Or HaTorah·Bamidbar Volume 3·Additions to Parshas Chukas·And You Shall Give Her to Elazar the Priestאור התורה·במדבר כרך ג·הוספות חקת·ונתתם אותה אל אלעזר הכהן

אונתתם אותה אל אלעזר הכהן
ונתתם אותה אל אלעזר הכהן מצותה בסגן, ובילקוט אלעזר אל עוזר. והענין כי הנה ארז"ל הבא לטהר מסייעין אותו פי' הבא לטהר ולזכך מדת מלכותו ית' שלא יהי' מסתירים ומעלימים מסייעין לו ופרה בא לטהר היינו ע"י אפר פרה ומ"ח להיות עי"ז ואת רוחה"ט אעביר ולכן אל עוזר לזה וזהו ונתתם אותה אל אלעזר. והנה יש ב' בחי' עוזר הא' ע"י מעשה המצות הב' בחי' עוזר כנגדו שמבחי' כנגדו נמשך העזר וזהו ונתתם אותה שהוא בחי' כנגדו אל אלעזר שיומשך כח מלמעלה מאל עוזר שכנגדו דוקא יומשך עוזר והיינו ע"י מאין יבוא עזרי ובקשתם משם ומצאת כו' וזהו אל שנמשך מיג"מ שנמשכו מבחי' אין הכהן ע"ד אלקיכם כהן הוא, ובזהר פ' חוקת ק"פ ע"ב אל אלעזר דייקא ופי' הרמ"ז כי כל הקרבנות נק' קדושים המשכת מוחי' בחי' קדוש אכן פרה עיקרה לדחות רוה"ט וזהו א"א להיות ע"י חסד לבד כ"א ע"י גבורות וכה"ג בענין י"ג ת"ד ששערות הדיקנא הם קשישין ולא רכיכין כמו שערות הראש כי הם מבחי' גבורות כדי לאכפי' הדיני' והם יגמה"ר המתגלים ביוהכ"פ שעז"נ כי ביום הזה יכפר כו' לטהר תטהרו ולכן לא הי' מעשה הפרה ע"י אהרן שעיקרו מאבא בחי' מקור החסד כ"א ע"י אלעזר שהוא סגן שיש ג"כ מגבורות דאימא, ואפ"ל הפי' אל עוזר כי אל הוא חסד כמ"ש כי חסד אל כל היום, אך מ"מ כתי' ג"כ ואל זועם

בהוספות33
בכל יום, ובמא"א פי' שהוא תיקון א' שבדיקנא הכופה את הדינים, וכן נק' חסד שזועם על הדינים וכובשן, אך בזהר פ' צו דל"א ובפ' במדבר דקי"ט על מאמר מה אקוב לא קבה אל דבחי' שם אל עם היותו חסד יש בו ג"כ דינים כו' ובינה מינה דינין מתערין על המנגד וכמ"ש בפי' כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה נגד כל הגוים ע"י שם הוי' בניקוד אלקים.

גוהנה להבין ענין שריפת אפר פרה הנה אפר נק' הקליפות שאינו עושה פירות כאפר וכדאי' בזהר פ' וישלח דק"ע ע"א מה בין אבק לעפר כו' ומבואר מזה בתו"א פ' וישלח סד"ה ויאבק איש שהעלו אבק עד כסה"כ שזהו ע"י התשו' שעי"ז מוציא ניצוצות מג"ק ומנוק' דקליפה ומעלה אותן ליכלל למעלה, וכן ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ וכסה"כ מכוון כנגד קה"ק וקה"ק הוא כח"ב נמצא אפר פרה כענין העלאת האבק עד כסה"כ והו"ע בע"ת הנ"ל, והנה במא"א אפר פרה מנצפ"ך נשרפו סיגיהם ונמתקו פר ע"ה גימט' אפר, והנה מענין מנצפ"ך איתא בפרדס סוף שער האותיות כי כ"ב אותיות מן ה' מוצאות מתחילין מן ז"ת חג"ת נ"ה שהם ה' מוצאות ושרשן בבינה הוא מנצפ"ך, א"כ ענין מנצפ"ך הם ה"ג דאימא וכענין המדות שבשכל ושהם ה"ג כי עיקר החיות מהגבו' כמו גבורות גשמים וכן כי הדם הוא הנפש והענין כי בחי' מנצפ"ך זהו הכח הנמשך מבינה לחלק האותיות במל' לכ"ב אותיות בה' מוצאות והו"ע אימא אוזיפת מאנהא לברת' והנה כ"ב אתוון הם ה' חסדים מנצפ"ך ה"ג ולכן באים בסוף התיבה לתת גבול ומדה כי כן טבע הגבורות ובבה"ז פ' בראשית במאמר כשושנה כו' שבע"י יוצאי' הגבורות תחילה כי ע"י הוא בחי' א"ס לכן כדי שיומשך משם זהו ע"י ה"ג, וע' בסידור ע"פ שבחי ירושלים את ה' הללי אלקיך ציון שבחי' ציון שהוא פנימי' ירושלים כתי' כי הללי אלקיך בחי' הגבו' שמהם נמשך החותם להיות חזק בריחי שעריך ובמ"א נת"ל ועמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ וכל בניך למודי בענין אל תקרי בניך אלא בוניך כו'. שבמל' צ"ל נמשך ה"ג לדחות החיצוני'. ומכ"ז יש להעיר לענין אפר הפרה שהוא מנצפ"ך שרש ה"ג וע' בלק"ת בד"ה ויקחו אליך פרה שעם היות אשר ה"ג דאי' הם גבוהים מאד נעלה וממשיכי' ביטול היש אך ע"י השפעתם בה' מוצאות הדיבור וע"י ירידת הדבור העליון שמחי' גם הסט"א ע"י חילופי אותיות ותמורות נמשך מזה יניקה בה"ג דק"נ הנק' פרה אדומה פר ה' אדומה מורה על תוקף הדין ולכן צריך לשורפה ולעשותה אפר ואפר היינו פר א' ופי' האלף דאפר שה"ג אלו שהי' בחי' ה"ג נתקנו והם בבחי' פר א' ר"ל התשוקה בהתגברות אליו ית' לבד וכענין לב אחד לאבשב"ש בבחי' צמאון וכענין בכל לבבך וכענין וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים והוא ג"כ בחי' יחידה שבנפש פי' שמתוקף ורצון זה שמעומקא דלבא אזי אין יכול להיות במוחו שום הרהור ורצון אחר ע"כ נק' יחידה שאין בלבו אלא אחד וזהו אחת היא יונתי, והנה מענין אות אלף אית' בכוונת תקיעת שופר ע"פ כוונת הבעש"ט שאות א' הוא הממוצע בין הבל הלב ובין כ"ב אותיות המבטא, וכן מבואר באו"ת מהמגיד נ"ע פ' נצבים בד"ה איתא בזהר הנסתרות לה' וז"ל כי הדבור נברא

דהוספות34
מהקול כי הקול ממשיך הדבור והדבור נחלק לה' חלקים ה' מוצאות הפה והקול נמשך ג"כ מן ה' כנפי ריאה אע"פ שיש בריאה הוורדא לבד כנפי ריאה יש בפה ג"כ עוד מוצא א' פי' דהיינו שבכל הה' מוצאות יש בהן אלף מתחילה שהוא חכ' ובראש אבל הוא נעלם כי אלף אותיות פלא וזהו פי' הפסוק בראשית ברא כו' עכ"ל, נמצא הברת האלף הוא ממוצע המחבר הקול עם הדיבור שלכן כמ"כ קול השופר כעין הברת האלף, ועד"ז יובן ההעלאה של בירור האותיות של ה' מוצאות ה"ג מנצפ"ך שנפלו בק"נ כשצריכי' נעשים אפר פר א' שמתעלים ע"י אות א' שהוא הממוצע כו', והנה בשריפת הפרה נאמר ולקחו עץ ארז ואזוב איתא ברבות כנגד שהשפילו עצמן לעשות תשובה ושיהי' ג"כ קשה כארז נגד היצה"ר גם צ"ל ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה', וע"ז מורה גובה הארז כי אע"פ שצ"ל שפלות כאזוב אבל צ"ל ויגבה לבו שלא להשפיל א"ע בתאוות כו', ולכן נתנה תורה על הר סיני, וגם ענין ויגבה לבו שלא יסתפק א"ע רק לצאת י"ח לבד כ"א לקבל עול תורה וכמארז"ל שצ"ל מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי כי צ"ל מהלך ולא עומד כדי להמשיך תמיד תוס' אור ועי"ז גורם ג"כ למעלה כי גאה גאה שיסלק השפעתו מהגאים ועי"ז מונע יניקת החיצוני' ע"י אם תגביה כנשר מבחי' דכחשיכה כאורה, ובזח"ב דל"ה שאזוב מבער רוה"ט ופי' הרמ"ז ע"י שממשיך אורות ע"י ששם אין אחיזה לקליפות, ובבה"ז פ' תזריע נת' שלדחות רוה"ט דייקא ע"י גבורות ושרשו מגבורות דע"י וזהו"ע אפר הפרה ולכן צ"ל שני תולעת באפר הפרה תולעת אדום ע"ד ופורע ממנו אדום גם ארז גימט' יצחק שהוא גבורה כו'. והנה פסוק אל תיראי תולעת יעקב הנה ברבות ויחי פי' שלא יתיירא יעקב מן התולעת, ובפ' ויקהל פמ"ט פי' ותולעת שני זו כנס"י שנא' אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל, ובזהר ס"פ וישלח פי' מתי ישראל ב' פי' א' לשון אנשים וכמ"ש ויהי מתי מספר, ועוד פי' ל' מיתה והכוונה אל תיראי כו' כי המתים יחיו לע"ל, וכן פי' האלשיך בענין תבוא אם ותקנח שע"י העגל חזרה זוהמא דנחש שממנה בא המיתה במל' ומעשה פרה מטהר זו, לכן השליכו תולעת להיות אל תיראי תולעת יעקב מתי ישראל שהמתים יחיו ובלע המות לנצח, ובפ' תבוא כרמים תטע כו' כי תאכלנו התולעת פי' רבינו ז"ל דקאי הקללה על ס"מ והתולעת הוא שם מ"ב שהוא חסד שבגבו' והוא פ' ראשונה דק"ש שיש בה מ"ב בכל מאדך, וכבר נת' שלהעביר רוה"ט צ"ל ע"י גבורות, ובמ"א נת' עלינו לשבח גימט' שור שהוא ג"כ כמנין אב"ג ית"ץ שבש' מ"ב גימט' תולע. והנה מכ"ז יובן ענין אפר הפרה שהוא בחי' תשובה וזהו אנכי עפר ואפר, עפר בחי' צדיקים מי מנה עפר יעקב ובו צומח זורע צדקות ומצמיח ישועות, ואפר בחי' בע"ת שנשרף כל ההרהורין בישין והרשעה כולה בעשן תכלה ועי"ז ממשיך מבחי' גבוה יותר, וזהו"ע ונתן עליו מ"ח כי בצדיקים וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, לעבדה זו רמ"ח מ"ע להמשיך מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות גן סדרים דאורייתא ונהר אינו מים חיים ממש שזהו בחי' מעין אבל ע"י התשובה לרחוק שנעשה קרוב יומשך מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני עין לא ראתה עדן וזהו מ"ח והחכ' תחי', וזהו אדומה תמימה להמשיך

ההוספות35
תורת ה' תמימה דהיינו שיהי' התלבשות אוא"ס בחכ' עוסק בתורה לשמה לשם התורה ואזי דייקא היא תמימה כו'.

