Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 99פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן צט

אסעיף א (א)
חתיכת נבלה שיש בה בשר ועצמות שנפלה לקדרת היתר, עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר לבטל האיסור, ואין צריך לומר שעצמות ההיתר מצטרפין עם ההיתר.

בוברמ"א:ויש מחמירים שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר לבטל. ובמקום הפסד יש לסמוך אמקילין ומתירין, כי כן עיקר.

גוכתב הש"ך שאף קליפות ביצים מצטרפות עם ההיתר לבטל את האיסור, וכן דעת הרמ"א והט"ז.

דוהחוו"ד כתב שאין קליפות ביצים (אפילו של היתר) מצטרפות לבטל את האיסור.

הודעת רבנו כדעת הרמ"א והש"ך והט"ז, שקליפות ביצים מצטרפות לבטל את האיסור (עכ"פ במין במינו כשהקליפות מחוברות בביצים).²²¹

ו(ב)

זוגוף הקדרה אינה מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר.²²²

חומשמע דעת המחבר, שאף בקדרה ישנה שיש בה היתר בלוע מקודם, אין משערין בהיתר הבלוע בקדרה מקודם לבטל האיסור הנבלע בה עתה.²²³

טואם האיסור אינו בעין אלא בלוע בקדרה, ובצירוף ההיתר המתבשל עתה עם ההיתר הבלוע מקודם יש כדי לבטל האיסור הבלוע, נראה דעת רש"ל שאין הבלוע מקודם מצטרף אף לבטל האיסור הבלוע, ודעת הכו"פ נראה שמצטרף.²²⁴

יודעת רבנו נראה כדעת רש"ל, שאין ההיתר הבלוע בקדרה מצטרף אפילו לבטל איסור בלוע.

יאסעיף ה (א)
אין מבטלין איסור לכתחילה.

יבוכתב הט"ז שאם אין כוונתו לבטל האיסור אלא לדבר אחר מותר אם א"א בענין אחר.

יגודעת מהר"ם מרוטנבורג שאפילו אין כוונתו לבטל האיסור אסור.²²⁵

ידובדעת רבנו:

טוא. דעת רבנו כדעת הט"ז, שמותר לבטל איסור לכתחילה אם אין כוונתו לבטל האיסור אלא לדבר אחר (וא"א בע"א).²²⁶

טזב. נראה דעת רבנו, שלא התירו לבטל איסור כשאין כוונתו לכך אלא כשאינו מערב האיסור בהיתר בידים,²²⁷ או כשעדיין אינו איסור אלא היתר (אלא שאם לא הי' מתבטל הי' נעשה אח"כ איסור). אבל אסור לערב האיסור בהיתר בידים בשעת איסורו אף כשאין כוונתו לבטלו.²²⁸

יזג. יש מקום לומר בדעת רבנו,²²⁹ שאם ניכר מתוך מעשיו שאין כוונתו אלא להפריד האיסור מההיתר, אלא שעי"ז נפלט בהכרח מטעם האיסור ומתערב בהיתר, מותר אף כשעושה כן בידים בשעת איסורו.

יח(ב)

יטעבר וביטלו או שריבה עליו, אם בשוגג מותר.

כונחלקו אחרונים בדין עבר וביטל איסור דאורייתא בשוגג (להאוסרים מדאורייתא לבטל איסור לכתחילה),²³⁰ שדעת הפר"ח שאסור אף בדיעבד, דבדאורייתא קנסינן שוגג אטו מזיד, ודעת הפרי תואר דלא קנסינן שוגג אטו מזיד ומותר.

כאויש מקום לומר שדעת רבנו כדעת הפר"ח,²³¹ דבדאורייתא קנסינן שוגג אטו מזיד, והמבטל איסור דאורייתא בשוגג יהי' אסור אף בדיעבד (להאוסרים לבטל איסור מדאורייתא).

כב(ג)

כגאם בשוגג מותר.

כדוכתב הט"ז, דאפילו נתכוין לבטל אלא שלא ידע שאסור מיקרי שוגג.

כהודעת מהרש"ל והב"ח נראה דבכה"ג מיקרי מזיד.²³²

כוודעת רבנו כדעת הט"ז, שהמתכוין לבטל אלא שלא ידע שאסור מיקרי שוגג.

כז(ד)

כחואם במזיד אסור למבטל עצמו אם הוא שלו, וכן למי שנתבטל בשבילו.

כטוכתב הט"ז בשם רש"ל שבמקום שאסור לו אסור גם לבני ביתו.²³³

לודעת רבנו נראה, דהא דאסור לבני ביתו הוא משום דמסתמא נתבטל גם בשבילם (ודלא כהחולקים).

