during this entire period. No single sin results in as much alienation between man and his Maker as the sin of לשון הרע, careless and even defamatory use of one's tongue. This is why the Torah wrote: זאת תהיה תורת המצורע, referring to the Jewish people which had become victimised by this affliction. The words ביום טהרתו imply that Israel is to purify itself by refraining from the sin of לשון הרע and all that it involves. The word הכהן in the sentence והובא אל הכהן refers to G'd. Having previously been alienated from its G'd, the repentance of the Jewish people will once again bring it close to Him (compare Zohar based on the verse in Isaiah 57,19: שלום שלום לרחוק ולקרוב, "Peace, peace to the far and subsequently near.") Following this reconciliation, G'd is described in Zachariah 14,3 as "going out to fight the nations of the world." This is alluded to here by the words ויצא הכהן אל מחוץ למחנה, that G'd had left the camp of the שכינה, i.e. the land of Israel, to a place of impurity to which the Israelites were exiled due to their sins. וראה הכהן והנה נרפא הנגע and as soon as G'd sees that the sin which was the cause of the plague (the exile under the dominion of the Gentiles) has been healed,

ווְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת – הֵם שְׁנֵי מְשִׁיחִים, וְנִקְרָא צִפּוֹר כִּי כֵן יִתְכַּנּוּ נְשָׁמוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת כַּיָּדוּעַ. וְעוֹד מָצִינוּ שֶׁיִּתְכַּנֶּה הַגּוֹאֵל לְצִפּוֹר, וְזֶה לְךָ לְשׁוֹן הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בָּלָק (במדבר כד:יז): וּמֵהַהוּא מְעַרְתָּא יִסְגֵּא חַד עוֹפָא רַבְרְבָא עִלָּאָה דְּיִשְׁלוֹט בְּעָלְמָא וְלֵיהּ יִתְיְהִיב מַלְכוּתָא וְכוּ׳ עַד כָּאן. וּמָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשְּׁנֵי מְשִׁיחֵי יִשְׂרָאֵל הֵם מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם וּמָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וּבַתְּחִלָּה יִתְגַּלֶּה מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם וְיָמוּת, וְאַחַר כָּךְ יִתְגַּלֶּה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּכְנֶגֶד שְׁנֵי אֵלּוּ אָמַר ״וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהוֹרוֹת״, כָּל אֵלּוּ הַכִּנּוּיִים הֵם מַעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי דַעַת.

6וצוה הכהן, G'd will issue directives for two birds to be taken, etc. These two birds represent the two Messiahs, the Mashiach ben Yoseph and the Mashiach ben David. The reason the Messiah is called a bird is that this is a description for souls in the higher regions. The Zohar on פרשת בלק Numbers 24,17 quotes another example of the Messiah being called a "bird." We quote: "From this cave there emerges a very great bird which will rule over the world and the kingdom will be handed over to him." All these expressions are euphemisms for celestial forces as any student of the Kabbalah is aware of. We have found that the first Messiah will be from the tribe of Ephrayim who will nevertheless die while revealing himself; he will be followed by the Messiah descended from David. When the Torah speaks of G'd taking "two birds which are pure," these words are similes for the two kinds of Messiah.

זוְאָמְרוֹ וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזוֹב – רֶמֶז לִזְכוּת שְׁלֹשָׁה אָבוֹת: עֵץ אֶרֶז הוּא אַבְרָהָם שֶׁהוּא הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, וּשְׁנִי תוֹלַעַת יַעֲקֹב עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ ״אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב״ (ישעיהו מא:יד), וְאֵזוֹב הוּא יִצְחָק שֶׁהוּא בְּחִינַת הַגְּבוּרָה, שֶׁצָּרִיךְ צֵרוּף זְכוּת שְׁלָשְׁתָּן.

7The words ועץ ארז ושני חולעת ואזב, "and the cedar-wood and the scarlet and the hyssop," are allusions to the merits of the three patriarchs. Abraham is represented by the word עץ ארז; He was a man of gigantic spiritual stature. Jacob is represented by the words ושני תולעת, seeing he is called by that "nickname" in Isaiah 41,14 i.e. אל תירא תולעז יעקב, "do not be afraid O worm Jacob;" Isaac is represented by the word אזוב, seeing Isaac symbolises the attribute of גבורה, strength, heroism. The Messiah will have to combine all those attributes within himself.

