Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 105פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן קה

אסעיף א (א)
איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן מקרי כבוש, והרי הוא כמבושל, ונאסר כולו.

בוכתבו הט"ז והש"ך שהיתר שנשרה מעל"ע בכלי איסור לא נאסר, כיון שלא נעשה כבוש עד אחר מעל"ע ואז הוי נותן טעם לפגם. ודעת המג"א והפר"ח שהיתר שנשרה מעל"ע בכלי איסור נאסר אף בדיעבד.

גונחלקו הט"ז והש"ך בדין היתר שנתבשל בכלי שנאסר ע"י כבישה מעל"ע, שדעת הט"ז שלא נאסר ההיתר, דאין כבישה מעל"ע מבליע בכלי אלא כ"ק, ודעת הש"ך שנאסר ההיתר, דכבישה מעל"ע מבליע בכל הכלי.

דובדעת רבנו:

הא. היתר שנשרה מעל"ע בכלי איסור מותר בדיעבד משום נותן טעם לפגם (כדעת הט"ז והש"ך, ודלא כהמג"א והפר"ח).

וב. היתר שנתבשל בכלי שנאסר ע"י כבישה מעל"ע אסור (כדעת הש"ך, ודלא כהט"ז).²⁸⁵

ז(ב)

חאבל פחות מכאן בהדחה סגי.²⁸⁶

טוכתב הפר"ח שפירורי פת איסור שנשרו במים אוסרים אפילו בפחות ממעל"ע, ולא מהני סינון, לפי שהם נימוחים ומתערבים במים. והט"ז כתב שיש לחוש לפירורים דקים העוברים דרך נקבי המסננת.²⁸⁷

יודעת המג"א נראה שאין לחוש לכל זה, אלא אף פירורי פת שנשרו במים פחות ממעל"ע מסננן ומותר.²⁸⁸

יאוכן דעת רבנו (ודלא כהט"ז והפר"ח).

יב(ג)

יגברמ"א: וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפילו מה שחוץ לכבישה אסור, דעל ידי הכבישה שלמטה מפעפע למעלה, כמו בבישול. ויש מקילין במה שבחוץ.²⁸⁹

ידוכתבו הט"ז והש"ך שהעיקר כסברא הב', שמה שחוץ לכבישה מותר.

טווכן דעת רבנו.

טז(ד)

יזברמ"א: וספק כבוש אסור, מלבד בבשר עם חלב דאזלינן לקולא, דמן התורה אינו אסור רק בבישול ממש.²⁹⁰

יחודעת הט"ז שכל שנכבש וספק אם שהה מעל"ע מותר אף באיסור דאורייתא, דמוקמינן לי' בחזקת כשרות.²⁹¹

יטודעת המג"א לאידך גיסא, שאף באיסור דרבנן אסור, שמחזיקין איסור מזמן לזמן ואמרינן שכבר הי' כאן האיסור קודם לכן, אא"כ הועבר ממקום למקום בתוך מעל"ע דשרי,²⁹² שאין מחזיקין איסור ממקום למקום (ובאיסור דאורייתא אסור אף כשהועבר ממקום למקום).²⁹³

כוכן נראה דעת רבנו (דלא כהרמ"א והט"ז כאן).

כא(ה)

כבואם הוא כבוש בתוך ציר או חומץ, אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל, הרי הוא כמבושל.

כגודעת הש"ך שאין דין זה אלא בציר בלבד, אבל בחומץ לא חשיב כבוש עד שישהה מעל"ע (ודלא כהמחבר כאן).²⁹⁴

כדודעת רבנו נראה (ע"פ המג"א) לחלק בין חומץ סתם לחומץ חזק, שבחומץ סתם אינו כבוש אלא במעל"ע, אבל חומץ חזק דינו כציר וסגי בשיעור כדי שירתיח.

כה(ו)

כוואם הוא כבוש בתוך ציר או חומץ, אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל, הרי הוא כמבושל.

