Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 76פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן עו

אסעיף א
הצלי אין צריך מליחה, לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו.

בובסעיף ב ברמ"א: וי"א דצלי בעי הדחה תחילה, וי"א דצריך גם כן קצת מליחה תחילה. והמנהג להדיחו תחילה, וגם למלחו קצת כאשר נתחב בשפוד, וצולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם.

גוכתב הפמ"ג שטעם מנהג זה הוא משום דקיי"ל כדעת רש"י דצלי בעי מליחה מעט.⁷⁵

דומדברי רבנו מוכח שהעיקר כדעת המחבר שהצלי א"צ מליחה מדינא. ועפ"ז נראה שלדעת רבנו גם דעת הרמ"א שכן העיקר מדינא, והחומרא שכתב אינה מדינא אלא מצד המנהג (ודלא כהפמ"ג).

הועוד נראה עפ"ז מדברי רבנו ששיעור המליחה לחומרא שכתב רמ"א הוא כשיעור שיתן טעם בבשר.

וסעיף ב
ברמ"א: ואין חלוק בכל זה בין אם רוצה לאכלו כך צלי או רוצה לבשלו אחר כן, רק שיצלנו תחלה כדי שיהא ראוי לאכילה, דהיינו כחצי צלייתו.

זוכתב הב"ח ששיעור חצי צלייתו היינו שיעור צלי' כמאכל בן דרוסאי, שאז יוצא כל הדם.

חוהש"ך הביא דעת רש"ל דלא סגי בשיעור חצי צלייתו ובעינן שיעור צלי' גמורה.

טובדעת רבנו:

יא. נראה דעת רבנו שבשיעור צלי' כמאכל בן דרוסאי יוצא כל הדם.

יאב. יש מקום לומר שלדעת רבנו שיעור מאכל בן דרוסאי הוא כשיעור חצי צלייתו (פחות מעט).⁷⁶

יבסעיף ג
לא נקב הורידים [בעוף] בשעת שחיטה אסור לאכלו ואפילו צלי, עד שיחתוך אבר אבר ויצלה. רצה לאכול ממנו בשר חי אסור, עד שיחתוך וימלח. ואם ניקר הבשר מחוטי דם אוכל אפילו בלא מליחה חי,⁷⁷ או צלי ואפילו כולו כאחד. ויש שהחמירו שלא לאכלו כולו כאחד אפילו בצלי אלא לאחר חתיכת הורידין ורוב שני הסימנים.

יגופירש הש"ך כוונת הדעה הב', דבלא נקב הורידים לא מהני ניקור חוטי דם להתיר לאכלו חי או צלי כולו כאחד.

ידוכתב הפמ"ג שניקור זה היינו ניקור כל חוטי דם שבגוף.⁷⁸

טוובדעת רבנו:

טזא. נראה דעת רבנו שהעיקר כדעה הא', דגם בלא נקב הורידים מהני ניקור (עכ"פ בשחט רוב שני הסימנים).

יזב. יש מקום לומר בדעת רבנו דלא בעינן אלא ניקור הורידים וחוטין שבשדרה ולא כל חוטי דם שבגוף (ודלא כהפמ"ג).

יחסעיף ד
ויש מי שאוסר השפוד שצלו בו בשר בלא מליחה.

יטוברמ"א: ואנו נזהרין לכתחילה, ומתירין בדיעבד.

כוהט"ז הביא דעת רש"ל שאוסר השפוד אף בדיעבד, וכתב שיש לחוש לדבריו במקום שאין הפסד מרובה.⁷⁹

כאודעת רבנו ששפוד שצלו בו בשר אינו צריך ליבון אלא מחמת חומרא בעלמא.