ווהנה ענין זאת חוקת התורה שע"י אפר שהוא רו"ש של בע"ת בחי' אמצאך בחוץ עי"ז ממשיכים בחי' חוקת התורה מבחי' גליף גליפו בטהו"ע שלמעלה מבחי' תושב"כ, ומתחלה ילה"ק מהו ענין תושב"כ, ויש להעיר תחלה מהמשנה פ"ה דאבות עשרה דברים נבראו בע"ש בהש"מ הכתב והלוחות ופי' רש"י הכתב גוף האותיות והמכתב עט ספר שבו נחקק הלוחות ויש שפירשו הכתב גוף האותיות והמכתב צירופן, והנה תושב"כ יסוד דאבא נק' תורה והוא מלובש בכתב הוא בינה, והנה כתי' האותיות שאלוני ופי' שאותיות התורה הם המשכת אוא"ס מסוכ"ע בממכ"ע וזהו"ע הכתיבה, ועמ"ש מענין כתב ע"פ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם שהכתיבה והחותם הו"ע התקשרות רוחני' וגשמיות כו', כמ"כ המשכת אוא"ס שבחכ' דאצי' שיומשך במל' או אפי' בבינה שנק' יש והרי החכ' נק' אין זהו תושב"כ, ולפי"ז י"ל אותיות הכתב ממשיכים מבחי' שם מ"ה כי זאת התורה אדם גימט' מ"ה, אך להמשיך מבחי' כי לא אדם הוא זהו"ע החוקים אותיות החקיקה כי חק גימט' ס"ג מ"ה חק מצד היסוד וחק בשארו שם והנה כשנשתתפה בינה ס"ג בז"א מ"ה הכל גימט' חק, וז"ש כי חק לישראל פי' ישראל הוא ז"א אתם קרוים אדם ופנימיותו שם מ"ה ובינה נק' על הוי' בחי' כי לא אדם הוא וזהו"ע שם ס"ג, וכמ"ש בענין מאה ברכות הנמשכים משם ס"ג ומילויו ל"ז שנק' הוקם על (כמבואר ברבות פ' קרח) על הוא בחי' על הוי', וההשתתפו' כי חק לישראל שיאיר ס"ג במ"ה היינו מבחי' כי גאה גאה אנכי הוי' וזהו"ע חק אותיות דס"ג מאירים במ"ה הנק' ישראל וכענין כי תרכב על סוסיך, ועפי"ז אפ"ל ענין הכתב והמכתב שנברא בע"ש בין השמשות כי ברה"ע בה' בראם אתא קלילה רק הבל והארה בעלמא אבל הכתב אותיות התורה שנכתבים בדיו על הספר אינו הבל והארה כ"א עצמיות יותר כמו הסופר הכותב שע"כ כחו ממש מלובש בכתיבה זו, וזהו קול ה' בכח דקאי על מ"ת וע"ד ויכתב בספר זכרון לפניו, וזהו ע"ד הנז' בזהר (בהר ק"ח) שמיעה בהאי אתר תליא במל' עשי' לעילא בבינה, וכ"ה בזהר (וירא קט"ו) בענין ויעש ה' לשרה במזלא תליא משא"כ וה' פקד זהו מבחי' מל' דיבור ולכן שבחו רז"ל שדיבור של הקב"ה מעשה הרי המעשה חשוב יותר (ועמ"ש ע"פ הילקוט פ' בשלח ע"פ מכון לשבתך פעלת ה', כשברא הקב"ה עולמו לא בראו אלא במאמר שנא' בדבר ה' שמים נעשו וכשבנה בהמ"ק כבי' פעולה שנא' פעלת ה', וכן גבי מזמור שיר ליום השבת נא' כי שמחתני ה' בפעלך, וכן מה רב טובך פעלת כו'). ועד"ז יובן מעלת הכתב והמכתב שנברא בע"ש בהש"מ וע"כ אותיות התושב"כ שהן מעשה גבוה מאותיות הדיבור, ולכן נברא בע"ש בהש"מ שזהו הכנה לקידוש יום השבת שגבהו הרבה דרכיו משימ"ב כו' שעליהם נא' הבל הבלים כו' ולאו אורחא דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא משא"כ ביום השבת וגם כמו התורה היא הממוצע המחבר אלקות עם העולם כך בהש"מ דשבת ממוצע שימ"ב ובין יום השבת.

