Pelach HaRimon·Pesach·The Concept of the Exodus and Splitting of the Seaפלח הרמון·פסח·ענין יצי"מ וקי"ס

אתורת אדמו"ר כת"י החסיד המפורסם ר' הלל מפאריטש
ענין יצי"מ וקי"ס¹ ואיך הוא בכל יום כמארז"ל בכל יום חייב אדם לראות א"ע כאילו [הוא] יצא ממצרים². גם להבין ענין ונשב בגיא³ מול בית פעור וסמיך לי' ועתה ישראל⁴ שמע אל החוקים כו', מה ענין זל"ז. גם להבין ענין הירושלמי ר'

בקו
חייא רבא⁶ אמר מיומא לא אכוונית⁵ כו'⁷ יומא חד בעית לכווני כו' מאן עייל לבי מלכא בראשא⁸ אלקפטא⁹ או ר"ג¹⁰. ולכאורה הוא פלא איך אפשר שר"ח לא כוון מעולם בתפילתו וכאשר רצה לכוון למה נפל דוקא זאת המח' במחשבתו.

גולהבין כל הנ"ל ילה"ק ענין שאו מרום עיניכם¹¹ וראו מי ברא אלה, כי הנה ענין ברא הוא ענין בריאה מאין ליש¹² דווקא, כי יש ב' בחי' בהשתלשלות הא' השתלשלות עו"ע¹³ והב' בחי' בריאה מאין ליש דוקא. והנה ענין השתלשלות עו"ע יובן מבשרי אחזה¹⁴ שיש בחי'¹⁵ עצם הנפש גם יש בחי' עשר כחות¹⁶ שכל ומדות שנק' ג"כ בשם עצם הנפש בלק"א¹⁷ אע"פ שהם בחי' גילויים מבחי' עצם הנפש מ"מ להיותם מיוחדים בעצמות הנפש לזאת נק' ג"כ בשם עצם, ויש בחי' ג' לבושים מחדו"מ¹⁸ וכולם משתלשלים זמ"ז כדמיון השלשלת שראש התחתונה נעוץ בסוף העליונה וסוף העליונה נעוץ בראש התחתונה כן בהשתלשלות¹⁹ זאת הרוחני' מחיצוניו' שבעליון נעשה פנימי' לתחתון²⁰ וממילא פנימי' התחתון שהוא הביטול שלו לא יגיע רק לבחי' אחרונה שבעליון שהוא בחי' הארה שלו בלבד לא למהו"ע העליון לכן כחות הנפש המה נמשכים רק מבחי' [אור ו]זיו של אור עצמות הנפש שהוא בחי' אחרונה שבו, וכן עד"ז משכל למדות, וכן עד"ז ממדות למח' וממח' לדיבור ולכן יש להן התקשרות זב"ז ע"י המשכת חיצוני' העליון בתחתון וע"י ביטול התחתון בעליון כדמיון השלשלת בגשמי' כנ"ל כמו המח' עם הדיבור א"א לדבר בלתי המח'²¹ המלובש בו זולת כח המעשה שנבדל מבחי' הדיבור שיכול לעשות מצד המח' שלו שלא ע"י אמצעות הדיבור.

דוהנמשל מובן למעלה בבחי' ע"ס דאצי' שנמשכים ממקורם עצמות המאציל (שהוא בחי' הכתר כו') כדוגמת עשר כחות הנפש המשתלשלים

הקז
מעצמות הנפש והם מיוחדים במקורם בתכלית כדוגמת כחות הנפש הנ"ל, ואח"כ מבחי' ע"ס נמשך ג' לבושים המל', לבוש הפנימי' דמל' הוא כדוגמת אותיו' המחשבה נמשך ממנו נשמות דבריאה, לבוש האמצעי הוא כדוגמת הדיבור נמשך ממנו נשמות דיצירה, לבוש החיצון הוא כדוגמת כח המעשה נמשך ממנו נשמות דעשי', וע"ז נאמר לבושין תקינת לון²² דמינייהו פרחין נשמתין לב"נ, וזהו בראתיו יצרתיו אף עשיתיו²³ אף הפסיק הענין²⁴ כי היצירה עם הבריאה יש להם התחברות בגילוי כדוגמת המח' עם הדיבור אבל העשי' עם היצי' הגם שנמשך ממנו (כי אינו דומה המשל עם הנמשל [כי] במשל כח המעשה יכול למשוך בלא הדיבור משא"כ למעלה עולם העשי' נמשך מעולם היצירה כו') מ"מ נעלם אור היצי' לגמרי בבחי' עולם העשי' עד שאופן ההרגשה דנשמות ומלאכים דעשי' הוא מרחוק בבחי' הודאה בלבד, וזהו בהבראם בה' בראם²⁵ כדוגמת ג' קווי הה'²⁶ ששני הקווין באורך ורוחב מחוברים זב"ז ורגל הקצר הוא נפסק מן הה' כו' וד"ל. אך הנה אנו רואים בהשתלשלות עו"ע שטבע העלול להיות בטל בעילתו כמו הדיבור בטל לגבי המח' ואע"פ שמהות הדיבור אינו נמשך לגמרי מן המח' כי מהות הדיבור נמשך מהבל הלב [רק] צירופי האותיות נמשך מן המח' ומכ"ש למעלה שממל' דבריאה נמשך נשמות דבריאה ואח"כ נעשה כתר ליצירה היינו מקור מהות עולם היצירה וכן עד"ז מיצירה לעשי' וא"כ בוודאי כל עולם נכלל ובטל בתכלית בעולם העליון ממנו ומכ"ש שכל ג' עולמות המה בטלים בתכלית באין האלקי המהווה אותם וא"כ מאין יכול להיות גילוי הבריאה ליש בפ"ע שזהו בחי' חדוש הבריאה כו'.

ואך הנה יובן בהקדם ענין יהי רקיע²⁷ בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים היינו בין מ"ע למ"ת שמ"ע המה מעל השמים, כי שמים²⁸ הוא תענוג אלקי הנמשך לנשמות בגה"ע דבריאה ומ"ע הוא המשכת השפע באצי' עצמו כמאמר ונהר יוצא מעדן דחכ"ע²⁹ ריש כל דרגין להשקות את הגן בחי' מל'³⁰ דאצי' סופא דכל דרגין³¹

זקח
כו', וכדי שיומשך מבחי' מ"ע שהוא בחי' תענוג אלקי ממש שאין בו שום הרגש יש כלל להיות ממנו תענוג לנברא שיש בו קצת הרגש שמורה על הפירוד קצת כמאמר ומשם יפרד³², צ"ל ע"י רקיע³³ המפסיק בין אצי' לבריאה³⁴ וענין הרקיע [הוא] כמ"ש ועל ראשי החיות רקיע³⁵ כעין הקרח הנורא שכמו הקרח הוא מה שנגלדו המים עצמם³⁶ ומהם עצמם נעשה כח המעלים עליהם לגמרי אך אח"כ יכול להיות נימס למים כמקדם, וכן יש משל רוחני יותר כמו המשל דמשלי שלמה שנמשך מחכמת שלמה עצמו ואעפ"כ הוא מעלים החכ' לגמרי עד שנראה שהוא משל זר³⁷ ואינו ענין לחכ' כלל ובאמת הי' במשלים אלו רזין דאורייתא אבל לא נגלו ענינם כלל לאוזן השומע כו' ואעפ"כ מי שהוא חכם יכול להבין מן החכ' אפס קצהו מן המכוון הגנוז בו, כך יובן למעלה שענין הפרסא הוא כח הא"ס המלובש בע"ס דאצי' עצמן להעלים שפע הע"ס³⁸ שלא יהיו נגלה בחי' האין השופע רק בחי' היש המעלים ומסתיר על האין השופע [בו] כו'. וזהו כי שמש ומגן³⁹ הוי' אלקים שכמו המסך המסתיר על אור השמש שאור הנגלה דרך המסך הוא אור חדש לגמרי רק שהוא מעין אור הראשון כך אור שם הוי' דע"ס דאצי' נמשך מזה גילוי האור בנבראים בבחי' התחדשות גמורה מאין ליש כמו בחי' השגה, וכמו בנשמות⁴⁰ דבריאה שנמשך מבחי' חו"ב דאצי'* אעפ"י שהוא בחי'^*41 בריאה מחודשה מ"מ הוא מעין האור האלקי דבחי' חו"ב הנ"ל כמשי"ת. וזהו בחי' הב' בהשתלשלות יש מאין מה שנראה הבריאה בבחי' גילוי ליש שזהו מצד הרקיע המפסיק בין אצי' לבריאה [וכן עד"ז בין בחי' בריאה ליצירה יש מסך⁴¹ מפסיק שמחמת זה נראה בחי' היצירה למהות בפ"ע], וכן עד"ז מיצי' לעשי'⁴² כו' וד"ל.

חוהנה ע"ד הפרסא למעלה הוא בחי' חצר הכבד באדם שמפסיק בין איברי הנש[י]מה לאיברי המזון, שחיות שבאברי הנש[י]מה הוא רוחני מאוד וא"א לו לסבול כלל דבר גשמי כמו מאכל וכדומה להתלבש בו אבל חיות שבאיברי המזון מתלבש בגשמיות המאכל להבדיל בו בין הטוב שבו לפסולת שבו, ומאין יתהווה הגשמת החיות בעצם החיות הרוחני וע"כ לאמר שזהו מצד חצר הכבד

טקט
הפועל ירידת החיות והגשמתו כו'* וד"ל. והנה כמו שאנו רואים שיש* עוד פעולה אחת בחצר הכבד והיינו שהוא מקור לכח ההבדלה^*43 שבקרביים ובני מעיים בין טוב שבמאכל לפסולת שבמאכל כי המאכל [מתחילתו] הוא סולת נקי' אך כשבא לאיצטומכה אז נתברר [ונבדל] הטוב שבו ונעשה דם ונשלח לכבד וממנו נשלח ללב ומוח שלמעלה מחצר הכבד והם מקבלים חיות מזה, נמצא שהחיות שמקבלים איברי הנש[י]מה הוא ג"כ ממה שנתברר מתחת חצר הכבד, כך למעלה יש כחות רוחני' דמלאכים הנק' קרביים ובני מעיים כמאמר דהע"ה וכל קרבי את שם קדשו⁴³ שמבדילים הפסולת המעורב בשפע האלקי מצד שבה"כ מן הרוחני' שבו והרוחני' עולה למעלה מן הפרסא להוסיף אורות⁴⁴ להיות תענוג אלקי לנשמות בגעה"ע דבריאה ועוד למעלה מן הפרסא להוסיף אורות באצי' כו', והפסולת נדחה למטה להיות ממנו תענוגי עוה"ז כו', וכח זה הבירור הוא מחמת הרקיע המבדיל שנותן כח בבחי' המלאכים הנ"ל לברר ולהבדיל כו', נמצא שמה שלמעלה מן הפרסא מקבל תוס' אור וחיות ממה שנתברר מלמטה מן הפרסא כו' וד"ל.

יוהנה כדוגמת הרקיע למעלה שפועל ב' בחי' הא' השתלשלות יש מאין והב' להבדיל בבחי' השפע הנמשך בבחי' יש גופ[א] שיהי' נמשך הטוב לסט' דקדושה ופסולת השפע לחיצוני', וכ"ז הוא מלמעלמ"ט כן יש ב' בחי' אלו מלמטלמ"ע בנה"א ע"ד העבודה. כי הנה ענין כח ההבדלה בנפש להבדיל בין טו"ר הוא מ"ש ראה נתתי לפניך⁴⁵ את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים⁴⁶ והיינו ע"י שיתבונן בזה איך שכל חיות הגשם אינו חיות האמיתי רק הוא בחי' מות כי הוא בחי' פסולת דחיות הרוחני' האלקי' והעיקר הוא חיות הרוחני' האלקי' שהוא חיות האמיתי' באמת עד שאין ערוך לחיות הגשמי' לגבי' וכמאמר ר"ע אם לעוברי רצונו כך⁴⁷ לעושי רצונו עאכ"ו, פי' אעפ"י שראה תענוג עוה"ז בכרך גדול בריבוי גדול מאוד עד שתופס מקום בבחי' [יש] התבונן מזה גופא שאם הפסולת יכול לתפוס מקום כ"כ זה גופא מורה על גודל שפע הפנימי' האלקית שהיא לאין שיעור, וכן כאו"א מישראל אעפ"י שאין לו השגה כר"ע יאמין באמונה שלמה איך שכל גודל וריבוי השפע הגשמי שרואה אינו רק פסולת שפע הרוחני' ואין ערוך לו לגבי שפע הרוחני וכמו שאמרו באחר מוטב דלידייני'⁴⁸