כזוכתבו הט"ז והש"ך שדין זה אינו אלא במאכל, אבל לגבי כלי לא חשיב כבוש בשיעור כדי שירתיח, ודינו כמליחה לחודה, שמבליע בכלי כ"ק ואינו מפליט כלל.

כחודעת הדרישה דכבישה כדי שירתיח מפליט מכלי, וכתב הפמ"ג שלדעתו אף מבליע בכלי בכולו.

כטודעת רבנו נראה לחלק בין להפליט ולהבליע, שלהפליט אינו מפליט כלל (כהט"ז והש"ך), אבל להבליע מבליע בכולו (כהפמ"ג בדעת הדרישה).²⁹⁵

ל(ז)

לאאם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל, הרי הוא כמבושל.

לבולעיל כתב המחבר שהשיעור הוא כדי שיתנו מים על האש ויתחיל להרתיח, ולא כמשמעות דבריו כאן דמשערינן בנכבש עצמו.

לגודעת רבנו כמשמעות דברי המחבר כאן, שהשיעור הוא כדי שיתנו כלי זה עצמו עם החתיכה והציר שבו על האש ויתחיל להרתיח. ונמצא שאין בזה שיעור קבוע, אלא לעולם משערין באותה חתיכה ובאותו ציר.²⁹⁶

לדסעיף ב (א)
חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל ואוסר כולו.

להובש"ך הביא דעת מהרש"ל שאף כשאין היד סולדת בו יש להחמיר אם הכלי עומד אצל האש, ודעת הת"ח שכשאין היד סולדת בו אוסר כ"ק. ודעת הט"ז שאין להחמיר בזה.

לוובמנח"י כתב לחלק בין מאכל לכלי, שבמאכל מבליע כ"ק אף כשאין היד סולדת בו, אבל בכלי אינו מבליע כלל.

לזודעת רבנו נראה שכשאין היד סולדת בו אין להחמיר (עכ"פ כשאינו עומד אצל האש).²⁹⁷

לח(ב)

לטחום של כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל ואוסר כולו.

מונחלקו אחרונים בדין עירוי מכלי ראשון כשנפסק הקילוח קודם שנגע בהיתר, שדעת הש"ך שאינו מפליט ומבליע כאחד, אבל להבליע לחוד שפיר מבליע כ"ק, ודעת הפר"ח שדינו לגמרי ככלי שני (ולדידן שבכלי שני אינו מבליע ואינו מפליט, אף בעירוי שנפסק הקילוח כן הוא).

מאורבנו כתב שעירוי שנפסק הקילוח נתקרר ונתמעט חומו, ואין דינו כעירוי המחובר לכ"ר.

מבונראה דעתו שאף עירוי שנפסק הקילוח מפליט ואפילו מכלי (ודלא כהפר"ח), אלא שאינו מפליט מה שנבלע ע"י עירוי שלא נפסק הקילוח.²⁹⁸

מג(ג)

מדחום של כלי שני אינו מבשל. ויש אומרים שגם כן אינו מפליט ולא מבליע, ויש אומרים דמכל מקום הוא מפליט ומבליע ואוסר כדי קליפה. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחילה, אבל בדיעבד מותר בלא קליפה ובהדחה בעלמא סגי.

מהודעת הרמ"א כדעת המחבר, שכלי שני אינו מפליט ואינו מבליע, אלא שלכתחילה ראוי ליזהר בדבר.

מוודעת הב"ח ורש"ל שאף כלי שני מבליע בכולו ואוסר (ודלא כהמחבר ורמ"א). והפר"ח כתב שאף בעשרה כלים מבליע כל שהיס"ב.

מזורבנו כתב (ומקורו ברמ"א) להחמיר בשני דברים לגבי חמץ בפסח:

מחא. אין לסמוך על האומרים דכלי שני אינו מבליע ומפליט אלא בדיעבד ובמקום הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט, ודוקא כשהכלים אינם בני יומן דאיכא נטל"פ. ואין הכרע בדבריו אם החשש הוא שמבליע כ"ק או שמבליע בכולו.