זהוספות36
ולבאר הדברים בענין תושב"כ דאי' בילקוט ר"פ תשא שקרני ההוד של משה הוא מה שנשתייר בקולמוס כו' והנה התורה נתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה א"כ ענין הדיו הוא אש שחורה והנה בכתיבת ס"ת צ"ל ד' דברים היינו דיו וה' אצבעות של הכותב וקולמוס וקלף כו' ובד"כ הוא המשכת שם הוי' דיו הוא חכ' כנגד יו"ד דשם הוי' כי בכח החכ' עדיין אין גילוי האותיות אלא כשנמשך מהחכ' במח' נעשה אותיות כן מהדיו נעשי' אותיות ע"י ה' אצבעות הכותב, אבל בהדיו עצמו עדיין אין אותיות נמצא הוא מקור לאותיות והיינו כי דיו אותיות יו"ד הוא חכמה, וכ"כ במ"א ד' י"א דיו הארת החכ' בקולמוס יסוד העליון והוא מצד הארת השלשה מוחין ד' בינה יו"ד חכ' ו' דעת וגם דיו הוא שחור דהיינו אש שחורה, וע' מענין דיו ברע"מ (פ' תרומה קנ"ט א') דפי' ג"כ דיו מל' דיו לעבד להיות כרבו ופי' דיו לעבד זהו בחי' שוב, וע"ד דכתי' כי תבואו אל ארץ מושבותיכם שאתם מיישבים אותה, וכמארז"ל א"ת בניך אלא בוניך ע"י ההלכות המלובשים בדברים תחתונים כו', ובפרדס ערך דיו פי' דיו הוא הבינה כמו שהדיו שחור ונעלם כך עוה"ב בינה נעלם ואין מושג אלא ע"י שישחיר אדם עצמו בעוה"ז, והוא אחד מצירופי היו"ד שהוא בחכ' כו', והנה ה' אצבעות הם כנגד ה' עילאה דשם הוי' וקולמוס הוא כנגד אות ו' כי קולמוס הוא יסוד ואמרו לפיכך זכה קנה ליקח ממנו קולמוס לספר תורה קנה גימט' יוסף והוא ג"כ גימט' ציון וגימט' אוה"מ כו' והוא בחי' יסוד, והנה במא"א סכ"ז קולמוס עם האותיות גימט' רמ"ח כינוי היסוד שבו רמ"ח עלמין וכותב בספר מל' עכ"ל, ור"ל הטפה נמשך מיסוד בהרגש כל רמ"ח אבריו שהן רמ"ח מ"ע וטפה זו זהו"ע דיו יו"ד הארת חכ' והספר המקבל הוא המל' שנק' ספר זכרון (בזהר פ' יתרו ד"ע), ובמא"א ס' כ"א ספר נק' בינה או המל' וגם כמו שהקלף הוא מעור הבהמה שם ב"ן והוא לבן, היינו שממנו נמשך גילוי למטה היפך השחרות כך המל' הוא מקור הגילוי לבי"ע והרי נקראת לבנה דהטעם לפי שנראית לבנה, וכ"מ ברבות (פ' בא ס"פ ט"ו) החמה של אש כו' והלבנה של אור כו', נמצא כתיבת ס"ת זהו יחוד העליון המשכת שם הוי', כי הדיו יו"ד הוא חכ' נמשך ע"י ה' אצבעות הסופר הרי י"ה הקולמוס הוא ו' היינו יסוד והספר הוא ה' אחרונה, ולכן ממה שנשתייר בקולמוס מזה נמשך קרני ההוד כי מה שנשתייר זהו מבחי' אש שחורה דהיינו חכ' הנעלמה חכים ולא בחכ' ידיעא ולבחי' זו זכה משה, ועוד כי מה שנשתייר בקולמוס זהו מה שלא יכול לבוא בגילוי האותיות הספר כ"א נשאר בקולמוס בחי' ו' המקבל מיו"ד כו', וע' בה"ז פ' בלק דר"ד ע"ב בפי' רובע ישראל בענין תמונת אות הגימ"ל דמה שיוכל להיות נמשך ביסוד דנוק' זהו רק חלק רביעית וג' בחי' העליונות אין יכולים לימשך, והנה בענין אש שחורה ע"ג אש לבנה פי' הרמ"ז פ' עקב אש שחורה ח"ס ואש לבנה חכ' דאצי' ואפ"ל ע"ד סמכוני באשישות ב' אשות אש יו"ד זהו אש שחורה כי הוא חכים ולא בחכ' ידיעא ואין שם השגה ונק' עדן עין לא ראתה וע"כ נק' אש שחורה היינו שאין ממנו שום השפעה וגילוי למטה ע"ד ישת חשך סתרו ואש לבנה אש ה' ששם יש השגה ע"כ נק' אש לבנה ר"ל

חהוספות37