יאקי
ולית[י] לעלמא דאת[י] כי אין ערוך לכל יסורי גיהנם אעפ"י שהם גדולים הרבה מכל תענוגי עוה"ז מ"מ כדאי לקבלם בכדי לקבל אח"כ אפי' שפע תענוגי אלקי שבגעה"ת ומכ"ש מה שלמעלה הימנו כו', וכאשר יתבונן בכל הנ"ל אז ממילא יבחור בחיים האמיתיים ולא ירצה בחיים הגשמי', ונמצא שעושה הבדלה בעצמו להעביר ממנו הפסולת שהוא יניקת הרע ממנו ואז ממילא הטוב שבו הוא נקי ומבורר והיינו שאין לו רק רצון ולב אחד לאביו שבשמים כו' וד"ל. וזהו ענין ונשב בגיא מול בית פעור כי גיא הוא בחי' נקודת השפלות שהוא מקור לכל בחי' גילוי אלקות והוא המנגד לקליפת בית פעור שהוא הגסות מקור כל רצון בתענוגי עוה"ז, ולכן אז יהי' אח"כ ועתה ישראל שמע אל החוקים כו' שהוא כל פרטי הבחי' דגילוי אלקות בנפש ע"י תפילה ותומ"צ.

יבוהנה להבין ענין קליפת פעור יובן בהקדם ענין הרע המבואר בפסוק שהוא גרוע יותר ממות⁴⁹ כי ענין המות הוא עצם תענוגי עוה"ז בלבד שהוא מותרות ופסולת ואינו תופס מקום כלל כמו צואה המונחת בבה"כ אבל כשמדבק א"ע לזה התענוג ורוצה בו בפנימיות (ולא מצד ההכרח בלבד) אז הוא עושה זה התענוג ליש ודבר והוא כדוגמת חזיר האוכל פסולת ומקבל חיות ממנו, וזהו יכרסמנה חזיר מיער⁵⁰ (והיינו שהוא פוגם בנה"א שנק' גופין⁵¹ כו') וזהו ג"כ ענין קליפת פעור שה[י'] מתריזין⁵² [א"ע] כו' והיינו אעפ"י שידעו שהוא פסולת מ"מ רצו לדבק א"ע [בזה נמצא שעשו מהפסולת יש ודבר אז נעשה הפסולת בחי' רע שהוא גרוע ממות כו' וכן כל אחד ואחד כאשר רוצה לדבק א"ע] בתענוגי עוה"ז ח"ו ורוצה לחיות כחי העכו"ם⁵³ ח"ו אז הוא בבחי' רע גרוע ממות. ולזה העצה הוא ונשב בגיא, שהוא בחי' הביטול ושפלות הקרוי גיא כמו לע"ל דכתיב ונגלה כבוד הוי'⁵⁴, אז כל גיא, שהוא בחי' ביטול ושפלות, ינשא⁵⁵, מצד אא"ס שישכון בזה, וכל הר וגבעה, שהוא בחי' יש ישפלו, כי⁵⁶ לא ישכון בזה אור הוי' כו' וד"ל. והנה כ"ז הוא בחי' הא' שיבחור בחי' האלקות אך מ"מ רצונו לחיות⁵⁷ בבחי' אור בכלי להיות שדביקותו והתקשרותו הוא לחיי האלקי' בקדושה שהוא למטה⁵⁸ מן הפרסא שגם האור האלקי נק' יש מאין לגבי עצמות⁵⁹ אור האלקי דאצי' שלמעלה מן הפרסא הנק' מ"ע כנ"ל בענין ונהר יוצא מעדן כו', אך ענין שאו מרום עיניכם וראו מי ברא [אלה] כו' היינו ענין התבוננות בשרש ומקור הפרסא העושה בחי' יש שזהו מבחי' מי שהוא בחי' שאינו מושג הנק' סוכ"ע (כי מי נקרא דבר שאינו

