Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 86פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן פו

אסעיף א
ואם ראשו אחד כד ועגול וראשו השני חד ועגול וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים, אפשר שהיא ביצת עוף טמא ואפשר שהיא ביצת עוף טהור. לפיכך שואל לצייד ישראל (רמ"א: או גוי) המוכר, אם אמר לי' של עוף פלוני הוא ואנו מכירים אותו שהוא עוף טהור הוא, סומך עליו.

בוכתב הט"ז שהטעם שסומכין עליו הוא משום דמירתת שמא יביאו ביצי אותו עוף ויראו שאינן דומין לאלו.

גוכתב הפמ"ג דבטעמא דמירתת לחודי' לא סגי, ובעינן סימנים בהדי'.⁹¹

דוכן דעת רבנו, דבעינן תרווייהו סימנים וטעמא דמירתת, דטעמא דמירתת לחודי' לא מהני בדאורייתא אלא בצירוף טעם אחר (ודלא כהחולקים בזה). ועפ"ז היכא דא"א להכיר הסימן, כגון שנשברו הביצים, לא סמכינן אטעמא דמירתת ואינו נאמן.

הסעיף ג
ספק אם היא ביצת נבלה⁹² או אם היא ביצת שחוטה מותרת אפילו בלא תערובות, אבל ספק אם היא ביצת טרפה או ביצת שחוטה אסורה.

ווכתבו הט"ז והש"ך טעם החילוק, דביצת טרפה היא דאורייתא כיון שנגמרה באיסור, וביצת נבלה היא מדרבנן, וספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא.

זונחלקו אחרונים בביצת נקובת הושט ופסוקת הגרגרת שהיא נבלה מחיים, אם אסורה מדאורייתא כביצת טרפה, או אינה אסורה אלא מדרבנן.

חורבנו כתב שביצת נקובת הושט ופסוקת הגרגרת אסורה מדאורייתא כביצת טרפה, כיון שנגמרה באיסור.⁹³

טסעיף ה (א)
ביצת עוף טמא שנתבשלה עם אחרות, אם היא בקליפתה אינה אוסרת, ואם היא קלופה אוסרת.

יובסעיף ו: ביצת טרפה ונבלה דינה כדין ביצת עוף טמא, דכל שאינה קלופה ונתבשלה עם אחרות אינה אוסרת, דמיא דביעי בעלמא היא.

יאוברמ"א: וי"א דכל ביצים דינם שוה ואוסרים אפילו אינם קלופים. וכן יש לנהוג במקום שאין הפסד מרובה, אבל בהפסד מרובה יש לסמוך אמקילין.

יבודעת הרמ"א בת"ח שבאיסור דרבנן יש להתיר בביצה שאינה קלופה אפילו בלא הפ"מ, ודעת הש"ך להתיר אפילו באיסור דאורייתא.

יגוכתב הב"ח דהא דשרינן בביצה שאינה קלופה היינו בין אם הביצה האסורה אינה קלופה ובין אם המותרות אינן קלופות. והט"ז כתב שהכל תלוי בביצה האסורה, שאם היא אינה קלופה אינה אוסרת, ואם היא קלופה אוסרת (ואין נפק"מ כלל אם הביצים המותרות קלופות או אינן קלופות).⁹⁴

ידובדעת רבנו:

טוא. ביצה שאינה קלופה אינה אוסרת ביצים שנתבשלו עמה אפילו בלא הפסד מרובה, עכ"פ באיסור דרבנן, כגון ביצה שנולדה ביו"ט או ביצת נבלה (ודלא כהרמ"א כאן).⁹⁵

טזב. הטעם שאינה אוסרת הוא לפי שאינה פולטת כלל מגופה, שהקליפה מעכבתה מלפלוט. ולפיכך אין הדבר תלוי אלא בביצה האסורה, שאם היא קלופה אוסרת ואם אינה קלופה אינה אוסרת, בין אם הביצים המותרות קלופות ובין אם אינן קלופות (כדעת הט"ז).

יז(ב)

יחביצת עוף טמא שנתבשלה עם אחרות, אם היא בקליפתה אינה אוסרת. ואם היא קלופה אוסרת, וצריך ס"א ביצים של היתר כנגדה לבטלה (רמ"א: ואפילו אינה שלימה, רק טרופה). ואם נתבשלה בתבשיל של היתר אין צריך אלא ששים מן התבשיל לבטלה.

יטוברמ"א: וקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר לבטל האיסור, וכ"ש קליפות ההיתר.

כוכתב הרמב"ן דהא דבעינן ס"א ביצים ולא סגי בס' היינו לפי שיש ביצים גדולות וקטנות, והרמב"ם כתב דמפני שהיא ברי' בפ"ע עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה. ונפק"מ כשלא נתבשלה הביצה עם ביצים אחרות אלא בתבשיל.

כאודעת המחבר שהעיקר כדעת הרמב"ן, והש"ך כתב שהעיקר כדעת הרמב"ם.⁹⁶

כבוכתבו הפרישה והט"ז שאין קליפות הביצים והמים שנתבשלו בהם מצטרפים לס"א לבטל הביצה האסורה. והרמ"א והש"ך כתבו דמצטרפין.⁹⁷

כגובדעת רבנו:

כדא. נראה דעת רבנו שהטעם שצריך ס"א ביצים הוא משום שיש ביצים גדולות וקטנות (כטעם הרמב"ן). ולפיכך אם נפלה הביצה בתבשיל סגי בס' כנגדה (כדעת המחבר).

כהב. קליפות הביצים והמים שנתבשלו בהם מצטרפים לס"א לבטל הביצה האסורה (כדעת הש"ך).

כו(ג)

כזברמ"א: וקליפות האיסור מצטרפים גם עם ההיתר⁹⁸ לבטל האיסור, וכ"ש קליפות ההיתר. ועיין לקמן סימן צ"ט.

כחוכן דעת הט"ז והש"ך, שקליפות ביצים מצטרפות עם ההיתר לבטל את האיסור.

כטוהחוו"ד כתב שאין קליפות ביצים (אפילו של היתר) מצטרפות לבטל את האיסור.⁹⁹

לודעת רבנו כדעת הרמ"א והש"ך והט"ז, שקליפות ביצים מצטרפות לבטל את האיסור (עכ"פ במין במינו כשהקליפות מחוברות בביצים).

לאסעיף ט

לבעוף שהוא ספק טרפה והטיל ביצים, משהין אותו עד שיטיל כל ביציו שטוען כבר, אם יטעון פעם אחרת כשרה. ונדע זה כששהתה בין סוף לידה לתחלת לידה עשרים ואחד יום שלמים, כי כן זמן עיבורה.

לגוכתב הט"ז דהא דמותר להשהות ולא חיישינן לתקלה כבבהמה, היינו משום דהתם צריך להשהות י"ב חודש, משא"כ כאן שהוא זמן מועט.

לדובדעת רבנו:

להא. מותר להשהות כל מאכלות אסורות בביתו זמן מועט, חוץ מחמץ בפסח (ודלא כהחולקים).

לוב. שיעור זמן מועט הוא כמו חודש או ב' חדשים (וצ"ע הכוונה).¹⁰⁰