Piskei Admur HaZaken on Issur VeHeter·Siman 106פסקי אדמו״ר הזקן בהלכות איסור והיתר·סימן קו

אסעיף א
אבל החתיכה עצמה אסורה, לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי.

בוברמ"א: וכן עיקר, ודלא כמו שכתב לעיל סי' צ"ב דאף אותה חתיכה מותרת.

גוכתב בב"י, שאפילו טעם קפילא ואמר שאין בה טעם האיסור, מ"מ כיון שכבר נאסרה אינה ניתרת עד שיפלט ממנה האיסור לגמרי ולא ישאר בה ממנו כלל.

דוכתב הש"ך דלדידן פשיטא דהחתיכה עצמה אסורה, דהא קיי"ל חנ"נ ואוסרת עד ששים.³³⁰

הובדעת רבנו:

וא. דעת רבנו כדעת הב"י, שאף שע"י הבישול מתפשט טעם האיסור בכל החתיכות ואינו נותן טעם, מ"מ החתיכה שנאסרה כבר אינה ניתרת כל שעדיין יש בה משהו מן האיסור (ודלא כהחולקים בזה), כי מאחר שנקרא שם איסור על הטעם הבלוע בחתיכה, שוב אינו נפקע ממנו שם זה אף שכבר אין בו כדי ליתן טעם.³³¹

זב. נפק"מ בדין זה לדידן לחמץ קודם הפסח, שאף שאין אומרים בו חנ"נ כיון שעדיין היתר הוא, מ"מ אפשר שאותה חתיכה שנבלע בה טעם החמץ אינה ניתרת עוד ע"י בישול, כיון שחמץ שמו עליו.