יגקיא
מושג כמו שא' פרעה מי הוי'⁶⁰ [אשר אשמע כו'] שהוא למעלה מהשגתו כו') וכמאמר מבטן מי יצא הקרח⁶¹ שבחי' הקרח שהוא בחי' הרקיע כמ"ש לע"ל רקיע כענין הקרח הנורא כו' שרשו מבטן מי שהוא [מבחי' מ"י שהוא בחי'] סוכ"ע שהוא [בחי'] אור שאינו נתפס בכלים דאצי' רק [הוא] בבחי' מקיף עליהם כו' (כי הכלים מגלים האור כמו אותיות ההסבר⁶² המגלים השכל לכל שומע ולא יוכל להתהוות מזה בחי' יש מאין רק [בחי'] ביטול עילה⁶³ בעילתו כו' משא"כ רקיע הוא כעין דוגמת המשל המסתיר על השכל לגמרי ששרשו ממקור השכל שלמעלה מגילוי אור השכל כן הרקיע שרשו ממקור האור הנק' בחי'⁶⁴ מקיף, ולכן בכוחו להסתיר לגמרי שיהי' נראה הבריאה בבחי' יש כנ"ל וד"ל). וזהו ג"כ שמלאכים אומרים קדוש⁶⁵ וכן אומרים אי' מקום כבודו⁶⁶ שזהו גילוי אוה"מ⁶⁷ עליהם דווקא מבחי' הרקיע מצד ששרשו ממקיפים כו', והנה כאשר מתבונן בזה הוא מרגיש איך שאין הרקיע מסתיר כלל לגבי מקורו הסוכ"ע וממילא כולא קמי' כלא חשיב⁶⁸ ואז ממילא הוא יוצא מגדר הכלים לגמרי להיות כלה שארי ולבבי⁶⁹ להיות נכלל במהו"ע אלקות ואינו רוצה אפי' חיים הרוחני' דגעה"ע שנק' שמים⁷⁰ כו', וכמא' מי לי בשמים⁷¹ כו'. וזהו ענין יציאת מצרים כי מצרים הוא מצר י"ם⁷² שהוא ענין ההגבלה הנמשך בעולמות מצד⁷³ י"ם העליון שהוא כח⁷⁴ המעלים ומסתיר על אלקות הנק' פרסא כנ"ל ויציאת מצרים הוא כאשר יוצא מן ההסתר הזה [ו]לא לחפוץ בשום חיים המלובש בכלים רק ליכלל במהו"ע כו' וד"ל. הנה זהו כמו בחי' הב' ברקיע מלמעלמ"ט לעשות יש מאין⁷⁵ כן בחי' זאת בנה"א לעשות מיש לאין כו' (וזהו גדולים מעשה צדיקים⁷⁶ ממעשה שמים וארץ כו' וד"ל). והנה זהו בחי' כללות גילוי אלקות בנפש אשר המקור לזה הוא נקודת השפלות שהוא בחי' ונשב בגיא כנ"ל.

ידקיב
ועתה יש להקדים ענין ג' בחי' פרטות בענין העבודה והמשכת אלקות שהוא בחי' ק"ש ותפלה ות"ת ומה ההפרש בין זה לזה, מתחילה יש להבין ענין ההפרש בין ק"ש לתפילה, כי לכאורה התפילה יותר גבוה מק"ש ולכן תפילה צ"ל בעמידה⁷⁷ ובעי כוונה⁷⁸ משא"כ ק"ש נק' צלותא דמיושב⁷⁹ ולא בעי כוונה⁸⁰ רק בפסוק ראשון⁸¹ וזה מורה שבתפילה מאיר יותר בחי' ביטול מבק"ש אך אעפ"כ חיובה מדאורייתא⁸² ואפי' מי שתורתו אומנתו⁸³, והתפילה חיובה רק מדרבנן⁸⁴ ומי שתורתו אומנתו פטור⁸⁵ לגמרי כו'. והנה יש להקדים ענין כי אל דעות הוי'⁸⁶ שיש בחי' ד"ע וד"ת בחי' ד"ת הוא בחי' הדעת שבנבראים שמרגישים א"ע בחי' יש והאלקות לבחי' אין והיינו ל' העלם שאינו מושג וזהו מלמטלמ"ע, אך מלמעלמ"ט בחי' הדעת בבחי' אלקות למעלה הוא בחי' היש להיותו מקור האמיתי לכל בריאה יש מאין ולמטה הוא בחי' האין והיינו שהוא