חוְאָמַר וְשָׁחַט, כָּאן רָמַז לַהֲרִיגַת מָשִׁיחַ בֶּן אֶפְרַיִם, כְּמַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל כַּפָּרַת הָעָם פִּדְיוֹן נַפְשָׁם. וְכִנָּה אוֹתָם כְּלִי חֶרֶס עַל דֶּרֶךְ ״וַיִּיצֶר ה׳ אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה״ (בראשית ב:ז) שֶׁהוּא כְּלִי חֶרֶס. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, לְצַד שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כִּכְלִי חֶרֶס שֶׁעוֹמֵד לִשְׁבִירָה, לְצַד גֵּרְעוֹן הַתּוֹרָה הַמִּתְיַחֶסֶת לְמַיִם חַיִּים, עַל סִבַּת מַיִם חַיִּים שֶׁאֵין בְּיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה, וְעַל זֶה תִּשָּׁחֵט הַצִּפּוֹר הָאַחַת. גַּם בְּאֶמְצָעוּת דָּבָר זֶה יִלְבַּשׁ ה׳ בִּגְדֵי נָקָם הֵפֶךְ מִדּוֹתָיו הָרַחֲמִים, וְיַעֲשֶׂה כָּלָה לַגּוֹיִם הַמְּרֵעִים. וּמִמּוֹצָא דָּבָר אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִהְיֶה בָּהֶם תּוֹרָה לֹא יָמוּת הַצַּדִּיק. וְתִמְצָא שֶׁכָּתַב הָאֲרִ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה הַקְּבוּעָה לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא יָמוּת, פֵּרוּשׁ, כִּי בְּאֶמְצָעוּת הַתְּפִלָּה יִתְרַבֶּה זְכוּתוֹ וְיָעֳמַד חַי וְתִתְבַּטֵּל גְּזֵרַת מָוֶת מִמֶּנּוּ.

8The word ושחט in this context is an allusion to the death of the first Messiah as G'd said אל כלי חרש על מים חיים. He will die as atonement for the sins of the people. The Torah speaks of כלי חרש, "a vessel made of earthenware," because original man was made of "dust from the earth" (Genesis 2,7); the entire human race was perceived as a כלי חרש, subject to irrevocable fragmentation, because man had not yet been given the Torah. Torah is compared to running water from a well, i.e. מים חיים. When there is no Torah in Israel it is no better than a כלי חרש, subject to total annihilation. This is why one of the two "birds" had to be slaughtered, i.e. would die. The death of that bird at the hands of the Gentiles, i.e. the death of the Messiah from the tribe of Ephrayim would give G'd a legal excuse to don His garments of revenge and to reverse His customary practice of wearing His "suit of mercy" by donning His "suit of retribution." As a result, He would dispose of all the wicked nations. Having been told what would happen if Israel would not practice Torah you can extrapolate that if they would observe Torah none of the afflictions alluded to in our portion as a national disease would have to occur, and the righteous (the first Messiah) would not have to die. The Ari Zal wrote that whenever we pray our regular prayers we must include the request that the Mashiach ben Yoseph should not die. Every prayer adds to the merit of that Messiah so that the collective prayers of the Jewish people may be sufficient to cancel the decree that he would die at the hands of the Gentiles.