מטב. בחמץ בפסח אין להקל גם בכלי שלישי ורביעי אלא בדיעבד ובמקום הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט (ואז יש להקל אפילו כשאין נטל"פ).²⁹⁹

נסעיף ג (א)
ברמ"א: וכל זה לא מיירי אלא בחום כלי ראשון, כגון מיד שמסיר מן האש מניחו עם ההיתר. אבל אם כבר מונח בכלי שני ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו אינו אוסר כלל, דכלי שני אינו אוסר כמו שנתבאר. ואם הניחם זה אצל זה, אם שניהם חמים מחום כלי ראשון הכל אסור.

נאוהט"ז והש"ך הביאו דעת או"ה ורש"ל שדבר גוש אפילו בכלי שני דינו ככלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו (ודלא כרמ"א).

נבוכן נראה דעת רבנו, שדבר גוש דינו לעולם ככלי ראשון ומבשל.³⁰⁰

נג(ב)

נדברמ"א: איסור שהניחו בכלי היתר או להפך, אמרינן בי' גם כן דין תתאה גבר כמו בשתי חתיכות.

נהובש"ך הביא דעת רש"ל דבכלי לא שייך דין תתאה גבר, כיון שאין טבעו להיות חם וקר. ודעת הש"ך עצמו כדעת הרמ"א.³⁰¹

נוודעת רבנו נראה כדעת הרמ"א, שאף בכלי אמרינן דין תתאה גבר.

נז(ג)

נחברמ"א: אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור. ובדיעבד אין לחוש.

נטוכתב הכו"פ דהיינו דוקא כשהכלי התחתון חם והעליון צונן, אבל כששניהן חמין אין לחוש כלל אפילו לכתחילה.³⁰²

סודעת רבנו נראה שאף כששניהם חמין יש מקום לחוש ולאסור לכתחילה.

סאסעיף ד
וכן אם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהיא חוץ לרוטב ולא ניער הקדרה ולא כיסה אותה אינו אוסר אלא כדי נטילה. אבל אם היא ברוטב, לרש"י [כולה ולר"י] אפילו מקצתה, או אפילו כולה חוץ לרוטב וניער או כיסה הקדרה, הרוטב מפעפע הטעם ומערבו ונכנס בכולו.

סבונחלקו הט"ז והש"ך להלכה, שדעת הט"ז שהעיקר כדעת רש"י, ודעת הש"ך שהעיקר כדעת ר"י.³⁰³

סגודעת רבנו שהעיקר כדעת ר"י, שכל שמקצת החתיכה בתוך הרוטב מצטרף כל מה שבקדרה לבטל החלב.

סדסעיף ה (א)

סהואפילו חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמנה, האיסור מפעפע בכולה.

סווכתב הש"ך דהיינו משום דההיתר מפטם לאיסור והדר אזיל איסור ומפטם להיתר.

סזוהט"ז נחלק על המחבר, וכתב דלא אמרינן דין פיטום כלל, אלא כל שחתיכת האיסור כחושה אינה אוסרת אלא כדי נטילה אף שחתיכת ההיתר שמנה. והש"ך הסכים לדעת המחבר.³⁰⁴

סחונסתפק הפמ"ג אם אמרינן דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן לגבי דין פיטום, או דכיון דפיטום גופי' במחלוקת שנוי' לא מחמרינן כ"כ.

סטועוד נסתפק הפמ"ג אי בעינן שניהם חמין דוקא, או שאף באחד מהן חם מפטם (וכגון כשהתחתון חם דתתאה גבר).³⁰⁵

עובדעת רבנו:

עאא. דעת רבנו כדעת המחבר והש"ך, דאמרינן שההיתר מפטם לאיסור ומפעפע בכולו (ודלא כהט"ז).