טוקיג
כלא חשיב כו', וזהו ההפרש בין ק"ש לתפילה כי הנה בק"ש אע"פ שהיא בחי' מס"נ מ"מ להיות מס"נ נמשך מצד ההתבוננות שפועל הנפש בעצמו רצון למס"נ ע"י יגיעתו אינו אלא בחי' ד"ת כו', וענין ההתבוננות הוא בתיבת שמ"ע שם ע' והיינו שכל השפעות הן בסט' דקדושה הוא במספר ע' כמו בחי' ע' נפש לבית יעקב⁸⁸ והן בסט' דקליפה הם ג"כ במספר ע' כמ"ש יצב גבולות עמים למספר בנ"י⁸⁹, והיינו מחמת שנמשך בבחי' ז"מ⁸⁷ עליונות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה⁹⁰ ששרש מקור העולמות הוא מבחי' החסד, אך גם בחי' החסד אינו בבחי' מקור עדיין להשתלשלות העולמות עד שמתלבש בבחי' אותיות דמל'^*91 דאצי' כמאמר אימתי גדול⁹¹ כשהוא בעיר אלקינו כו', וזהו בחי' ז' מדות מחסד עד המל' שנק' ז' ימי הבנין להיותם מקור בנין העולמות כו', וזהו שמע שם ע' והיינו שכל בחי' התפשטות העולמות אינו רק הארה בעלמא ממקורם שהוא בחי' המדות

טזקיד
דאצי' (כי שם בחי' הוא^*93 הארה⁹² כו'), ונמצא שאין ערוך לכל ההשתלשלות לגבי מקורם האלקי וכמא' לך הוי' הגדולה⁹³ כי גדולה בה'⁹⁴ הוא התפשטות העולמות ובטילים למקורם שהוא בחי' המדות דאצי' הנק' הוי' כו' וד"ל.

יזוהנה זאת הוא התבוננות דנה"ט אך אח"כ בא לבחי' התבוננות יותר פנימי' מצד נשמתו האלקי' שנק' ישראל שעלה במח' ומחמת זה מרגיש בבחי' הוי' אלקינו והיינו איך שהוא מחדש בכל עת ורגע מאין ליש בכל העולמות הנבראים בכל עת ורגע כו' (וזהו ענין יחוד או"א בל' הקבלה שנגלה מצד הנשמה דווקא כו'), ואזי נעשה אצלו מס"נ באחד⁹⁵. והנה גם היא ד"ת מצד שבא מצד ההתבוננות הוא לפ"ע הכלי הנפש כו', וכן⁹⁶ אפי' אהבה דבכל מאדך נק' מאד שלך⁹⁷ כו'), וזהו ענין הק"ש, אך ענין התפילה הוא הארת ד"ע והיינו שמאיר בנפש הציור איך שהיא קמי' כו' ולכן ענין ההשתחוואות הוא בתפי' דוקא כי

יחקטו
ההשתחוואה הוא בבואו לפני המלך דווקא בקרוב שאז הוא בטל ממציאותו עד שאינו מרגיש הביטול גופא משא"כ בק"ש הוא רק ביטול היש לאין בלבד כו' וד"ל.