טוְאָמַר אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה שֶׁהוּא מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, יִקַּח אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִיצָרֵף עִמּוֹ זְכוּת הָאָבוֹת, וִיצָרֵף נִקְמַת הַצַּדִּיק שֶׁנֶּהֱרַג. וְהוּא אָמְרוֹ ״יִקַּח אוֹתָהּ וְאֶת עֵץ וְגוֹ׳ וְטָבַל אוֹתָם בְּדַם הַצִּפּוֹר הַשְּׁחוּטָה״, וְיִתְגַּבְּרוּ הָרַחֲמִים מִזְּכוּת הָאָבוֹת וּמִמָּשִׁיחַ הַנֶּהֱרָג, וְיִתְכַּפְּרוּ כָּל הַדְרָגוֹת הַטֻּמְאוֹת וּמְנִיעוֹת דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז הַכָּתוּב כָּאן בְּאָמְרוֹ וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר, פֵּרוּשׁ, עִנְיַן כַּפָּרָה, כִּי לְמַעַן זְכוּת הָאָבוֹת וּלְמַעַן אֶשְׁכּוֹל הַנֶּהֱרָג הוּא כּוֹפֶר וִיכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר שִׁבְעָה כְּנֶגֶד שִׁבְעָה הַדְרָגוֹת הַטֻּמְאָה אֲשֶׁר יִטַּמְּאוּ בָּהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם שִׁבְעָה כַּיָּדוּעַ, וְהֵן הֵנָּה הָרְמוּזִים בְּטֻמְאַת מֵת וְטֻמְאַת נִדָּה דִּכְתִיב ״כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה״ וְגוֹ׳. וּבָזֶה וְטִהֲרוֹ, וְאָז וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפּוֹר הַחַיָּה, כְּאָמְרוֹ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בָּלָק וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וּמֵהַהִיא מְעַרְתָּא יִסְגֵּא חַד עוֹפָא רַבְרְבָא עִלָּאָה דְּיִשְׁלוֹט בְּכָל עָלְמָא וְלֵיהּ יִתְיְהִיב מַלְכוּתָא וְכוּ׳. וְהוּא אָמְרוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שֶׁהוּא עוֹלָם הַזֶּה שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹלֶטֶת בְּכָל הָעוֹלָם. וְאָז וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו הֵם בְּגָדִים הַצּוֹאִים שֶׁהָיוּ מְלֻבָּשִׁים בְּנִשְׁמָתוֹ, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (זכריה ג:ד) ״הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים״. וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ שֶׁהֵם בְּחִינַת צִמְחֵי הַחֹמֶר הֶעָכוּר, וְרָחַץ בַּמַּיִם הוּא הַתּוֹרָה בָּהּ יְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו, וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה זֶה מַחֲנֵה שְׁכִינָה, יְרוּשָׁלַיִם הַיּוֹרֶדֶת בְּנוּיָה מִלְמַעְלָה.

9The Torah goes on to speak about the צפור החיה, the surviving bird, i.e. the Mashiach ben David whom G'd will take and to whom He will attach the merits of the Patriarchs plus the right to avenge the murder of the Mashiach ben Yoseph; this is why the Torah writes: "He will take it together with the cedar-wood, etc., and dip it in the blood of the bird which has been slaughtered." This means that the combined power of the attribute of Mercy will outweigh the power of the attribute of Justice so that all the impurities of the Jewish people will be atoned for. When the Torah speaks here about the seven sprinklings to be performed on the מטהר, this is an allusion to the seven levels of impurity. Israel will be cleansed of one level of impurity by each of the seven sprinklings. Once this has been accomplished the "bird" will emerge from the cave mentioned in the Zohar, etc. The words על פני השדה, refer to this present world, and the message is that the Messiah will then rule over the whole world. After that, וכבס את המטהר, He will bathe Israel and its clothes, i.e. the sins which have formed its dirty garments and have stained its soul. The removal of the "dirty clothing" may be compared to the vision of the prophet Zecharyah 3 where the angel is described as removing the sin-stained clothing from the High Priest Yoshua in a similar simile describing the redemption from the exile in Babylon. וגלח את כל שערו, "and he will shave the hairs off his entire body;" these words are hyperbole for the removal of unworthy mental outgrowths. The words ורחץ במים are hyperbole for Israel immersing itself in Torah. This latter procedure will purify Israel's thought processes also. ואחר יבא אל המחנה, "After that he can enter the camp;" this is a reference to the camp of the שכינה, i.e. Jersualem on earth which will descend to earth having been built in Heaven.

יוְאָמַר וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ, כִּי לֹא יִקְרְבוּ לְהִזְדַּוֵּג לַשְּׁכִינָה עַד שֶׁיֵּשְׁבוּ שִׁבְעָה נְקִיִּים לַחֲשַׁשׁ טֻמְאָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיוּ רְאוּיִים לְקַבָּלַת הֶאָרַת הַקְּדֻשָּׁה. כַּיּוֹצֵא בָּזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמַר בִּיחֶזְקֵאל (יחזקאל מג:כו): ״שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אוֹתוֹ״. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שְׁתֵּי טְהָרוֹת: טַהֲרָה הָרִאשׁוֹנָה הַרְחָקַת הַטֻּמְאָה, וְהַשְּׁנִיָּה הִיא הַקְרָבַת הַקְּדֻשָּׁה.

10The Torah goes on to say: וישב מחוץ לאהלו, he will still have to sit outside his own residence seeing that he cannot unite with the שכינה until the seven days of purification have passed which are necessary in order that one receive an important guest with due honour. On the seventh day then the Israelites are ready to welcome the holy guest. You will find a similar concept alluded to in Ezekiel 43,26: "for seven days let them purify the altar, cleanse it, etc." You will note that Ezekiel speaks of two purifications. The first purification achieves the removal of negative influences, The second purification accomplishes the repentant sinner's approach to the sacred, to that which is holy.