שיש ממנה השפעה, דוגמת יוצר אור ובורא חשך שביצירה שם החיות האומרים ברוך יש מהם השפעה למטה נק' אור משא"כ הבריאה שם שרפים האומרים קדוש ואין להם השפעה למטה, והנה המשכה זו ע"י רו"ש כי השרפים הם בבחי' אש שחורה והחיות והאופנים בבחי' אש לבנה היינו אש שחורה אה' המסותרת ואש לבנה אהבה גלוי' שרפים הם רצוא והאופנים הם שוב שלכן השרפים אומרים קדוש והאופנים ברוך ועי"ז ממשיכים כמ"כ מלמעלה אש שחורה ע"ג אש לבנה, אך עכ"ז שרפים עומדים אמנם ע"י הלוך ונסוע כשהנשמה בגוף בבחי' אש שחורה ואש"ל עי"ז ממשיכים התושב"כ באש שחורה ע"ג אש לבנה כנ"ל היינו המשכה מאש יו"ד באש ה' ע"י ה' עילאה ה' אצבעות והקולמוס שהוא ו' של שם וזהו"ע ט"ו שבחים שבישתבח וט"ו ווי"ן באמת ויציב יכול להמשיך מבחי' י"ה ע"י הוא"ו במל' הנק' ה' תתאה, אך כ"ז זהו המשכת שם הוי' דאצי' יו"ד חכ' וזהו"ע סופר ספר וסיפור, אבל החקיקה הוא שם הוי' דלעילא שלמע' מהחכ' וזהו"ע חרות על הלוחות, ובמ"א פי' מחוקק ג"כ גימט' רמ"ח ע"ד קולמוס גימט' רמ"ח אבל קולמוס הוא יסוד ז"א משא"כ מחוקק הוא יסוד אבא וא"כ אפ"ל הקולמוס בספר זהו יחוד ו"ה והחקיקה יחוד י"ה, ומבואר בלק"ת בד"ה אלה פקודי המשכן משכן העדות כי יחוד י"ה זהו התגלות עתיק וזהו הנמשך ע"י בחי' תשובה דהיינו בחי' אפר ומים לכן כאן דוקא נאמר וידבר הוי' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי', נזכר ב"פ הוי' כי ע"י בחי' אפר ומ"ח שלמעלה מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ג"ן סדרים דאורייתא תושב"כ נמשך משם הוי' דלעילא שלמע' מבחי' אש שחורה ואש לבנה דתושב"כ וכן גבי באר מ"ח נזכר במחוקק, והנה ס"ר אותיות לתושב"כ ושרשן מאותיות החקיקה טהורה היא מטה"ע ששם בחי' חקיקה מיני' ובי' וע"י רו"ש דוגמת שרפים ואופנים מעוררים התקשרות אותיות התורה בשרשן עדן ולהיות ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן אך ע"י תשובה נמשך התקשרות בבחי' טהורה היא ונמשך מבחי' החקיקה בחי' כי חק לישראל הוא והו"ע מ"ח שלמע' מבחי' ונהר יוצא מעדן.

טולבאר הדברים ביותר הנה ע"י התקשרות נש"י בבחי' כלתה נפשי כו' כמ"כ מעוררים עליות תושב"כ לשרשן לבחי' החכ' ועי"ז נמשך אור חדש מח"ע בהאותיות כו' ועד"ז ביו"ד נברא העוה"ב ובעליות היו"ד לשרשו נמשך תוס' אור אח"כ בג"ע, והנה בנשמות יש ב' בחי' חקיקה וכתיבה כנז' בלק"ת פ' בחקתי בד"ה אם בחקתי תלכו שזהו"ע טהורה היא כו' ולכן ע"י עליות והתעוררות התשובה בחי' והרוח תשוב לבחי' טהורה היא כו' גורם כמ"כ התקשרות אותיות תושב"כ לשרשן באותיות החקיקה ועי"ז נמשך חוקת התורה שנמשך תוס' אור מבחי' אותיות החקיקה באותיות הכתב והו"ע חיבור הויות כו', ועד"ז יובן ענין כי חק לישראל הוא שנאמר בר"ה כי בר"ה ע"י התשובה נמשך בחי' חק וחקיקה בבחי' נש"י כי בר"ה יום ברוא אדה"ר בצלמינו ע"ד החקיקה כדמותינו כתב כו', ולכן עי"ז תקעו בחדש שופר להמשיך כמ"כ בהתו' משרשה ומקורה בבחי' רשימו וחקיקה

יהוספות38