עבב. אף לגבי דין פיטום אמרינן דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן.³⁰⁶

עגג. דין פיטום הוא לאו דוקא כששניהן חמין, אלא גם כשרק אחד מהן חם (אם הוא התחתון).

עד(ב)

עהברמ"א: ויש אומרים דאין אנו בקיאין איזה מיקרי כחוש או שמן, ויש לאסור בכל ענין עד דאיכא ששים (...) והכי נהוג.

עווכתב המנח"י שבהפסד מרובה יש להקל באיסור כחוש ולא להצריך אלא נטילה, ובאיסור דרבנן אף בהפסד קצת יש להקל.³⁰⁷

עזוכן נראה דעת רבנו, שאף באיסור דאורייתא יש לסמוך על בקיאותנו במקום הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט, ולהתיר באיסור כחוש ע"י נטילה (ודלא כהחולקים).

עח(ג)

עטברמ"א: ודוקא באיסור חלב או שאר איסור דשייך בו שמנונית, אבל באיסור דלא שייך בי' שמנונית והוא בודאי כחוש, אינו אוסר רק כדי נטילה.³⁰⁸

פוכתב הש"ך דהיינו דוקא באיסור דרבנן, אבל באיסור דאורייתא אף שאין שייך בו שמנונית בעינן ס'.³⁰⁹

פאודעת רבנו נראה שאף באיסור דאורייתא שאין שייך בו שמנונית אינו אוסר אלא כדי נטילה (ודלא כהש"ך), אלא שבחמץ בפסח החמיר להצריך הפסד קצת.

פבסעיף ז (א)
הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה, דוקא כשאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה או בשר בחלב. אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה ממקום אחר, אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה אפילו אם נצלו יחד.

פגובש"ך הביא דעת מהרש"ל שאם נצלו או נמלחו ב' החתיכות יחד מפעפע האיסור מחתיכה לחתיכה ואוסר, ולא אמרו שאינו מפעפע אלא בנגיעת ב' חתיכות חמות ע"י בישול. וכתב שהעיקר כדעת המחבר ורמ"א המתירים.³¹⁰

פדוהפרישה כתב שאם האיסור וההיתר נצלו יחד בשפוד שמהפכין אותו נאסר ההיתר, לפי שע"י היפוך השפוד נוטף מזה לזה. והמג"א והמנח"י כתבו שלא אסרו בזה אלא בחמץ בפסח שאיסורו במשהו.

פהועוד כתב הש"ך שדין זה הוא אף אם החתיכה הבלועה מאיסור היא שמנה (כל שהאיסור הבלוע עצמו אינו שמן), ולא אמרינן שהחתיכה מפטמת האיסור הבלוע בה (אף שמהב"י נראה שלא רצה להכריע בזה).³¹¹

פווכתב המג"א שאף מצה שנתחמצה בצד א' ונגעה בה מצה אחרת בצדה הב' אינה אוסרת, שבמקום הנגיעה אין אלא איסור בלוע ואינו מפעפע בלא רוטב, ומ"מ כתב שיש להסיר כדי קליפה במקום הנגיעה. ודעת הח"י דבכה"ג שפיר אוסרת חברתה, ולא אמרו שאינו מפעפע אלא כשאין בחתיכה זו איסור בעין כלל.³¹²

פזובדעת רבנו:

פחא. אין איסור בלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה אף בב' חתיכות שנמלחו יחד, כדעת המחבר והרמ"א וכהכרעת הש"ך (ודלא כרש"ל).

פטב. אפילו אם נצלו שתי החתיכות בשפוד המתהפך אין כאן אלא איסור משהו, ואינו אוסר אלא בחמץ בפסח.

צג. אין איסור בלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה אף כשהחתיכה היא שמנה (כדעת הש"ך).