יטוהנה זהו היתרון בתפלה מבק"ש, ועתה יש להבין היתרון שבק"ש עד שחיובה מדאורייתא, והיינו מפני שעיקר פנימיות הרצון האלקי' היא בבחי' ביטול היש מצד מעה"ת⁹⁸ דווקא שיעשו בעצמם היפוך החשך לאור ובחי' זאת הוא המעלה מ"ן דוקא לעורר בחי' אלקות מבחי' הרוממות שיהי' נמשך למטה וכמשל צפור המדברת⁹⁹ דווקא שפועל הפנת המלך אליו מן הרוממות שלו ואעפ"י שהשרים ועבדו דיבורים¹⁰⁰ יותר נאה לא יפעלו השפלת הרוממות להיות נפנה לקוראו והיינו מצד שהוא דבר מחודש שבע"ח ידבר כו', כן למעלה הביטול דנר"ן אעפ"י שהוא בחי' חי המדבר היא עיקר ההעלאה וממילא יהי' ההמשכה דש"ע שהיא בחי' אדם המדבר (שהוא ענין הביטול שבעצם הנשמה הנק' חי' יחידה כו' וד"ל).

כועתה יש להבין מ"מ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפילה ואעפ"כ מפסיק לק"ש והענין הוא

כאקטז
שמעלת התורה גדלה מתפילה כי הנה ענין לימוד התורה הוא ג"כ ע"י ביטול במציאות עד שאינו מהות בפ"ע רק דבר ה' מדבר בפיו וכמאמר ודברי אשר שמתי בפיך¹⁰¹ אך הביטול הוא במדריגה יותר גבוה כי הנה ידוע שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה¹⁰² אאלפך חכמה אאלפך בינה¹⁰³ משא"כ שרש ומקור העולמות הוא מבחי' החסד כנ"ל. וההפרש בין חכמה לחסד הוא ע"ד דוגמא באדם למטה שהמדות חו"ג אינם שייכים רק לזולתו הנפרד כשיש מי לפעול עליו השפעת החסד כו', משא"כ החכמה יתכן יותר בשעה שהוא לעצמו¹⁰⁴ שאז הוא יכול להשכיל השכלות עמוקות דווקא. כן למעלה בחי' חו"ב נק' אור המאיר מא"ס אך האור הוא לעצמו נבדל מהיות מקור להשתלשלות משא"כ המדות דחו"ב הם מקור לעולם הנפרד, ועם זה יובן ההפרש בין תפלה לתורה כי הנה התפילה נק' חיי שעה¹⁰⁵ שהיא המשכה מבחי' המדות דאצי' שהם למעלה מהזמן בבחי' הזמן דמל'¹⁰⁶ הנק' שעה¹⁰⁷ (כידוע דעבר הוה

כבקיז
ועתיד התחלקותם זמ"ז הוא בבחי' המל' מלך מלך ימלוך¹⁰⁸ כו' משא"כ בשם הוי' דז"א¹⁰⁹ הי' הוה ויהי' כא'¹¹⁰ כו'), ונמצא שגם בתפילה מאיר הביטול כמ"ש¹¹¹ קמי' אך אינו מאיר רק הביטול כמ"ש בבחי' המדות דאצי' משא"כ בתו' נק' חיי עולם¹¹² שהוא בחי' ההמשכה מבחי' חו"ב שקדמה לעולם לבחי' עולם שהוא בחי' ז"א, ועוד זאת שהגילוי הזה נמשך גם למטה מהפרסא כמו למעלה בלי שינוי כלל (משא"כ בתפילה כמבואר במאמר דיפה שיחתן¹¹³ כו'), ונמצא מאיר בנשמה הביטול כמ"ש קמי' בבחי' החו"ב שלמעלה מבחי' המדות ולכן מי שתורתו אומנתו שהוא מלשון אומן¹¹⁴ להמשיך המוחין דחו"ב בז"א וכן למטה בנפשו הוא פטור מהתפילה כי בכלל מאתיים מנה¹¹⁵ וכו' וד"ל.