כו' היינו משם הוי' דלעילא ועי"ז מתמלאים כל הפגמים כו', וגם ישראל ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה ומשם שרש ס"ר נשמות, אך כי חק לישראל שיומשך שרשם שבאותיות החקיקה בבחי' כתב כו', והנה חוקת יש בו עוד פי' ל' תמיד כמו הטריפני לחם חוקי שהאדם מבקש פרנסה מזון להיות קצוב תמיד, היינו כמ"ש כי חק לישראל הוא שחק לישראל יש בו ג"כ פי' ל' חוק ול' תמיד והיינו כי שרש בחי' זו דתמיד נמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי כי אכלו רעים שתו ושכרו דודים ואית' בזהר רעים תמיד תרדל"מ אבל דודים הוא יחוד לפרקים, וע"כ בפרה זאת חוקת שממשיך בחי' תמיד שיהי' בלי שינוי, ולכן נהרות המכזבין אפי' אחת לשבוע פסול לקידוש מי חטאת כו' וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו וזהו שמבקשים בשכמל"ו היינו שיהי' נצחיות, כי כ"מ שנא' נצח סלה ועד אין לו הפסק, והנה כמ"כ האדם צ"ל בחי' חקיקה כמ"ש חקוק על לוח לבך ואמרו שיחיקו ד"ת את לבך, כי באדם יש ג"כ פנימי' הלב וחיצוני' הלב, והנה כ"ז שהוא עדיין בחי' חיצוני' הלב אין זה בחי' חקיקה כ"א כשיהי' בחי' פנימי' הלב אזי הוא חקיקה, וזהו זאת חוקת התורה כו'. והנה ענין הפרה לטהרו מטומאת מת הנה באלשיך פ' זו הביא משארז"ל בפ' בראשית שבעלילה בא הקב"ה על אדה"ר שהרי אלפים שנה קדמה לעולם הי' כתוב במ"ת אדם כי ימות באהל, וצ"ע ממ"ש במד"ר ס"פ משפטים ע"פ אני אמרתי אלקים אתם מה אני חי וקיים לעולם כו' כך בני קיימין שנא' בהנחל עליון גוים וכתי' כי חלק ה' עמו ולא רציתם אלא חבלתם מעשיכם ואמרתם לעגל אלה אלקיך ישראל ולכך אכן כאדם תמותון, משמע שאין זה עלילה, והנה קושי' זו איתא בזהר פ' שלח דקכ"ח ע"א והתירץ שם דע"כ דאלו לא חטא ג"כ הי' מסתלק מעוה"ז לגעה"ת והעליון אלא שלא הי' טועם טעם מיתה בעלי' זו וכהולך [מחיל] אל חיל וכמחליף לבוש חול ולובש לבוש שבת, או ע"ד חנוך ואליהו שעלו למעלה ולא טעמו טעם מיתה, וע' בזהר ויחי דרמ"ה משל לבן מלך כו' וע"י החטא הוכרח לטעום טעם מיתה ממש וזה נמשך מחטא עה"ד שעירב הגשמיות ברוחניו' וא"א להפרד כ"א ע"י טעמה דמיתה הי', וזהו יעקב לא מת כי לפי שהי' מבחי' יסוד אבא שלמעלה משבה"כ שהי' בז' המדות זמ"ל דתהו וכמ"ש ימותו ולא בחכ' ע"כ עלייתו למעלה לא הי' ע"ד מיתה כ"א כהולך מחיל אל חיל כנ"ל, ועד"ז י"ל שהפרה שהיא בחי' תשו' באה לטהר מטומאת מת ר"ל לטהר לבוא לבחי' נשמה שנתת בי טהורה היא ולא יצטרך לטעום כו' כ"א בבחי' ילכו מחיל כו'. ועפי"ז אפשר לישב דעת קצת חכמים דס"ל שגם אחר תחה"מ יש עוד אח"כ שכר עליון לנפש בלבד וזהו דעת הרמב"ם, אבל דעת הרמב"ן חלק עליו שהרי ארז"ל צדיקים אינן חוזרי' לעפרן וכתי' ובלע המות לנצח דאפ"ל שמיתה לא יהי' אבל יהי' שייך עליות כעליות חנוך ואליהו, ולדעת הרמב"ן דס"ל שאחר תחה"מ תקיים הנשמה בגוף לעולם ונצחיות אפ"ל שבחי' זו דלטהר מטומאת מת יהי' מקודם תחה"מ והיינו ע"י פרה העשירית שיעשה מלך המשיח שאז גם מקודם תחה"מ יהי' ע"ד אמרתי אלקים אתם כמו אדה"ר קודם חטא ויהי' העלי' מהגוף שלא ע"י טעם מיתה וכנ"ל בענין יעקב לא מת אף שנסתלק

יאהוספות39
מהגוף וזה יהי' עד תחה"מ וע"י תחה"מ יתקיימו בגוף לעולם, ורבינו נ"ע בכל הדרושים לא הזכיר רק דעת הרמב"ן לבד.