צאד. אף מצה שיש בה איסור בעין בצד א' ונגעה במצה אחרת בצד הב' אינה אוסרת,³¹³ שבצד זה אין כאן אלא איסור בלוע ואינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, ומ"מ יש להסיר כדי קליפה במקום הנגיעה (כדעת המג"א, ודלא כהח"י).

צב(ב)

צגבמה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע, אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען כגון שומן, אוסרת חברתה (...) שהאיסור הבלוע בעצמה מפעפע ויוצא מחתיכה לחתיכה.

צדולקמן גבי מליחה כתב המחבר שכל אחת מהחתיכות שנגעה באיסור שמן צריך שיהי' בה ששים בפני עצמה לבטל האיסור, שאין איסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב.³¹⁴

צהובטעם דבריו כתב הש"ך (בנקוה"כ), דלא אמרינן שאיסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה אלא לחומרא (שחתיכה שבלעה איסור שמן אוסרת חברתה), אבל לא לקולא (לצרף כל החתיכות לששים), ולכן כל אחת מהחתיכות שנגעו באיסור עצמו צריך שיהי' בה ששים בפני עצמה כדי להתירה.

צוועוד כתב הש"ך שלענין איסור בלוע אנו בקיאין בין כחוש לשמן, ואין לאסור אלא כשהאיסור הבלוע הוא שמן ממש.³¹⁵

צזוהפר"ח כתב שדעת המחבר לחלק בין מליחה לצלי', שבמליחה אין איסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה, ולפיכך החתיכות שנגעו באיסור צריך שיהי' בכל אחת מהן ששים בפני עצמה, והחתיכות שלא נגעו באיסור מותרות, ובצלי' האיסור מפעפע, וכל החתיכות נאסרות ומצטרפות לששים.³¹⁶

צחובדעת רבנו:

צטא. העיקר לדינא שאיסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה בין במליחה ובין בצלי'. ויש מקום לומר בדעת רבנו שכן הוא (מעיקר הדין עכ"פ) אפילו לקולא, לצרף כל החתיכות לששים.³¹⁷

קב. נראה דעת רבנו שאף לענין איסור בלוע אין אנו בקיאין בין כחוש לשמן, וחתיכה הבלועה מאיסור אוסרת חברתה לעולם,³¹⁸ אא"כ האיסור הבלוע הוא כחוש לגמרי שאין שייך בו שמנונית כלל (ודלא כהש"ך).

קא(ג)

קבברמ"א: וכל זה בשתי חתיכות, אבל כלי שבלע איסור אוסר היתר שנוגע בו אפילו באיסור שאינו שמן.

קגוכתב הש"ך שאינו אוסר אלא מאכל, אבל שני כלים אינם אוסרים זה את זה בנגיעה בלא רוטב. וכן דעת הרמ"א.

קדודעת התורת יקותיאל ששתי קדרות אוסרות זו את זו בנגיעה.

קהודעת רבנו כדעת הרמ"א, שאין שתי קדרות אוסרות זו את זו בנגיעה, שאין איסור בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב, ואפילו בחמץ בפסח שהוא במשהו.³¹⁹

קו(ד)

קזברמ"א:כלי שבלע איסור אוסר היתר שנוגע בו אפילו באיסור שאינו שמן.

קחוכתב הש"ך דמ"מ אינו אוסר דבר יבש לגמרי אלא כדי קליפה. ואם האיסור הבלוע שמן נסתפק אם אוסר בכולו.³²⁰

קטוכתב הפמ"ג שספק זה אינו אלא כשהאיסור הבלוע שמן, אבל כשההיתר שמן אינו אוסר אלא כ"ק.

קיודעת רבנו נראה שכלי אוסר דבר מאכל הנוגע בו בכולו לעולם, אא"כ האיסור הבלוע וגם המאכל שנבלע בו האיסור הם דברים שאין שייך בהם שמנונית, שאינו אוסר אלא כ"ק (ודלא כהש"ך והפמ"ג).