כגאך אעפ"כ הוא מפסיק לק"ש הענין יובן בהקדים את החיים ואת הטוב¹¹⁶ כמו שבחי' רע גרוע ממות כן לעו"ז בסט' דקדושה בחי' טוב הוא למעלה מחיים כמ"ש כי טוב חסדיך מחיים¹¹⁷ שהוא רב חסד שהוא למעלה מחיים דחכמה כו', וכמ"ש והבדילה הפרכת¹¹⁸ בין הקדש דחכמה ובין קה"ק

כדקיח
שהוא בחי' חסד שבכתר שלמעלה מן החכמה ויש פרסא מפסיק בין זל"ז כמו שיש פרסא מפסיק בין אצי' לבי"ע כו', נמצא שאין ערוך לחיים לגבי הטוב (וזהו שבמאמר יהי רקיע פי' יהי'^*119 רקיע כו' ויעש אלקים את הרקיע¹¹⁹ כו' ולא כמו במאמר יהי אור שכתיב ויהי אור¹²⁰ ולא כתיב עליו עשיי' בפ"ע והיינו מטעם שיש שני רקיעים בין כתר לחכמה ובין אצי' לבי"ע כו' וד"ל).

כהוזהו ענין יפה שעה אחת¹²¹ בתשומע"ט שמגיע בקה"ק בכתר (כידוע דתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הוא בחי' תר"ך¹²² משא"כ בחו"ב אינו נמשך רק בחי' יש¹²³, חצי התחתון דכתר¹²⁴ כו') מכל חיי העוה"ב שהוא בחי' גילוי אור בחו"ב שהוא בחי' תורה אור¹²⁵ כו', וזהו ענין מה שנאמר במשה כי טוב בט' רבתי¹²⁶ להיות מקור התורה הוא למעלה מתורה עצמה, וכן בכללות נש"י מצד אהבה דבכל מאדיך שבק"ש מעוררים בחי' הטוב הנ"ל שלמעלה מן החכמה להשפיע חדשות בחכמה דתורה ונעשו משפיעים לתורה כמ"ש מורשה כו' מאורסה¹²⁷, והיינו שבמאד שלהם אעפ"י

כוקיט
שאינו בלי גבול אמיתי מעוררים מאד העליון בלי גבול אמיתי שלמעלה מן החכמה מטעם הנ"ל להיות פנימי' הרצון הוא לזה וכמשל צפור המדברת הנ"ל. ולכן אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש מצד שע"י הק"ש ממשיך אוא"ס ב"ה בתורה עצמה כו' וד"ל.

כזומעתה י"ל ענין המאמר דר' חייא רבא מיומא לא איכוונין בתפלה מצד שהי' תורתו אומנתו לא האריך בתפילה יומא חד בעית לכווני' כו', יובן בהקדים ענין מט"ט קושר כתרים לקונו¹²⁸ מתפלותיהן של ישראל, כי הנה הכתר עשוי מאבנים שמזככין אותם¹²⁹ עד שנעשו אבנים טובות מאירים ואז עושים מהם כתר למלך כן למעלה עשיית הכתר הוא מה שאומרים יה"ר בתפילה לעורר ר"ר כדי לסלוח עוונות וחטאים שלא כפי משפט התורה דחכמה ונק' כתר בראשו של הקב"ה ונעשו זה ע"י אותיות התפילה של ישראל שנתפשטו מגשמיותן ומזדככין ע"י המלאכים ע"י דגפיף ונשיק לה¹³⁰, ואח"כ עולים למעלה מן המלאכים ומעוררים המשכת הרצון להיות מחוק ברחמיך הרבים¹³¹ כו', והנה שרו של עולם היצירה המעלה אותיות התפילה וגם

כחקכ
ההמשכה שע"י התפילה נמשך ע"י נק' ריש גלותא¹³² להיות שבזמן הגלות דווקא נעשה ע"י היחוד משא"כ בימי משה לא רצה במלאך ואמר אם אין פניך הולכים¹³³ כו' וכן בזמן הבית הי' נעשה היחוד שהוא בחי' העלאה והמשכה שלא ע"י המלאכים כו', והנה המעלה כוונת התפילה שהוא מט"ט דבריאה¹³⁴ נק' אלקפטא¹³⁵ כו' וזהו שיש ספק אצלו איזה ענין שרשו למעלה ביותר אם כונת התפילה או אותיות התפילה ובאמת שיש יתרון בזה מה שאין בזה כי למ"ד שמים קדמו¹³⁶ שרש כוונת התפילה למעלה יותר ולמ"ד ארץ קדמה¹³⁷ אותיות התפילה שרשן יותר נעלה ובאמת שניהם אמת¹³⁸ וכמ"ש במ"א וד"ל.