לאסעיף ו (א)
איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו, ואם עשה כן במזיד אסור. אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו, מרבה עליו ומבטלו.²³⁴

לבוברמ"א: ויש אומרים דאין לבטל איסור דרבנן או להוסיף עליו כמו באיסור דאורייתא, וכן נוהגין ואין לשנות.

לגוכתב הט"ז דהיכא דמיקלי קלי איסורא, שאינו נהנה מן האיסור עד לאחר שנשרף, אף להרמ"א מותר להוסיף עליו ולבטלו. ויש מהראשונים שכתבו דאף היכא דמיקלי קלי איסורא לא התירו אלא במילתא דלא שכיחא.

לדולהלכה דעת הט"ז כדעת המחבר, שמותר להוסיף על איסור דרבנן כדי לבטלו.²³⁵

להובדעת רבנו:

לוא. דעת רבנו כדעת הרמ"א, שאסור להוסיף על איסור דרבנן כדי לבטלו (ודלא כהמחבר והט"ז).²³⁶

לזב. היכא דמיקלי קלי איסורא מותר להוסיף עליו ולבטלו אפילו במילתא דשכיחא.

לח(ב)

לטברמ"א: איסור שנתבטל, כגון שהי' ששים כנגדו, ונתוסף בו אחר כך מן האיסור הראשון, חוזר וניעור ונאסר, לא שנא מין במינו לא שנא מין בשאינו מינו, לא שנא יבש לא שנא לח, לא שנא נודע בינתיים או לא נודע בינתיים.

מוהש"ך כתב דבמין במינו יבש ביבש ונודע בינתיים לא אמרינן חוזר וניעור, אלא ראשון ראשון בטל, ואף האיסור מצטרף להעלות את ההיתר.²³⁷

מאודעת הפר"ח, שאם נרגש טעם האיסור או שהאיסור רבה על ההיתר אמרינן חוזר וניעור,²³⁸ אבל אם אין טעם האיסור נרגש ואין האיסור רבה על ההיתר לא אמרינן חוזר וניעור אם נודע בינתיים, אלא ראשון ראשון בטל (בין בלח בלח ובין ביבש ביבש).²³⁹

מבורבנו כתב, דאין הידיעה מתרת אלא בדרבנן בלבד. ונמצא שעכ"פ כשהאיסור רבה על ההיתר אין הידיעה מועלת, ואמרינן חוזר וניעור (ודלא כהש"ך המתיר גם באיסור רבה על ההיתר).

מג(ג)

מדברמ"א: איסור שנתבטל, כגון שהי' ששים כנגדו, ונתוסף בו אחר כך מן האיסור הראשון, חוזר וניעור ונאסר.

מהונחלקו הפוסקים אי אמרינן חוזר וניעור גם כשאין כאן האיסור עצמו אלא טעמו בלבד²⁴⁰ (כגון בהגעלת כלים בזה אחר זה במים שיש בהם ס' כנגד כל אחד מהם אבל אין בהם ס' כנגד כולם), שדעת הרשב"א דאמרינן חוזר וניעור (וכן הכריע הש"ך), ודעת האו"ה דלא אמרינן חוזר וניעור ומותר.

מוודעת רבנו כדעת הרשב"א, שאף בטעם האיסור בלבד אמרינן חוזר וניעור,²⁴¹ ולפיכך אין להגעיל כלים הבלועים מאיסור ב"י אלא בזה אחר זה, אא"כ יש במים ס' כנגד כל הכלים.

מז(ד)

מחברמ"א: כזית חלב שנפל למים ונתבטל בששים ואחר כך נפל מן המים לקדרה של בשר מותר, אף על פי שאין בבשר ששים נגד החלב, שהרי נתבטל במים. וכל כיוצא בזה.

מטוכתב הש"ך בשם הת"ח שאף לכתחילה מותר ליתן המים בקדרה של בשר. ובשו"ת צ"צ (הישן) דייק מדברי הת"ח שלערב לכתחילה חלב בתוך המים ע"מ ליתנם בקדרה של בשר אסור.²⁴²

נודעת הכנה"ג שמותר לכתחילה לערב חלב במים ע"מ ליתנן בקדרה של בשר.²⁴³

נאוכן נחלקו הט"ז והמג"א לענין חמץ שנתערב בפחות מס' קודם הפסח, שדעת הט"ז שמותר להרבות עליו כדי שיתבטל בס' ויהי' מותר בפסח, ודעת המג"א שאסור לעשות כן.²⁴⁴

נבודעת רבנו שאסור לבטל דבר שהוא עדיין היתר (בין חלב כדי לאכלו עם בשר ובין חמץ קודם הפסח כדי לאכלו בפסח) כדי שלא יאסר אח"כ²⁴⁵ (כמשמעות הש"ך לענין בב"ח, וכדעת המג"א לענין חמץ).