קיאסעיף ט (א)

קיבואם הבשר שנמלח עמו הוא שמן, אפילו בשומן הגיד וקנוקנות שבו, צריך ס' לבטלו וליטול ממקום שנגע כדי נטילת מקום, ולפחות קליפה.

קיגוהט"ז והש"ך הביאו דעת רש"ל, דלא אמרינן דין פיטום במליחה, וכל שחתיכת האיסור כחושה אינה אוסרת אלא כ"ק אף אם חתיכת ההיתר שמנה.

קידודעת רבנו שהעיקר כדעת רש"ל דלא אמרינן דין פיטום במליחה (ודלא כהמחבר כאן). ומ"מ כתב שבמקום שאין הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט יש להחמיר (עכ"פ בחמץ בפסח).³²¹

קיה(ב)

קיוולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד, אם אין בכל אחת מהם בפני עצמה ששים לבטל החלב אסורות, ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב, דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב.

קיזוברמ"א: ולפי שאין אנו בקיאין בין בשר שמן לכחוש, נוהגין לשער בכל מליחה בששים כמו בבישול, דאם איכא ששים בין הכל ביחד נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה אז הכל שרי (...) ואם אין ששים הכל אסור, ואין לשנות המנהג. ואף על פי שיש בזה קצת קולא אם הי' האיסור שמן ומפעפע, מכל מקום יש לסמוך בכי האי גוונא אדברי המקילין וסבירא להו דאינו אוסר במליחה רק כדי קליפה, כדי שלא נצטרך לשער בין איסור שמן לכחוש, כי אין אנו בקיאין.

קיחולעיל גבי צלי' כתב המחבר שחתיכה הבלועה מאיסור שמן אוסרת חברתה, שהאיסור הבלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה.

קיטובטעם דבריו כתב הש"ך (בנקוה"כ), דלא אמרינן שאיסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה אלא לחומרא (שחתיכה שבלעה איסור שמן אוסרת חברתה), אבל לא לקולא (לצרף כל החתיכות לששים), ולכן כל אחת מהחתיכות שנגעו באיסור עצמו צריך שיהי' בה ששים בפני עצמה כדי להתירה.

קכוהפר"ח כתב שדעת המחבר לחלק בין מליחה לצלי', שבמליחה אין איסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה, ולפיכך החתיכות שנגעו באיסור צריך שיהי' בכל אחת מהן ששים בפני עצמה, והחתיכות שלא נגעו באיסור מותרות, ובצלי' האיסור מפעפע, וכל החתיכות נאסרות ומצטרפות לששים.

קכאובדעת רבנו:

קכבא. למעשה דעת רבנו כדעת הרמ"א, שמשערינן בכל מליחה בששים, ומצרפין כל החתיכות לששים.

קכגב. העיקר לדינא שאיסור שמן מפעפע מחתיכה לחתיכה אפילו במליחה.³²²

קכד(ג)

קכהברמ"א: ויש אומרים דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה.

קכווכתב הפמ"ג, שדעת הט"ז שהעיקר כדעה זו, אלא שאנו מחמירין לצאת ידי דעת המחבר שבאיסור שמן אוסר עד ס'. וכן הכריע הפמ"ג עצמו.

קכזודעת הש"ך שהעיקר כדעת המחבר, אלא שאנו מצרפין דעת המקילין כדי לצרף הכל לס'.³²³

קכחוכן דעת רבנו, שמליחה אוסרת באיסור שמן עד ס' מדינא (כדעת המחבר והש"ך, ודלא כהפמ"ג).

קכט(ד)

קלברמ"א: וכל זה באיסור ששייך בו שמנונית כגון חלב או ציר וכי האי גוונא, אבל באיסור שאין בו שמנונית כלל, כגון חמץ בפסח, לכולי עלמא מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה.

קלאוכתב הש"ך דהיינו דוקא באיסור דרבנן, אבל באיסור דאורייתא אף שאין שייך בו שמנונית בעינן ס'.

קלבודעת רבנו נראה שאף באיסור דאורייתא שאין שייך בו שמנונית אינו אוסר אלא כדי קליפה (ודלא כהש"ך), אלא שבחמץ בפסח החמיר להצריך הפסד קצת בחטה שנתרככה (ובחטה בקועה משמע שמצריך הפ"מ).³²⁴

קלג(ה)

קלדברמ"א: אבל באיסור שאין בו שמנונית כלל,³²⁵ כגון חמץ בפסח, לכולי עלמא מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה. ועיין באו"ח הלכות חמץ כיצד נוהגין.

קלהוהש"ך הביא שבאו"ח כתב הרמ"א עצמו דיש לאסור אותה חתיכה שנמצא עלי' החטה כולה, ולהתיר האחרות ע"י קליפה. ובטעם הדבר כתב הרמ"א שהוא פשרה בין המחמירין לאסור הכל משום דא"א בקיאין בין כחוש לשמן, ובין המקילין לגמרי משום דחמץ אין שייך בו שמנונית.³²⁶

קלווהפמ"ג כתב טעם נוסף לאסור אותה חתיכה, משום דבחמץ מחמרינן לומר דהיתר מפטם לאיסור אפי' במליחה, משא"כ בשאר איסורין.

קלזודעת המג"א והפמ"ג שאותן חתיכות שאין להסתפק שנגעה בהן החטה מותרות לגמרי וא"צ קליפה.³²⁷

קלחובדעת רבנו:

קלטא. החתיכה שנמצאה עלי' החטה, וכן כל שאר החתיכות שיש להסתפק שנגע בהן החטה, אסורות כולן באכילה, דבחמץ מחמרינן דהיתר מפטם לאיסור (כהפמ"ג), אא"כ יש שם הפ"מ או מניעת שמחת יו"ט. אבל מותר להשהותן עד לאחה"פ ע"י קליפה.

קמב. שאר החתיכות שבודאי לא נגעו בחטה מותרות לגמרי, אא"כ אין הפסד כלל בהשהייתן.

קמאסעיף י

קמבבמה דברים אמורים, כשהאיסור וההיתר שניהם מלוחים, ואפילו איסור מלוח וההיתר תפל. אבל אם ההיתר מלוח והאיסור תפל אינו צריך אלא הדחה.

קמגוברמ"א: ויש אוסרין אם נוגעין זה בזה. ויש להקל במקום הפסד.

קמדודעת הש"ך נוטה להתיר אף בלא הפסד.

קמהויש מקום לומר שדעת רבנו כדעת הש"ך, שבהיתר מליח ואיסור תפל מותר לגמרי.³²⁸

קמוסעיף יג

קמזמלח או תבלין שהם בקערה של בשר מותר ליתנם בחלב.

קמחוברמ"א: והוא הדין אם היו בכלי איסור, דמאחר שהם יבשים אינן בולעים מן הכלי, רק שהכלי הוא נקי ואין איסור דבוק בו. והמחמיר לכתחלה תבא עליו ברכה.

קמטוהט"ז כתב שאין מקום לחומרא זו. והש"ך כתב כדברי הרמ"א, וכתב שטעם המחמירין הוא משום דחיישינן שמא לא הי' הכלי נקי.

קנונחלקו הש"ך והמנח"י אם מותר לכתחילה מדינא ליתן מלח בקערה של איסור, שדעת הש"ך להתיר ודעת המנח"י לאסור.

קנאובדעת רבנו:

קנבא. נראה דעת רבנו כהרמ"א, שהמחמיר בזה תבא עליו ברכה (ודלא כהט"ז).

קנגב. כתב רבנו שטעם המחמירין הוא משום דס"ל שהמלח יש לו כח להפליט מה שבלוע בתוך הכלי (ודלא כהש"ך).

קנדג. נראה דעת רבנו כהש"ך, שאף בקערה של איסור מותר ליתן מלח לכתחילה מדינא.³²⁹